על שחרור אסירים במסגרת הסדרים מדיניים – סדרת מאמרים

על שחרור אסירים במסגרת הסדרים מדיניים – סדרת מאמרים

שמחה ניר, עו”ד
01.03.2009 01:51
על שחרור אסירים במסגרת הסדרים מדיניים – סדרת מאמרים - שחרור מחבלים - שחרור אסירים


אסופת מאמרים שפורסמו באתר הזה *** מוגשת עם מגשת הבקשה להצטרפות לדיון בבג”ץ



בקשה להצטרפות לעתירה בבג”ץ בעניין שחרור אסירים

 

על השימוש במכשיר החנינה הנשיאותית למטרות מדיניות

שחרור אסירים במטרה להביא שלום עלי-ארץ (או, לחלופין, כתמורה לשחרור שבויים ונעדרים משלנו) הוא פעולה “מיניסטריאלית” רגילה, בה נתון לממשלה שיקול-הדעת,

עוד על השימוש במכשיר החנינה הנשיאותית למטרות מדיניות

יופסק מצעד האיוולת:. לקראת שחרור נוסף של אסירים. במסגרת ההסכמים עם הרשות הפלשתינית. ערב שחרור-המחבלים הקודם, במסגרת עיסקת-טננבוים, פירסמתי את המאמר הזה:

על השימוש במכשיר החנינה הנשיאותית למטרות מדיניות – תשובה לשרת המשפטים, ציפי  לבני

“ועדת השרים לטיפול בשחרור אסירים פלסטיניים החליטה (ביום …) … על שחרורם של 380 אסירים ו-120 עצירים פלסטינים. ההחלטה אושרה בהחלטת ממשלה .

באוויר ריח עיסקה של חילופי שבויים/אסירים/מחבלים/חטופים – והממשלה בורחת מפני הכבוד

האם מישהו כאן יכול להגיד לי מדוע הממשלה בורחת מפני הכבוד, והאזרח צריך לרדוף אחריה כדי שהיא תעשה את מה שהיא-עצמה סבורה שיש לעשותו?

שחרור מחבלים בדרך מינהלית: משרד המשפטים ממשיך לגמגם!

שחרור מחבלים על פי החלטת הממשלה (בלי חנינה “נשיאותית”) משחרר את הממשלה מתלות בגחמותיהם של נשיא המדינה, או אלוף הפיקוד, אשר מסוגלים לטרפד גם את שחרור חיילינו

סקופ: על שרת החוצפה ציפי לבני, על מעצרה באבו-כביר ועל המחסור במחבלים עם דם על הידיים

מה עושים כאשר משתוקקים להגיש אישום, אבל במועד העבירה ה”מתלונן” היה בחו”ל, ואילו החשודה הייתה עצורה באבו-כביר?

עוד על שחרור אסירים בדרך מינהלית: הבושות הולכות ורבות, ומשרד המשפטים ממשיך ושותק

הנדון: שחרור מחבלים – לא בדרך של חנינה “נשיאותית” (המשך מצעד האיוולת). זו פנייתי השביעית בנושא, החל מפנייתי ביום 26.12.2004 אל נשיא המדינה דאז, משה קצב

“דם על הידיים” – קשקוש מקושקש!

קל מאוד לפלוט מנטרות שחוקות, אבל עיסקה של חילופי-שבויים (או אסירים) אינה שונה, מהותית, מכל עיסקה של סחר-סוסים, אשר גם בה מנסים לקבל יותר ולשלם פחות, אך משתדלים להיות ערים למגבלות האפשר, ולאינטרסים של הצד השני.

שבויים תמורת שבויים, שבויים תמורת גופות – למה ועד כמה, או: חסן נסראללה, שק בתחת!

אם הם חיים, הייתי, ללא היסוס, בעד החלפתם בסמיר קונטאר, ואפילו הייתי מוסיף “בונוס” נדיב, אבל, מאידך, אם הם אינם חיים, הייתי – וגם זה ללא היסוס – נגד החילופים האלה. קונטאר אחד תמורת שני חיילים חיים, זה מחיר זול; קונטאר אחד תמורת שתי גופות – זה מחיר יקר.

המחבלים המשוחררים “יחזרו לחיק הטרור” – הכצעקתה? שאלת-תם

כאשר נחטף גלעד שליט, והחמאס דרש תמורתו את מה שדרש, הייתי מסתכן ומציע לאיסמעיל הנייה – עם תהודה כלל-עולמית – שחרור של 5,000 אסירים, לפי בחירתנו, בתנאי שישיב בחיוב תוך חצי שעה, ואם הוא היה מסכים הייתי מנחית עליו, בו-בלילה, 100 אוטובוסים עם כל ה”סחורה” הזאת – שייחנק איתה. לדעתי הוא היה מקבל את זה בחירוק-שיניים (“רגע-רגע, לא בבת-אחת!”), ולהבא הוא היה נזהר מאוד שלא להתחיל אתנו.

הרמטכ”ל גבי אשכנזי: מוסרי – כן; אמיץ – אולי; אינטלקטואל – לא בטוח

מאוד פופוליסטי להגיד “בכל מחיר”, אבל לדרוש מההנהגה מראש תשובת “בכל מחיר”, בלי להביא בחשבון את הנתונים וההערכות של הסיכון והסיכוי – זה חוסר-אחריות.

לקראת עיסקת גלעד שליט: עוד נתגעגע לעיסקת ג’יבריל!

להזכירכם: בתחילה החמאס דרש שחרור אסירות וקטינים – אולי כמה עשרות בלבד – תמורת גלעד.

אלמגור, ארגון נפגעי טרור: כפפה לרגליכם!

אני מכיר את השופטים האלה כבר למעלה מארבעים שנה, ואני בספק אם תצליחו למנוע שחרור של מחבל אחד – אפילו בשבעים שנה.

פרשת רגבגולדווסר לקראת רגע-האמת (א): על האפשרות הקלושה שהם חיים

סדרת מאמרים של הרגע האחרון לפני השלמת ביצועה של העיסקה *** קריאה לכל הגורמים – ממשלת ישראל, נשיא המדינה, שר המשפטים ומשפחות החטופים – לעשות חושבים, פעם נוספת.

פרשת רגבגולדווסר לקראת רגע-האמת (ב): והיה אם הם לא חיים

במאמר הפותח יצאתי מתוך ההנחה הכי בלתי מסתברת, והיא שהחיילים החטופים אכן בין החיים. כעת אני חוזר אל קרקע המציאות, אל האפשרות היותר מסתברת *** את יתברר שלא החטופים יוחזרו לנו, אלא רק גופותיהם, הרי זה “כשלון התמורה” – וההסכם בטל *** להחזיר לנסראללה את הגופות, ולהתמקח על בסיס הידוע.

פרשת רגב-גולדווסר אל רגע-האמת (ג): פנייה אל הממשלה: מתי ייגמר הטימטום הזה?

שחרור מחבלים ע”י “הפסקת ביצוע” מנהלית היא הפיכה, ומשוחרר שחזר לסורו ונתפס אפשר להחזירו לכלא בלי משפט ל”המשך הביצוע” של המאסר, בעוד שחנינה של

פרשת רגב-גולדווסר אל רגע-האמת (ד): פנייה אל נשיא המדינה להפסיק את מצעד האיוולת

השימוש במכשיר החנינה להסדרים מדיניים הוא דבר אידיוטי לחלוטין *** העובדה שכך נוהגים במקומותינו מדור-דור אינה הופכת את הפעולה הזאת למשהו פחות אידיוטי *** אני מזמינך, איפוא, להחזיק את הנושא אל הממשלה, שתעשה מה שהיא עצמה מבינה.

פרשת רגב-גולדווסר אל רגע-האמת (ה): פנייה אל שר המשפטים, להשאיר את הנושא בידי הממשלה, ולא לתת את חתימת-הקיום לחנינה הנשיאותית

כאשר ילד קטן אומר המלך עירום, מהסין אותו הפקידים, ואומרים לו ילד, לך הבייתה *** הפקידים במשרד המשפטים לא נותנים את הדעת לשאלה אם המלך עירום, אם לאו *** כאשר עו”ד שמחה ניר אומר להם נוהל-עבודה פלוני, הקיים אצלכם מימים-ימימה הוא מטומטם, ואפילו אידיוטי *** הם לא מוכנים להודות בכך שהם הולכים עשרות-בשנים בתלם שגוי, ושמחה ניר צודק.

פרשת רגב-גולדווסר: מילות סיכום עם תודה לראש השב”כ לשעבר כרמי גילון, עם מילה להגנתו של אהוד אולמרט, ועם קריאה לממשלה אידיוטית

עברנו את רגע-האמת: הבנים הוחזרו הבייתה, המחיר שולם, והם זכו למנוחת עולמים, אבל, לצערנו, שאלת המחיר עבור השבת הבנים הבייתה, לא במהרה תרד מסדר-יומנו *** גם שאלת אופן ניהולו של המו”מ תמשיך להטרידנו *** מדוע לשחרר מחבלים עם חנינה נשיאותית בלתי-הפיכה, אם אפשר לשחררם כך שאפשר יהיה להמשיך את ביצוע המאסר, אם יחזרו לחיק הטרור?

על הסיום העצוב של פרשת גולדווסררגב: אקורד צורם – כיאות

הערות, שכתב אביתר בן-צדף במהלך ביקור בארצות-הברית – בעקבות שיחות עם חברים תמהים לנוכח הטיפשות הבוטה של ממשלת ישראל * קשה להסביר לאמריקנים (בעיקר, שאינם בני ברית), המאמינים בגניוס היהודי, כיצד אנחנו בוחרים בהתמדה את הגרועים שבנו לשלטון, והם מוליכים אותנו אל אחריתנו המרה *

עו”ד מיכל טנא, מנהלת היחידה לפניות הציבור במשרד המשפטים מאשרת, אבל לא מהמקפצה

ובאופן ספציפי, לעניין מכתבך אלי, מס’ ת/2007/1504, מיום 4.11.2007, בנוגע למכתבי מיום 2.10.2007 בנושא שחרור מחבלים: מי היה זה אשר החליט להעביר את הנושא

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר