בחירות ארה”ב, אוקטובר 2012, סקירה מסכמת

בחירות ארה”ב, אוקטובר 2012, סקירה מסכמת


04.11.2012 11:34
עוד מעט וזה נגמר

עוד מעט וזה נגמר


בשבוע הבא נהיה כולנו יותר חכמים. אני רק מקווה שאתבדה, ושלא אובאמה יהיה זה שיישא את הנאום לאומה ב 20 בינואר



המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר *** לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין (תנו “לייק”!)

מחזה הדוקודרמה החדש: זרוק אותו לאיראנים

איך נפטרנו מאשר גרוניס

שלושת העימותים בין אובאמה ורומני והעימות בין ביידן וריאן שהיו הארועים המרכזיים במהלך חודש אוקטובר, שינו באופן מהותי את תמונת מערכת הבחירות. מנקודת מבטו של אובאמה העימותים היו כישלון מוחלט. לא יהיה זה מוגזם להגדיר אותם כקטסטרופה. ההתמקדות בשאלה “מי ניצח”, או מי “הכניס” למי, היא לא רלוונטית, כי בעימות מהסוג הזה אין “ניצחון בנקודות”. עבור נשיא מכהן, אם התוצאה איננה “נוק אאוט” מלא של יריבו, זה כישלון.

אישה באה הביתה ומוצאת את בעלה במיטה מתנה אהבים עם חתיכה צעירה. האישה פורצת בצעקות “מה אתה עושה? מי זאת האישה הזאת?” הבעל קם מהמיטה, מתחיל להתלבש, מישיר מבט לעיני אשתו ובלי להניד עפעף עונה לה: “אישה? איזו אישה? איפה את רואה כאן אישה?” האישה נכנסת להיסטריה, מצביעה על הצעירונת, שבינתיים גם היא קמה מהמיטה ומתחילה להתלבש, “האישה הזאת, מה היא עושה כאן?” הבעל שומר על קור רוחו וממשיך בשלו “על מה את מדברת? אין פה אף אישה!” ככה זה נמשך – האישה צועקת והבעל בשלו “אין פה אף אישה, זה רק נדמה לך”. לביטחון שהבעל מפגין יש תוצאות – האישה מתחילה להישבר, ואחרי כמה דקות היא שואלת את בעלה מה להכין לו לארוחת הערב.

הסצינה הזאת לקוחה מתוך סרט משנות הששים של המאה הקודמת, בשם איך לבגוד באשתך (שם הסרט במקור ההוליוודי היה מדריך לגבר הנשוי), סרט בכיכובו של וולטר מתאו.

אחרי התחלה צולעת בעימות הראשון עם רומני, אובאמה “חזר לעצמו” ובעימותים השני והשלישי הוא בצע את תפקידו של וולטר מתאו ברמה שלא הייתה מביישת את המקור. עד היום לא ברור על מה ולמה הוענק לאובאמה פרס נובל, אבל אחרי העימותים, זאת לא תהיה הפתעה אם האקדמיה בהוליווד תמצא אותו ראוי לפרס האוסקר.

שלושת העימותים בין אובאמה ורומני והעימות בין ביידן וריאן שהיו הארועים המרכזיים במהלך חודש אוקטובר, שינו באופן מהותי את תמונת מערכת הבחירות. מנקודת מבטו של אובאמה העימותים היו כישלון מוחלט. לא יהיה זה מוגזם להגדיר אותם כקטסטרופה. ההתמקדות בשאלה “מי ניצח”, או מי “הכניס” למי, היא לא רלוונטית, כי בעימות מהסוג הזה אין “ניצחון בנקודות”. עבור נשיא מכהן, אם התוצאה איננה “נוק אאוט” מלא של יריבו, זה כישלון.

לא קשה לראות למה. מעצם התפקיד לנשיא מכהן יש יתרון התחלתי עצום. מעמדו כנשיא מקנה לו באופן אוטומטי חשיפה תקשורתית מעל ומעבר. הוא תמיד בחדשות. בכל חור, גם במקומות הכי נידחים, יודעים מי הוא, שומעים את שמו ופרצופו נשקף מעל מסכי הטלוויזיה. לנשיא המכהן ישנה גם במידה רבה היכולת לצמצם את הדיון רק לנושאים הנוחים לו. הוא למעשה קובע את סדר היום. המועמד המתמודד נגד נשיא מכהן, לעומת זאת, צריך לבנות את התדמית שלו יש מאין בכוחות עצמו. גם אחרי הופעה במספר אין סופי של אסיפות בחירות הוא עדיין בחזקת אלמוני עבור חלקים רחבים של ציבור הבוחרים. את החשיפה לתקשורת הוא משיג בעיקר באמצעות תשדירי שרות יקרים. הוא צריך לפיכך לגייס כספים בהיקפים עצומים. הכיסוי החדשותי לו המועמד זוכה הוא אקראי בלבד ורחוק מאוד מזה שניתן לנשיא המכהן. בשל התמיכה הבלתי מסוייגת לה אובאמה זוכה מהתקשורת המגוייסת, במערכת הבחירות הנוכחית האפקט הזה מקבל חיזוק משמעותי.

באו העימותים, והיתרון הזה של אובאמה היה כלא היה. אינני יודע מה הם בדיוק “כללי המשחק”, ואם אובאמה היה יכול להימנע מהעימותים. גם אם זה לא מקובל, סביר להניח שהתקשורת המגוייסת הייתה יוצאת חוצץ לעזרתו, כך שהוא לא היה ניזוק. לעניות דעתי, האפשרות הזאת עלתה על דעתו, אבל בשחצנותו אובאמה לא ראה בעימותים מכשלה רצינית בדרכו לכהונה שניה בבית הלבן. אדרבא אובאמה, וכן רבים מבין תומכיו, היו משוכנעים שהוא “יאכל” את רומני עם יד אחת קשורה. למען האמת זו הייתה גם ההרגשה בקרב רבים מבין תומכיו של רומני. ה”מודל” הזה קרס ב 3 באוקטובר – מועד העימות הטלוויזיוני הראשון בין אובאמה ורומני. אין לי כל כוונה להסתכן כאן בניחוש מה תהיינה תוצאות הבחירות בשבוע הבא, אבל מה שהיה לפני כן התמודדות עם יתרון בולט לאובאמה, הפך בעקבות העימותים להתמודדות בין שווים. אין לי ספק שעמוק בלב אובאמה מתחרט על כך שהוא הסכים לקיים את העימותים, ואם רק היה אפשר הוא היה מזיז את השעון אחורה.

מנקודת מבטו של רומני העימותים היו הצלחה עצומה, וזאת מכמה סיבות. בראש ובראשונה החשיפה התקשורתית. העימותים הועברו בשידורים חיים בכל רשתות הטלוויזיה לכל רחבי ארה”ב, כשכל אחד הגיע לעשרות מיליוני צופים. לראשונה במערכת הבחירות הציבור יכול היה לשפוט את המתמודדים מכלי ראשון בלי שזה עבר את ה”מסננת” של פרשני התקשורת המגוייסת. זה בדיוק מה שהיה חסר לרומני. הניגוד בין תדמיתו של רומני בעימותים לבין התדמית שמכונת התעמולה הדמוקרטית בנתה במהלך התקופה שקדמה לעימותים פקח את העיניים אצל חוגים רחבים בציבור. זה הסיכון הכרוך בניהול תעמולת בחירות הבנויה על נרטיב שהוא כולו נגטיבי. תעמולה הבנויה אך ורק על השמצות ולכלוך של היריב יכולה לפעול כמו בומרנג ולהשיג תוצאה הפוכה. כאשר דמותו של היריב מופיעה על מסכי הטלוויזיה ללא קרניים, השאלה הראשונה שעולה היא, אם אין לו קרניים, אולי גם הדברים השליליים האחרים שנאמרים עליו אינם נכונים.

העימות הראשון בין רומני ואובאמה הסתיים בכישלון מהדהד של האחרון. בעימותים השני והשלישי אובאמה הצליח קצת יותר אבל לא במידה שתספיק לנטרל את הכישלון בעימות הראשון. התירוצים והסיבות לכישלון אותם מנו תומכיו של אובאמה לא יכלו להסתיר את העובדה שלאובאמה לא היה “קייס”. יתרה מזאת, אובאמה נפל למלכודת של עצמו. במשך חודשים התעמולה הנגטיבית של אובאמה והדמוקרטים השקיעה את מירב המאמצים בלכלוך והשמצות. המאמץ הזה הביא פירות – רומני היה כל הזמן בעמדת הגנה והתקשה לשנות את התדמית השלילית שנדבקה לו. זה תהליך טבעי – חוזרים על השמצה אין ספור פעמים ואנשים מתחילים להאמין בה. החיסרון של הטקטיקה הזאת הוא שהמשמיצים מתחילים להאמין לשקרים של עצמם. זה בדיוק מה שקרה לאובאמה. לדבריו, בעימות הראשון הוא לא התמודד עם רומני. אלא עם מתחזה שנראה כמו רומני. זה לא כל כך מופרך כמו שזה נשמע, מאחר ואובאמה בא לעימות משוכנע שהוא יפגוש את הדמות שמכונת התעמולה שלו בנתה. כאשר רומני סרב לשחק את התפקיד הזה, אובאמה טען ש”רומני רימה אותו”. עקרונית יש בטענה הזאת הרבה מן האמת, אלא שההונאה הייתה כל כולה מתוצרת עצמית.

המאפיין המרכזי בתעמולת הבחירות של אובאמה היה התמקדות בנושאים שוליים והימנעות מכל דיון בבעיות רציניות. וכך, בין הנושאים המרכזיים של מערכת הבחירות היו נישואים חד מיניים ו/או אספקה חופשית של אמצעים למניעת הריון. הרקורד של אובאמה בארבע השנים האחרונות איננו בדיוק עבר של הישגים בהם ניתן להתפאר, והוא גם לא מציג תוכנית מגובשת לארבע השנים הבאות.

ביום שלמחרת העימות האחרון, אחרי שרומני העיר לו ש”התקפות על היריב אינן תוכנית כלכלית”, אובאמה שלף חוברת בת 20 עמודים האמורה להציג את משנתו הכלכלית לתקופת כהונתו השנייה. החוברת הייתה מוכנה מקודם, אבל אובאמה נמנע מלהציג אותה או להתייחס אליה במהלך העימות. לא קשה לראות מדוע, כי התוכנית המוצגת בחוברת היא מיחזור של ההבטחות שאובאמה פיזר במערכת הבחירות של 2008. זה נראה כאילו אובאמה נמנע בכוונה ממימוש הבטחותיו במהלך ארבע השנים שעברו כדי שתהיה לו “תעסוקה” בארבע השנים הבאות – “הזדמנות שניה“. במלים פשוטות אובאמה לא מבקש מהציבור לבחור בו לתקופת כהונה שניה, הוא מבקש שיבחרו בו פעם שניה לתקופת כהונה ראשונה.

במהלך מערכת הבחירות של 2008 אובאמה הרבה להבטיח שהוא לא יעלה את המסים על משפחות שהכנסתן 250,000$ או פחות. הנוסח המלא של הבטחתו היה אני מתחייב חגיגית שבמסגרת התוכנית שלי אף משפחה שהכנסתה 250,000$ או פחות לא תראה שום עליית מס – לא מס הכנסה, לא מס מעסיקים, לא מס רווחי הון ולא כל מס אחר (I can make a firm pledge. Under my plan, no family making less than $250,000 a year will see any form of tax increase. Not your income tax, not your payroll tax, not your capital gains taxes, not any of your taxes.). אובאמה חוזר על ההבטחה הזאת במערכת הבחירות הנוכחית, אבל בנוסח קצת שונה. בנאום בחירות באוגוסט האחרון הוא הצהיר אם הכנסת משפחתך היא מתחת ל 250,000$ – זה 99% מכל המשפחות האמריקאיות, ו 98% מכל העסקים הקטנים, במסגרת התוכנית שלי מס ההכנסה שלך לא יעלה אפילו ב 10 סנט בשנה הבאה (Now, if your family makes under $250,000 — which, by the way, is 98 percent of American families and 97 percent of small businesses — under my plan, your income taxes would not increase a single dime next year. That’s my plan.). מעט אמריקאים מודעים לעובדה שמס הכנסה הוא רק חלק, ולא החלק הכי גדול, מעול המסים המוטל עליהם, שלא לדבר על כך שמסים חדשים יכולים לצוץ בכל עת. היה מעניין לדעת כמה מקהל מעריציו של אובאמה שם לב לעובדה שההבטחה שלו הפעם מכסה את שנת 2013 בלבד.

יתרון חשוב אחר שאבד לאובאמה היה היכולת לקבוע את סדר היום. במהלך העימותים לא היה לו “חופש בחירה” על מה לדבר ועל אלו שאלות לא לענות. כאשר, בניגוד לצפיות, התגלה שבתנאים של וויכוח “אחד על אחד”, אובאמה איננו “כוכב” כל כך גדול, הנזק היה משמעותי – “כגודל הצפיות גודל האכזבות”. אובאמה היה מפיק הרבה תועלת אם השימוש בטלה-פרומפטר היה מותר.

במהלך הדיונים לקביעת הנושאים בהם יעסקו בעימותים נקבע שהעימות האחרון – הקרוב ביותר למועד הבחירות, יוקדש למדיניות החוץ והביטחון. הדמוקרטים ראו את זה כיתרון שיבטיח את נצחונו של אובאמה. אחרי ככלות הכל נשיא מכהן עם ניסיון של ארבע שנים בבית הלבן מול אדם שלמעט “תקופת שרות” כמיסיונר מטעם הכנסיה המורמונית באירופה בקושי יצא אל מחוץ לגבולות ארה”ב – זה “משחק מכור”. הדמוקרטים ידעו שנושאי חוץ וביטחון אינם בראש מעייניו של האמריקאי הממוצע, ולא היה להם ספק שמול הסיסמא בין לאדין מת ואל קעידא לא קיים יותר (Bin Ladin is dead and Al Qaida is no more) רומני יתקשה למצוא תשובה הולמת. באה המציאות וטפחה לאובאמה על הפנים. בין לאדין אכן מת, אבל אירגון אל קעידא לא שמע על כך שהוא לא קיים.

רצח השגריר בלוב וההתנהלות השלומיאלית של המימשל בעקבותיו, חשפו את השלילי ב”מנהיגות מאחור” של אובאמה ועד כמה הוא לא מסוגל לתפקד במצבי לחץ. ללא כל הכנה מוקדמת, נושאי החוץ והביטחון עלו לכותרות, וכבר בעימות השני אובאמה נאלץ להתמודד עמם. בינתיים, בזכות המיגון המאסיבי לו אובאמה זוכה מהתקשורת המגוייסת, זה לא הפך להיות ווטרגייט שני. עדיין לא ברור עד כמה, אם בכלל, תהיה לזה השפעה על תוצאות הבחירות בשבוע הבא. ניקסון נבחר ברוב מוחץ לתקופת כהונה שניה למרות ווטרגייט, אבל זה לא מנע את הדחתו יותר מאוחר.

זה הוא זה. הסתיימה מערכת הבחירות בשבוע הבא נהיה כולנו יותר חכמים. אני רק מקווה שאתבדה, ושלא אובאמה יהיה זה שיישא את הנאום לאומה ב 20 בינואר.

______________

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע” לדף הפייסבוק לסגור את לשכת עורכי הדין לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים איך נפטרנו מאשר גרוניס

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר