אופיר רחום
אופיר רחום, בן 16 מאשקלון, למד בכיתה י”א במגמת תקשורת בבית ספר מקיף ד’ באשקלון. אופיר היה פריק אינטרנט ומוכר היטב לקהילת הגולשים. הוא אף החזיק באתר אינטרנט פרטי שהורד מאז.

אופיר נרצח ב 17 בינואר 2001 בפאתי רמאללה.

תחילת הקשר
בסוף שנת 2000 החל אופיר בקשר אינטרנטי עם בחורה בשם “סאלי” אותה הכיר דרך תוכנת ה ICQ. סאלי (שלאחר מכן התברר כי היא “אמנה מונא”) יצרה עם אופיר קשר טוב תוך כדי סיפורים בדויים על משפחתה ועברה ובשלב כלשהו ניסתה לקבוע עם אופיר פגישה בירושלים (פגישה שלבסוף התבטלה).
למרות הביטול, אמנה לא ויתרה והמשיכה בשיחות עם אופיר עד שלבסוף שיכנעה אותו שוב לנסות ולהיפגש תוך כדי שהיא מבטיחה לו בילוי אינטימי בהמהלך הפגישה.

(מתוך תכתובת בין אופיר לאמנה (“סאלי”) שנערכה ארבעה ימים לפני הרצח)
“סאלי: היי אופיר, מה נשמע?
אופיר: לא כל כך טוב.
סאלי: למה, מה קרה?
סאלי: בסדר אופיר, זו לא אשמתך. תגיד לי, אתה עדיין מגיע ביום רביעי?
אופיר: אני חושב.
סאלי: בבקשה, אל תגיד ככה. תבוא, נוכל לעשות חיים ביחד.”

ביום הרצח, עשתה אמנה את כל הסידורים האחרונים. היא דיברה עם שותפה, פעיל פת”ח, שהיה אמור עם עוד חברים לבצע את החטיפה עצמה, בדקה את רכב החטיפה ווידאה שהכל מוכן. לאחר מכן נסעה במונית לתחנה המרכזית בירושלים. במהלך הנסיעה התקשר אליה אופיר לבדוק מדוע היא מאחרת והיא הסבירה שאלו הפקקים.
לאחר שהגיעה לתחנה, התקשרה אמנה לאופיר שיפגוש אותה ליד המודיעין ומשם הם נכנסו למונית שתסיעה אותם לצומת א-ראם, שם חיכתה לה המכונית עם לוחיות הזיהוי הצהובות שבה תיכננה לקחת את אופיר.

“כשהגענו למחסום א-ראם ירדתי וקניתי לו שוקולד פסק זמן, סתם, בלי סיבה. משהו רגיל. שאלתי אם הוא רוצה גם משהו לשתות. אם הוא אוהב מיץ, או קוקה קולה. הוא אמר שהוא לא רוצה כלום. אמרתי לו, ‘כאן זה שטח של ערבים’ הוא לא ידע שאני פלשתינית. אני לא חושבת שהוא קלט. הוא לא ענה לי. הוא לא אמר כלום. כל הדרך כמעט, הוא שתק. אני חושבת שהוא פחד.”

הרצח
אופיר רחום ואמנה מונא ירדו מהמונית ועלו למכונית הפורד אסקורט הישראלית שחנתה במקום. מונא הסיעה את הרכב לכיוון רמאללה ועצרה בנקודת המפגש בסטאח מרחבה, נקודה שנקבעה קודם עם ידידה חסן אל קאדי. בשעה 11:30 בנקודת המפגש, עצרה מונא את הרכב. ידידה חסן אל קאדי התקרב לרכב כשברשותו רובה קלצ’ניקוב טעון במחסנית. אל קאדי הורה לאופיר רחום בן ה 16 לצאת מהרכב. רחום החל לצעוק, אחז בהגה בחוזקה וסירב לצאת מהרכב. חסן אל קאדי ניסה להוציא את רחום בכוח מן הרכב, ואף ירה לעבר רגליו חמישה כדורים. היריות הראשונות לא הכריעו את אופיר והוא החל להגביר את צעקותיו ונותר בתוך הרכב. חסן אל קאדי ירה צרור כדורים נוסף לעבר רחום. כתוצאה ממטח הירי השני, נהרג רחום כאשר הוא מתבוסס בדמו בתוך הרכב. כ 15 כדורים נוספים פילחו את גופו. בעת הירי, עמדה בצד אמנה מונא והתבוננה במתרחש. בעת הירי התקרב לרכב שותף נוסף לניסיון החטיפה, פתאח אל דולה. את הגופה גררו אל קאדי ואל דולה לעבר מכונית המאזדה שהגיעו עימה. את הגופה שמו בתא המטען. בעת גרירת הגופה על כביש האספלט, עמדה בצד אמנה מונא והתבוננה במתרחש. שביל של דם מגופתו המנוקבת של רחום נמרח על הכביש. אל קאדי ואל דולה עלו למכונית המאזדה ונסעו מהמקום. אמנה מונא עלתה על מכונית הפורד אסקורט ונסעה אחריהם.
אמנה מונא וחבריה הרוצחים הגיעו למשרדי הפת”ח באל בירה. את מכוניתה שבה היו סימני הרצח, החנתה בסוף הרחוב ולא ליד דלת המשרד. בעזרת ידידה חסן אל קאדי, הם החלו מחפשים את הטלפון הנייד של אופיר רחום בתוך הרכב. תיקו של אופיר רחום נמצא ברכב. חסן אל קאדי הודיע למונא כי את רכב המאזדה עם גופתו של רחום בתא המטען, ימסור לידי מישהו שידאג לקבורת הגופה. בינתיים שלח אל קאדי את מונא לשטוף את הדם מהידיים, לשתות מים ולהירגע. לאחר מכן, פנתה מונא למשרדה, פגשה שניים מחברותיה, והשלוש פנו לאכול ארוחת צהרים טובה במשרדה של מונא. לאחר ארוחת הצהרים, ביקרה מונא את דודתה בבית החולים. בשעות אחר הצהריים חזרה מונא לירושלים על מנת להשתתף בקורס נהיגה מונעת בו הייתה חייבת להשתתף.

“פחדתי מאוד מאוד. כל הזמן פחדתי. חלק מהפחד היה שיעצרו אותי, אבל גם בגלל מה שראיתי, איך אופיר נהרג. היה לי קשה להאמין שדבר כזה קרה. לא פתחתי את האינטרנט. לא הייתי מסוגלת להתקרב לאינטרנט. הדבר האחרון שעשיתי באינטרנט, עד היום, היה לדבר עם אופיר.”

סימנים ראשונים
כבר באותו יום 17 ינואר 2001, התגלו סימני דם על הכביש ליד העיר רמאללה באזור שנקרא סטאח מרחבה. סימנים של גרירת גופה היו ברורים על האספלט. חיילי צה”ל וצלמי עיתונות הגיעו למקום בעקבות דיווחים של נהגים על ירי באזור, ועדיין לא ידעו כי מדובר בנער אופיר רחום ז”ל. ההשערה היתה כי מדובר ברצח בין פלסטינים.
בשעות הערב המאוחרות, ביום 17 ינואר 2001, הוריו של אופיר רחום היו מודאגים שאופיר לא שב הביתה. בשעה 23:30 הם מדליקים את המחשב האישי של אופיר ומפעילים את תוכנת האייסיקיו. הוריו של אופיר מנסים ליצור קשר עם “סאלי”: “23:36 את שם??? 23:39 יש מישהו שם???? 23:45 מישהו???”.הניסיון האחרון לקשר נערך בשעת חצות ועוד 21 דקות: “את שם??”
ביום חמישי, 18 ינואר 2001 כאשר היה ברור כי אופיר רחום לא חזר לביתו, נעשתה פנייה לרשות הפלסטינית לחפש את הנער.

הגופה
לאחר מאמצים, מצאו כוחות הבטחון הפלסטינית את הקבר הטרי, לאחר דיווחים של תושבים בשכונת אטירה ברמאללה. גופת רחום הוצאה מהקבר בשכונה אטירה ברמאללה, והוחזרה בשעות הערב לידי ישראל. בשעת חצות פורסמה כי גופתו של הנער אופיר רחום נמצאה והוחזרה על ידי הרשות הפלסטינית. כאשר נודע דבר הרצח, נעשה הקישור בין תמונות שבילי הדם שהתגלו על הכביש יום קודם לבין הרצח. ביום שישי פורסמו תמונות של זירת הרצח בעיתונות בהקשר הנכון של הרצח.
דבר הרצח של הנער אופיר רחום ז”ל בידי גולשת פלסטינית היה ברור כבר בשעות הערב, לאחר שמחשבו של הנער אופיר רחום נשלח לבדיקה במשטרת ישראל. המשטרה מצאה את תמלילי השיחה שנשמרו של תוכנת הצ’אט אייסיקיו. התמלילים, “לוגים” בפי העם, הסבירו כיצד הגיע הנער אופיר רחום לאזור ירושלים ללא ידיעת הוריו. ראש הממשלה אהוד ברק הביע זעזוע מהרצח. יושב ראש הליכוד והאופוזיציה דרש למצות את הדין עם האחראים. היתה זו תקופת בחירות לראשות הממשלה.

הגולשים בהלם
הידיעות על הרצח היכו את האינטרנט בתדהמה. באתר רוטר נט שבו גלש גם הנער אופיר רחום נרשמו הודעות אבל רבות והשתתפות בצער המשפחה. האבל היה כבד. יותר מכך, האינטרנט נראה פתאום לאנשים שלא גלשו בו מעולם, כמקום מסוכן רוחש אנשים מסוכנים שמנסים לפתות גולשים צעירים ותמימים. גולשים רבים ניסו ליצור קשר עם תוכנת הצ’אט אייסיקיו של אופיר רחום ז”ל, ואלו אכן יצרו. במקום את אופיר, הם קיבלו את החוקר שעבד על המחשב ובדק אותו. גולש אחר בכינוי Gere הצליח לגלות כי שמה של נערת הפיתוי היה “סאלי” (נכתב באנגלית SALI), עוד לפני שהדבר פורסם בתקשורת.

ההלוויה
ביום שישי, 19 ינואר 2001, נערכה הלווייתו של הנער אופיר רחום ז”ל. המומים וכואבים, צעדו אחר גופתו העטופה בתכריכים, חבריו ללימודים, משפחתו ורבים ששמעו על הרצח הטראגי בטלוויזיה ובעיתונות. מצבת האבן על קברו של אופיר רחום ז”ל נבנתה בצורה של מחשב אישי, אותו כל כך אהב, אבל גם גרם בעקיפין למותו הטראגי.

מעצר נערת הפיתוי

“שלושה ימים אחרי המקרה, באחת בלילה, הגיעו כוחות הביטחון. אני לא יכולה לשכוח את היום הזה. הרבה חיילים, ושב”כ, ואמבולנס, אולי 500 איש, כולם עם נשק, מוכנים לעשות כל דבר. במשפחה שלי אמרו: ‘יש חיילים בחוץ, הם בטח באו בגלל מישהו מהשכנים ויעשו חיפוש רגיל’. אני ידעתי שזה לא נכון, שהם באו בשבילי.”

אמנה מונא ששמעה בחדשות כי נמצאה גופתו של הנער אופיר רחום ז”ל והוחזרה לישראל, החלה לחשוש. מונא ידעה שעל המחשב של אופיר רחום נמצאים הלוגים ותמלילי השיחות ביניהם, וחוקר מנוסה יוכל להצליב מידע ולהגיע אליה. ביום שישי, יום הלוויתו של רחום, היא פנתה לידידה חסן אל קאדי וביקשה למצוא לה מקום מסתור. ביתה של מונא נמצא בשטח שבשליטה בטחונית ישראלית, מה שעלול להקל על כוחות הבטחון הישראלים להגיע אליה ולעוצרה. לאחר שקיימה פגישה עם אל קאדי ולאחר שפנתה לבית חולים מאחר ולא הרגישה טוב, חזרה בה מונא מהכוונה לברוח ולעזוב את משפחתה. מונא חזרה לביתה בביר נבאללה. שעה לאחר הגעתה הביתה, נעצרה בידי השב”כ. ביום שבת, 19 ינואר 2001, לאחר חקירה של השב”כ ושל המשטרה והפקת מידע מהמחשב של רחום ומשיחות הטלפון הנייד שלו, נעצרה אמנה מונא בביתה. כוח של יחידת המסתערבים “דובדבן” בשיתוף השב”כ, פשט על ביתה ועצר אותה. לא היתה כל התנגדות למעצר. ביום 20 ינואר הובאה מונא לפני שופט ומעצרה הוארך עד תום ההליכים. רק ביום 3 מרץ 2001 בשעות הערב, הותרה לפרסום תמונתה של אמנה מונא.

“אני יודעת שיש לי עכשיו את המקום שלי, המעמד שלי, אני מפורסמת בחברה הפלשתינית. יש לי כבוד יותר מאשר לכל בחורה. לא תהיה לי בעיה לעשות מה שאני ארצה. ברשות מקשיבים לי, ובתנזים. הם עושים כל מה שאני מבקשת. נותנים כסף, מסדרים עורכי דין.”

ההרשאה
ביום 21 אוקטובר 2003, יותר משנתיים וחצי לאחר הרצח של הנער אופיר רחום, רצח בו היתה שותפה, הורשעה מונא בבית הדין הצבאי במחנה עופר.
ביום 06 נובמבר 2003, ניתן גזר דינה את אמנא מונה בבית הדין הצבאי במחנה עופר. אב בית הדין סא”ל יורם חניאל והשופטים סא”ל נתנאל בנישו ורס”ן אלי בר-און גזרו על מונא מאסר עולם בגין גרימת מותו בכוונה של אופיר רחום ז”ל.

“(15 בינואר 2001) אופיר: את יכולה לאסוף אותי בבוקר מתל אביב? סאלי: אני לא יכולה. נורא קל להגיע מתל אביב באוטובוס. אני אחכה לך בתחנה המרכזית. אופיר: אני לא יכול להגיע באוטובוס. אולי נהיה ביחד בתל אביב? סאלי: אני כבר הכנתי את עצמי שאתה מגיע. בבקשה אופיר, אל תאכזב אותי. אופיר: אין לך מושג כמה אני רוצה להיות איתך. בבקשה, בואי לאסוף אותי מתל אביב, בבקשה, בבקשה. סאלי: אופיר, נשבעת שאני לא יכולה. כבר הכנתי את הבית. עכשיו בוא נדבר על התוכניות שלנו. יש לך כבר קונדומים? אופיר: כן, יש. סאלי: טוב, אני חייבת ללכת. מחכה לך ביום רביעי. אני אחלום עליך חלומות טובים. אופיר: אני אוהב אותך. סאלי: גם אני, אופיר. אתה לא יודע כמה אני מחכה ליום רביעי. אוהבת אותך, יקירי. אופיר: אאננייי אאאוווהההבבב אאווותתתךךך.”