המילה קלגס אינה “משהו גס”!

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/46321
 

שמחה ניר, עו”ד 22.06.2011 21:12

יהודים, מוסלמים, נוצרים, דרוזים וחסרי-דת

איני חוזר בי מהמטאפורה בעניין הזה, וממילא גם לא אתנצל


לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

 

לדף הפייסבוק של האתר

 

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

 

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

 

על המאמר אפרים נוה, רב הקלגסים, מוציא גופות מקבריהן, כדי לבעוט בהן במגפיו המסומרים זכיתי לכמה ביקורות, גם מאלה שבעיקרון מסכימים עם דיעותי ומאבקי, על השימוש במילה “קלגס”, אשר מביא ל”זילות השואה”, וכו’. לפחות אחד מהמבקרים הזמין אותי להתנצל בפני האיש הזה.

 

הפזמון החוזר היה “לא יתכן שיהודי יאמר דבר כזה על יהודי!”.

 

אז קודם כל אני שואל את הגורסין כך מה הייתם אומרים אם ערבי היה אומר את זה על יהודי, או אם יהודי היה אומר זאת על ערבי … על הערבי היו אומרים שהוא “אנטישמי”, ועל היהודי היו אומרים שהוא “גזעני”.

 

ומה אם החיילים והשוטרים אשר פעלו בעמונה (אותם הזכרנו במאמר הנ”ל, ואליהם נחזור בהמשך) חלקם היו יהודים, וחלקם היו דרוזים, מוסלמים או חסרי דת? האם מותר לומר “קלגסים” רק על הלא יהודים, או שגם עליהם אסור, בגלל ה”סמיכות” ליהודים?

 

ובכלל, מי אמר לכם שאני יהודי, ושגם אפרים נוה הוא יהודי?

 

ומהו הדין אם אני או האדם שעליו אני אומר את הדברים ממיר את דתו, מהיהדות לדת אחרת, או מדת אחרת ליהדות? ומה אם הגיור היה “כהלכה” או “שלא כהלכה”?

 

והאם מה ש”תופס” הוא דתו של האומר, או של העושה, בזמן המעשה, או בזמן האמירה?

 

והאם, במקרה של יהודי מומר – בין האומר, בין העושה – יחול הכלל ישראל אף שחטא – ישראל הוא?

 

הנה כי כן, טענת ה”יהודי על יהודי” נפלה לכם, כעלה הנידף.

 

על המילה “קלגס”

 

ויקימילון מגדיר את המילה הזאת כ”כובש, חיָיל אויב, חיָיל מרושע, ואף נותן דוגמה: ששה מיליוני יהודים נרצחו באירופה הנאנקת תחת מגפי הקלגס הנאצי.

 

המילון מוסיף גם ממקורות היהדות:

 

“אל יירך לבבכם”, מפני צהלת סוסים וצחצוח חרבות; “אל תיראו”, מפני הגפת תריסין ושפעת עקלגסין (מסכת סוטה, ח, א),

 

וגם מהשפה הלטינית: caligas – נעל עור של חיילים רומאים.

 

הנה כי כן, המילה קלגס הייתה קיימת שנים רבות לפני הנאצים, ולא ייתכן שב”זכות” הנאצים יהיו הקלגסים האחרים – לפני הנאציזם ואחריו – חסינים מהביקורת על היותם “קלגסים”.

 

בואו נערוך כמה השוואות

 

האם החיילים הסוריים של בשאר אל-אסאד הטובחים בבני עמם אינם “קלגסים”? הם אכן קלגסים-שבקלגסים.

 

האם החיילים הלוביים של מועמר קדאפי הטובחים בבני עמם אינם “קלגסים”? הם אכן קלגסים-שבקלגסים.

 

ועכשיו בואו נראה שוב את אחד הסרטונים אחד מרבים, של הפינוי בעמונה:

 

..

 

במיוחד החל מהשנייה ה-25, ומהשנייה ה-2:18.

 

ואמרו בעצמכם: מה ההבדל? ההבדל הוא “כמותי” ולא איכותי: הקלגסים של עמונה לא רוצצו גולגלותיהם של עוללים, ולא טבחו במפונים להנאתם, אבל הם רמסו להנאתם, היכו להנאתם.

 

ושוב, כפי שאמרתי במאמר הנ”ל: יכול להיות שאני טועה, והם לא רמסו להנאתם, ולא רמסו בכלל.

 

אז נניח שטעיתי, אבל טעותי היא טעות שבהבנת העובדות, או בפרשנותן, ולא טעות שב”התבטאות” – וזה חלק מהשיח הציבורי, בו גם למי שטועה שמור חופש הביטוי – אפילו אם הוא יהודי.

 

על מטאפורות ועל האתיקה המקצועית של עורכי-הדין

 

מטאפורות אינן דבר גס במקומותינו, לפחות מאז גדיעת הידיים המפורסמת של מיודענו מישאל (“אל תצפצפו על בני אדם”) חשין, וכיוון שכך הוא מותר לעשות מטאפורות גם מתחום הקלגסות הפיזית לתחום הקלגסות השלטונית, קלגסות השררה.

 

כיוון ששאלת כשרותו של הביטוי “קלגס” התעוררה בתחום האתיקה המקצועית של עורכי-הדין, לא נותר לי אלא לחזור על דברי השבח והתודה לעו”ד ד”ר חיים משגב, אב-בית-דין בביה”ד המשמעתי הארצי של לשכת עורכי-הדין, אשר הכשיר “יבוא” של אנלוגיות מימי המשטר הנאצי בגרמניה אל תוך השיח הציבורי בישראל של היום. ראו כאן:

 

כאילו שלא חלפו עשרות שנים מאז שהם לחמו את מלחמותיו של הסטאליניזם המאוס. הכל חוזר במעין מחזוריות מטורפת. הבוגדנות שלהם, המלשינות, ההתרפסות, הסרבנות, השקרים, הרצון להסתלק מכל מה שריח של ציונות נודף ממנו לטובת קוסמופוליטיות רפויה, כדי לבנות כאן את “עולם המחר” שבו אין מקום ללאום היהודי, אלא רק ל”נאורי כל העולם”.

 

וגם כאן:

 

מה שפוגע בתדמיתה של המדינה היהודית יותר מכל הם אנשים מסוגו של אברהם בורג, שהתייצבותם לימינו של יאסר ערפאת בעת הזאת דומה יותר, למרבה הצער, להתגייסותם של ‘ראשי הקהילה’ לעזרת הצוררים הנאצים.

 

אתה הבנת את זה, ברוך? “הסטאליניזם המאוס”, “התגייסותם של ‘ראשי הקהילה’ לעזרת הצוררים הנאצים”.

 

ומדוע אני מזכיר, וחוזר ומזכיר, בהקשר זה, דווקא את חיים משגב? משום שהוא אינו סתם עורך-דין מן השורה. הוא אב-בית-דין בבית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין, ומעסקניה הבכירים של הלשכה, ואם לא מותר – מותר גם לעורכי-דין מהשורה.

 

ולמי שרוצה להעמיק בנושא, אחזור ואפנה אותו למאמרים המצויינים (והצנועים, לא לשכוח!) לשכת עורכי-הדין – משטרת המחנה, ועורכי-דין יהודיים בגרמניה הנאצית – ומה אצלנו?

 

סיכום

 

אחרי כל הדברים האלה לא נותר לי אלא לדבוק בעמדתי:

 

א.      המילה קלגס, אף שהיא מאוד לא נעימה לאוזנו של הנפגע ממנה, היא מילה כשרה-למהדרין בשיח הציבורי.

 

ב.      פסק הדין של חבריו של חיים משגב בעניין עו”ד דורון ניר-צבי אין לו ידיים ורגליים, והוא מהווה פגיעה חמורה בחופש-הביטוי.

 

ג.       אפרים נוה הוא רב-קלגס, וכוהני ה”אתיקה” של הלשכה, גם הם קלגסים.

 

ד.      לשכת עורכי-הדין אינה האיגוד המקצועי שלהם, אלא משטרת המחנה, והייתי מוסיף: הקוויזלינג של עריכת הדין.

 

ומי שסבור אחרת, לא רק שאני מכבד את דעתו, אלא שאני גם מזמין אותו לכתוב מאמר חולק, עבור האתר של קימקא.

 

______________

 

לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר

 

לדף הפייסבוק של האתר

 

היכנסו והצביעו “לייק” (“אהבתי”)

 

ותקבלו עדכון שוטף, אוטומטית, עם כל מאמר חדש

 

 



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר