שרשרת הנצח לא תינתק

שרשרת הנצח לא תינתק

ד”ר רעיה (רחל) אפשטיין
22.11.2008 18:50
שרשרת הנצח לא תינתק


הרוצה להבין איך ננסי רוח, מוגבלי אינטלקט ונכים מוסרית וריגשית, כמו זאב שטרנהל ועמוס עוז, הם יקירי “מדינת ישראל”, משטרה וועדות פרסיה, ילך אצל כתביה של ד”ר רעיה (רחל) אפשטיין, “בוגרת” המשטר הסובייטי של ברית המועצות לשעבר, ולא תהיינה לו עוד שאלות. להלן רק כמה קטעים מתוך מאמרה – “שרשרת הנצח לא תינתק” (א) (“נתיב”, ינואר 2005)




גירוש ימית – “נתיב”, ינואר, 2005

ב”ה

שרשרת הנצח לא תינתק


 

בספטמבר, 1990, כאשר עזבנו את בריה”מ והגענו, שרידי משפחתנו, למדינת ישראל, אמי טרם ידעה שמדינה זו נבנתה על יסודות סוציאליסטיים,  ושבאותם ימים, בהם יהודי רוסיה חגגו את מותו של סטאלין, היו כאן רבים שבכו על פטירתו של “שמש העמים”.

 

… לא, המשטר הסובייטי לא הפך נאצי, אך נותר סוציאליסטי-טוטליטרי והתקיים בתור שכזה עוד כשלושים שנה. בתקופה זו הספיק, ביחד עם שותפיו הערביים, לבנות ארגון טרור לחיסול מדינת ישראל, על פי תכנית המכונה תכנית השלבים. עוד הספיק משטר זה לגייס את סוכניו המרובים (יחידים, ארגונים ואפילו מדינות) הפזורים בעולם, למען אותה מטרה חשובה. יש הסבורים כי עדיין הם פועלים ליישומה, יותר מעשור לאחר התפרקותו של הגוש הסובייטי.

 

בספטמבר, 1990, כאשר עזבנו את בריה”מ והגענו, שרידי משפחתנו, למדינת ישראל, אמי טרם ידעה שמדינה זו נבנתה על יסודות סוציאליסטיים,  ושבאותם ימים, בהם יהודי רוסיה חגגו את מותו של סטאלין, שמנע את גירושם, היו כאן רבים שבכו על פטירתו של “שמש העמים”. גם בהמשך, לא הכירה מדינת ישראל בפשעי המשטר הסובייטי והמפלגה הקומוניסטית שעמדה בראשו, כולל פשעים נגד היהודים, בכלל, ונגד הציונים בפרט. כמו-כן, לא הבחינה מדינת ישראל בזיקה המהותית שבין הקומוניזם לבין האידיאולוגיה הסוציאליסטית שעליה נשען משך כל שנות קיומו.

 

בין העולים מחבר העמים ומבריה”מ לשעבר, יש לא מעטים החושבים כי זו הסיבה לכך שהמפלגה הקומוניסטית הערבית-ישראלית, העויינת בגלוי את ישראל, לגיטימית כאן לגמרי. מפלגה זו אינה נתפשת כאיום על הדמוקרטיה, כמו שנתפשות תנועות ומפלגות יהודיות מסוימות.  אדרבא, דווקא תפישת הדמוקרטיה שלה ושל שאר המפלגת הערביות המיוצגות בכנסת, היא, היא, שנתקבלה על ידי מדינת ישראל, לפחות החל מעידן אוסלו, כאלמנט מרכזי באידיאולוגיה הרשמית שלה, אידיאולוגית ההתנתקות, שמבחינתה ישיבת יהודים בארץ ישראל ההסטורית מהווה “כיבוש” ו”פשע נגד האנושות”, ולפיכך היהודים הללו הופכים, אוטומטית, מבחינת הדמוקרטיה הזאת, למשוללי זכויות אזרח וזכויות אדם, משמע: למשוללי צלם אנוש.

 

ואני, יהודיה אשר עלתה לארץ ישראל מבריה”מ הקומוניסטית, שנה לפני התפרקותה, שואלת את עצמי, שוב ושוב, בכאב רב, את אותה השאלה הבלתי פתורה: כיצד זה, שהמדינה, הנוהגת כלפי היהודים במתכונת של “דמוקרטיה” מן הסוג הזה, עדיין נתפשת על ידי רבים בציבור המתיישבים ובציבור הדתי-לאומי, בכלל, כמעין ישות קדושה (“ראשית צמיחת גאולתנו”), שחטא גדול להתנגד לה, לפעול נגד מדיניותה, או למתוח ביקורת על “ראשיה שריה ויועציה”.

 

 

… רק לנקודה אחת בדברים האמיצים והמרים שנכתבו בטורו של אריה סתו איני מסכימה. לא העם הוא הנושא באחריות למה שקורה לנו – כיוון, שעם יכל לשאת באחריות רק בשעה שהוא חפשי, ריבוני, חי חיי בני-חורין ואינו כלוא בכלא רוחני, נפשי, תודעתי. העם במדינת-ישראל מעולם לא היה ריבוני וחפשי…

 

“בשב”ס הוכן נספח לתכנית ההתנתקות, שבו מוצעים פתרונות לדרישת המשטרה להכין 1,000 מקומות כליאה.. כעת שוקלים בשב”ס את האפשרות להקמת מערך כליאה למתיישבים על בסיס אוהלים מופרדים לנשים ולגברים במתחם ‘מעשיהו’, הקרוב גיאוגרפית לשתי גזרות הפינוי, או מבנים קבועים (‘אשקוביות’) במתחם כלא ‘אשל’ בבאר-שבע… על פי דרישת המשטרה, בתוך מתקני הכליאה של המתיישבים יוקמו חדרי חקירות וזיהוי פלילי, וכן, אולמות משפט לדיון בהארכות מעצר, ללא צורך בליווים לבתי-המשפט הקבועים –

‘תכנית כלא מיוחד לסרבני הפינוי’, nrg.co.il/online/1/ART/815/069.html

 

… עתה כבר הגיעה המדינה לשלב של הקמת מחנות עבור “אויבי הדמוקרטיה” היהודיים; כבר הגיעה עד לחקיקת חוקים מיוחדים האוסרים על ציבור מסוים להתנגד למדיניות הממשלה; כבר הגענו למצב, שבוועדת החוקה בכנסת שוררת “הסכמה מקיר לקיר, שהמדינה חייבת לעגן בחוק העתקת ישובים בשלמותם במסגרת ההתנתקות…”. עדיין לא ברכבות-משא להובלת בקר, ברוך השם, בכל זאת, זה לא איזה משטר סטאליניסטי פה, זוהי מדינה יהודית והדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, כאשר הובלת המתנחלים בשלמותם, נועדה לא רק, כפי שאומרים לנו, להבטיח את שמירת האופי הזה (היהודי והדמוקרטי) של מדינתו זו, אלא, יש בה, דווקא, היבט מוסרי והומני מובהק…

 

היא, המדינה היהודית, הדמוקרטית, המוסרית וההומנית שלנו, כבר הגיעה להעדפת ערבים על פני יהודים. למצב שבו יש במדינה חוקים אשר מהם נובע איסור מוחלט על פגיעה בזכויות האדם והאזרח בנוגע לערבים, ולעומת זאת – חוקים המחייבים פגיעה בזכויות האדם והאזרח בנוגע ליהודים. אפשר לומר שזה כבר הרבה מעבר לטוטליטריזם אוניברסלי, כלפי כלל האזרחים, ללא הבחנה בגזע, לאום ודת; זהו כבר טוטליטריזם לגמרי לא אוניברסלי….

 

… טוטליטריזם הוא בראש ובראשונה מצב אשר בו כולם מחוייבים לחשוב אותו דבר, בין אם במדינה כולה ובין אם במגזר, קבוצה, מפלגה או תנועה. הטוטליטריזם הוא בראש ובראשונה החלפת תודעת העם ומחשבותיו הטבעיות, בתודעה ומחשבות שאינן שלו, ובמובן זה – החלפת העם במה שאיננו הוא עצמו. בשפה גבוהה נקרא הדבר “אינדוקטרינציה” – החדרת הדוקטרינות, האידיאולוגיות, האוטופיות, הרעיונות, המחשבות, לתודעת הציבור והיחידים, על מנת למחוק את עצמיותם ואת חירותם – ובחשבון אחרון, למחוק את האני הסוברני, הריבוני, האמיתי של כל יחיד. מחיקת האני האנושי היחיד בתוך האנחנו הטוטלי, האחיד – זוהי מהות הטוטליטריזם….

 

…. קשר השתיקה הנו אינדוקטרינציה סבילה, עיבוד תודעת הציבור לכיוון התואם את צורכי השלטון, באמצעות הסתרת האמת. קשר שתיקה הנו מתן יד לשקר וחינוך הציבור לתרבות שקר. קשר השתיקה עלול להיות הרסני לא פחות מאשר אינסוקטרינציה אקטיבית שהיא החדרת האידיאולוגיה השלטונית לתודעת העם. שתי הדרכים – הסתרת האמת, או החדרתה של “אמת אחת ויחידה” (כזב המוצג כ”אמת”, ברוח עתון “פראבדה” – הנן כפיה תודעתית, שהיא, ולא הפוליטיקה, מהווה את שרשו ומהותו של הטוטליטריזם. שתי הדרכים הופכות את האזרחים לצאן-עבדים, ברגים במכונת המדינה, איברים בגוף הכלל-טוטלי, שביחד הוא עבד קיבוצי של השלטון. לציבור שהפך לעבד קיבוצי, ניתן לעשות הכל, אפילו במצב שבו הטוטליטריזם אינו גלוי, אלא, פועל במסווה של דמוקרטיה, במסווה של בחירות דמוקרטיות, אשר, בפועל, אינן משפיעות על שום דבר ואינן יכולות לשנות שום דבר.

 

נניח לרגע, כי ביום שבו יצא לאור מאמר זה יתקיימו בחירות ותקום ממשלה חדשה, ימנית או שמאלית, עם פרס או שרון בראשה, ברק או נתניהו, עוזי לנדאו או משה פייגלין – מישהו מאמין שממשלה חדשה תהיה אשר תהיה, תעצור את ההידרדרות ותחזיר את המעגל לאחור? הלא ברור הוא כי אי אפשר לשנות באופן זה את הדינמיקה של צעדה עיוורת לתהום בדרך ש”אין לה אלטרנטיבה”

 

כך נוצרה אווירה, שבה לא יכולים להופיע כוחות בריאים המסוגלים לשבור את קשר השתיקה, את הכפיה התודעתית; לעצור את הפעילות ההרסנית של המתיימרים לכונן עולמות חדשים אשר לעולם הופכים לגיהינום עלי אדמות….

 

… לא בגלל ששרון החליף “פתאם” את עורו קבלנו את הגיהינום של התנתקות היהודים מארץ ישראל, על-ידי מדינתם, והכנת בתי-הכלא והקמת מחנות ההסגר עבור המוני היהודים, על משפחותיהם, אלא בגלל שלכיוון ההתנתקות הזאת פעלו כל ממשלות השמאל וממשלות הימין, החל מממשלת הימין הראשונה של מנחם בגין, שיישמה את מצע “שלום-עכשו”, וכלה בשתי ממשלות שרון, שבהן ישבו מפלגות ימניות, כאשר השניה מיישמת מול עינינו את מצע המפלגה הקומוניסטית. מדוע? משום, שנניח לרגע, כי ביום שבו יצא לאור מאמר זה יתקיימו בחירות ותקום ממשלה חדשה, ימנית או שמאלית, עם פרס או שרון בראשה, ברק או נתניהו, עוזי לנדאו או משה פייגלין – מישהו מאמין שממשלה חדשה תהיה אשר תהיה, תעצור את ההידרדרות ותחזיר את המעגל לאחור? הלא ברור הוא כי אי אפשר לשנות באופן זה את הדינמיקה של צעדה עיוורת לתהום בדרך ש”אין לה אלטרנטיבה”. ברור הוא, כי כל הנסיונות להציג “אלטרנטיבות” (ויהיה תכנן הרעיוני והאידיאולוגי, אשר יהיה), בתוך ההתפתחות הדטרמינסיטית הזו, רק מחזקים ומנציחים את הדינמיקה הטוטליטרית ההרסנית. וברור, כי לא בגלל חוסר מנהיגות קבלנו הצבעת רוב הממשלה והצבעת רוב הכנסת בעד תכנית החורבן, אלא, בין השאר, גם משום שהדגשת המנהיגות (המקובלת אצלינו מימים ימימה), מחזקת ומנציחה את הפיכת העם וחלקים בו ל”אנחנו” טוטלי המובל על ידי “יודעי אמת אחת ויחידה”, במקום לאפשר לאיברי גוף הכלל להיעשות ליחידים סוברנים, בעלי “אני”, בעל אחריות אישית ובחירה חפשית – דבר, שבלעדיו הדרך אל התהום, ש”אין לה אלטרנטיבה”, פשוט, אינה יכולה להיעצר.

 

לא בגלל נסיבות חיצוניות, אלא, בגלל סיבות פנימיות, בגלל עצמנו, מתעלמים אנו מן האמת, משתדלים לא לדעת, לא לראות, לא לשמוע, להמשיך בשיגרה – בשעה שכולנו יודעים שהצעות של מרכוס’ים, למיניהם, שלא לפחד משפיכות דמים, ורמזים של ראש הממשלה, שלא יפחד מאלטלנה, אינם נזרקים לחלל האויר סתם כך, באופן מקרי. כולנו יודעים, פשוט לא יכולים שלא לדעת, כי הגיהינום הנורא מכולם הולך ומתקרב.

 

 

 

 

 

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר