כאן היו שבע המדרגות שאליהן השפילו, תרתי משמע, המוסלמים את המתפללים היהודים. כאן
הוקמה עמדת תפילה, לזכרם של הרבבות, ששפכו כאן ליבם כמים, וים של דמעות. במשך השנים
חיררו המתפללים נקב בקיר, שנמשך אל המערה. על הקיר ניתן לראות את שחור הפיח של הנרות
שהודלקו כאן במשך הדורות.
את המדרגות ציווה “גנדי” – רחבעם זאבי – לנתץ. גנדי זכר כל ימיו את אותו אירוע, בו, כילד קטן,
רץ במעלה המדרגות ולא עצר בשביעית. בעיטה עזה העיפה אותו במורד המדרגות…

על דפי גמרא בבית-השלום

ימים מעטים לפני הפוגרום של מדינת ישראל בבית השלום, כדרכה של המדינה בחילול הקודש וכל ערכי אנוש, ביקרנו בבית-שלום, הוא “בית המריבה”, אליבא מערכת המשפח ב”ישראל”. כפי שמעיד בן-דרור ימיני, שלא בכוונה, שררה במקום אוירת קיטנה. נערים ישבו על גמרותיהם, והיו אחרים ששיחקו בחוץ. בצד, כעיטים וכרגיל, קיננו “זרועות החוק”.
ולמה הזכרתי את ימיני? כי במאמר השיטנה שלו (nrg, שלאחריו בא עוד אחד) על קרבנות הפוגרום, הוא לא נזהר והעיד, כי לפני שפרצו לשם חיות הטרף של היס”מ, שררה שם אוירת קייטנה. לא, לא הוא, חלילה, הגדיר אותם כחיות טרף, להיפך, על פי בן דרור, הם היו קרבנותיהם של מי ש”התקנאו בניאו-נאצים” ועשו “פוגרום” בחברון ב”פלסטינים חפים מפשע” ובשומרי “שלטון החוק” וה”דמוקרטיה” ב”ישראל”.