לשכת שר המשפטים: גם היועצת שוכבת!
לשכת שר המשפטים: גם היועצת שוכבת!
|
וְיֹעֲצַיִךְ כְּבַתְּחִלָּה
בפרשת הרשם הגנב, עמיעד רט, ראינו כיצד כל המערכת שוכבת למענו על הגדר. משה גל, ברק לייזר, קרן לזימי. כעת מצטרפת גם יועצת השר, מבשרת נבו, אשר נשכבת למען כולם
שמחה ניר, עו”ד
14.1.2011
לכבוד
מבשרת נבו
יועצת השר
משרד המשפטים
ירושלים
נכבדתי,
הנדון: רשם ההוצל”פ רט עמיעד
למכתבך 2010-0002-13464 מיום 20.12.2010.
במכתבך זה, המתיימר להיות תשובה למכתבי מיום 7.12.2010, את מסתמכת על מכתבה (ולמען הדיון: שתיקתה) של הגב’ קרן לזימי אלי, מיום 30.11.2010, ואומרת כי “אין ללשכת השר ולשר המשפטים להוסיף” על מה שנאמר לי במכתב הנ”ל.
דא עקא שמאז אותו המכתב עלינו כבר שתי כיתות, ומה שיכול היה להיות טוב בכיתה א’, כבר לא טוב עבור כיתה ג’.
הנה ההתפתחויות מאז:
· ביום 30.11.2010 אני עונה לגב’ לזימי על מכתבה הנ”ל.
· ביום 7.12.2010 עונה לי מר ברק לייזר מהנהלת בתי המשפט, על מכתבי לגב’ לזימי.
· כיוון שהן הגב’ לזימי והן מר לייזר מסרבים להתייחס לטענותי בטענה שהם מחוייבים ל”חסיון” כלפי החייב, מר יוסי הרמן, אני עונה למר לייזר, ומצרף למכתבי אליו כתב-ויתור החתום על ידי מר הרמן (בנוסף לאותו כתב-ויתור אשר נשלח במישרין גם אל מר לייזר וגם אליכם, והעתקו מצורף שוב, לנוחיותך).
· על מכתבי זה מר לייזר לא טרח לענות – ואין תימה בכך, משום שאחרי שפרצתי את חומת-ההגנה שלו, לא נשאר לו ביד, ולא כלום.
אציין כי שר המשפטים הינו מכותב-להעתק בכל ההתכתבויות הנ”ל, למעט מכתבי אליכם, בהם השר הוא המכותב העיקרי.
כיוון ששתיקתה של לזימי מבוססת על חסיון אשר בינתיים נמחל, הרי היא כלא-היתה, ואי אפשר להסתמך עליה כמלוא הנימה.
ובמלים אחרות: מכתבה של לזימי כמוהו כאור מכוכב רחוק, אשר בינתיים דעך ומת, וממילא גם פנה זיוו.
נותרו, איפה, רק תלונתי המקורית אל השר, אשר, מצידה, מתבססת על מכתבי אל הרשם הגנב עמיעד רט – ואל תגידי לי “באיזה סגנון אדוני מדבר“, כי הטענה שפלוני הוא גנב (או שאינו גנב) היא טענה עובדתית-משפטית, אשר בלעדיה אין לתלונתי כל תקומה – עליו הוא, הגנב, לא טרח להגיב – אפילו לא באמצעות הדוברת שלכם (דבר האומר שיש לו מה להסתיר), ווכן מכתבי אל השר, מיום 7.12.2010, וממילא האמירה ש”אין לכם מה להוסיף” על אותו האפס-המאופס של לזימי (ולפני שאת זועקת שוב על ה”סגנון” שלי – האם, לדעתך, יש במכתבה יותר מאשר אפר-מאופס?) פירושה הוא שגם לשר המשפטים יש אפס-מאופס להגיד על תלונתי.
אבל זה לא ייתכן, כי שר המשפטים, הפרופסור יעקב נאמן, הוא מבכירי עורכי-הדין בישראל, והאמירה כי אין לו יותר מאפס לעניין זה היא הוצאת-דיבתו רעה.
הרשיני לי לומר לך דבר, ותקני אותי אם אני טועה:
· אתם גילגלתם להנהלת בתי המשפט את האחריות הסטאטוטורית הרובצת על כתפיו של השר;
· אתם לא דרשתם מהנהלת בתי המשפט כל מידע הנוגע לתיק ההוצל”פ נשוא תלונתי, ואתם אימצתם באופן עיוור את “כתב ההגנה” של הרשם הגנב עמיעד רט (ושל מערכת ההוצל”פ שהוא פועל במסגרתה), כפי שנוסח ע”י לזימי, בלי לבדוק את העובדות לאשורן;
· גם את מכתבה של לזימי אל מר הרמן, מחודש 12.2008, לא דרשתם מהנהלת בתי המשפט, ואני רוצה לראות איך הגב’ לזימי מוצאת בו הסבר לכל השאלות שהצגתי במכתבי אל הגנב;
· שר המשפטים עצמו כלל לא עורב בנושא, ושום דבר – כולל כתב-הויתור של מר הרמן – לא הונח על שולחנו, להחלטה;
· גם אם השר “אישר” לך לכתוב את הדברים כאילו הם בשמו, הוא לא עשה זאת באופן מסודר, ובחתימתו על מסמך המצוי במשרדכם, אלא רק “בקריצה”.
אציין כי יש לי אישור רשמי ממשרד המשפטים כי המונח “על דעת השר”, כשהוא יוצא ממשרד המשפטים, “אינו מבטא אפשרות אחת מוגדרת”, וזה אומר כי אם אתם אומרים לפונה – ובמקרה דנן אפילו את זה אתם לא אומרים לי – שתשובתכם היא “על דעת השר”, ייתכן שהוא כלל לא ראה את הפנייה אליו, וממילא גם לא הייתה לו “דעת” בנושא הפנייה, ואתם – הפקידים – החלטתם עבור השר מהי “דעתו” – בלי לשאול אותו כלל ועיקר.
תקני אותי אם אני טועה.
לאור האמור אני דורש של תשובה נוספת תהיה בחתימתו האישית של השר, ואם הדבר למטה מכבודו, אסתפק, כפשרה, בתשובה האומרת “להלן תשובתו של השר”, עם ציטוטה המלא, ותחליף-החתימה (“( – )”).
אציין כי לא קיבלתי כל תשובה לתהייתי, במכתבי אליך מיום 24.11.2010, מדוע השר לא העביר את תלונתי גם ליועץ המשפטי לממשלה, על מנת שזה יורה, על פי שיקול דעתו, לפתוח בחקירה פלילית – והעביר את תלונתי רק להנהלת בתי המשפט.
ולסיום – הערת-גג: העובדה שבתיק ההוצל”פ אין כל רמז לשאלה איפה הכסף, ואיך הוא “זלג” מהתיק (אחרי שהתקבול פוצל, ועודף-הגבייה סומן ב”סולמית”) אומרת דרשני; שבעתיים אומרת דרשני העובדה שמערכת ההוצל”פ מתעקשת שלא לגלות את העובדות ולא לענות על השאלות – גם אחרי שטענת ה”חסיון” בטלה ועברה מן העולם; ושבעים ושבעה אומרת דרשני העובדה שמר עמיעד רט לא תובע אותי על הוצאת לשון-הרע, אחרי שהגדרתי אותו כ”גנב” בעשר כותרות, אולי יותר, באתר שלי, האתר של קימקא.
תביני דבר אחד פשוט: אם בסוף יתברר שאכן הייתה כאן גניבה – כל אלה אשר חיפו עליה יואשמו בסיוע-לאחר-מעשה, וגם עוצמי-העיניים ייחשבו כמי שידעו בפועל כי אכן נעברה כאן עבירה.
הדברים האלה יחולו, כמובן, גם על שר המשפטים עצמו, אלא אם אני צודק, ואתם בכלל לא משתפים אותו בפרשה הזאת – שאז זה “רק” כשלון ניהולי, לא עבירה פלילית.
אבל גם כשלון ניהולי אינו דבר שאפשר להתהדר בו.
בברכה,
שמחה ניר, עו”ד
_______________
“זפטה רצינית” – המחזה שאסור להחמיץ!
על חלקם של רשמי ההוצל”פ בשערוריית הגניבות בהוצאה לפועל: כב’ רשם ההוצל”פ רט עמיעד, איפה הכסף? לאן נעלמו חצי מיליון (!) שקלים?!
על תרבות-השקר בבית המשפט העליון: אליקים רובינשטיין, סלים ג’ובראן ויורם דנציגר: שקרנים, לכו הבייתה!
על תרבות השקר בפרקליטות המדינה: שי ניצן הרוויח ביושר את ההסתה נגדו!