דנה רייזין, יועצת שרת המשפטים ציפי לבני: נמאסת עלי עם השקרים שלך, השקרים במצח נחושה, וללא בושה
|
האם באמת ציפי לבני יודעת על קנוניית-הפקידים נגדה, ומסכימה לקיצוץ סמכויותיה, מבית מדרשו של ברק לייזר?
שמחה ניר, עו”ד
“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד
מאז תקופתו של שר המשפטים הקודם, יעקב נאמן-לעצמו, אני דורש משר המשפטים, כולל את השרה הנוכחית, ציפי לבני, להפעיל את הסמכות הנתונה לשר המשפטים בחוק לקבוע את מספר השופטים בבתיהמ”ש המחוזיים ובבתימ”ש השלום, ללא צורך בהסכמת שר האוצר ונערי האוצר.
הפקידים בלשכת השר, כדרכם מדור-דור, יירטו את פניותי ולא העבירו אותן אל שולחנו/ה של השר/ה, ונטלו לעצמם את החירות להפקיע לעצמם את סמכותו של השר, בלי לשתף אותו בהחלטה – דבר שהוא בבחינת בל-ייעשה.
לבסוף, משלחצתי את הפקידים אל הקיר – באמצעות תלונה לנציב תלונות הציבור (נת”ץ), הם העבירו את פנייתי אל הנהלת בתי המשפט, “ומטעמם תיענה במישרין”.
ה”פרוצדורה” הזאת אינה חוקית, משום שלהנהלת בתי המשפט אין סמכות לקבוע את מספר השופטים, ולכל היותר רשאים הפקידים להעביר את הנושא אליה לחוות-דעתה אשר תונח לפני השר, בבואו להפעיל את שיקול-דעתו.
יחד עם זאת, כיוון שהנהלת בתי המשפט ומנהליה, לדורותיהם, מתבכיינת השכם-והערב על המחסור בשופטים, ודורשת, לפחות, להכפיל את מספרם, ניתן היה לצפות שמנהל בתי המשפט, מיכאל (פסק-דין במצפון רע) שפיצר יקפוץ כמוצא שלל רב על ההזדמנות, וידרוש להכפיל, לשלש ואף לרבע את מספר השופטים.
אבל לא, כי המציאות ההזוייה, כידוע, עולה על כל דמיון: עו”ד ברק לייזר, היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט, עונה לי ואומר:
סעיפים 35 ו-45 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) תשמ“ד 1984 קובעים, כי על שר המשפטים לקבוע את מספר השופטים שישבו בבתי משפט המחוזיים ובבתי משפט השלום.
מדובר בהוראת חוק ישנה אשר הועתקה מחוק בתי המשפט, תשי“ז 1957- ואנו סבורים, כי יש לפעול לביטולה. ההחלטה בדבר קביעת מספר השופטים אשר יכהנו בערכאה מסוימת תלויה בהקצאת תקנים ומטבע הדברים מדובר בנתונים המשתנים מעת לעת, בין היתר, משיקולי תקציב ועל כן, לא ניתן לקבוע מספר מחייב בהקשר זה.
לאור האמור, יש בכוונתנו להמליץ בפני מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים על ביטול ההוראה.
לקרוא ולא להאמין: הנהלת בתי המשפט יורה לעצמה ברגל, ולא רק שהיא מסתפקת במספר השופטים הקיים, אלא שהיא גם מכפיפה את מערכת המשפט בישראל לגחמותיהם של נערי האוצר, ומוותרת לעולמים על האופציה לפנות אל שר המשפטים ולבקש הוספת שופטים.
על הסיבות האמיתיות למכתבו ההזוי של לייזר, ראו את מכתבי אליו, בו אמרתי לו: ממכתבך נודף ריח רע, ואף הוספתי:
אם הוראת-החוק הייתה מעניקה את הסמכות בה מדובר לנשיא בית המשפט העליון, או למנהל בתי המשפט, ואתה היית מציע לבטל אותה – מהנימוקים ההזויים בהם אתה מנפנף היום – היית עף על טיל עוד לפני שיבש הדיו על מכתבך ההזוי, ולאשתך הדוברת הייתה בעייה קשה להסביר לעולם מדוע בעלה עף על טיל עוד לפני שיבש הדיו על מכתבו ההזוי.
כיוון שלייזר אינו מוסמך לקבוע את מספר השופטים, חזרתי אל שרת המשפטים, ציפי לבני, השגתי בפניה על מכתבו ההזוי, ודרשתי ממנה להפעיל את סמכותה על פי החוק.
והנה, כמה מפתיע, עוזרתה הנאמנה של ציפי, זו שמגדירה את תפקידה-היא כ”מי שעוזרת ללבני להתגבר על עומס הפניות”, עזרה גם הפעם לבוסית שלה, וענתה לי שכל התשובות שקיבלתי בעבר היו “על דעת השרה”, אבל בסרט הזה כבר היינו, ואת השקרים האלה אנחנו כבר מכירים “מימיזמן”.
על כל עניתי לה, לרייזין:
שמחה ניר, עו”ד
15.7.2014
לכבוד
הגב’ דנה רייזין, עו”ד
יועצת השרה
משרד המשפטים
ירושלים
גברתי הנכבדה,
הנדון: שקרייך במצח נחושה – למכתבך אלי מאתמול, 14.7.2014
נמאסת עלי עם השקרים שלך, השקרים במצח נחושה, וללא בושה.
את משקרת במצח נחושה, באמרך כי התשובות אשר נשלחו בעבר “ניתנו על דעת השרה”.
את משקרת במצח נחושה, משום שאתם, הפקידים, מידרתם את השרה מהטיפול בנושא, והיא בכלל לא ידעה – לא על פניותי, לא על גרירת-הרגליים שלכם, ולא על כך שגלגלתם את הנושא לפתחה של ה”גורמים” הלא-ידועים (גם לכם!) בהנהלת בתי המשפט, בתוספת הידועה-לשמצה “ומטעמם תיענה” – מטעמם, ולא מטעם השרה.
את משקרת במצח נחושה, כי תשובתך הנוכחית למכתבי מיום 7.5.2014 עומדת בסתירה קוטבית לתשובתך אלי מיום 18.5.2014, שם הגנת על הנוהל להעביר פניות מן הציבור אל “תשובתו במישרין של הגורם המקצועי המעורה ביותר”, ולא טענת שתשובתו של עו”ד לייזר היא “על דעת השרה”.
מדוע הפכת חברבורותיך? משום שמסתם פקידה ש”עוזרת ללבני להתגבר על עומס הפניות” (כהגדרתך-את את עצמך) הפכת עכשיו לנילונה בזכות עצמך, וכדי להגן על עורך את לא תבחלי בשום שקר.
ראי, גברת רייזין, לי יש אישור רשמי של משרד המשפטים, לפיו לביטוי “על דעת השר” אין משמעות אחת מוגדרת (מכתבה אלי של עו”ד מיכל טנא, מנהלת היחידה לפניות הציבור, תיק ת/2008/6195, מכתב מיום 25.12.2008), וממילא עלי את יכולה רק לנסות לעבוד, ולא תצליחי, אבל נציבות תלונות הציבור לא הייתה שותפה לאותה ההתכתבות, ואלמלא מה שאני כותב לך כאן – עם העתק לעו”ד אלכס מישקיטבליט מהנציבות – הם היו מתפתים להאמין, שהתשובות הן באמת “על דעת השרה”.
אציין עוד כי במכתבי אלייך מיום 19.5.2014 הפניתי אותך אל מכתבה הנ”ל של עו”ד טנא, ואת התעלמת ממנו כליל. הייתי יכול – אולי – לקבל את דברייך אם היית אומרת אכן, במשרד המשפטים, כפי שכתבה עו”ד טנא, לביטוי “על דעת השר” אין משמעות אחת מוגדרת, אבל במקרה הזה השרה ידעה על כל ההתכתבות, ואישרה אישית כל מכתב ומכתב.
את אכן נזהרת מלהיתפס בדבר-שקר, אבל זה לא יעזור לך, כי בכל זאת את משקרת.
לא אחזור בי מאמירתי שאת משקרת במצח נחושה, וללא בושה, אלא אם תציגי לפני (ולפני מר מישקיטבליט) תיעוד שנעשה בזמן-אמת, בחתימתה של השרה, המעיד על כך ש”התשובות שנשלחו אלי בעבר” אכן “ניתנו על דעת השרה”.
את לא רק משקרת במצח נחושה. את שותפה לקנוניית-פקידים כנגד שרת המשפטים וכנגד סמכויותיה הסטאטוטוריות. אתם מנהלים את המשרד כך שרק דברים המקובלים עליכם יגיעו אל השר לחתימתו. אתם שמים עצמכם כשסתום חד-כיווני, ורק על גופתי המתה אתם תמשיכו בכך.
והלאה: מכתבך שבנדון אפילו אינו מתיימר להיות תשובתה של השרה עצמה למכתבי אליה מיום 7.5.2014. מכתבי זה הינו בגדר השגה על התשובות הקודמות שקיבלתי, ואפילו היו אלה באמת “על דעת השרה”, הרי משהשגתי עליהן בפני השרה, קמה לי הזכות לקבל תשובה מנומקת להשגה עצמה.
והנה, את אפילו לא טוענת, גם לא בהבל-מקלדתך, שתשובתך שבנדון, אף היא “על דעת השרה”, מה גם שאפילו הייתה כזאת – היא אינה עומדת בחובת-ההנמקה.
את מסיימת – כרגיל אצלך וכרגיל בלשכת שר/ת המשפטים – בגוף-ראשון-רבים: אנו סבורים … ואין בכוונתינו … (“בכוונתינו” … האם גם העברית הזאת היא “על דעת השרה”?!).
אז תסלחי לי מאוד: אני לא יודע, וגם לא מעניין אותי, מי הם אותם הרבים שאת מדברת בשמם – שר המשפטים, או שרת המשפטים, אינם רבים, אלא יחיד, וממילא “סברותיהם” ו”כוונותיהם” של אחרים אינן רלוואנטיות כלל ועיקר.
והערה אחרונה: אני לא מוציא מכלל אפשרות – אם כי סבירותה אפסית, לטעמי – שהנחתם את פנייתי על שולחנה של השרה, אבל היא קרצה לכם ואמרה “תענו לו שזה על דעתי”, בלי להשאיר שום תיעוד בחתימתה, אבל מדינה לא מנהלים בקריצות, וכל מה שנעשה ללא תיעוד בחתימתו של בעל הסמכות, כמוהו כלא-נעשה. ובמלים אחרות: אם הגב’ ציפי לבני הגיבה בלי לחתום, הרי זו דעתה הפרטית של ציפי לבני, ולא דעתה הסטטוטורית של השרה ציפי לבני.
אני דורש להניח מיד את מכתבי מיום 7.5.2014 על שולחנה של השרה, ולא לקחת אותו משם ללא תשובה בחתימתה, או, לחלופין, מסמך אחר בחתימתה, המתייחס לפנייתי – ואותו אבקש לשלוח לי. אם השרה תחזיר אותו לכם בלי לחתום, תודיעו לי “השרה מסרבת לחתום” – ובכך יצאתם ידי חובתכם.
ולסיום, אני רוצה לומר לך: שקרייך מטילים צל כבד על הגב’ לבני, משום שהדברים שאת מייחסת לה – על דברים כאלה שר משפטים צריך לעוף הבייתה.
באותו הכבוד/הבוז* שאת רוחשת לי,
שמחה ניר, עו”ד
* מחקי את המיותר
העתק: עו”ד אלכס מישקיטבליט, נציבות תלונות הציבור
______________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס