חָלִילָה לִּי מֵיקֹוָק מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ:

חָלִילָה לִּי מֵיקֹוָק מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ:

חנה אייזנמן
08.08.2013 00:47
חָלִילָה לִּי מֵיקֹוָק מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ:


(ב) וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה:

(ג) וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיקֹוָק מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ:



ב”ה

 

 

חָלִילָה לִּי
מֵיקֹוָק מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ:

 

נחלת אבות

 

יודעים מהו ערך-סנטימנטאלי? אנשים מוכנים לשלם הון
תועפות, למי שיחזיר להם איזה צמיד נחושת, חסר כל ערך כספי, אבל, הוא עובר בירושה
במשפחה. סבתא מעבירה לנכדה. כנ”ל, חנוכיה, מכל חומר שהוא, או, גביע יין, שעבר
מאב לבן, גביע היין של ליל הסדר.

כאמור, אנשים מוכנים לשלם תמורה גדולה, פי כמה וכמה,
מערך החפץ שאבד, או, נגנב ובלבד שזה יוחזר. הם אינם ישנים בלילות, מרוב צער על
אבדן נכס המשפחה לדורותיה.

 

נבות היזרעאלי מת על “קידוש האדמה…”, כך
יגיד הערב רב. אבל, המלך הציע לנבות חלקת אדמה, שעולה בטיבה ובערכה על אותה אדמת
כרם הענבים שחמד…

 

מלכים א פרק כא

 

(ב) וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי
אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה
לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף
מְחִיר זֶה:

(ג) וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי
מֵיקֹוָק מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ:

 

חד וחלק. לא מוסרים נחלת אבות. היא נכס משפחתי, בעל ערך
עצום, מוטבעת בו הווית המשפחה – עברה ועתידה.

 

אחאב התבכיין. בת-הזנונים, בת מלך צידונים לא הבינה מה
הבעיה שלו.

 

מלכים א פרק כא

 

(ד) וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל
הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ
אֶת נַחֲלַת אֲבֹתָי וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו וְלֹא אָכַל
לָחֶם:

(ה) וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּדַבֵּר
אֵלָיו מַה זֶּה רוּחֲךָ סָרָה וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם:

(ו) וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ כִּי אֲדַבֵּר אֶל נָבוֹת
הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף אוֹ אִם חָפֵץ
אַתָּה אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כַּרְמִי:

(ז) וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה
תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן
לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי:

 

רצחת וגם ירשת

 

מה פשוט יותר בעיני ערב רב, מאשר לרצוח יהודים ולרשת
אותם? זה, קלי קלות, תשאלו את הנהגת המדינה שהערב רב בנה….

 

מלכים א פרק כא

 

(ח) וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם
בְּחֹתָמוֹ וַתִּשְׁלַח <הספרים> סְפָרִים אֶל הַזְּקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים
אֲשֶׁר בְּעִירוֹ הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת:

(ט) וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר קִרְאוּ צוֹם
וְהוֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם:

(י) וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל
נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וְהוֹצִיאֻהוּ
וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת:

(יא) וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים
וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל
כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם:

(יב) קָרְאוּ צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ
הָעָם:

(יג) וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל
וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם
לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ
בָאֲבָנִים וַיָּמֹת:

(יד) וַיִּשְׁלְחוּ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר סֻקַּל נָבוֹת
וַיָּמֹת:

(טו) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת
וַיָּמֹת וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת
הַיִזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת:

(טז) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת
וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ:

 

כווווולם השתתפו בעלילת הדם, כווווולם היו שותפים לפשע,
לעבירה על כמה וכמה מעשרת הדברים. חמדו, רצחו, ירשו, נשאו את שם ה’ לשווא….
והמלך? המלך יורש, המלך רוקד על דם קרבנו. המלך פושע.

 

אין זה מפתיע שבימי שליטתם של איזבל ואחאב, מלאה הארץ
בכוהני הבעל והאשרה. כי, אין “רע במיעוטו”, רע הוא רע. אינך מכשיר
“מעט” רוע, כדי להצדיק את בחירתך ברע ובמוות. אין דבר כזה. הכשרת הרע
במיעוטו, זו הכשרת הרע, בעיקרון. מכאן ואילך, כל הגדרות וכל הסייגים יפלו. לא יהיה
מעצור לרע. ואנו רואים זאת, היום, במדינה, שהוכשרה על ידי משיחי השקר של
ה”ממלכתיות”. וכאן, זה, אפילו, לא היה הרע במיעוטו, זו היתה תמצית הרוע.
מייסדי המסגרת המדינית, שנקראה “מדינת ישראל”, היתה חבורת בני-בליעל,
כופרים בעיקר, חותרים להכחדת היהדות. וזה לא היה סוד!! להיפך, הם היו גאים
ב”הצלת” עם ישראל מנחשלותו, המביאה עליו את האנטישמיות.

 

נכונותם, יתר על כן, תאוותם, של מובילי המדיניות
ה”ישראלית” למסור חבלי ארץ ישראל נוספים, לשודדים, שמחזיקים, כבר עתה,
בחלק הארי של ארץ ישראל, שנמסר, גם הוא, בחתימת הסכמה, על ידי אותם מנוולים,
למאמיני דת הסייף, מעידה עליהם – ערב רב!!! המגרש יהודים מנחלת אבותיהם. הוא
מפלצת. עב”מ. משהו תלוש, חסר עבר, חסר עתיד, חסר תכלית, חסר מוסר, חסר אנושיות,
משהו כמו הגולם מפראג. פועל בכח האינרציה, בלי רגשות ובלי מחשבה. היינו חושבים שזה
רובוט, שיוּצר באיזו מעבדת מדע-בדיוני, אילולא היה בו רגש אנושי אחד – שנאה. שנאה
איומה ונוראה לכל דבר יהודי, מן האיש, עובר לתורתו, ועד דריסת נחלתו.

 

אין זאת, כי אם, השתלט השטן, על האנושות, כי, לכך היא
ראויה.

 

כי יצר לב האדם רע מנעוריו. לכן ניתנה לו תורה, כדי
לעדן את יצרי לבו. מי שאין להם תורה, אין להם אלוקים, אין בהם מעשים טובים. זו
מקשה אחת של שנאה ורוע.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר