ב”ה

“מדינת ישראל” שואת העם היהודי (ב) והיום, גם בטקטיקה אין הבדל

עוֹלָם יָשָן עָדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
מִגַּב כָּפוּף נִפְרוֹק הָעוֹל
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִּימָה
לֹא כְלוּם מִתְמוֹל,
מָחָר – הַכֹּל.

זֶה יִהְיֶה קְרַב אַחֲרוֹן בְּמִלְחֶמֶת עוֹלָם
עִם הָאִינְטֶרְנָצְיוֹנַל יַעוֹר, יִשְגָב אָדָם

השמדה פיזית של העם היהודי או הוצאה לשמד של העם היהודי, זה היינו-הך – תוצאת שתיהן אחת – מחיקת היהודים מעל פני האדמה. ההבדל הוא רק בכך, שלאחר השמדה פיזית, יש לנקות את הלכלוך, את הדם ואת האפר, ובמידת האפשר, לנקות את הזכרון ואת המצפון.

השמדת הרוח אינה מותירה אחריה שריד, הכל נקי וסטרילי. אין עקבות לפשע. וזה היה ההבדל בין הרצל להיטלר – הרצל רצה את זה מהר, חזק ואלגנטי, בטכס רב רושם. גם היטלר רצה לפעול מהר, חזק, אבל, האלגנטיות לא היתה הצד החזק אצלו.

כאמור, הרצל והיטלר, שניהם, רצו בכליון היהודים, כל אחד מסיבותיו, השוני ביניהם לא היה באסטרטגיה, אלא, בטקטיקה. במבחן התוצאה מצאנו, שההתבוללות האיטית, אך שיטתית, איבדה מן העם היהודי רבים יותר משהשמיד היטלר במשרפות, בשיטת זבנג וגמרנו. ובכל זאת, נמשך הזבנג כעשור, בו ניתנה הזדמנות לכל באי עולם לפעול להצלת היהודים, די היה במחאה, ת”ק על ת”ק פרסה, מלווה באיום ממשי, כדי להרתיע את היטלר, אך גם אם לאי-מי היו נקיפות מצפון, נקיפת אצבע להצלה לא היתה , להיפך, מי שנקף אצבע, עשה זאת, כדי למנוע הצלתם של יהודים, כולל, כמובן מאליו, ה“ציונים”.

הרצל הסתמך על הסיוע שיקבל מראשי הדת הנוצרית, לא מאהבת היהודים, אלא, משנאתם, מן הרצון להשפיל את היהדות לרגלי הנצרות. בעיני הנוצרים יהיה זה אימות דתם, האמורה להיות יורשתה של היהדות. נוכחות היהודים בעולם, כעם שנבחר על ידי בורא הארץ, מכחישה את הנצרות, מכחישה את הברית-החדשה, שנכרתה בין האלוהים לבניו החדשים. תקומת היהודים היא שקיעת הנצרות. טכס חגיגי, בו ישפילו היהודים את עצמם, את הוויתם, את זהותם, את עצם קיומם, יהיה שיא השפלת היהדות, ובעיקר יהיה זה חילול ה’ נורא, כי האלוקים איננו אדם ויתנחם, לקב”ה, צופה כל הדורות, אין “מחשבה שניה”, הקב”ה אינו אדם שטעה ומודה בטעותו וחותם על ברית-חדשה. אך, עם ישראל, מאז לידת הציונות, משתעשע ברעיון של אבי-הציונות, אבי “המדינה” שהשמאל בנה, לקידום אותו דבר תועבה שהגה הרצל. בנו של אבי “מדינת היהודונים”, על תנאי וזמנית, היה הקרבן הראשון לרעיון הזוועה שהגה אביו.

ואילו, היטלר, ידע, ולאחר וועידת-אוויאן, ידע בבטחון גמור, ששום גורם לא יעמוד בדרכו להשמדת היהודים, להיפך, “אחוות העמים” תקבל זאת בשמחת אין-קץ, אם גם, לא בריש גלי. הלוא, גם הם, במשך הדורות, לא טמנו מלתעותיהם בצלחת, כשזה הגיע לזלילת יהודים.

מה שהרצל והיטלר לא ידעו –

הרצל לא ידע, שהיטלר יחפש את היהודים גם גם אחרי כמה דורות של שמד והתבוללות בגזע-הארי-הטהור, היטלר לא ידע, שכל העולם הנאצי ייצור לעצמו אליבי במשפטי-נירנברג, ירצח את הנאצים הגרמנים ויוציא את עצמו נקי מן הפשע שכווווולם, בראשות השמאל היודונאצי, מצהירים עד היום שאין להשוות אותו לשום אירוע אחר בהסטוריה.

מדוע מותר, מאז “השואה”, לבצע כל פשע נגד העם היהודי

אין רב ריבנו ומושיע
לא אל, לא מלך, לא גיבור
בזרוע נטויה נבקיע
אנחנו דרך אל האור

זה יהיה קרב אחרון במלחמת עולם
עם האינטרנציונל יעור ישגב אדם!

הדיקלום – אסור להשוות שום דבר לשואה – הוא פאטנט נהדר לבצע כל פשע אפשרי נגד העם היהודי, כי לעולם לא יהיה ניתן עוד להשוות משהו ל”שואה”, כלומר, כל מעשה אחר הוא שיא הטוהר לעומת טומאת “השואה”. אלא, מדינת ה”ציונים” השפילה לעשות מן הנאצים.

העובדה שעם ישראל מעלה על נס את הרצל, כמושיע-ישראל, וכדמות החיובית האחראית להקמת מדינת הדמים והזדון הזו, מעידה על כמה וכמה דברים, כולם שליליים; ראשית, כמובן, שזו מדינת תועבה. לא ייתכן שמדינה יהודית האוהבת את עצמה, בהיותה יהודית, תהלל, תשבח ותרומם עוכר ישראל מהרס ומחריב, מוסר ורודף, בחזות של מציל מן הרדיפה. עוד היא מעידה, על העם הזה, ששקע לתהום מ”ט שערי טומאה. והיא גם מוכיחה, יום יום ושעה שעה, שאין תחתית לשפל, ש”השואה” ההיא לא היתה האחרונה. אבל, הנורא מכל הוא – ש”מדינת ישראל” שונאת את היהודים יותר מששנאו אותם כל הגויים, שעליהם חלה ה – הלכה בידוע, עשו שונא ליעקב. כדי להתגבר על המארה הגנטית הזו, זקוקים הגויים לכח בלתי רגיל, ויש שנחנו בכח הזה, להבדיל מ”מחנה השלום” עם הנאצים – עם נאצים עושים שלום. ביהודים אין הקללה הגנטית הזו, זו רכישה רצונית של תמצית הרע בעולם, ומה שנרכש בעמל, על ידי ה”עמלים”, לא במהרה יושלך לפח האשפה, ששם מקומו.

בשעתו שרו היהודים – ארץ ישראל בלי תורה היא כגוף בלי נשמה. ועל כן, ארץ ישראל נמשכת מתחת לרגלינו, כי שולטים בנו גופות בלי נשמה. יצורים שאין להם אלוקים. לכל העמים יש אל כזה או אחר, רק לשליטי המדינה שהשמאל היודונאצי בנה, אין אל. זו קליפה ריקה, קנקן שאין בו לא ישן ולא חדש. וואקום. את תורת ה’ השליכו ואת חכמת החיים של הגויים, לא קבלו – כאמור, וואקום, המתמלא בתמצית חלאת האנושות, ככתוב:

 (ח) כִּי כָּל שֻׁלְחָנוֹת מָלְאוּ קִיא צֹאָה בְּלִי מָקוֹם: ס

(יד) לָכֵן שִׁמְעוּ דְבַר יְקֹוָק אַנְשֵׁי לָצוֹן מֹשְׁלֵי הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר בִּירוּשָׁלִָם:

(טו) כִּי אֲמַרְתֶּם כָּרַתְנוּ בְרִית אֶת מָוֶת וְעִם שְׁאוֹל עָשִׂינוּ חֹזֶה <שיט> שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי <עבר> יַעֲבֹר לֹא יְבוֹאֵנוּ כִּי שַׂמְנוּ כָזָב מַחְסֵנוּ וּבַשֶּׁקֶר נִסְתָּרְנוּ: ס

(טז) לָכֵן כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יְקֹוִק הִנְנִי יִסַּד בְּצִיּוֹן אָבֶן אֶבֶן בֹּחַן פִּנַּת יִקְרַת מוּסָד מוּסָּד הַמַּאֲמִין לֹא יָחִישׁ:

(יז) וְשַׂמְתִּי מִשְׁפָּט לְקָו וּצְדָקָה לְמִשְׁקָלֶת וְיָעָה בָרָד מַחְסֵה כָזָב וְסֵתֶר מַיִם יִשְׁטֹפוּ:

(יח) וְכֻפַּר בְּרִיתְכֶם אֶת מָוֶת וְחָזוּתְכֶם אֶת שְׁאוֹל לֹא תָקוּם שׁוֹט שׁוֹטֵף כִּי יַעֲבֹר וִהְיִיתֶם לוֹ לְמִרְמָס:

(יט) מִדֵּי עָבְרוֹ יִקַּח אֶתְכֶם כִּי בַבֹּקֶר בַּבֹּקֶר יַעֲבֹר בַּיּוֹם וּבַלָּיְלָה וְהָיָה רַק זְוָעָה הָבִין שְׁמוּעָה:

(כ) כִּי קָצַר הַמַּצָּע מֵהִשְׂתָּרֵעַ וְהַמַּסֵּכָה צָרָה כְּהִתְכַּנֵּס: ישעיהו פרק כח

.