אהרן ברק ו-18 הדירות: כמה אמת, כמה בדייה – ומה עם אמון הציבור?

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/36184
 
שמחה ניר, עו”ד 21.09.2015 13:55

מה רוצים ממני?

מה רוצים ממני?

 

ייתכן מאוד שכפיו של אהרן ברק נקיות, אבל אף אחד כבר לא יקשיב לו, כי אף אחד כבר לא מאמין לו *** אף אחד לא מאמין לו, כי אף אחד כבר לא מאמין לכלל השופטים, שהוא בשר מבשרם, והם בשר מבשרו

שמחה ניר, עו”ד

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

בן 75 שנים אנוכי, ועוד כוחי במתני!

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

זה כמה שנים שמתרוצץ ברחבי המרשתת מכתב-שרשרת המייחס לאהרן ברק ורעייתו בעלות על 18 בתים, אשר, “לצורך ההסוואה”, הוא “פיזר” אותם ורשם  חלק מהם על שמות ארבעת ילדיהם.

בשיחה טלפונית עם ליאורה גולדנברג-שטרן (מעריב, 08/08/2015) מונה ברק את נכסיו:

“יש לי דירה בירושלים, זו דירה של הורי שנפטרו, ויש לי הדירה שאני גר בה עכשיו עם אליק׳ה (אלישבע) ברחוב דובנוב בתל אביב. זה מה שיש לנו, סה טו. במילים אחרות, אם את שואלת את עצמך מה יש לי, אהרון ברק, אז יש לי את הדירה שלי בתל אביב ויש לי דירה של הורי בירושלים. זה הכל”.

שאלה: אתה בן יחיד?

תשובה: כן. לאשתי אין דירה. לאבנר בני יש דירה אחת, לאסתר בתי יש דירה אחת, למיכל בתי יש דירה אחת ולתמר בתי יש דירה אחת. זה מה שיש”.

אפשר, כמובן, לומר שכאשר התחילו הרינונים על 18 הדירות מיהר אהרן ברק להיפטר מכל מה שאפשר, אבל בשיחה שניהל חנן כהן, בעל האתר לא רלוונטי, בו הוא מגיב על מכתבי שרשרת ושמועות דואר אלקטרוני, עם אלישבע ברק, רעייתו של אהרן, היא מפרטת עוד יותר.

כותב כהן (10.7.2011):

היה לי מביך אבל התגברתי והתקשרתי לשופטת בדימוס אלישבע ברק. עברנו בטלפון על רשימת הדירות שבאימייל. חלקן דירות שהיו שייכות למשפחה ונמכרו. חלקן דירות ששכרו ילדי הזוג בזמן שהיו סטודנטים והם לא גרים בהן כבר, וחלקן דירות שבכלל לא קשורות למשפחה בשום צורה.

כיום בבעלותם של הזוג ברק דירה אחת שבה הם גרים ודירה של הורי השופט בדימוס אהרון ברק שהם משכירים. לכל אחד מילדיהם דירה משל עצמם וזה הכל.

מעניין שהחוקר החרוץ לא הוסיף לרשימה את כתובתם הנוכחית של הזוג ברק, מידע שאפשר למצוא אם פותחים ספר טלפונים.

הסבר הגיוני, והגיוני גם לומר שאנשים קונים דירות ומוכרים אותן, בין משום שהם עוברים דירה, בין משום שהם רוכשים נכסים כהשקעה ומוכרים אותם לצורך מימוש ההשקעה, או כדי להחליף השקעה בהשקעה – ומי שרוצה לומר שאהרן ברק ורעייתו משקרים עם ההסברים שלהם – אנחנו מדינה חופשית: ימשיך ויחקור, ויביא לידיעת הציבור את מימצאיו.

אבל נניח שביום הפרסום הראשון – להערכתי לפני כעשר שנים – אכן היו למשפחת ברק 18 הדירות, ואף אחת מהן לא באה לאהרן ברק בירושה מהוריו. האם לא יכלו הם לרכוש את הדירות מכספים שהרוויחו כדת וכדיו?

בעת הפרסום היו אהרן ואלישבע בני כ-70 שנה, ואם הם התחילו לעבוד בגיל 25, נניח, הרי שהיו מאחוריהם כ-90 שנות עבודה.

נניח שארבעת ילדיהם היו אז בני ארבעים שנה, בממוצע, וכן גם בני, או בנות, הזוג שלהם, וגם הם התחילו לעבוד בגיל 25, בממוצע – עוד 120 שנות עבודה, וביחד 210 שנות עבודה.

חלק 210 שנות עבודה ל-18 דירות, ומצאת כי על כל דירה הם עבדו בממוצע כ-12 שנה, וזאת לפני שהבאנו בחשבון שאהרן ברק כתב ופרסם לא מעט ספרים, כאלה שנמכרים במאות שקלים ויותר, כל עותק, שאולי הם לקחו משכנתאות ואולי הם עדיין חייבים כסף לבנקים, ושדירה אחת באה להם בירושה.

למה אני מביא את הסיפור הזה?

אני לא יודע כמה אמת וכמה בדייה בסיפור הזה, ואת התחקירים האלה – שאני רחוק מלזלזל בחשיבותם – אני משאיר לאחרים, כי הם לא בתחום הייחודי שלי, אשר לו אני מקדיש את כל זמני. מעבר לכך, אני לא תחקירן אלא פרשן, אשר מטפל בחומרים גלויים ומשתדל לראות בהם את מה שאחרים אולי לא רואים (התחקירים שלי בפרשת ה”סולמית” היו “תאונת עבודה”).

הסיבה שאני מביא את הסיפור הזה היא בכך שהציבור לא מאמין לכל ההסברים האלה, וחוסר האמון שלו במערכת המשפט משליך גם על האמון שלו ביושרם האישי של השופטים – ומי “מייצגם” הנאמן, גם לעניין זה, אם לא אהרן ברק המיתולוגי?

בשביל הציבור די בעצם פרסומו של הסיפור הזה כדי להוות “הוכחה” לכל אלה:

ראשית – שהכל נכון, דהיינו שלאהרן ברק יש 18 דירות;

שנית – שהוא “פיזר” חלק מהרכוש בין ארבעת ילידיו, לצורך “הסוואה”;

ושלישית – שהוא השיג את הרכוש שלא ביושר, כגון ע”י קומבינות של כינוס נכסים בהוצל”פ, תוך ניצול-לרעה של מעמדו הציבורי – תחילה כיועץ המשפטי לממשלה (1975 – 1978), ובהמשך כשופט ביהמ”ש העליון (1978 ואילך) ונשיאו (1995 – 2006).

קחו, לדוגמה, דברים שאמר בשידור רדיו עו”ד יורם שפטל, בהתקפה על מה שהוא מכנה “התקשורת הממוסדת המושחתת”, ואולי אף בצדק – לא אכנס לזה.

שפטל יורה את חיצי זעמו אל התקשורת, אשר הרעישה עולמות בעניין דירתו של אריה דרעי, ועוררה את השאלה מאיפה היה לו הכסף לכך (התברר שזה היה כסף כשר, ירושה מהוריה המאמצים של אשתו), אבל שתקה כדג בעניין השמועות על 18 הדירות של אהרן ברק ומשפחתו.

למען ההגינות אומר שפטל כי חלילה לו לייחס לאהרן ברק משהו לא כשר בסיפור הזה, אבל התקשורת הייתה חייבת לתחקר את העובדות, להביאן לציבור, ומי שהביא למשטרה את סיפור הדירה של אריה דרעי היה חייב להביא אליה גם את הסיפור הזה.

אזנינו השומעות: לא יושרו של אהרן ברק עמד לנגד עיניו של שפטל, אלא יושרה של התקשורת, אבל מי שהעלה את המשדר הזה ליוטיוב נתן לו את הכותרת יורם שפטל על 18 הדירות בבעלות אהרון ברק ומשפחתו.

ראו גם את התגובות: חלקן אכן מצדד בחקירת הדברים, אבל לא חסרות שם גם תגובות כמו “מצויין, חד כתער, עצוב לחשוב שאלו שופטי ישראל”.

כן, מורי היקר אהרן ברק, אתה יכול לחלק את הציבור לשניים: הציבור הנאור (נניח כמה אלפים) והציבור הנבער (8 מיליון הישראלים האחרים, שיש לי הכבוד להימנות עימם), אבל גם הציבור הנבער הוא חלק מהציבור, והוא זה אשר, בבוא העת, יבעיר את הצמיגים מול בית המשפט העליון.

אהרן ברק, אתה מרבה לומר כי לבית המשפט “אין ארנק ואין חרב, ומקור כוחו אינו אלא אמון הציבור”. לעניין הארנק, החרב ואמון הציבור התייחסתי כבר לפני 12 שנים, במאמר אהרן ברק, Quo vadis, Domine? (לאן אתה הולך, או אנה פניך, אדוני?), וכוונתי אז הייתה שהוא ומערכת המשפט הולכים לקראת אבדון, במובן אמון הציבור.

את הביטוי הלטיני הזה למדתי מאמי ז”ל, וידעתי מה פירושו, אבל רק עם כתיבתו של המאמר הנוכחי למדתי את מקורו, והתברר כי ניבאתי, ולא ידעתי מה.

הנה ויקיפדיה:

קוו ואדיסלטינית Quo Vadis) הוא מונח שמשמעותו “לאן מועדות פניך?”. הביטוי לקוח מספר הבשורה על פי יוחנן שבברית החדשה (יוחנן 16:5). השימוש המפורסם ביותר הוא בספרים האפוקריפיים מעשי פטרוס, שם מסופר על מפגש בין פטרוס הנמלט מחשש שייצלב ברומא, הפוגש בדרכו את ישו. ״לאן פניך?״ שאל פטרוס את ישו וזה השיב: ״אני הולך כדי להיצלב שנית ברומא״. פטרוס נכלם על שביקש להימלט מהגורל שיועד לו, שב לרומא ושם נצלב. הביטוי מכוון בדרך כלל לשאול אדם לאן פניו מועדות בצומת דרכים מכרעת.

אכן, השימוש שעשיתי במימרה הלטינית היה נכון, אבל מסתבר שניבאתי, ולא ידעתי מה.

השימוש שעשיתי במימרה היה נכון, ואת “צומת הדרכים המכרעת” אני הגדרתי, אבל אהרן ברק לא ראה בחייו שום “צומת דרכים”: הוא שעט קדימה, קדימה ורק קדימה.

הוא שעט קדימה, להיצלב שוב ושוב.

אהרן ברק, זוכה פרס ישראל במדעי המשפט, נכנס לביהמ”ש העליון בגיל 42, נישא על גלי אהדה מקיר-לקיר, כאשר בראש מובילי האהדה צועדים חבריו מהאקדמיה, והוא יצא משם בגיל 70 ושלושה חודשים, כשהוא מוכה וחבול, כאשר בראש המוקיעים אותו צועדים שוב חבריו מהאקדמיה, ויחד איתם צועד הציבור כולו – הציבור הנאור (למשל: הפרופ’ דניאל פרידמן, גם הוא זוכה פרס ישראל במדעי המשפט, ובעולם: הפרופ’ ריצ’רד פוזנר, שהגדיר אותו כ”שודד-ים משפטי“), וגם הציבור הנבער-מדעת (למשל: עבדכם הנאמן).

אהרן ברק נצלב שוב ושוב עד יומו האחרון כשופט, אבל זה לא הספיק לו, כי גם אחרי פרישתו מהשפיטה עוד ממשיכים לצלוב אותו.

וזה מחזיר אותנו אל עניין 18 הדירות, אותו העלינו הפעם על ראש שמחתנו: ייתכן מאוד שכפיו של אהרן ברק נקיות, בעניין הזה או בכלל, והוא יכול לתת אלף ואחד הסברים – הכי משכנעים שבעולם, אבל אף אחד כבר לא יקשיב לו, כי אף אחד כבר לא מאמין לו, ואף אחד לא מאמין לו, כי אף אחד כבר לא מאמין לכלל השופטים, שהוא בשר מבשרם, והם בשר מבשרו.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס 



 

2 תגובות על “אהרן ברק ו-18 הדירות: כמה אמת, כמה בדייה – ומה עם אמון הציבור?”

  1. יוסף אגמון הגיב:

    עו’ד שמחה היקר, גם אתה נפלת קורבן לפירסומים מטעים (חלקם כנראה ביוזמת אהרון ברק…!) – בעקבות העובדות שפירסמתי של רשימת 18 נכסים אשר בלשים הוציאו עבורי מתיקיי מס-שבח, תיקיי בתי משפט ונוספים…! גם לך אין מושג בתחום … וחבל שהגבת כמו בכתבתך זאת…! ! אם ישראלים ייגרמו שאהרון ברק ייסביר על כל אחד מהבתים ברשימה של 18 הנכסים – איך ולמה הם נירשמו בתיקים הרשמיים של מדמנת היהודים…, אז נוכל להגיב עם עוד עובדות ופרטים…- שלא-יישאירו יותר ספיקות לכל הישראלים… וכנראה ברק וילדיו לא-יימשיכו להתגורר במדינת ישראל…!! רמז: הוצאת נסח-טאבו של נכסים הרשומים ברשימת 18 הבתים – לא-תיתן תשובה לגבי העבירות המיוחסות לחשוד – נשיא בית המשפט העליון לשעבר במדמנת היהודים… והמבין-יבין…!!

    • Simha Admin הגיב:

      יוסי היקר לא פחות,
      צבירת נכסים אינה עבירה, ואם רוצים לטעון שהיא נעשה בעבירה – יש צורך באישוש נפרד.
      אם שמת לב לחישוב שערכתי, קיימת אפשרות שהם רכשו את הנכסים ביושר, מעמלם רב השנים של כל בני המשפחה.
      אבל לעיקר לא שמת לב: לעניין אמון הציבור, שבמאמר הזה אני מעמיד אותו בקידמת הבמה.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר