עזה – עצור! הציבור אינו יודע את האמת

עזה – עצור! הציבור אינו יודע את האמת


30.12.2008 07:42
עזה - עצור! הציבור אינו  יודע את האמת


לעצור את הטרוף. הציבור אינו יודע את האמת – להלן מאמר חושף. אולי אתה סבור שאותך לא “יסבנו” וראית כאן כבר הכל.. אבל יש משהו שעוד לא ראית.

קרא/י מאמר מקיף ונוקב על המצב החדש ואודות התפתחות שרשרת הארועים ומקור ההסלמות בעזה, כולל התקפת ח”א הקטלנית אתמול בצפון הרצועה. המאמר מביא גם את נקודת ראותו של הצד השני לסכסוך, וכולל איור מקורי שיצרתי אתמול לאחר התקפת ח”א.
כמובן שרובכם תחושו תנגודת חריפה לכתוב, אך עם זאת, יש גם לדעת כיצד מליונים רבים באיזור ובעולם רואים את הדברים.



המשך המצור באמצעים אחרים

ניכתב עם פרוץ טבח עזה, ה-27 דצמבר 2008


איור: מיכאל שרון

פנחס שדה כותב בספרו הווידויי “החיים כמשל” – כנראה היצירה החשובה ביותר בספרות העיברית המודרנית (ודווקא לכן, יחצני ביקורת בשרות ספרות נחותה בהרבה מגיבים כלפיו כיום במבוכה כאל  “ספר לבני הנעורים, שאינם מכירים את המציאות כפי שהיא באמת”…) – וממרחק  של 50 שנה בדיוק, דבריו מרעידי-נשמה ומדהימים באקטואליה שלהם:  

 

החילותי חש כי רעיונות חדשות ומילים חדשות נולדים בלבי – השיר היחידי שכתבתי בעת ההיא – קראתיו בשם יללת הנערות מואדי-פוקין וכתבתיו לאחר לילה שבו הוטל עלי לפקד על התקפה פרועה נגד כפר ערבי אחד, ואדי-פוקין; זה ארע כבר לאחר המלחמה [מלחמת הקוממיות] ותושבי הכפר היו למעשה חסרי מגן; דומית הלילה נקרעה על ידי טרטור המקלעים וצעקות הבעתה של נערות הכפר: אמא! אמא!

 

מי מהם מצאו מקלט אז בעזה, עיר הפליטים החיים על קטניות ואבקת חלב של אונר”א? אותו מקלט רעוע שהפך מלכודת צלמוות אחרי 67; בפרט ממאי 2006 עם קפיצת המדרגה בטבח חסרי המגן. זיכרו את  טבח 7 מבני משפחת רליה  בחוף בית-להיה בראשית יוני אז, את הודא בת ה-12 שנחרתה בזכרון העולם כולו צועקת בבכי יאוש נורא “יא יאבא” ליד גופת אביה בחול-הים הבתולי.

http://www.youtube.com/watch?v=5WaCJn4hdjc&feature=PlayList&p=0C2A3527B040FBFF&index=23  (אזהרה: סירטון קשה לצפייה)

 

כיום – עזה של מצור, חנק, רעב, מכת חושך, בתי-חולים ללא תרופות, מטוסי-קרב מנמיכי-טוס בלילה-ללא-הפסק המביאים סיוטי שינה וטראומות לילדיה. עזה של כמעט-ג’נוסייד למעשה.

 

לקריאה נוספת: “האמנם יצאנו מעזה?”

http://www.kibush.co.il/show_file.asp?num=28405

 

 

הג’נוסייד ומרמס המגף כלפי חסרי המגן, הם בתודעתנו מסוג הדברים המתרחשים להם “שם” בטריטוריות זרות ומבודלות – ב”מזרח” (בשטחי פולין, רוסיה, אוקראינה)  ב-1941-45, בקמבודיה, רואנדה , לבנון 1982, 1996, וגם מעבר ל”קו הירוק”; ואחריו – מעבר לחומה. אבל ב- 1956 ניטבחו ליד דלתנו, 27 ק”מ מתל אביב, 49 חקלאים פלשתינאים-ישראלים (מחציתם נשים ובני-נעורים), בשובם אחרי 1700 מעמל יומם בשדות. זעקת-דם חסרי המגן השפוך לשווא ניבלעה ברגבי האדמה עליה ישב עמם דורות רבים, באוויר הכפרי הטהור והצונן של ה-29 באוקטובר.

 

ושוב, ממעללי פשעי האינטימיות-הקרובה כלפי חסרי המגן (ואני מדבר על אינטימיות קרובה, כי האנשים המוכים האלה ישבו בעבר ממש פה – ביפו, בית דגן, עכו, חיפה, טבריה, לוד, צפת, אשקלון, רמלה, ירושלים, וכמעט בכל המקומות בהם אנו יושבים כיום, על כפרינו, קיבוצינו ויישובינו הקהילתיים): היום, ה-27 לדצמבר 2008  ניטבחו 60 ק”מ דרומית לתל-אביב למעלה מ-250 חסרי מגן בעזה, למעלה מ-700 ניפצעו, בתקיפת 60 מטוסי קרב בעלי מערכות חימוש אולטרה-מתקדמות, מובלעת צפופת-אזרחים בעזה. 

 

אותה עזה, שרוב בניה הם מפליטי 48 ו-67. אותה עזה, שלרשות בניה, שאינם רוצים להיות כשה מובל לטבח, עומדים מקלעים ומרגמות מיושנים וצינורות חלולים שניבנו במסגריות פרימיטיביות בעזרתם הם מחרידים את מנוחת שכניהם. ולפעמים בממוצע של 3 הרוגים בשנה, הם מצליחים גם לגרום כאב ממשי לאלה, בעלי החימוש הטוב והמתקדם בעולם, בעלי מאות מתקני הגרעין והטילים המדוייקים והכבדים מונחי הליוויינים (עפ”י מקורות זרים), ומערכות האלקטרוניקה העילית, כאב ממשי לאלה היושבים, אוכלים ושותים וגרים בבתי מידות על אדמתם ומעבדים את השדות שהיו להם פעם. ומזהמים את הים הבתולי ואת האויר הנקי שהיו להם פעם, ומזרימים ביוב ושפכים לנהרות הטהורים ששחו בהם פעם. כאב ממשי, לפעמים, מול מאות ואלפי קרבנות עזה, בבחינת גור חתולים שעדיין מנסה לנעוץ ציפורניים קטנות ברוטווילר ענק על השבקת חייו החד-פעמיים.

 

ומי היוזם את שרשרת הארועים, מחולל ההסלמות? קשה לאמר זאת, אך מי אמור לרחם אך אולי אינו, על ילדי שדרות, נתיבות, אשקלון, מי זורק הגפרור המצית, מי הם הפירומנים האמיתיים בסיפור הטרגי הזה?

http://www.global-report.net/msharon/?l=he&a=771

 

מעטים זוכרים ברגע זה של התלהמות הצדקתנות ותרועת הדם, של הלהיטות לאקשן ענק, שבאחת יפיג לכאורה את כל תעוקות חיינו – המשבר הכלכלי, העוני, הפערים, השחיתות הכבדה, הכשלים המערכתיים, הפשע הגואה, חוליי החברה הנוראים שנחשפו, מעטים זוכרים ברגע זה עדויות ספורדיות ונדירות על האמת העצובה במערומיה:

 

היה מי שהעיד בזמנו, כי “ברק מרקיד את החמאס (לירות קסאמים וגראדים) כמו שהודי מרקיד נחש”. פרופ’ זאב צחור, מנהל מכללת ספיר בנגב אמר בראיון בתחילת 2008: “אם אין “סיכול ממוקד” בבוקר – אין ירי טילים אחה”צ. אמרתי לאלוף פיקוד דרום, בחייך, אל תתנו סיכולים השבוע – יהיה אצלנו סימפוזיון ורוצים כמה ימים חופש מקסאמים”.

כזכור, ישראל היא שהפרה את התהדיה, יום לאחר היבחרות אובמה לנשיא, ביוזמת פיצוץ המנהרה. באפריל-מאי 2006, אף שהושגה הפסקת אש עם החמאס (ששמר עליה בקפידה), בחסות ראש המודיעין המצרי, חלה הסלמה מצד צה”ל בטבח אזרחים ברצועה.

 

ולא, אין לראות בהתלהטות הנוכחית והשאיפה לפעולה צבאית משחררת בעזה רק מעין ספין בחירות, אלא יש כאן משהו מעבר לזה, תופעה שכיניתיה “התכנסות בעייתיות מצטברת לנקודות אושר”.  אנשים הטרודים בבעיות שונות, חלקן שוחקות מאד ונמשכות (כך שאין לסלקן מה”שולחן” או מסדר היום והן נשארות כמטרד מעיק ומתיש ברקע) בפרט בחברות עתירות ביורוקרטיה – נמשכים לכנס (converge) את כל הצרות המצטברות לנקודת סילוק מדומה אחת, לרוב מוסטת (displaced) מזיקה כלשהי לכל רווחה ממשית, אך המשמשת היטב את מטרות התועמלן המדיני: “אילו רק הדבר הזה היה מסתדר, הכל היה מסתדר, האושר המוחלט היה מגיע, אפשר היה סוף סוף להתרווח בנחת”.

 

לקריאה נוספת: “שתי תצורות היסוד של התועמלנות וההסתה”

http://www.e-mago.co.il/e-magazine/propeganda.html

 

כזכור זה מקרוב, ההתלהטות הנוכחית, הגורלית אולי, החלה בשבירת ישראל את הסכם התהדיה, אחר באה הסלמה משני הצדדים, ועם סיום ההסכם ב-19 דצמבר, התבשרנו, ערב חג המולד, על איגרת “הסברה” ששלחה ליבני לאו”מ אודות פשיטה רחבת מימדים שישראל עומדת לעשות בעזה. פשיטה נירחבת ואולטימטיבית כזאת, שהציפייה לה סוערת בעוצמה באויר התיקשורתי והציבורי שאנו נושמים,  משמעותה עשוייה להיות אחת, על רקע זעקות התיקשורת אודות מאות המנהרות וסיבוכי הקרבות הצפויים בסימטאות – משמעותה אחת – זריעת חורבן ענקית ורצח עם פשוט. שעל כן יש לזכור:

 

 החורבן והג’נוסייד הם המשך המצור וכליאת מליון וחצי אנשים תוך הרעבה והתעללות  – באמצעים אחרים.

 

 עזה והעולם – האם כזה הוא חג המולד?

 

 



Article viewed 1734 times



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר