מהרסי החינם

מהרסי החינם

אהרון רול
17.07.2009 08:42
ליברמן וציפי ל'

ליברמן וציפי ל’


מי שעקב אחר ההתייפייפות וחינחוני הקירבה בין מזכירת המדינה האמריקנית קונדי רייס לציפורה ל’ לא יכול היה להחטיא את עידן “הנביחות המשותפות” בנוסח “הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו”.



14 יולי 2009

כניסתו של ליברמן לתפקיד שר החוץ במשרד חוצנו זעזעה מערכת זו, משל אמות הסיפין נעו שם. משרד החוץ הישראלי אשר ראוי יותר לכנותו תת-מחלקה במסגרת משרד החוץ האמריקני, פעל כעבד נירצע של מעצבי מדיניות החוץ האמריקנית על כל הנובע מכך. ליברמן, הפועל כנגד מגמה זו, הינו לצנינים לא רק בעיני משרדי חוץ מסויימים במערב אלא גם בעיני רבים מדי בתוככי משרדו וזאת גם בלא שנידרש אנו למהות דעותיו של שר חוצנו.

מאז ומתמיד היו יחסים סימביוטיים חלקיים בין משרדי החוץ של שתי המדינות, אך לשיא, המנזק את ישראל בריש גלי הגיע משרד זה תחת הנהגתה של הזגזגנית הגדולה ביותר שקמה לנו בעת האחרונה, זו שניתרה בקלילות מאידיאולוגית הימין לעבר השמאל הקיצוני-רדיקלי, הלא היא הגב’ ציפורה ל’. מי שעקב אחר ההתייפייפות וחינחוני הקירבה בין מזכירת המדינה האמריקנית קונדי רייס לציפורה ל’ לא יכול היה להחטיא את עידן “הנביחות המשותפות” בנוסח “הילכו שנים יחדיו בלתי אם נועדו”.

דא עקא, משרד החוץ האמריקני, למעט סוכנות הסי.אי.איי שם, הינו צביר שוטמי ישראל הגדול ביותר בממשל האמריקני מאז חציה הראשון של המאה העשרים, עוד לפני ייסוד מדינת ישראל, ועד עצם היום הזה. יחסים קרובים מדי עם מחלקת המדינה מעידים על שותפות דעות ואלו קשות לעיכול לאינטרסים ישראלים.

מאז ימי ג’והן פוסטר דאלאס, עבור דרך ג’ורג’ שולץ וכלה בג’יימס בייקר העכשווי, גרסה מחלקת המדינה כי ישראל הינה מכשול לאינטרסים האמריקנים במזרח התיכון. שרי החוץ האמריקנים לדורותיהם קידמו דרך כל שדרות הממשל האמריקני את התזה כי ישראל הינו גוף טפילי במזרח התיכון, מכשול לזרימת נפט סדירה לארצות הברית וגורם מאמיר מחירים של נפט זה. לטעמם, ישראל הינה המכשול האולטימטיבי לחיבוק נצח חמים ומיטיב בין אמירי הנפט של המזרח התיכון (כולל איראן) ועמיתיהם בארה”ב.

כבריטואל קבוע, מזכיר מדינה שניכנס לתפקידו במשרד החוץ האמריקני, הפך, בהשפעת פקידי משרדו, בתןך זמן קצר לנוגד ישראל קשה ומר. בימינו ניתן היה לראות את תהליך זה עובר על קונדי רייס וכיום בדיוק אותו תהליך עובר על אוהדת ישראל (?) לשעבר הלא היא הילארי קלינטון. האחרונה אפילו לא מצמצה בהפריחה שקר גס ובוטה בכך שטענה כי לא היו כל הסכמים באשר להתיישבות באיו”ש בין ישראל לארה”ב.

 

ההתקרבות העצומה שחלה בין משרד החוץ בראשותה של ציפורה ל’ למחלקת המדינה בראשותה של קונדי רייס דווקא בקדנציה השנייה של ממשל בוש אשר בה הפכה “קונדי” לנוגדת מדיניות ישראל קשה ומרה בהשפעת ג’יימס בייקר וחבר מרעיו ה”ערביסטים” האנטישמים, מעידה בבירור על אחידות הדעים ששררו בין שתי שרות חוץ אלו. תמימות דעים המעידה בעיקר על הכיוון הפוליטי, אג’נדתי, חד צדדי, פלסתיני בו נקט משרד החוץ הישראלי בדיצתו לתאום מושלם עם המתנגדים לאינטרסים הישראלים השוכנים במחלקת המדינה.

ללא כל ספק, השאירה ציפורה ל’ אדמה חרוכה בכל האמור לאינטרסים הקיומיים של מדינת הלאום היהודי תוך שהיא מקדמת אג’נדת “מדינת כל אזרחיה”, אם במחדל ואם במעשה. את הבשלת התהליך אנו רואים כיום בנטייתו של ממשל אובמה לעבר הפלסתינים והעולם הערבי, נטייה היונקת מכפיפות והתרפסות מדיניות החוץ של ישראל בתקופתה של ציפורה ל’, אשר היוותה קרקע פורייה לנטייתם המובנה “האיסלמיסטית” של חוסיין אובמה ובעיטת הצד המתרוננת שלו, רם עמנואל.

 

כמעט מפתה לומר: במזל טוב, חלפו ימיה של הגברת ל’ במשרד החוץ ולא היא. בצייננו את האדמה החרוכה שזו השאירה מאחוריה, הכוונה היא כי משובטיה חיים שרירים וקיימים במשרד החוץ הישראלי במספרים גדולים גם כיום, חלקם הובאו על ידי הגברת על מנת לבסס האג’נדה “הפלסתינית” שלה במשרד.

 

כותב שורות אלו עמד והתריע מזה שנים על התופעה הבלתי אפשרית למצער של הסברה ישראלית קלוקלת בחו”ל והוא כמובן לא היה היחידי. מאות מאמרי דעה ועד כדי תחנונים לתיקון הנובעים מתסכול מתמשך, פורסמו משך שלש השנים האחרונות בעיתונות הישראלית בדבר כשליה של הסברתנו תוך שמלווים בהצעות מושכלות לפתרון, אך באין עונה. המסקנה היא אחת ויחידה, לא הייתה תגובה מצד משרד חוצנו משום ששלטו בו אותם אנשים אשר בכוונת מכוון לא היו מעוניינים לשאת את בשורת האינטרסים הקיומיים של ישראל בעולם. אכן, המסקנה היא אחת, לא חוסר תקציב להסברה (אשר היה נמוך בצורה מפתיעה), הוא שמנע הסברה נאותה, אלא חוסר רצון ואף התנגדות בקרב גורמים במשרד החוץ למהלך שכזה.

לכל ששהה בארצות הים בשנים האחרונות ועניין קיום ישראל יקר לו וודאי כבר תלש עקב תסכול את שארית שערותיו הנותרות באשר לנעשה בהסברת חוצנו. אין המדובר באזלת יד אלא בכוונה ובדרך מתועלת כדבעי. הפיאסקו של ה”הסברה” על ידי אלון חילו אשר נישלח משך השנים 2007-2009 להוציא דיבתנו רעה על ידי…נו טוב, לא נחלק פרסים למנחשים כאן, הינו אך קצה הקרחון לכל הבקיא בהתנהלות משרד חוצנו בחו”לנו. התמיכה העולצת שמקבלים בני דמותו של חילו בידי שגרירויות ישראל בארצות הים הינה מבזה, חותרת תחת אושיותינו ומועלת באמון הציבור.

 

ההדלפות אשר הפכו כל מסמך וכל החלטה המתקבלת במסדרונות המשרד לעניינה של “תפוצת נאט”ו” בעלת גוון חד צדדי מובהק, עליהן מתלונן ובצדק שר החוץ ליברמן אינן אקראיות, הן מכוונות. במשרד החוץ יושבים בני דמותה של העיתונות שטופת האג’נדה החד צדדית, כמו גם בני דמותם של גורמים חתרנים במערכת המשפט הישראלית ועד בית המשפט העליון הללו מגיעים. אלו הם משובטיהם של “משנאי החינם בינינו” העמלים בחוריהם החשוכים יומם וליל להסב את מדינת הלאום היהודית למדינת כל אזרחיה או במילים אחרות, “שתי מדינות לעם אחד”, הפלסתיני כמובן.

 

קשייו של ליברמן בניהול מדיניות חוצנו בארה”ב ובאירופה ידועים ומובנים. אך באם ברצונו להציג ולבצע הצלחות בתחום יחסי חוצנו, כפי שבוודאי כולנו רוצים, כל קשייו אלו מתגמדים לנוכח הבור האדיר הנכרה ונפער למולנו בידי אותם אנשים היושבים במשרד החוץ וחשים חופשים לנזק את האינטרסים החיוניים של מדינתנו.

במידה ויוסר המכשול האנושי הקלוקל הלזה, הקיים בתוכנו, ויופנה לעיסוקים פחות מזיקים – טאטוא רחובות, למשל – השיפור העצום בתדמיתה של מדינתנו יבוא מאליו. גם אם יעביר ליברמן את עיצוב קשרי חוצנו לאחרים ויתרכז בניקוי האורוות מבית, דיינו. השיפור העצום שיבוא ירשם לזכותו.

 

יש לקבוע מסמרות בנוגע למשרות אמון באשר לתפקידי ותיפקודי משרד החוץ ויש לקיים את חילופי התפקידים ללא דיחוי. הפניה למבקר המדינה הינה אך דרך אחת נאותה לכך, הפעלת מנגנונים תקניים דרך משרות אמון הינה דרך נוספת. אין גם לשלול הכנסת המשטרה. אסור לנו להשאיר את אנשי ציפורה ל’ בתפקידיהם, הם אלו המנזקים את ענינו יותר מכל. באם החילופין יעשו באורח מסודר ובהתאם לתקנות שיותקנו במשרד, אין כלל ספק כי נחזה בשיפור מידי ביחס והבנת העולם למניעינו ולמהלכינו המדיניים כמו גם הביטחוניים.

את הנעשה במשרד החוץ ניתן לתאר כמחלה סופנית. כדור נגד כאב ראש לא יעזור כאן. יש להיפטר מהמהרסים מבית תוך טיפול תרופתי וכירורגי אגרסיביים, חסרי פשרות.

 

הערה:

האמור לעיל אינו תואם את התנהלותם של כלל עובדי משרד החוץ. ללא ספק ישנם מהם אשר שמים את צרכי מדינתם לפני דעותיהם הפוליטיות האישיות, בעודם רואים בתפקידם וכייעודם כמשרתי ציבור ולא אך משרתי עצמם. מאידך, אלו אשר מזהים עצמם בכתבה, יתכבדו ויתירו לכובעם לבעור על ראשם.לפני שיגרמו לנזק נוסף.

 

אהרון רול

amroll@rogers.com

www.aaronroll.com

http://www.global-report.net/aroll/

http://www.aaronroll.com/democracy/Hatred_for_Nothing_Volume2.pdf

http://www.aaronroll.com/Democracy/Israeli Democracy chapters.pdf

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר