מורשת רבין

מורשת רבין

חנה אייזנמן
09.11.2011 05:26
מורשת רבין


רבין היה רוצח! רוצח הוא רוצח הוא רוצח, כמו שרצח הוא רצח הוא רצח…. לא? למה רצח שביצע רבין משאיר אותו צח ואדום, דגול מרבבה, וחיסול הרוצח הוא רצח מתועב? למה רצח המונים על ידי מימסד אוטו-אנטישמי מוציא את מבצעיו נקיים מכל רבב, וחיסול נבל אחד, בידי איש אחד (על פניו…), ביזמה פרטית, הוא רצח הוא רצח הוא רצח …



ב”ה

 

 

מורשת רבין – שנאת ישראל ורצח יהודים!

 

 

זה פשוט נשגב מבינתי!

למה משחקים כולם ב”נדמה לי”? למה ממשיכים קרבנות “מחנה השלום”, מטורף שנאת ישראל, לשחק את משחק השקר והכזב?
למה משחקים לידי רוצחי העם היהודי – מהרסינו ומחריבינו מבית, שבראשם דמם של אלפי יהודים (אם נתעלם מחלקם בהשמדת
יהדות אירופה)? ח”כ מיכאל בן-ארי החרים את טכס האזכרה, בטענות מטענות שונות, רק לא העז לומר את המתבקש – לא ייתכן שרודף העם היהודי, יזכה באזכרת שמו לטובה!!! לרוצח יהודים חפים מפשע, רק מסיבות צבירת כח פוליטי, אין מקיימים אזכרות. שמו חייב להיזכר לדיראון עולם בדברי ימי ישראל. וזה, גם, מה שיהיה. הטירוף הזה הוא זמני, עד שהאמת תנצח את מנגנון התעמולה של היודונאצים.

 

רבין היה רוצח!! רוצח מוג לב. רוצח שירה ביהודים שהניפו דגל לבן, אבל, ברח כאשר היה תחת אש ערבית…

 

שוב, רבין היה רוצח! רוצח הוא רוצח הוא רוצח, כמו שרצח הוא רצח הוא רצח…. לא? למה רצח שביצע רבין משאיר אותו צח ואדום, דגול מרבבה, ורצח שבוצע בו, הוא רצח מתועב? למה רצח המונים על ידי מימסד אוטו-אנטישמי מוציא את מבצעיו נקיים מכל רבב, וחיסול נבל אחד, בידי איש אחד (על פניו…), ביזמה פרטית, הוא רצח הוא רצח הוא רצח של “ראש ממשלה בישראל”, המצדיק המשך רדיפת ציבור אחד במדינה שהשמאל בנה – ציבור שלומי אמוני ישראל?

 

 

מה לא בסדר בסלקציה?

 

 

אשר על כן בוגדים היינו?

 

רבין היה רוצח בדם קר, ואולי, אפילו, בדם חם, כי, כשהוא ראה “ימין”, כלומר, נאמני עם וארץ, הציף הדם את ראשו. גם היועץ המשפטי, בשעתו, לממשלת בן-גוריון, נימנה על המחנה הזה, הבטוח, שהמטרה – יצירת עם אחר, מנותק לגמרי מן היהדות ומן העם היהודי – מצדיקה את כל האמצעים, והנוח והבטוח מכולם הוא, רצח יהודים. אין קל מזה. שום גוי לא ימחה על רצח יהודים בידי “יהודים”, שהרי – א. זה ענין פנימי בעם היהודי. ב. כמה נחמד שהיהודים עושים בשבילם את העבודה השחורה, והם יכולים לרחוץ בנקיון כפיהם. כדוגמא, קחו את ביצוע מדיניות היודנריין בגוש קטיף. העולם לא רק שתק, כפי ששתק ב”שואה”, אלא, גם שיתף פעולה, לפני ואחרי, גם זה כמו ב”שואה”; אז רצח אותנו העולם, כשהמימסד ה”ציוני” חובר אליו, במסגרת “אחוות העמים” הנאציים, והיום, כל העמים הנאציים, חוברים למימסד ה”ציוני”, במלחמה החרמה שהוא מנהל נגד העם היהודי. מבול ההוכחות אדיר, וכבר עסקתי בו רבות, אבל, דוגמא אחת נביא כאן. את דבריו של היוע”מ, חיים כהן, שגוייס על ידי ממשל בן-גוריון, יש”ו, לנהל את התביעה נגד מלכיאל גרינוואלד שהאשים בכיר במימסד הציוני, את רודולף קסטנר, בשיתוף פעולה עם הנאצים. חיים כהן, היוע”מ לא הצליח להבין מה לא היה בסדר בשת”פ הזה, וכה אמר, בין שאר דבריו המתועבים: 

 

“…. תמיד היתה זו דרכנו בציונות, בארגון העליה לארץ-ישראל, לברור מעטים מרבים, אשר על כן, בוגדים היינו?” (“כחש”, בן הכט).

 

תמיהתו מובנת – מה לנו ולעם היהודי? אנו עם אחר, ונאמנותנו נתונה לעצמנו. איפה כאן הבגידה?

זו איננה דמגוגיה, זו האמת!! זה היה הלך המחשבה, זו היתה האמת שלהם, גם על פי עדותו של הסופר, חיים הזז, בן תקופתם:

 

“אין הציונות והיהדות דבר אחד, אלא שני דברים שונים זה מזה, אולי גם שני דברים הסותרים זה את זה… כשאדם אינו יכל להיות יהודי הוא נעשה ציוני… הציונות מתחילה ממקום הריסת היהדות ממקום שתש כוחו של העם, דבר אחד ברור, הציונות היא לא המשך, לא רפואה למכה, היא עקירה והריסה, אדרבה היא מסיחה את דעתה מהעם, מתנגדת לו, הולכת נגד רצונו ורוחו, חותרת תחתיו ועוקרת אותו ופורשת לדרך אחרת למטרה רחוקה ומסויימת, היא וקומץ אנשים בראשה, גרעין של עם אחר, בבקשה לשים לב, לא חדש, לא חדש, אלא אחר, מי שלא סבור כך או שהוא טועה או שהוא מרמה את עצמו”.

 

ראש ממשלה בישראל

 

הטביע את מצפונו ביין ובסיגריות

 

וכי מי יהיה ראש ממשלה ב”ישראל”, אם לא פושע נגד העם היהודי? ראו מי הוא נשיא מדינת הדמים והזדון הזו, ואז לא תתקשו להבין, איך רוצח מתועב היה לרמטכ”ל, לשגריר, לשר בטחון ולראש ממשלה ב”ישראל”.בן גוריון, שלא העריך את רבין, כהוא זה, היה חייב לו את הטבח ב”אלטלנה”, ועל כן מינה אותו לתפקיד בכיר, שאילולא כן, היה מעיף את רבין לכל הרוחות. היום הם שרויים בכפיפה אחת, על אפו וחמתו של בן-גוריון. לא לעולם חוסן!

 

רבין השתתף ברצח המוני, וחי עם זה טוב מאד, ואולי לא, אולי דווקא נקף אותו מצפונו, ועל כן הטביע את מצפונו ביין וסיגריות. התמכרותו לסיגריות עמדה לו, כאשר עצביו התמוטטו ערב מלחמת ששת הימים; באחד הערבים הזעיק רבין לביתו את עזר ויצמן ובקש ממנו לנהל את המלחמה, במקומו. עייזר אמר לרבין שחלום חייו הוא לנהל את צבא ישראל, אבל, התפטרות של הרמטכ”ל בשעה קשה זו, ערב מלחמה וודאית ( שהניבה, בין השאר, בדיחות מקאבריות, כמו – האחרון יכבה את האור…) תביא דמורליזציה על העם היושב בציון. רבין התעקש, ואז יצאה ההודעה לציבור, שהרמטכ”ל לקה בהרעלת ניקוטין.. מאז ועד היום, נסתרת מעם ישראל העובדה שרבין היה פחדן; לא די שמסתירים מידיעת עם ישראל את המאפיין הזה באישיותו של רבין, שהיה ידוע זה כבר, אלא, תעשיית השקר עושה לאחרונה שעות נוספות ביצירת אגדת יצחק רבין. “מורשת רבין”, כבר אמרנו?

 

עובדה היא, שבבחרותו רצח במו ידיו, ולעת זיקנה נתן את הרובים לשכירי החרב של “מחנה השלום”, ל”פלשתינאים”, בתקווה שהם יחסלו את אותם שני אחוזים, שרבין לא ראה בהם אזרחים, ואף הצהיר על כך בנאומו האחרון בכיכר מלכי-ישראל, בתל-אביב. זו שיטה בשמאל – מחסלים את הבלתי רצויים. זה היה העיקרון, שהנחה את ה”סוכנות היהודית”, בראשות בן גוריון, יש”ו, בעליה הסלקטיבית, שסייעה רבות להשמדת היהודים באירופה – כשליש מן העם היהודי.

 

ניתוק אש”פ מן הטרור

 

 

הוא הלך לקנות ביצים בזול

 

די היה בעובדה שרבין ניצב על במה אחת עם הפושעים פרס וערפאת, כדי לקבל פרס נובל לשלום, כדי להצדיק את העמדתו לדין על פי תקדים משפטי נירנברג!! רבין ידע היטב, כפי שידעו שותפיו לפרס, שלא שלום מתבשל לו, אלא, מרחץ דמים!! מטרת החתימה על ההסכמים, בחסות ארה”ב הנאצית, נועד, כביכול – “לנתק את אש”פ מן הטרור”. מיד לאחר החתימה החל מרחץ הדמים. בין הראשונים היה חיים מזרחי מבית אל שהלך לקנות ביצים בלול של פארטנר לשלום של פרס ורבין. הוא נשחט באותו לול, כתרנגולת. רבין, ימח שמו, “ספד” לו כדלהלן: הוא הלך לקנות ביצים בזול…. מה שאומר שבעת החתימה על ההסכמים, הוא לא חשב שמישהו יקבל את זה ברצינות. ואם חיים מזרחי הסתכן בהליכה ללול של רוצח ערבי, זה בגלל היותו רודף בצע… כך הגיב ראש ממשלה בישראל ומר בטחון, שמעודו לא הביא גרגר אחד של בטחון לעם ישראל, לרצח יהודי בארץ ישראל. בכוונה לא הגדרתי את חיים מזרחי כנתינו של הרוצח, רבין, כי רבין הצהיר קבל עם ועולם, שהוא ראש ממשלה רק ל-98% של עם ישראל. את התנערותו משני האחוזים הכי יהודיים הפגין בתגובתו לשחיטת חיים מזרחי.

 

אגב, רבין ולאה לא היו צריכים לקנות ביצים בזול. ראשית, הם כלל לא ביצעו את הקניות, מישהו עשה זאת בשבילם. שנית – הם החזיקו את כספם בבנקים בחו”ל, כשזה נגד את חוקי “ישראל”. כשנתגלה הדבר, העמידה המפלגה אולטימאטום בפני רבין – או הוא מתפטר, או, הוא יועמד לדין. רבין בחר להתפטר. ואז ספרו לנו כמה אינטגריטי יש בו, ברבין, בגלל שאשתו, עצמו ובשרו, החזיקה חשבון בנק בחו”ל, הוא הראה גדלות נפש והתפטר מתפקידו…

 

 

רצח הוא רצח הוא רצח?

 

לאחר חיסולו של רבין התחיל מחול שדים מטורפי שנאת ישראל, שמצאו להם תירוץ לתרגל את היודונאציזם שלהם באופן “חוקי” ו”דמוקרטי”. תמיד יש לרוצחי ישראל תירוצים, כמו אלה שהיו להם להצדקת הטבח ב”אלטלנה” ביהודים חפים מכל פשע, שהפגם היחיד שהיה בהם, היתה נאמנותם לשלטון הדמים של בן-גוריון, ימח שמו וזכרו. רק בתקופת בלבול, כפי שהיתה, כאשר בן-גוריון הכריז על עצמאות המדינה שלו, ובירתה, תל-אביב, יכל היה להתבצע פשע ארכי-נאצי כזה. כבר אז, נמצא מנגנון התעמולה בידי היודונאצים, בן-גוריון, גלילי, גולומב, רבין ודומיהם. היה זה רצח פוליטי פאר-אכסלאנס; היה זה מהלך ליצירת הדיקטטורה ה”ציונית”=אנטישמית. למרות ש“הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון” כבר הוכרזה, לא היה לו צורך, לבן-גוריון, ליזום החלטה דמוקרטית – כי “ישראל” דמוקרטית רק בהצהרה ובתעמולה, אך לא במעשה – הוא החליט והוא ביצע, באמצעות הרוצח, אכול שנאת ישראל, יצחק רבין. ומכיוון שהטבח המתועב הזה בא מצד שמאל, הוא נחשב לגיטימי, עד עצם היום הזה. כשהשמאל מקדם עיוות כזה, זה מובן מאליו, אבל, איך ייתכן שעם ישראל קונה את זה? איך עם ישראל שותק, כאשר כופים עליו את זכרו של הרוצח, כאשר מבטלים את מלכי-ישראל מפני הרוצח, כאשר קוראים לכל אתר ואתר על שמו של רוצח יהודים, אכול שנאת ישראל, אותה ינק עם חלב אמו, רוזה האדומה, כהן-רבין

וכך מובא בספר “מערכות הארגון הצבאי הלאומי” בכרך “ההגנה הלאומית” – 1931-1937 (דוד ניב):

 

“… בשביעי של פסח התקיים בתל-אביב כינוס של בית”ר ולאחריו נערכה תהלוכה ברחובות העיר. כשעברה התהלוכה ברחוב אלנבי, רחובה הראשי של העיר, הותקפו השורות, בעיקר שורות הילדים מן השכבות הצעירות, על ידי קבוצות מאורגנות מטעם ה”הסתדרות”.

 

המתקיפים באו על הצועדים במטר-אבנים ובאלות, כשהם מכים ופוצעים וקוראים קריאות גנאי. קציר ההתקפה היה 24 פצועים, רובם ילדים בני 12-14.

 

“… העתונות העברית היומית, פרט ל’דבר’ בטאונה של ה’הסתדרות’, גינתה בחריפות את המעשה ועירית תל-אביב פירסמה גילוי-דעת, המביע ‘רגש של צער עמוק ועלבון לאומי’ ומוקיע אותם ‘נימוסי אגרוף ואלימות, שאינם לפי רוח עמנו’….

 

“…. בין המתקיפים היו מפקדים וטוראים מן ה’הגנה’, ובין המותקפים – חברי הארגון ואף בית”רים וצה”רים חברי ה’הגנה’…..    רוזה כהן (אמא של יצחק רבין), מפקדת בכירה ב’הגנה’, היתה ממארגני ההתקפה….לעבר פלוגות הצועדים הקטנים'”

 

המעורבים בארגון ובביצוע ההתקפה סירבו להתנצל ולא היו מוכנים לפצות את הנפגעים.

זה היה סופו של נסיון האיחוד!

 

כשיצחק רבין חוסל, קפצו מעורם כל קרבנותיו לשבחו להללו ולרוממו, ואף התיישבו, מכוחו של הרגל, על ספסל הנאשמים והיכו על חטא. הרשע, ביבי, החליט בימים אלה להפוך את אתר הקסטל לאתר ללימוד מורשת רבין… במעשהו זה, מנקה ביבי, הנבל, את הרוצח רבין מכל אשמותיו, ולמעשה, קובע שהטבח ב“אלטלנה” היה מוצדק, כאשר, אין דבר רחוק יותר מן האמת ומן המציאות. תועבה שאין שפלה ממנה.

 

בשעתו ספד ביבי נתניהו, ל“נסיך”. כך התבטא – “נסיך…”. זוכרים? הבן של רוזה. ביבי, בהיותו “נסיך” בעצמו, יורש ל”משפחה הלוחמת” (שממנה יצאו תולעים נוספות, כמו ציפי לבני), מיטיב לזהות “נסיך” כשהוא רואה כזה; אחוות חידלי-אישים. האם התכוון ל”נסיך” של מקיאוולי? וודאי שלא, ה”נסיך” הזה הוא פרס, שרבין היה הפודל שלו, עד שפרס לא מצא בו עוד צורך….

 

הצבועים, עוכרי ישראל, פצחו ביללה – רצח הוא רצח הוא רצח, כך, שגם אם חיסול רבין נעשה, כדי להציל את עם ישראל משואה, אין לו הצדקה, כי, רצח הוא רצח הוא רצח, אלא, אם הרוצחים הם “אנחנו”, ו”אנחנו” תמיד צודקים, והנרצחים “הם”, ו”הם” לעולם אינם חפים מפשע. כשמזכירים להם, שרבין היה רוצח, רוצח הוא רוצח הוא רוצח הוא רוצח, ורוצח רוצח פטור, זה לא מתקבל על דעתם, שהרי מי שרצח, רצח “ראש ממשלה בישראל”, ר”ל. שלהבת פס, שנרצחה בצליפה מרובה שנמסר מידי צה”ל, בפקודת רבין ופרס, לידי רוצחי העם היהודי, לא היתה ראש ממשלה בישראל, אפילו לא הגיעה לגיל הגן, ולכן, הכל בסדר, הכל במסגרת “תהליך השלום” הג’יהאדיודונאצי.

 

היות רבין ראש ממשלה ב”ישראל” אינו תעודת כבוד לו, אלא, תעודת עניות מנוולת לעם היושב בציון.

 

קריאת שמות אתרים בארץ על שמו של הרוצח המתועב הזה, טכסים ממלכתיים לזכרו של רוצח יהודים חפים מפשע, הגדרת שיתוף הפעולה שלו עם גדולי רוצחי ישראל כ”מורשת” הראויה ללמידה, מעידה על סופה הקרב והולך של המדינה ההרצליאנית, שנולדה בחטא, נוהלה בפשעים איומים, וגוססת, אפופת דם ואש ותמרות עשן.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר