מר נתניהו, אנחנו אתך, או – שיעור בתנ”ך לביבי

מר נתניהו, אנחנו אתך, או – שיעור בתנ”ך לביבי

ג’אנט פורטר
20.05.2009 07:33
מר נתניהו, אנחנו אתך, או – שיעור בתנ"ך לביבי


… “בראשית”, בו מבטיח האלוקים – וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר. אך, ייתכן שלא כולם יודעים שעל המחלקים את ארץ ישראל תחול קללה, ככתוב בספר יואל פרק ד’ פסוק ב’: וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ:



ב”ה

Mr. Netanyahu, we stand with you

Posted: May 19, 2009
1:00 am Eastern



 

מר נתניהו, אנחנו אתך, או – שיעור בתנ”ך לביבי

 

ג’אנט פורטר

 

תרגום: חנה אייזנמן

 

 

 

מכתב גלוי לראש הממשלה נתניהו

 

 

 

אדוני, ראש הממשלה, אנו אתך.

 

התעוררתי הבקר כשמחשבותי אתך, כמה בודד אתה בוודאי חש. אנא, דע, שהממשל הנוכחי אינו מייצג את השקפות אזרחי ארה”ב, בדומה לעובדה שנשיא אוניברסיטת “נוטרדאם” (אוניברסיטה קתולית שקבלה בכבוד רב את שונא הדתות, אובמה, התומך ברצח עוברים, שהוא איסור מוחלט בדת הקתולית, ח”א) ה”אב” ג’נקינס, אינו מייצג את הדת הקתולית.

 

אינך לבדך. נוצרים באמריקה תומכים בכם ובזכותכם להתקיים.

 

דע לך, שאנו, 60 מליוני אמריקנים, לא הפקרנו את תמצית ערכינו ולא את בני בריתנו לטובת סיסמאות ריקות כמו “תקווה” ו”שינוי”. אנו, שלא תמכנו בחביב-החמאס בבית הלבן, הכורע ברך לפני האיסלאם, ואף הצהיר, לפני שתוקנו דבריו בטלויזיה הממלכתית, עד כמה הוא גאה בדתו המוסלמית. אינני אומרת שאובמה מוסלמי – לא, אם כי טעות כזו מובנת, לאחר סיבוב הבחירות המתיש שלו ב-57 מדינות מוסלמיות – סליחה, התכוונתי, מדינות ארה”ב.

 

אנו מתנצלים על הלחץ הנבזי המופעל עליכם לסכן אינטרסים חיוניים ולכרות חלקים נוספים מארצכם, תמורת הבטחות של שלום מצד אנשים המבקשים להשמידכם. כמו כן, איננו מתעלמים מן העובדה, שלחץ זה לא החל עם הממשל הזה.

 

אנו מבינים שישראל מוקפת על-ידי 22 מדינות מוסלמיות (ו-1.4 מליארד מוסלמים בעולם כולו), כשהיא יושבת על ששית האחוז(!) מכלל האדמות שהערבים טוענים לבעלות עליהם. לי נראה, כי לו היתה בעיית הפלשתינאים  – מקום להתיישב בו – הרי יכלו לבחור להם מקום מתוך מבחר ענק במרחב הערבי, מבלי להשתלט על ישראל.

 

הפלשתינאים הבהירו היטב את תכניתם. יאסר ערפאת הצהיר בערבית בטלויזיה הירדנית (לאחר שחתם על הסכם-שלום בוושינגטון בספטמבר, 1933):

 

“מאחר שאיננו מסוגלים לנצח את ישראל במלחמה, אנו עושים זאת בשלבים. כל פיסת אדמה מפלשתין שיש ביכולתנו לקחת, אנו לוקחים וקובעים בה את ריבונותנו, בה אנו משתמשים כקרש קפיצה לקחת עוד. בבוא העת, נוכל לגייס את עמי ערב להצטרף אלינו למכה הסופית…”.

 

וכאשר תנועת הפת”ח של ערפאת חזרה ופרסמה את האמנה ב-1999, הופיעו דברים אלה בסעיף 19: “המאבק לא יסתיים, אלא עם חורבנה המוחלט של המדינה הציונית ושחרור פלשתין כולה”.

 

דברים אלה תואמים את דבריו של נשיא איראן, אחמדינג’ד שהצהיר שישראל חייבת “להימחק מן המפה”. עמדה ושבועה שעליהן הוא חוזר בכל הזדמנות, גם בפני קהל בינלאומי באו”מ. מדיניות חוץ מקובעת זו, אינה מותירה מקום לדיאלוג כלשהו.

 

לדעתי אינכם צריכים להעמיד פנים כאילו לא ניצחתם במלחמת ששת הימים וגם לא לסגת לגבולות טרום-1967. אתם ניצחתם! הכיתם את מצרים, סוריה, ירדן ועיראק. רובנו רואים בנצחון הייחודי הזה את יד ה’. וכאן טענתי: אם האלוקים התערב והעביר לידיכם את רצועת עזה וחצי האי סיני מידי מצרים, את הגדה המערבית (כולל, מזרח ירושלים) מידי ירדן ואת רמת הגולן מידי סוריה, נראה לי שאין שום סיבה שלא תחזיקו בהם.

 

ב-2005 הייתם עדים לגירושם של אלפי יהודים מבתיהם ומקהילותיהם ברצועת עזה. הם החריבו בתי-כנסת; הם עקרו קברים והפקירו אדמות, כשהם, כביכול, סומכים, בלי כל יסוד, על התקווה, שזה יביא שלום…. ומאז, ירה החמאס 6,500 טילים על ישראל. התקפות כאלה ראינו לאחר כל הבטחות השלום הקודמות. ישראל מוותרת על אדמתה ומקבלת בתמורה עוד ועוד התקפות טילים. חזרה על אותה מדיניות, שוב ושוב, מתוך ציפיה לתוצאות שונות, הוא גילום אי-השפיות.

 

כולנו מכירים את פסוק ג’ בפרק י”ב בספר “בראשית”, בו מבטיח האלוקים   וַאֲבָרֲכָה מְבָרְכֶיךָ וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר. אך, ייתכן שלא כולם יודעים שעל המחלקים את ארץ ישראל תחול קללה, ככתוב בספר יואל פרק ד’ פסוק ב’:  וְקִבַּצְתִּי אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְהוֹרַדְתִּים אֶל עֵמֶק יְהוֹשָׁפָט וְנִשְׁפַּטְתִּי עִמָּם שָׁם עַל עַמִּי וְנַחֲלָתִי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר פִּזְּרוּ בַגּוֹיִם וְאֶת אַרְצִי חִלֵּקוּ:

 

ביום בו גורשו מתנחלים יהודים מרצועת עזה, הוכתה אמריקה בהוריקן – “קתרינה”.

 

וויליאם קניג, בספרו – עין בעין – תיעד רשימה של אסונות שאירעו באמריקה בהתאמה מלאה לזמני הלחצים האמריקניים על ישראל, כולל:

 

הוריקן אנדרו (23 באוגוסט, 1992), כאשר וועידת מדריד הועתקה לוושינגטון במטרה ללחוץ על ישראל לחלק את הארץ.

 

רעידת האדמה בעצמה של 6.9 בנורת’רידג’, דרום קליפורניה (16 בינואר, 1994), כאשר קלינטון נפגש עם נשיא סוריה לדון בויתור ישראל על רמת הגולן, מקום בו זורמת מחצית מתיצרוכת מי השתיה של ישראל.

 

הוריקן ג’ורג’ (28 בספטמבר, 1998) כאשר מזכירת המדינה, מדליין אולברייט לחצה על ישראל לוותר על חלקים ביהודה ושומרון.

 

השיטפון בטקסס (22-15 באוקטובר, 1998) בעקבות פגישתך, אדוני ראש הממשלה, עם הנשיא קלינטון ועם ערפאת בענין ויתור של ישראל על 13% של הגדה המערבית. ב-21 באוקטובר, אותה שנה, רבע משטחה של טקסס הוכרז כאיזור אסון על ידי הנשיא קלינטון).

 

“סוּפר טורנדו” הכה את אוקלהומה וקנזס (3 במאי, 1999) במהירות של 316 מילים לשעה – הרוחות החזקות ביותר שנרשמו אי-פעם – היה זה היום בו ערפאת אמור היה להכריז על המדינה הפלשתינאית ובירתה – ירושלים.

 

ההוריקנים – גוסטב, האנה (חנה) ואייק (25 באוגוסט ו-13 בספמבר, 2008), בעקבות הלחץ שהפעילה קונדוליסה לחתימה על אמנה להקמת מדינה פלשתינאית שבירתה ירושלים.

 

רעידת אדמה בעצמה של 4.7 אירעה ביום ראשון בלילה, כאשר אתה, ראש הממשלה, הגעת לארה”ב לפגישה עם אובמה הלוחץ להמשיך ולחלק את ארצכם. רבים בוחנים את תחזיות מזג-האויר לקראת אירועים שיבואו.

 

נשיאה בתוצאות. לבחירות יש תוצאות. לנטישת ידידינו (ידידי האלוקים) הטובים ביותר, ישראל, יש תוצאות. לחלוקת הארץ יש תוצאות. איננו רוצים בהן.

 

מר נתניהו, אינך לבד. אנו לצדך, ונמשיך להתפלל לשלומה של ירושלים בלתי מחולקת.   



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר