מחאות הדרוזים – פן אחר

מחאות הדרוזים – פן אחר

דב שטיין
19.07.2009 22:36
מחאות הדרוזים – פן אחר - דרוזים - מסים - בטחון - צבא


זעקות הדרוזים, בעצם, אינם אלא, אתרעה חמורה מהתערערות שלטון החוק והשלטתו בדרכים סלקטיביות ומפלות



 ב”ה כ”ג בתמוז ס”ט

נאמנותם של הדרוזים למדינה הינה בס”ה תועלתית לשני הצדדים. המדינה מרוויחה  עוד מאגר של אזרחים נאמנים המוכנים לשרת בצבא ולהיות נאמנים למדינה. והדרוזים מרוויחים אזרחות במדינה המתייחסת אליהם כאזרחים שווים במשטר דמוקרטי, דבר זה למעשה אין להם בשום מקום בו הם יושבים.

למען האמת יצוינו כמה דברים. הנאמנות של הדרוזים היא ביסודה למדינת ישראל ולא בדיוק לעם ישראל. זה אמנם עדיין לזכותם אולם נאמנותם לעם היהודי נבחנת כעת יותר ויותר עם גידול שיעורה של האוכלוסייה הערבית מחד ועם התגברות הלחץ הפוליטי של אומות העולם ובמיוחד הערבים מחוץ. באופן כללי נאמנות הדרוזים הינה פונקציה ישרה ורציונלית של מרחק הכפר הדרוזי מן הגבול. בגולן שם סיכון מסירת כפריהם לידי הסורים הנאמנות אפסית ולהיפך בכפרי הכרמל ששם נאמנות הדרוזים הגבוהה ביותר. עם כל זאת הדרוזים פועלים כעדה מגובשת והם מקבלים בשתיקה אירועים של שנאת ישראל ביניהם. לדוגמה, בכפר פקיעין גרו מספר יהודים. הם גורשו מן הכפר בתואנות שונות באלימות מופלגת כולל השלכת רמון יד על בית יהודי. והשמדת רכוש יהודי. הרשויות וכלי התקשורת מיהרו להשתיק את האירוע. המשטרה נמנעה מלחקור יותר מדי… את האירוע מחשש ליחסיה ההדוקים עם העדה הדרוזית ממנה יש לה הרבה שוטרים.

הדרוזים פנו לסנהדרין בעקבות ההשתוללות בפקיעין ובקשו להסדיר את מערכת היחסים עם היהודים כי בעקבות ההתפרעות הדירו היהודים רגליהם במיוחד מפקיעין וכנראה גם מחברת האוטובוסים של הכפר – מובילי הוורדים.

דתם של הדרוזים הינה דת נוחה לשיתוף פעולה עם היהודים בהיותה מתאימה ביסודה לנדרש מבני נוח.

הסנהדרין ניסתה לגבש עסקה הוגנת של תמיכה בדרוזים במצוקותיהם אם תימצאנה צודקות (לאחר שתיבדקנה אמיתותן על ידי ועדה משותפת בה ישתתפו חברי ביה”ד של הסנהדרין)  והשבת היהודים המגורשים לבתיהם בפקיעין. המו”מ נכשל באשר לא הומצאו המסמכים המעידים על אפליה מצד השלטונות ולא הייתה שום הסכמה של הדרוזים בפקיעין להשיב את היהודים המגורשים. בין השאר נכשל המו”מ בטענה שהיהודים (“מתנחלים קיצונים”) רוצים לדחוק את הדרוזים מן הכפר על ידי התנחלויות. מדובר ב2-3 משפחות קטנות בס”ה בכפר בן אלפי תושבים שהיה בעבר כפר יהודי שהרי פקיעין נזכרת כבר במקורות עוד מימי המשנה. כמו למשל – תוספתא מסכת סוטה פרק ז הלכה ט מעשה בר’ יוחנן בן ברוקה ור’ אלעזר חסמא שבאו מיבנה ללוד והקבילו פני ר’ יהושע בפקיעין… .בפקיעין הייתה נוכחות יהודית מאז ימי קדם ועד לדורנו ויש בה גם ממצאים ארכיאולוגים יהודיים חשובים.

יהודי לא היה מעלה בדעתו לגרש דרוזי הגר בישוב יהודי. גם הצעת תנאים מופלגת לפיוס לפיהם הכפר יוכל לבקר את כניסת היהודים לא נענתה.

המציאות הינה שמנהיגי העדה הדרוזית, מטעמי סולידריות דרוזית, לא גינו את התופעה הזו מה שלדאבוננו מוכיח שהסולידריות הדרוזית העדתית חזקה יותר מן הנאמנות ליהודים, לחוק ולמשפט. יצוין שיהודים בגולה לא נהגו כך ונלחמו עד חרמה לביעור ושירוש תופעות של התנכלות פלילית או אזרחית לעמי הארצות בהן הם התגוררו או לשלטון החוק.

גיוסם של הדרוזים לצבא אינו רק אקט של נאמנות אלא הוא גם שיטה להשיג רמות שכר גבוהות שהדרוזים מתקשים להשיג על פי כישוריהם בשוק האזרחי. מבחינה זו יש קווי דמיון בגיוס הדרוזים לצבא הקבע לגיוס הבדווים לצבא הקבע. היינו מקור פרנסה לפי סטנדרטים יהודים.

למדינה נוח מאוד שרותם של הדרוזים בצבא באשר לדרוזים אין שאיפות מדיניות כמו לערבים ובאשר נאמנותם נתונה בינתיים לממשלה. לכן יכולות המדינה וממשלתה להשתמש ביעילות ובפשטות יחסית בדרוזים כשוטרים  למשל כדי לגרש תושבים יהודים מגוש קטיף צפון השומרון וכיו”ב, למרות שיש מנהיגים דרוזיים המבינים יפה את מלכודת הדבש הזאת ליחסם עם היהודים.

המשטרה, חוששת לאכוף את החוק בכפרי הדרוזים באשר הדרוזים תוקפים במאורגן את השוטרים מבלי להסס הרבה משימוש בכלי נשק, כמוהו יש לא מועט בלתי חוקי (בדומה למגזר הערבי כולו) שמשיגים דרוזים בדרכים שונות, כנראה גם על ידי גניבה ע”י חיילים ושוטרים דרוזים.

לכן גם טענות הדרוזים על אי אכיפת החוק בידי משרד הפנים שבגללה נמצאים רשויות דרוזיות במצוקה כספית שמביאה לאי תשלום המים יש לה עוד פן, היינו חשש הרשויות מעימותים אלימים בניסיון לאכוף את החוק הנוגע לתפקודיו של משרד הפנים וגביית מס אמת של ארנונה. (מה שנכון אצל כל בני המיעוטים) מבחינה זו זעקות הדרוזים על קיפוח ואפליה ורדיפה וכיו”ב יש להן צליל של זעקת הקוזק הנגזל. עם כל זאת צודקים הדרוזים עקרונית באשר הממשלה אכן הייתה צריכה לאכוף את החוק בכפריהם למרות התפרעויותיהם ואף לנקוט ביד קשה כדי להשליט חוק וסדר גם לטובתם של הדרוזים עצמם.

זעקות הדרוזים, בעצם, אינם אלא, אתרעה חמורה מהתערערות שלטון החוק והשלטתו בדרכים סלקטיביות ומפלות. המשטרה נתפסת יותר ויותר כאויב הצבור היהודי בהתנהגותה המפלה. יש להניח שאפליה זו משקפת את מערכת לחצי החוץ בהם נתונה המדינה אולם אין הדבר מועיל למניעת תחושות האפליה הקשות של היהודים במדינתם שנאלצים בהתמדה לשלם מכיסם כדי לקנות שקט של בני המיעוטים.!!! הדבר נותן גם את אותותיו  בחסר משאבים במשפחה היהודית הממוצעת ביכולתה להגדיל את מספר הילדים ולהיפך אצל בני המיעוטים המצליחים בצעקות של הקוזק הנגזל לקבל תשלומי לא יחרץ מן הרשויות שנגבה מיהודים, על מנת להרחיב את משפחותיהם. הרי לנו מתכון אובדני של היהודים באמצעות מדינתם.

צריך להבין לכן שהנאמנות של הדרוזים לעם היהודי הינה פונקציה של נאמנותם למדינה ולא כל כך ליהודים. נאמנות הדרוזים למדינה אינה כמו נאמנות יהודים למדינה. היינו בשעת משבר של מלחמה וכיו”ב אם תהיה חלילה התמוטטות של הצבא אין להניח בוודאות שהדרוזים ברובם יישארו נאמנים. מבחינה זו נוכחותם של דרוזים בדרגות פיקוד גבוהות בצבא בוודאי מהווה בעיה מורכבת מאוד. במשטר יהודי על פי התורה לא היה נוצר סיכון כזה.



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר