המשטרה בפשיעתה זורקת את כספי הציבור ובית המשפט משלים

‘;document.write(_ztc_.replace(/_ZTR_/g, ‘‘); /* ]]> */

המשטרה בפשיעתה זורקת את כספי הציבור ובית המשפט משלים

המשטרה בפשיעתה זורקת את כספי הציבור על פי החוק תפקיד התביעה הוא להבטיח את האינטרס הציבורי העומד מאחורי הליך ההעמדה לדין של עבריינים. על התובע לעזור לבית המשפט בבירור האמת, בלי לפגוע בזכויותיהם של הנאשם ושל הציבור. אין מטרתו של התובע לזכות במשפט ולהשיג הרשעה בכל מחיר. על התובע מוטלת אחריות מיוחדת של שמירה על הגינות. בפועל זה לא נעשה, שם רע יצא לרעה לפרקליטות בצדק. אלא שרוב הציבור אינו יודע שהתביעה הכללית פועלת באמצעות שתי זרועות: הפרקליטות, והתביעה המשטרתית. על 87% מכל תיקי התביעה הפלילית בישראל אחראית התביעה המשטרתית שהפכה לגורם העיקרי בהגשת תביעות. שלא כמו התביעה מטעם הפרקליטות התביעה המשטרתית אפילו אינה מתימרת לבחון באם ההוכחות נעשו באופן חוקי ובעיקר אם יש מקום להגיש כתב אישום. התביעה המשטרתית מפרה בבוטות את כל הכללים. בעוד שלתובע יש גם סמכות להפעיל בקרה על החקירה ולהורות במקרה הצורך על ביצוע השלמות חקירה, התביעה המשטרתית פועלת באופן שאינו תואם את הנחיות היועץ המשפטי ומגישה כתבי אישום במקום שהפרקליטות אינה עושה כן.


המשטרה קובעת יעדים לכל אחד מתחומי פעילותה כפי שתואמים לה ולקציני אגף חקירות, ובאישורם. כלומר המשטרה מחליטה מראש מה צריכות להיות התוצאות ובהתאם לכך היא דואגת להמצאתם.

תחילה אגף החקירות דואג לפתיחתם של מספיק תיקים פליליים על פי המדיניות אחר כך דואג באמצעות תביעה המשטרתית לכתבי אישום. ליעדים אלו אין קשר לתפקיד התובע – להעמיד לדין רק בהימצא ראיות מספיקות וכשקיים אינטרס ציבורי. התביעה המשטרתית כפופה לאגף החקירות במשטרה. חוקרים במשטרה בדרגת רב-פקד מוסמכים כ”תובע הם המקבלים כיום החלטות, האם להעמיד לדין בעבירות עוון לכאורה – למרות שהם אינם מקצועיים בתחום. התביעה המשטרתית אחראית בפני הפיקוד המשטרתי לבצע מדיניותו והיא כפופה ונתונה לחלוטין לרצון מדור החקירות ואינה נהנית מאי תלות. לכן אם ההוכחות אינן ממשיות היא משלימה אותן, מתעלמת מכל מה שמפריע למשל אי חוקיות מעשי המתלונן. לעיתים גם משפצים את התביעה במחיר של חוסר תימוכין במה שנרשם כעדות כדי להתאימה לחומר מרשיע. כל אלו משלימים למעשה החקירה שכולה נועדה להביא בכל מחיר להרשעת החשוד. רבים מהמובאים לדין ומורשעים הם החפים, לעיתים כתוצאה מתלונות שוא של עבריינים. 80% מכתבי האישום שמגישה התביעה המשטרתית, הוגשו בלא אישור מהפרקליטות כנדרש בחוק. להחלטה על הגשת כתב האישום לא מצורפת חוות דעת לגבי בחינת הראיות, ושאר נתונים התומכים בחלטה להגיש כתב אישום. החלטות לא מקצועיות ברישום סעיפים. התביעה המשטרתית רושמת כל סעיף אישום שמצאה בעניין בספר החוקים. לכן נרשמים סעיפים רבים על עבירות שאינם תואמים את התיק.


ליקויים חמורים קיימים לא רק בהחלטה להגיש כתב אישום ובאופן רישומו אלא גם ביצוג המדינה בבית המשפט. כל עדות מצד המתלונן תקינה בעיני התביעה. גם אם העדות מלכתחילה בלתי מתקבלת על הדעת ואף אם היא מעוררת לעג בקרב הנוכחים. גם אם יש סתירות רבות בעדות בדיון עצמו ובינה לבין עדותו במשטרה. השופט אינו מקבל לידיו את חומר החקירה אלא סיכום כפי שרשם אותו חוקר המשטרה.

התובע המשטרתי נוהג להסתיר חוסר התאמה בין עדות המתלונן במשטרה ובין עדות בבית המשפט, במידה וסנגור מבקש להגיש לבית המשפט את עדות המתלונן במשטרה כדי שיתתגלה חוסר ההתאמה תובעים משטרתיים מתנגדים בטוענה שאין סתירות כך הם מסתירים את חוסר ההתאמה וקיום סתירות. התנהגות הפוכה מזו יש לתביעה המשטרתית בעת עדות הנאשם, כלפיו ההתנהגות גסה ותוקפנית. השתלכות בנאשם הפרעה לעדותו בשאלות טרם זמנם לפני שניתן לו להגיע לאותם עניינים, המצאת סתירות במקום שאינן קיימות ודרישה להפסקת עדותו. שופטים מתיחסים אל עבודת המשטרה כתקינה לחלוטין, מגבים את המשטרה משתפים פעולה ומרשיעים לפי רצון המשטרה. להלכה פעילותה של התביעה המשטרתית זולה יותר משל הפרקליטות בגלל המשכורות הנמוכות יותר, אך לאחר בחינה מתברר שהתביעה המשטרתית דוקא יקרה שאין בפעילות ובהוצאות עליה תועלת רבה, נהפוך הוא יש בה נזק רב. משך הטיפול בתיקים הארוך מדי.


המשטרה מפרסמת שמטרת האגף לחקירות ולמודיעין הינה “חיזוק יכולת התמודדתות המשטרה בתחומי הלחימה בפשיעה והסדר הציבורי לשם שמירת ביטחון בנפש והרכוש, העלאת רמת הבטחון האישי של הציבור ושיפור איכות חיי התושבים”. במציאות אגף החקירות ממציא אמיתות משלו והתביעה המשטרתית מחויבת להשלים את מלאכת הבאה להרשעה של כל מי שנחקר. אופן עבודת התביעה המשטרתית גורם עומס מיותר עומס אשר פוגע באכיפת חוק, גורם עינוי דין לחשודים ונאשמים. התביעה המשטרתית לא יישמה כל גישה חלופית להתמודדות עם הבעיה והמשטרה רק ממשיכה לדרוש הוספת תקנים. התנהלות התובעים במשפט חסרת כל מעצורים של מוסר או נורמות. המשטרה מתעללת באזרחים הגונים ומתגמלת עבריינים. פעילות בלתי מועילה ומזיקה זו נועדה אך ורק למען המשטרה עצמה אם כי היא ממומנת על ידי האזרחים. פעילות זו היא בלתי מוסרית על פי כל קנה מידה ובודאי עבור מדינה המתימרת להקרא דמוקרטית. בדוח החריף שפרסם מבקר המדינה הוא קינה זאת הפקרות, רשלנות ופגיעה קשה ביותר באזרחים. התביעה המשטרתית מחולקת לתביעה הפלילית ותביעת התעבורה. רוב רובן של תביעות התעבורה מוגשות על ידי התביעה המשטרתית התעבורתית תביעות התעבורה על העברות החמורות ביותר מועברות לפרקליטות.

משטרת התנועה מחלקת לארבע רמות חומרה את עברות התנועה/תאונות דרכים:

א’. הקלה ביותר כולל דוחות. ב’.ג’. הרמות האמצעיות כוללות פגיעות גוף גם קשות והרס כלי רכב. ד’. החמורה ביותר מות או פגיעות מסכנות חיים. משטרת התנועה מטפלת אך ורק בשתי רמות ד. ממנה אינה יכולה להתעלם, ורמה א’. אין היא מתיחסת לרמות האמצעיות. משטרת התנועה מטפלת באופן פעיל ביותר ברמה א’, זו הפחות חמורה, במקרים שלפחות נראים כפחות מסובכים ופעילה ביותר להראות כמויות, דוחות על עברות גם דוחות שוא בין בהזדמנות ובין במבצעים. כאן המשטרה אוהבת להראות את כוחה. גם לא היתה תאונה אלא כל הסימנים מעידים שבוימה תאונה. מקרים אלו נעשים יותר ויותר נפוצים במיוחד על ידי קטנוענים ורוכבי אופניים. המשטרה תופרת תיקים בשיטות שהיא מלמדת את חוקריה. התביעה המשטרתית עושה הכל כדי שתהיה תביעה, גם בחיר של חוסר תאמה אפילו לכתב ה”חוקר” שכל כך טרח להביא להרשעה ולפעמים לא מספיק הצליח. כך שרושמי התביעה בדרך זו רוב המגיעים לבית הדין לתעבורה הינם נהגים נורמטיביים ואילו רוב הנהגים הפראים והמסוכנים אינם מגיעים לבית הדין.


בין התוצאות החמורות – הסטת תשומת לב הטיפול המשטרתי מעברות חמורות יותר לזוטות אשר לפי הנחיית היועץ המשפטי, יש לשקול נקיטת אמצעים חלופיים להליך הפלילי. כיון שעברות קלות ופשוטות קל יותר לבדות מעשר עברות חמורות הכמויות הן רבות במיוחד בתחום התנועה. מטרת המשטרה להראות שהיא מתפקדת מביאה לדין ולהרשעה – זהו קנה המידה שהיא קבעה להצלחתה. המשטרה מציפה את בית המשפט בנאשמים ובעזרת התביעה המשטרתית ושופטים יוצאי התביעה המשטרתית לוחצת בשם העומס על נאשמים להודות. תוצאה חמורה אחרת – חדירה לתחום שאינו של המשטרה לתחום המערכת המשפטית תובעים משטרתיים חלקם או עוברים לפרקליטות או מתמנים לשופטים ומביאים וביאים עמם מהמשטרה את הליקויים ואת הפשיעה.


המשטרה הפכה את עיקר פעילותה לתביעות או המלצות לתביעה במקום לבצע תפקידים משטרתיים. את התביעה המשטרתית יש לבטל ואת התביעה המשטרתית התעבורתית חובה לפזר לאלתר, לא יהיה בזה כל נזק אלא רק רווח. פחות התרכזות בזוטות פחות זריקת כספי ציבור המשטרה תחויב לטפל בנהגים הפראיים. פורסם כי השר לבטחון פנים יצחק אהרונוביץ (ישראל ביתנו) הינו בעד ביטול התביעה המשטרתית וזה לטובתו, אך יושב ראש ועדת חוקה, חוק ומשפט דוד רותם (ישראל ביתנו) מתנגד בגלל עוינותו המוצדקת לפרקליטות, אין זו תרופה להחליף גרוע בגרוע יותר. יש לפרק את התביעה המשטרתית לאלתר.

טנא
11.12.2011 07:21

המשטרה בפשיעתה זורקת את כספי הציבור ובית המשפט משלים

טנא 11.12.2011


כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר