ב”ה

 

Pete Seeger promoted for peace prize

Posted: May 11, 2009
1:00 am Eastern

© 2009 

 

 

פרס נובל לשלום לפיט סיגר?

ג’וזף פארח

תרגום מאנגלית: חנה אייזנמן
 

האם יכל מי שהיה סטאליניסט מושבע לזכות בפרס נובל?

 

בהחלט.

 

בעולם התוהו ובוהו, בו אנו חיים, הצועד במסלול נגדי למוסר, זה נראה סביר בהחלט.

 

די בעובדה שיאסר ערפאת, אבי הטרור המודרני, זכה בפרס, כדי לעמעם את זהרו בעיני אנשים בעלי רצון טוב.

 

ענין זה עולה על הפרק בימים אלה, בהם פיט סיגר, חבר “שרוף” במפלגה הקומוניסטית בעבר, טוען לפרס הזה, או, לפחות, חבריו ה”מתקדמים”, הם הטוענים בשמו.

 

זמר-העם, הפעיל עדיין, במידה, חגג לאחרונה את יום הולדתו ה-90 בנוכחות 15,000 מעריצים, במדיסון-סקואר-גרדן. וכמתבקש, שלח אובמה את ברכותיו.

 

וכך מתואר סיגר על ידי מליצי היושר שלו: “מאז שלהי שנות ה-30(19) היה סיגר פעיל פוליטית, נחלץ לקידום צדק סוציאלי בארה”ב ולקידום זכויות האדם בעולם. סיגר השתמש בכשרונותיו המצויינים כמופיע, מוסיקאי, משורר, ואיש פולקלור, לגיוס אנשים אחרים מכל תחומי החיים, לאורך דורות ותרבויות, למען המטרה הנעלה – בנית עולם טוב יותר ותרבותי יותר. כמעט לבדו, נתן מהלכים לתפיסה שהמוסיקה יכולה להוות כח לשינוי סוציאלי”.

 

זהו תיאורו של סיגר במאמר שהופיע לא מכבר ב- Common-Dreams – אתר שסיסמתו – הצטרף לתנועה לקידום הטוב – נוסח – יהללך זר, וָלא, פיך…

 

כמאמרים רבים קודמים, גם מאמר זה מספר על רדיפה לא מוצדקת של סיגר בתקופת “צייד המכשפות” של מקארתי, עקב פעילותו המצפונית-סוציאליסטית.

 

מה שאין במאמר זה, כברוב המאמרים האחרים, הוא, שסיגר נשא בגאווה תעודת חברות במפלגה הקומוניסטית בארה”ב. הוא נסע בהתלהבות לברית המועצות לעודד את חברו, סטאלין, באותה תקופה, ממש, בה התרכז הרודן ברצח עשרות מליונים מאזרחיו, השליך המונים אחרים לגולאגים ואת השאר דיכא באכזריות.

 

האין זה סיפור חיים הראוי לזכות את נושאו בפרס נובל לשלום? 

 

ברור, בהתחשב בעובדה שעל הזוכים בעבר נימנו: ערפאת, אל גור, ממציאי ההונאה של “התחממות כדור הארץ”, ג’ימי קרטר, קופי אנאן, שמעון פרס, מיכאיל גורבצ’וב, חיילי השלום של האו”ם והנרי קיסינג’ר.

 

ובזכרנו שמרונלד רייגן, מי ששם קץ למלחמה הקרה, נמנע הפרס, ההתנהלות הנ”ל נראית הגיונית בהחלט….

 

נראה לי שסיכוייו של סיגר לזכות בפרס גבוהים, בהתחשב בשפל אליו צנח פרס נובל.

 

כדאי להזכיר – היה זה פיט סיגר שהוזמן לשיר בטכס הצגתו של אובמה לפני האומה, בינואר, ליד מצבת הזכרון ללינקולן.

 

ב-1944, בהיותו בן 75, הוענקה לו המדליה הלאומית לאמנויות (האות הגבוה ביותר הניתן על ידי ממשלת ארה”ב לאמנים ולמעניקי חסות לאמנות), וכן, זכה לאות כבוד מטעם מרכז קנדי, כשקלינטון קושר לו כתר של “אמן לא שגרתי, שהעז לשיר על דברים כפי שהוא ראה אותם”.

 

נראה שהעיוות הגדול מכולם אירע ב-1996, כאשר צורף סיגר להיכל התהילה של הרוק-נ’רול. מי שזיכוהו באות הכבוד הזה, שכחו כנראה את זעמו של סיגר בהופעתו הראשונה של בוב דילן בגיטרות חשמליות. סיגר ניסה לנתק את החשמל, כדי להפסיק את ההופעה. לכמה מאנשי סודו סיפר, כי לו רק היה גרזן בידיו, היה משתמש בו, באותו ערב, לחיתוך הכבלים.

 

איך זה, כפתיחות, חופש אמנותי, שלום, אהבה והרמוניה?

 

“אם רוצה העולם להתקיים”, אמר סיגר לא מכבר, “חייב המין האנושי, כולו, להבין שחובה עלינו לתקשר זה עם זה, גם אם קיימים בינינו חילוקי דעות עמוקים”.

 

אלא אם אינך מסכים – או מחזיק בידך גיטרה חשמלית.

 

פרס נובל? בטוח.