הדברים שלהלן נכתבו מתוך הנחה, שאכן יגאל עמיר הוא שחיסל את רבין, ושהיתה זו יזמתו הפרטית. בינתיים זרמו עובדות ותמיהות רבות בנהר הקונספירציה, ולי אין כל ספק, בין שכדור המוות היה של עמיר ובין שהיה של מישהו אחר – המימסד השמאלני אחראי ישירות לחיסולו של הנטל האלקטוראלי – יצחק רבין.

ב”ה

                                                                                ירושלים, מוצש”ק, פר’ תולדות

לעורך נקודה שלום,

אם מישהו יקרב את אזנו לשפתיה של כנסת-ישראל (העם, לא אותו מוסד נקלה, במדינה שהשמאל בנה) הגוועת ישמע אותה מתפלספת עם עצמה ודולה בשארית כוחותיה ק”ן טעמים, מנבכי התאים האפורים, להצדקת הליכתה כצאן לטבח.

אילו בא אלי יגאל עמיר לפני מעשה והתייעץ אתי, לא הייתי מגייסת נימוקים פילוסופיים, יהודיים או אוניברסליים, כי בעת שמתקתקות הפצצות באוטובוסים ובצמתים, ורועמים הרובים שבידי “המשטרה הפלשתינאית” שותקות המוזות. הייתי אומרת לו, נכון, מעשיה של הממשלה הזו, המנוגדים לכל מוסר, לכל הגיון ולרצון הבסיסי לחיות, מעידים כי הכח המניע אותה היא שנאת ישראל, אך שום מעשה שתעשה בשלב זה, דראסטי ככל שיהיה, לא יעצור את ריצת האמוק של העם הפטאליסטי ומוכה הדמוקרטיה הזה אל אבדנו. אשר על כן, אל נא תקריב למענו את חירותך ואת טובת משפחתך. מה עוד, שתשפוך שמן על גלגלי הכח המניע.

אני מאשימה את יפי הנפש ואת הרבנים במחננו, על שנתנו יד לשמאל ודחקו את יגאל עמיר לפינה, שממנה לא מצא מוצא, אלא, בירי. על שפסלו כל מעשה והותירו בידינו את דרך הפגנת האינ-אונות, שגם את הדרכים אליה חסמו שלטונות הרשע.

כשאברום בורג היה בצדו האופוזיציוני של המתרס הוא כתב בידיעות-אחרונות (“זו המשמעות של מרד המתנחלים”): “אין לו מושג יסוד, ליצחק שמיר, דמוקרטיה מהי. מבחנה של הדמוקרטיה אינו מועל ידיו של הרוב, אלא יכולתו של הרוב לכבד את עמדת המיעוט…”. עכשו המיעוט, שאברום בורג נמנה עליו, שולט במדינה, ובמועל ידיהם של בני האויב, הוא קובע את עתידו של כל עם ישראל, היום ולדורותיו, כשהוא משתבח ברוב. הרוב הנבנה על האומה הערבית הטובחת בנו זה דורות, בארץ ובגולה. הם לא הסתירו מעולם את מטרתם הסופית. בתרפ”ט הם חיסלו, בכל מיני מיתות משונות, את הקהילה היהודית בחברון. קהילה של לומדי תורה, שהאלימות מהם והלאה. הם אנסו, שחטו ושרפו. גם על עוללים ויונקים לא חמלו. אז עוד לא היתה מדינה ולא היה “כיבוש”. וכך הפכו את חברון, גם על פי עדותם יוסי שריד ושולמית אלוני, ל“עיר ערבית”. עם ניצחוננו במלחמת ששת הימים, הם ידעו כי עת הנקמה הגיעה. מה מאד הופתעו לגלות כי גואלי הדם מתנצלים בפניהם על הנצחון. על כן, אחזו הם מעשה אבותיהם בידיהם ושבו לטבוח ביהודים, ללא הבחנה, אבות על בנים. במעשה מרדכי ושלום לפיד, הי”ד, הם לא הסתפקו בטבח עצמו, אלא, רגמו באבנים את המלווים את הקדושים בדרכם האחרונה, בעוד חיילי צה”ל ניצבים מנגד, על פי פקודת הממשלה, שכן, אנו שרויים בעיצומו של “תהליך שלום”, ומה טבעי יותר בתהליך-שלום מקרבנות-שלום יהודים וסקילת יהודים באבנים? ובתוך כל אלה, גם קראו לפוגרום ביהודים. למה לא? מי יפריע בעדם? ד”ר גולדשטיין, שעצם את עיניהם של הקרבנות, ידע בכל רמ”ח ושס”ה של יהודי שפוי וכואב, כי מתבצע כאן פשע נורא נגד העם היהודי, ועשה את המכסימום שיכל אדם בודד לעשות. במקום שהממשלה תבקש מן הצדיק סליחה ומחילה ותתחיל, סוף סוף, למלא את חובתה לעמה, שבטחונו הופקד בידיה, היא הקימה, לקול מצהלות שונאי ישראל מבית ומחוץ, וועדה לחקירת המחדל בשמירה על הערבים, דווקא, כשרבני ישראל מצטרפים לחגיגת גינוי המעשה ה“לא יהודי”, ומוכיחים, באותות ובמופתים, כי ליחיד אין הרשות לקרוא למלחמה, אלא, רק לממשלה. אשר לממשלה, נטיותיה ידועות. וכך הבינו מליוני “מתפללים מוסלמים חפים מפשע”, כי הם יכולים להמשיך ולהקריב קרבנות שלום בשם “אללה הוא אכבר”, ובחסות ממשלת ישראל הנ”ל.

ובינתיים עלתה שאלת הציות בצה”ל. ורבנינו האמונים על ה”ממלכתיות”, הזכירו לנו שצה”ל הוא צבא-העם, על כן יש להניח לצה”ל לסייע בגירוש העם מארצו. עוד אמרו, כי יש להיזהר שלא תפרוץ מלחמת אחים, שכן, היא תחליש אותנו ותשליט עלינו את האויב, על כן עלינו להניח ל”אחים” להחליש אותנו ולמסור אותנו לידי האויב. כמו כן, מזכירים לנו השכם והערב ששנאת חינם הביאה לחורבן בית שני, מכאן שעלינו להניח לשונאים חינם את הקב”ה ואת שומרי מצוותיו להחריב את הבית השלישי…

והנוער רואה, שומע ובולע, באין פורקן ובאין נחמה. הוא רואה בטביחתם של בני “עם חפשי בארצנו”, כאשר פושעי ישראל מפטירים: “קרבנות שלום”, ואנשי שלומנו פוטרים את עצמם ממעשה, באמירה: “ה’ יקום דמם”. הנוער רואה את צה”ל, “הצבא הטוב ביותר במזרח התיכון”, בורח תחת מטר אבנים וקללות מעזה, הוא רואה את יריחו הופכת לעיר-מקלט לרוצחי העם היהודי וצופה בחגיגות נטישת ג’נין. הוא רואה בהעמדתם לדין של מי שהעזו להגן על עצמם ובשחרורם של אלפי רוצחי יהודים. הוא רואה רבנים נתפסים על דברי תורה ויושבים במאסר ואין פוצה פה ומצפצף. וכולנו יודעים כי לא השלום הוא תכלית כל המהלכים האלה, כי אם המרידה בה’, עד כדי אהבת רוצחי עמו. כולנו זוכרים כיצד התעטפה ענת מאור בדגל אש”ף והכריזה על היום המאושר בחייה, ביום נטישת יריחו.

הגיע הזמן שרבני ישראל יפסיקו לספוד לאיש ש”ספד” לחיים מזרחי, הי”ד, במלים: “הוא הלך לקנות ביצים בזול”, אף הקים את השב”כ נגד עם ישראל, ויתחילו להדריך את העם בכפוף לנסיבות, ולא יכופפו את הנסיבות לפילוסופיה היהודית.