ארוכה הדרך לחירות

ארוכה הדרך לחירות

חנה אייזנמן
08.09.2013 00:53
ארוכה הדרך לחירות


בראש השנה הזה (התשע”ד), לראשונה בחיי … לא דרכתי בבית הכנסת ולא התפללתי עם הציבור. תקיעות שופר שמעתי עם האמהות, בבית פרטי, אחר הצהרים. וכל כך, למה? כי, על פי מיטב הכרתי, ציבור, נרדף על ידי “המדינה” ומתפלל לשלומה, מבקש עליה מן הקב”ה, המנואץ על ידה, הרי הוא – טובל ושרץ בידו.



ב”ה

 

 

 

ארוכה הדרך לחירות

 

 

זה מעיד על הדרך הארוכה מאד, ארוכה כאורך הגלות, וממאירה כמותה, שצריך,
עדיין, לעשות העם הזה, כדי לחזור לרמה כלשהי של שפיות, של מוסר וצדק

 

 

בראש השנה הזה (התשע”ד), לראשונה בחיי, מאז התחלתי
לבקר בבית הכנסת, וזה היה, בערך, מיום שידעתי לקרוא, לא דרכתי בבית הכנסת ולא
התפללתי עם הציבור. תקיעות שופר שמעתי עם האמהות, בבית פרטי, אחר הצהרים. וכל כך,
למה? כי, על פי מיטב הכרתי, ציבור, נרדף על ידי “המדינה” ומתפלל לשלומה,
מבקש עליה מן הקב”ה, המנואץ על ידה, הרי הוא – טובל ושרץ בידו.

מחד, אומרים, ברגש – כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ, מאידך
מתפללים לשלומה. ממשלה, איננה, “ממשלת” ביבי, או בגין, או שרון, או
בן-גוריון, זו המסגרת, “המדינה”.

 

מדינת “ישראל” הוקמה על ידי רשעים, מנוכרי
ישראל, חוטאים ומחטיאים, כשכוונתם ומעשיהם אינם רצויים,. אבן הפינה/היסוד שלה, היא
רדיפת היהדות. זו המדינה! והיא חילול ה’ הנורא ביותר בדברי ימי ישראל. ושום
פלפולים לא ישנו את העובדה. תשאלו את הגויים.
 

מדינת
“ישראל”, בצדק, לעג וקלס בגויים
,
ועל-כן, כאמור – חילול ה’. אין בעולם, עם או
אדם, המסוגלים להבין את התנהלותה של המדינה, נשגב מבינתו של אדם שפוי, כיצד העם
שנבחר להיות עם סגולה, ולו ארץ הבחירה, על ידי הבורא, עצמו, בועט באלוקיו, בועט
במתנותיו, שהן גם חובותיו, מוותר על סגוליותו ועל ארצו, ושופך את דמו במלחמה עיקשת
להיפטר מארצו. הדבר הזה בלתי נתפס, זה חולני, זה מרושע, זה משהו, שמקורו יכל להיות
רק בשטן.

ויכולים לקשקש “זו הממשלה זו לא המדינה”,
או, לדקלם את תורת השמד של ה”ציונות הדתית”, המקדשת רשעים גמורים,
בתירוצי קוק – שקולה ישיבת ארץ ישראל, כנגד כל המצוות שבתורה – אמרה שהרשעים נתלים
בה במלחמתם ביהודים, בפירוש של – דוחה ישיבת ארץ ישראל את כל המצוות שבתורה…
ודיקלום הקמעא קמעא, וכי,  – מתוך שלא
לשמה, בא לשמה…. אין ברכה במעשי הרשעים. הקב”ה אינו מברך את הרע, רק מלאך
רע יענה אמן
. 

פרנסי המדינה הזו פושעים כל פשע, ממנו מזהירה
אותנו התורה, פשע שיגרור אתו את אבדננו מעל אדמתנו. במקום שהעם, נאמני ה’, ישללו,
מכל וכל, את התנהלותה הפושעת של המדינה ויתנערו ממנה, לחלוטין, בתקווה, שהקב”ה
יסלח, ויזכה אותנו לחיות על האדמה הטובה, אשר נתן לאבותינו, ובזכותם, לנו, מקדשים הרשעים
את מלכות השטן עלי אדמות, כ”כס אלוק’ ממעל”, ועם ישראל ממשיך לחטוא,
ואכן, הארץ נמשכת מתחת לרגלינו. זה תמיד כך, את העונש מביאים על עצמם, במו ידיהם,
הרשעים, ואנחנו נופלים אתם לתהום, בהיותנו ערבים למנוולים, מרצוננו
. 

 


“אי
אהבת הגויים לאדם מישראל הרי היא חיובית לגבי אלה היהודים המתכחשים לעצמם, ליהודים
חנפים, מתרפסים, נכנעים, ומחקים את שכניהם בכל דבר… מתחת הכרתם לא יאהבו הגויים
את עניי הרוח, את הדלים שאינם יכולים לתת. היהודים אשר נתנו לעולם כולו, היו
יהודים נאמנים, יהודים שלמים, בתוך עמם היו חיים, העשירוהו והעשירו באותה שעה את
העולם כולו. אי אהבתם של הגויים ליהודים מתבטלים בפניהם, היא טבעית ומובנת לכל בעל
הרגשה: ‘אלה, היהודונים, אם בגדו באלו-היהם, בעמם, באביהם ובאמם – יבגדו גם
בנו…”
(יצחק כצנלסון, הי”ד, “פנקס ויטל”, 24.7.1943).

 


במוצאי שבת, אור לד’ בתשרי, כשחזרנו הביתה,
מן השומרון, מצאתי הודעה כזו
: 

“…. על הצבא לבצע פקודות כהלכתן. לא
על הקצינים ולא על הרבנים להחליט מה ‘נכון…'”
.

זה בתגובה להבעת השלילה המוחלטת שאני שוללת
את אביחי רונצקי, שקבע שאם המדינה החליטה ופוקדת, יש לציית ולהחריב ישובי יהודים
בארץ ישראל. כל ישוב

אותי הודעה כזו מדכאה! זה מעיד על הדרך
הארוכה מאד, ארוכה כאורך הגלות, וממאירה כמותה, שצריך, עדיין, לעשות העם הזה, כדי
לחזור לרמה כלשהי של שפיות, של מוסר וצדק – של ניקוי הראש מכל התועבה ה”ציונית”.

זה, לצערי, חיזוק להחלטתי
– לא להתפלל עם טובל ושרץ החורבן בידו.

לא ייתכן שהעם
היהודי, שיש לו התורה, שהיא כליל השלימות, שהיא כליל המוסר וכליל האנושיות, תורת
ה’, תורת חיינו, ידחה את כל אלה, מפני “מדינה”, שהוקמה על ידי כופרים
בעיקר, שונאי אלוקים ואדם, חסרי כל מוסר וחסרי כל ערך כלל-אנושי. מדינה, שלא רק
מבצעת פשעים נגד האנושות, אלא, גם מציגה אותם כרצויים, נכונים וכשרים בכשרות
“לגיטימית” ו”דמוקרטית”.

 

בשפת נכר, קרויה
הנאמנות המוחלטת ל”ממלכתיות” עריצה – פאשיזם. אבל, הפאשיזם קטן לעומת
ההיקף ועצמת הפשעים נגד העם היהודי. כפיית הויתור על התורה, היא כפיית הויתור על
עצמנו, עצמיותנו, על קיומנו, על תכלית קיומנו, על גרעין קיומנו, על שלילתנו את
עצמנו, בפני עצמנו ובפני כל הגויים. לא היה בעולם עם שצנח לשפל כזה, שבו נמצא העם
שהוציא מקרבו את תמצית חלאת המין האנושי, שיסדה את מדינת הרשע והפשע, המדינה
הממשיכה למלא את ייעודה השלילי, בלי היסוס ובלי החלפת רגל, כשמנוולים, למיניהם,
כולל “רבנים”, מקדשים את התועבה
. 

לא ייתכן שלחבורת זרים, בני-בליעל, תהיה
הזכות לקבוע מה נכון ומה לא נכון, מהו אורח החיים הלגיטימי לעם היהודי בארצו.
ה”מדינה” היא סרח עודף, הנגרר במדמנה ומציף אותנו בשפכיה. כמו שהמנוולים
האלה, לא יוכלו למנוע הכנסת ילדי ישראל בבריתו של אברהם אבינו, כך, לא ייתכן
שימנעו מאיתנו לבנות את ארצנו, ולהתיישב בכל מילימטר בה. אין להם שום זכויות. הם
לקחו לעצמם, מה שאינו שלהם. כדרכם בשוד.

הם קבעו… מי הם?
מה סמכותם? במה קנו להם זכות כלשהי לקבוע את גורל העם היהודי? מה הקשר שלהם ליהודים
? 

כל ה”רבנים”, מופרעי
ה”ממלכתיות”, רמאים במוּדעוּת מלאה, שנתנו את המכשול לפני העיוורים,
תלמידיהם, יתנו את הדין.

 

לקרוא לטיהור ארץ
ישראל מיהודים נאציזם, זה, פשוט, לא ממצה. לטהר את ארצות הגויים מנוכחות יהודים,
זה נאציזם, לטהר את ארץ ישראל מבניה החוקיים, היחידים, בנים ששבו לחון את עפרה,
לאחר אלפיים שנות שואה, זה משהו בליגה אחרת לגמרי. זה משהו שלא נתפס. זה לא במסגרת
– הלכה בידוע עשו שונא ליעקב – זה יותר – השטן וכת דיליה שונאים לה’.


שלא יספרו לי שצריך לדון את כל האדם לכף
זכות. אני רוצה לראות במפלתם האיומה של כל אותם ה”רבנים”, האחראים,
ישירות, לחורבן הארץ, באיצטלת “רב”, לכיסוי ערוותם הכופרנית, ה”ממלכתית”.

 

אלא, אם יכו על חטא, קבל עם ועולם, יוכיחו את הרשעים על פניהם, ויובילו,
בכל כח מתבקש, את העם, בחזרה, לתורתו ולארצו – לכל אתר ואתר.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר