“משכנתאות אכזריות” – זה עו”ד לא הכל!

“משכנתאות אכזריות” – זה עו”ד לא הכל!

שמחה ניר, עו”ד
05.12.2008 01:27
"משכנתאות אכזריות" – זה עו"ד לא הכל! - משכנתאות - בנקים - קומבינות - אנשי קש


כתבת מבט שני אשר עסקה בנושא איך דופקים לוקחי משכנתאות אשר הגיעו למצב בו אין הם יכולים לפרוע את ההלוואות שקיבלו מהבנק דנה יותר בצדדים החוקיים של הנושא, ולא בקומבינות הלא-חוקיות הקיימות בתחום הזה *** אנחנו מזמינים את מערכת מבט שני לטפל בצדדים האפלים יותר של הנושא



רשת האתרים של קימקא

משעול גיל 1-ג’, כפר סבא 44281

טל’  09-7424838, נייד 050-7520000

פקס 09-7424873

www.quimka.net

www.quimka.com

quimka@quimka.com

 

 

כפר סבא, 4.12.2008

לכבוד

מערכת מבט שני

הטלויזיה הישראלית

נכבדי,

הנדון: משכנתאות אכזריות – זה עו”ד לא הכל!

למערכת מבט שני שלום,

ראיתי אתמול בפעם המי-יודע-כמה את הכתבה “משכנתאות אכזריות” – אבל זה עו”ד לא הכל.

למען הגילוי הנאות אציין כי אני לא מייצג לווים מול הבנקים. הנושא הזה הגיע אלי במסגרת פעילותי הפובליציסטית. כיוון שאני פובליציסט ולא תחקירן, וכיוון שהאתרים אותם אני עורך אינם מסחריים (ותקציבם הוא אפס), אין לי שום אפשרות לבצע תחקירים.

אני מגלגל את הנושא לידיכם האמונות, ואושיט לכם כל עזרה שתבקשו.

אעמוד כאן על כמה תופעות המצריכות פעולה עיתונאית רצינית.

תופעה ראשונה:

ראינו בכתבה שלכם סיפור על דירה שנמכרה בזריזות למציע הראשון, במחיר נמוך בהרבה משווייה.

עורך-הדין שהתראיין (איני זוכר את שמו) אומר שהאינטרס של עורך-הדין הוא למכור במחיר הגבוה ביותר, כי שכרו מתבטא באחוזים מהתמורה, ונשאלת השאלה אם כך – מדוע למכור למציע הראשון, בתת-מחיר?

התשובה היא שישנם כונסי-נכסים אשר מביאים אנשי-קש אשר יציעו מחיר נמוך, והם ישושו למכור, כי למעשה הם גם הקונים (ניגוד אינטרסים).

תופעה שנייה:

כאשר עורכי-הדין נכנסים לתמונה, זו נקודת האל-חזור מבחינת האפשרות להגיע להסדר עם הבנק: הפקידים בבנק עושים לעצמם חיים קלים ואומרים ללוווה: זה כבר בידיים של העורך-דין, אנחנו “לא יכולים”, וגו’.

לעורך-הדין עצמו לא כדאי להחזיר את מ”תיק” אל הבנק, כי זה על חשבון שכה”ט השמן המצפה לו.

ייתכן מאוד שבעניין הזה הבנקים ועורכי-הדין מתוזמרים ביניהם, אם לא מקומבנים.

תופעה שלישית:

שמענו בכתבה את הפזמון “טענותיו של הלווה נדונו בכל הערכאות ונדחו”.

התמונה הזאת רחוקה מלהיות מלאה.

כאשר עניינים כאלה מגיעים לביהמ”ש, עומדים זה מול זה כוחות לא-שווים: מצד אחד עורכי-דין מקצוענים אשר התמחו בתחום הזה, והם יודעים איך להגיש לביהמ”ש מזון מוכן, קל לעיכול, המאפשר סגירה מהירה של התיק, ומהצד השני – חייבים שלא נותרה להם אגורה שחוקה כדי לשכור עורך-דין (אם הייתה להם, הם היו מביאים את הכסף לבנק), והם מנהלים את עניינים בצורה לא-מקצועית, מציפים את ביהמ”ש בערימות של ניירת וטענות מקצועיות (שהן, במקרים רבים, גם לא רלוואנטיות), וכדי שהשופט יבין מה הם רוצים הוא צריך לשמוע אותם בסבלנות שעה ארוכה,ולהקדיש לתיק שעות-עבודה רבות.

קחו, למשל, את הטענה שהכונס מקומבן עם הקונה, ו/או שהוא מוכר את הנכס לעצמו: בוודאי שהוא לא ינדב ללווה את ההוכחות לכך, ולווה אשר חי על פי ראיות חלקיות ו/או תחושות-הבטן (לא אחת נכונות) ייתקל בשופט חסר-סבלנות, אשר לא יקשיב עד הסוף, ויוציא פסק דין מעין “הנתבע העלה טענות מטענות שונות … אך לא מצאתי בהן כל ממש”, וכו’ וכו’.

כאשר שופט סוגר עניין ב”אין ממש” או ב”נחה דעתי”, אין הוא יוצא ידי חובת-ההנמקה, ובמקרים רבים עומדת מאחורי ה”הנמקה” הזאת האמירה אין לי תשובה עניינית לטענותיו הנכונות והצודקות של …, אותן החלטתי מראש שלא לקבל.

אמור מעתה: הפזמון “טענותיו של הלווה נדונו בכל הערכאות ונדחו”, המתיימרת להיות הנקודה הארכימדית של הבנק, אין בה תשובה לשום דבר, משום שההליך כולו (כולל ההחלטות השיפוטיות) מצריך נקודה ארכימדית חיצונית לו.

אם הנושא הזה מעניין אתכם, חזרו אלי.

בברכה,

 

שמחה ניר,               עו”ד

עורך                       ראשי

רשת האתרים של קימקא

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר