הישראלים נוסעים לחוץ לארץ

הישראלים נוסעים לחוץ לארץ

נתן אדלר
26.04.2009 17:31
הישראלים נוסעים לחוץ לארץ


יש אפילו כאלה המנצלים את השואה כדי לנסוע לחו”ל. הם צריכים, כביכול, לראות את האתרים, כדי להבין מה קרה שם. לדעתי חלק מאנשים אלה הם גונבי דעת ומאחזי עינים, אשר יעשו כל מאמץ לספק את היצר הלא מרוסן שלהם להתחכך בגלות.



למותר לציין שנתן מעולם לא יצא את גבולות ארץ ישראל, ומעולם לא שבע את מראות ארץ ישראל, בעיקר את מראות ירושלים.

ב”ה

הישראלים נוסעים לחוץ-לארץ  

                                                   דקלים במתחם קבר ר’ מאיר בעל-הנס, טבריה

 

אחד נוסע בשליחות האומה ואחר בשם התנועה. אחד נוסע להשתלם ואחד נוסע להתרשם. אחד נוסע לחפש שורשים ואחד נוסע להכות שורשים. אחד נוסע לבדוק את השטח ואחר להשתטח.

 

 

אחד נוסע אל אבא והשני אל אמא. אחד נוסע לבקר אצל סבא ואחד לבקר אצל סבתא. אחד נוסע אל הבן, האחר אל הבת, אחד נוסע אל אח ואחר לטפל באחות. האחד נוסף לראות את הנכד ואחר לראות את הנכדה, אחד רוצה לראות ת’נין ואחר את הנינה. נוסעים אל הדוד או אל הדודה, נוסעים צפונה ודרומה, וגם מזרחה ומערבה. אחד נוסע בתום השירות והאחר ללא שהות.

 

אחד נוסע לרבי ואחד לגורו. אחד נוסע ישיר ואחד נוסע לשיר, אחד נוסע עם חניות ואחד נוסע למחנות. אחד נוסע בשליחות האומה ואחר בשם התנועה. אחד נוסע להשתלם ואחד נוסע להתרשם. אחד נוסע לחפש שורשים ואחד נוסע להכות שורשים. אחד נוסע לבדוק את השטח ואחד להשתטח. אחד נוסע עם קבוצה ואחר על חשבון הקבוצה. אחד נוסע לשנת שבתון ואחר נוסע להשלים שנתון. אחד נוסע ללמוד ואחר לעבוד. אחד נוסע להדריך ואחד להיות חניך. אחד נוסע לפגוש ת’חברה ואחד בורח מן החברה. אחד נוסע להשתחרר ואחד נוסע סתם להתאוורר. אחד נוסע רק לשבוע ואחד לזמן בלתי ידוע. אחד נוסע רחוק ואחד רק פה, אוטוטוט. אחד נוסע על חשבון הצבא ואחד בכל שעה כשרה.

ירושלים הרים סביב לה  


קיצורו של דבר – עם ישראל נוסע לחו”ל… האם חשב פעם מישהו, מכל אותם נוסעם, איזה נזק לאומי נגרם לנו בעטיין של נסיעות אלה? הלוא המשקיף מן הצד רואה מדינה שלמה נוסעת לחו”ל. ואין זה משנה מה סיבת הנסיעה… אין סיבה מוצדקת לנסיעה, אלא לעיתים רחוקות מאד, כשנסיבות מסוימות כופות.

 

הרי, כל הנסיעות האלה לחו”ל הן שידור ישיר לאויבינו, שיש כאן איזה ציבור תלוש, בלתי יציב, ללא שורשים, עם נטיה לגלות. הנסיעות האלה תרמו תרומה נכבדה ביותר להתהוות הארגון לשחרור פלשתין.

 

עם ישראל עבר, זה לא כבר, שואה איומה, משום שהנציח את הגלות. עמנו לא השכיל לנצל את המשאבים, האמצעים והאפשרויות, שנפתחו לפניו בעידן החדש של המאה העשרים, ונשאר, רובו ככולו, בחו”ל.

 

היה עלינו ללמוד מן השואה שני דברים עיקריים:

 

אחד – מטרתה היתה להרוג לנו את חו”ל. חו”ל מת בשבילנו. אין יותר חו”ל לעם היהודי. הרי, לא ייתכן שתכלית עם ישראל מבוססת על גלות אינסופית. הגויים יכולים לעשות בחו”ל, ככל העולה על רוחם, להקים מנזרים וכנסיות כרצונם, אותנו מעניין רק מה שקורה בארץ ישראל.

 

שנים – הלקח איננו – עד כמה הגרמנים אכזרים. למעשה, השואה מוכיחה שאפילו הגרמנים, שנחשבו לעם ההומאני והנאור ביותר, היו מסוגלים, מבלי להניד עפעף, להשמיד ששה מליוני יהודים.

לא מדובר כאן באיזה פוגרום קטן שממנו, אולי, לא היה משתמע המסר הברור כל כך, שארץ ישראל היא היעד הבלעדי של עם ישראל, וכל האמצעים כשרים להשגת היעד הזה.

והנה, רק נחלצנו מתאי הגזים והגענו לארצנו “עם הלשון בחוץ”, וכבר החלה חגיגת הנסיעות לחו”ל. התיתכן קהות חושים כזאת?!

                                    
במראה המדהים הזה נתקלנו בירידה מצומת-תפוח לבקעה (מרבבה בשומרון, להלווית נתן ול”שבעה”). התוקע צליין מארה”ב. שאלתי לדתו, הוא
אמר שהוא בן בלי דת – בן “ברית אברהם”. ברקע, בצד ימין-קיצוני נראה קטע מהר הסרטבה.

והזרם גואה והולך. יש אפילו כאלה המנצלים את השואה כדי לנסוע לחו”ל. הם צריכים, כביכול, לראות את האתרים, כדי להבין מה קרה שם. לדעתי חלק מאנשים אלה הם גונבי דעת ומאחזי עינים, אשר יעשו כל מאמץ לספק את היצר הלא מרוסן שלהם להתחכך בגלות. הרי, לא צריך הרבה דמיון, כדי לדמיין את הזוועות שהלכו שם. ומי משתתף במימון נסיעות אלה? המתנגדים להן.

תארו לעצמכם שאיזה משרד ממשלתי נבון יחליט, ברוב הבנתו בחינוך (בינתיים, כידוע, כבר הוחלט. ח”א), שילדינו צריכים לנסוע לשם כדי להתרשם, אזי, אני, המתנגד חריפות לנסיעות לחו”ל ורואה בהן חלול כבוד הקדושים שנפלו שם, אצטרך לממן, בצורה כזו או אחרת, את הנסיעות.

אני רואה בעיני רוחי אותם טכנוקרטים חכמים יודעי העיתים למיניהם, קוראים רשימה זו ואומרים בלבם, הבן-אדם הזה הוא לא מציאותי, פשוט לא ריאלי.

אבל, המציאות טופחת על פנינו. אובדי דרך הננו, ולא יעזור “לטמון את הראש בחו”ל”, תרתי משמע. יש לראות את הדברים בפרספקטיבה ארוכת טווח. ולא מהיום למחר, אך-שווא.

אינני מציע חס וחלילה לבודד את המדינה, נהפוך הוא; אני מאמין באמונה שלמה, לטווח ארוך, כאמור, שכל מה שאנחנו אמורים להשיג, כביכול, ע”י נסיעות לחו”ל, היינו משיגים, אלף מונים, אילולא נסענו. כך, בכל שטח שתבחנו –

אילו לא שלחנו, ב-40 השנה האחרונות, שליחי עליה רבים כל-כך, היה מספר העולים גדול פי כמה. האנשים אינם עולים, מפני שמביאים את ארץ ישראל אליהם, במקום שהם יבואו ארצה. ולו היו יותר עולים, היו פחות בעיות בטחון; שחיקת החיילים היתה קטנה יותר, ואז לא היו יורדים, וכן הלאה…

כנ”ל לגבי המדע. הקהילה המדעית היתה משחרת לפתחנו, הכל היו רוצים בהחלפת מידע אתנו.

בנים לא היו יורדים, ומי שהיה יורד, היה חוזר מהר מאד, מפני שלא היו באים, כל שני וחמישי, מן הארץ לבקרו.

היום, עם הקשר הבלתי אמצעי שיש עם הגולה, איזו סיבה יש לבן לחזור ארצה?? הוא אפילו לא צריך לנסוע ארצה, להראות לסבא ולסבתא את הנכדים. הסבא והסבתא נותנים לו את ההרגשה הטובה, שהוא סיבה טובה לנסיעה שלהם לחו”ל.

טוענים כלפי, שאין רבים החושבים כמוני, לכן, כמובן, אני צריך לשתוק ולתת יד לעוולות אלה.

עוד, טוענים, שצריך לדאוג שהגויים לא יכחישו וישכחו את השואה, שמא, חס וחלילה… וכו’ וכו’

אלה טענות סרק, מפני שהשואה עלולה או לא לחזור על עצמה, לא בגלל מה יחשבו או יעשו הגויים, אלא, אך ורק בנו, היהודים, תלוי הדבר. אם נשכיל להפיק את הלקחים הנכונים, ונבין את המסר הברור, שנכתב ככתובת על הקיר, בדמם של ששה מליוני יהודים, שעברו 2000 שנות גלות וסבל נורא, אזי לא תבוא עלינו עוד שואה, לעולם.

 

אז, סעו לשלום, אך ורק בדרכי ארצנו הבלעדית. 

                                                                                                  בפינת החי בקבוץ שלוחות

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר