ייהרג ואל יעבור על שנאת ישראל

ייהרג ואל יעבור על שנאת ישראל

הרב בן ציון פירר (על פר’ וארא, שמות)
20.04.2009 17:32
ייהרג ואל יעבור על שנאת ישראל


כי אם אין הגויים יודעים למסור את נפשם על מזבח האהבה, הרי יודעים ויודעים הם להקריב עצמם על מזבח השנאה, לפחות ביחס לישראל, וזוהי גם הוכחה חותכת לאי-נכונותן של כמה הנחות שהובעו מצד חוקרים שונים בהסבירם סיבתה של שנאת ישראל.



ב”ה

ייהרג ואל יעבור על שנאת ישראל 

 

הרב בן ציון פירר

 

 

גם לגויים יש, לפחות, “מצווה” אחת שהם עליה ביהרג ואל יעבור והיא שנאת ישראל. ועל כגון דא בודאי נאמר “דכל מצוה שהחזיקו בה עכו”ם מדקדקים בה יותר מישראל”. אנו מוצאים, למשל, בהיסטוריה, שארצות ומדינות נהרסו והתפוררו מבחינה כלכלית וחמרית בגלל שהרחיקו וגרשו את היהודים מתחומיהן, ובכל זאת לא הכריע המומנט הזה של הרס עצמי את הכף לטובת היהודים. ספרד נידלדלה ונתנוונה אחרי הגירוש של יהודיה בימי הביניים, ובכל זאת לא למדו הגויים בשאר הארצות לקח מהעובדה הזאת. להיפך, הם עוד התאמצו בכל הזמנים לחקות במקומותיהם את ספרד, בצורה פחות או יותר מוצלחת. בפולין שלפני מלחמת העולם השניה, במקומות שעמדות המפתח בשטח הסחר והחרושת היו מרוכזות בידי היהודים, ובלעדיהם היתה מובטחת לה לארץ הזאת תמוטה כלכלית – היתה בכל זאת הסיסמא החביבה על הגויים השליטים: “פולין בלי יהודים”.

 

התופעה האפיינית הזו לגויים – לשלם מחיר כל כך יקר בעד שנאתם העיורת  לישראל, חוזרת ונשנית גם במלחמת הערבים נגד ישראל. הפליטים הערבים מארץ ישראל, מתנוונים במחנותיהם המוזנחים בארצות ערב, סובלים מרעב וממחסור בכל השטחים, ובכל זאת אינם רוצים לשמוע על שיקומם בארצות האלה, בגלל שנאתם לעם ישראל, הרואה את הפתרון היחידי והצודק לבעיית הפליטים – דווקא, בהתאזרחותם במדינות ערב. הם מקריבים את קיומם ואת עתידם, בגלל הסיפוק הרגעי – לא לפרוק מעל גבם של ישראל את המעמסה הזאת של בעיית הפליטים הערבים, שהנם כעת הגורם היחידי למתיחות ההדדית והמפריע העיקרי לשלום קבע.

 

            כאן אני חייבת לחלוק על הרב –

 

א.      אין זה שה”פליטים” אינם רוצים לשמוע על שיקומם בארצות ערב, אלא, זוהי מדיניות ארצות ערב לשמר אותם בעליבותם, כקוץ בצוואר ישראל. וכפי שהתבטא אותו סוחר לבנוני עשיר באזני הקולונל מיינרצהאגן, כשנשאל למה אין מדינות ערב דואגות לפליטיהן בפלשתינא: “זוהי אשפת אדם, אבל מכרה זהב מדיני”.

ב.       אין זה כלל וכלל “הגורם היחידי למתיחות ההדדית..” וכו’ זה רק אחד הכלים לשימור ה”מתיחות”, כלומר, מכשיר עזר לקידום תכנית השלבים להשמדת ישראל, ומאלה יש לג’יהאדונאצים די והותר. ח”א

 

ואמנם, המדינה הראשונה שהראתה דוגמה לקנאות בלי-מצרים בשנאתה לישראל, עד להקרבה עצמית – היתה מצרים העתיקה. כל המכות שניתכו על ראשיהם של המצרים ועשו שמות בארצם, לא שכנעו אותם בצורך לשחרר את בני ישראל. הם נשאו על שכמם את כל הסבל הנורא, של פגעים ומרעין בישין שהמטירה עליהם ההשגחה במידה גדושה, ועמדו בסירובם העקשני לשלח את בני ישראל לחפשי. בחריקת שניים ספגו לתוכם כל האותות והמופתים שזיעזעו את מצרים עד היסוד והביאו את ישוביה עד לעברי פי פחת, אך קשיות ערפם הפראית, בכל זאת, לא נשברה.

 

כי אם אין הגויים יודעים למסור את נפשם על מזבח האהבה, הרי יודעים ויודעים הם להקריב עצמם על מזבח השנאה, לפחות ביחס לישראל, וזוהי גם הוכחה חותכת לאי-נכונותן של כמה הנחות שהובעו מצד חוקרים שונים בהסבירם סיבתה של שנאת ישראל. ההנחות האלה המבוססות בעיקר על חישובים של כדאיות מצד הגויים, כמו למשל התחרות והצרת רגלים בשטח הכלכלה, לא יכולות לתרץ את השנאה העיוורת שכוחה יפה גם כשמביאה לגויים נזק ולא רווח. השנאה הזאת היא תולדת הרגש ואין להגיון שליטה עליה, והרגש מעודו לא הבחין בין תועלת לנזק.

 

מקורה של השנאה הזאת אצל הגויים היא, התגובה נגד תורת האהבה של עם ישראל. כי אם לפנים ניסו גם הם לחקות את תורת האהבה שלנו, ואפילו “לעלות” עליה – הרי, בנפשם פנימה, לא יכלו לסלוח למהפכה הישראלית בעולם-האנוכיות צרת-העין ומטומטמת הלב. וכגודל האהבה הישראלית כך גודלה של השנאה הגויית אליה. עזה כמוות השנאה לנושאי אבוקת האהבה בתוך חשכת האגואיזם האנושי. ומכיוון שמקורה של שנאת הגויים אלינו הוא ברגש ולא בהגיון, אין סיכויים גדולים להצלחתה של התעמולה נגד האנטישמיות. כל התאמצותם של אחינו באמריקה עד כה, במלחמתם בתעמולתית נגד האנטישמיות, לא הועילה הרבה, כי אין בכוחם של ההגיון המנתח והשכל הבריא להתערב בממלכת הלב והרגש, שמהם יונקת וניזונה השנאה הזאת.

 

השפה היחידה והברורה שהשנאה הזאת מבינה היא שפת המכות. את השפה הזאת הבינו המצרים העתיקים לפני אלפי שנה, ואת השפה הזאת הבינו גם המצרים בימינו אנו. וכאז כן עתה, גם המכות הכי חזקות כוחן יפה רק לזמן קצר, אולם אחרי שהמוכים מתאוששים קצת מתדהמתם, מתחילים הם שוב להתנכל לנו, מחדשים התקפותיהם כלפינו ומתכוננים לסיבוב שני.

 

כשמשה טען לפני הקב”ה: “הן אני ערל שפתיים ואיך ישמע אלי פרעה” (שמות ו’ ל) ולא האמין משה ברוב ענוותנותו בכשרונו הדברני לשכנע את פרעה בצדקת דרישתו לגאולה, ובאי צדקת פרעה בשנאתו לישראל, השיב לו ה’: “ולא ישמע אליכם פרעה ונתתי את ידי במצרים והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים במשפטים גדולים” (שם, ז’ ד). הדיפלומטיה בין כה וכה לא תועיל, וגם אם אהרון שאינו כבד פה ידבר, דבריו לא יעשו את הרושם שישפיע על פרעה להיכנע. כי הדיפלומטיה היחידה שאותה מבינים שונאי ישראל היא זו של  “ונתתי ידי”. מבצע עשר המכות הוא השכנוע היחידי בשבילם, ולא הדבורים הדיפלומטיים המהוקצעים והיפים. 
                                                                                                   



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר