על הפוגרום בעכו – יום כיפורים תשס”ט

על הפוגרום בעכו – יום כיפורים תשס”ט

יוסי בלום הלוי
12.10.2008 14:56
התפוררות השלטון

התפוררות השלטון


האינתיפאדה הערבית השלישית היא כבר בפתחנו. הפוגרום המאורגן מראש והמתוכנן לפרטיו בעכו, שוב תפס את ממשלת ישראל ואת משטרת ישראל, לא ערוכים להרס שנזרע בעכו ולזלזול הבוטה של הערבים בכלל, והאסלאם בפרט, בערכים המקודשים של עמים אחרים.



הפוגרום בעכו הוא אות מבשר רעות לעתידו של הגליל כולו, כמו על קיומה של המדינה, והכתובת מרצדת על הקיר מזה זמן רב: האוכלוסייה הערבית על כל מגזריה בלא הבדל, חשה ששלטון המדינה היהודית הולך ומתפורר, וכבר עולות דרישות להפוך את הגליל וחלקים במרכז הארץ והנגב לישויות עצמאיות דוגמת תקדים קוסובו בבלקן. כך נשאבים בכוח אדיר אל תוך הוואקום השלטוני הזה רגשות שנאה לאומנית ישנה, המלובה במורשת הנכבה החתרנית, שעודדה בטיפשותה שרת החינוך יולי תמיר, ושעליה הזילה דמעות תנין באו”ם, שרת החוץ לבני.

 

מעבר לכל אלה יש להסביר את התפוררות השלטון של ממשלת אולמרט, ברק לבני, בניצחונו התעמולתי והמוראלי של חסן נסראללה והחיזבאללה במלחמת לבנון השנייה וניצחון החמאס ברצועת עזה לאחר ההתנתקות הנפשעת וההרסנית שהובילה ממשלת שרון אולמרט ולבני, ערב מלחמת לבנון השנייה.  מי שיקרא את הצהרת הכוונות של ארגון עדאללה, והגוף המתקרא  “וועדת המעקב של ערביי ישראל”, יוכל להבין להיכן דרדר  אותנו משטר אוסלו, שזה עתה מלאו 15 שנים לכינונו הממאיר. משטר זה, המתחפש בצורות שונות לממשלות  דמויות ימין או מרכז,  חי ובועט ביסודותיו של הבית הלאומי גם היום, בערוב ימיה של ממשלה אולמרט הגוססת וזו של “ציפורה” הנחמדת, שנבחרה על ידי אמצעי התקשורת ומערכת בית המשפט, להמשיך את מסע ההרס המתמשך של מדינת ישראל, על אפו וחמתו של העם, בשעה כה גורלית לקיומו הפיזי והלאומי כאחד.

 

האינתיפאדה הערבית השלישית היא כבר בפתחנו. הפוגרום המאורגן מראש והמתוכנן לפרטיו בעכו, שוב תפס את ממשלת ישראל ואת משטרת ישראל, לא ערוכים להרס שנזרע בעכו ולזלזול הבוטה של הערבים בכלל, והאסלאם בפרט, בערכים המקודשים של עמים אחרים. התקשורת הרשמית שוב מתגייסת בראשות סינדיקט ידיעות אחרונות, Ynet ויתר רשתות התקשורת, להטמין בכוח  את ראשו של עם ישראל בחול. כל הדיבורים על “השבת הדו קיום הערבי ישראלי לכנו” הנם קשקוש אחד גדול, כזה שעלה לנו מאז ומתמיד בדם יהודי רב תוך דרדור המצב האמיתי לנקודה השפל הנוכחית.

 

עתה לא יעזרו הדיבורים, וכמו בפרעות אוקטובר 2000, מי שהחזיר את השפיות של ערביי פלשתין בעלי תעודות זהות כחולות – היה הציבור היהודי האלמוני; הציבור שמאס באוזלת היד של המשטרה, בהתרפסות המבישה של ראש הממשלה דאז אהוד ברק ושל הרמטכ”ל, שאול מופז, שלנוכח ההרג והרצח, כמו ההרס של קודשי ישראל בקבר יוסף וביריחו הפקירו את מדחת יוסוף למותו וברחו מהקבר הקדוש במנוסת עכברים. לא זו בלבד, שגם האכילו את העם הזה בדגים באושים, וגם הלקוהו ובמלקות קשות, הם אף “פיצו” בתקציבים רבים את  הפורעים הערבים בועדת אור הביזיונית – זו שהצדיקה את הפורעים ושללה הגנה וכבוד משוטרי משטרת ישראל, ומיהודים חפים מפשע שנרצחו בגללם, תוך גרימת נזק עצום ברכוש פרטי וציבורי.

 

אירועי עכו הם אך אות ראשון למה שצפוי לנו אם תסגיר ממשלת ציפורה החדשה, או מי שיבוא אחריה, את הגולן לידי הסורים. כבר עמד על  הסכנות והאיומים הצפויים לגליל  המזרחן גיא בכור. “השלום” הצפוי לנו יהיה שלום שבו סוריה כמו מצרים בציר פילדלפי לא תנקוט אצבע לעצירת חדירה של סוכנים, מחבלים ומסיתים מהגולן לכל אורך הקו המזרחי ממטולה, קריית שמונה, ראש פינה, עמיעד, אלמגור ועין גב. אולמרט גם התחייב למסור מחצית ממי הכינרת לאסד הבן תמורת “נייר השלום” הבזוי הזה, שכולו שקרים והונאה. קו הגבול שיעבור במרכז מימי האגם החיוני הזה לקיום ישראל, ישמש כמעבר נוסף לחדירת הערבים לגליל, להצקה בלתי פוסקת, ובעיקר לעידוד החוצפה חסרת המעצורים של אלה הקרויים “ערביי ישראל”.

 

בדרך להיפרדות הגליל ממדינת ישראל צפויים  חורבן המיצפים, נטישת ישובים והפיכת הגליל לחמאסטאן איראנית וחיזבללאית,  כזו שתהפוך את עצמאות מדינת ישראל לבדיחה עצובה המלווה בייסורי שאול, בדרך לכיליון הסופי ברוח איומיהם של אחמדיניג’אד ונסראללה.

 

כמו לפני שמונה שנים, מי שעצר את הפוגרומים ההרג וההרס, {שבחלקו הופנה מצד המוסלמים גם כלפי האוכלוסייה הנוצרית בגליל} לא היו כוחות הביטחון ולא המשטרה, שפעולותיה באו מעט מדי, חלש מדי ומאוחר מדי. בדומה ליתר מלחמות ישראל העם הפשוט, הטוראים האלמונים של צבא העם במיטבו, הצעירים היהודיים בנצרת עילית, ביפו, בחיפה, ביישובי הגליל ונחל עירון, הם שבמתקפת-נגד מאולתרת ובלתי מתוכננת יצאו לרחובות כנגד התוקפים והשיבו להם בהרס ובמהלומות נגדיות. כך שכך המרד הערבי הזה לאחר מספר ימים, בלא שכוחות הביטחון עשו את מלוא חובתם כדי להגן על הציבור, חייו ורכושו. אל מול הוואקום הזה שיצר משטר אוסלו הכושל, חייבים היהודים כולם להתאחד ולצאת להגנת כבודם, חייהם ורכושם בלא רתיעה. זו איננה לקיחת החוק לידיים לשם הרס, ביזה וונדליזם דוגמת הפרעות שערכו ערביי עכו בשכניהם היהודים. זו זכות וחובה המעוגנת בחוק  למטרה של הגנה עצמית על פי דין, בכל מקום שקצרה ידו של “שלטון החוק” למלא אחר חובתו.

________________

המהומות בעכו, יום כיפור התשס”ט (ג): על פתרון הבעייה היהודית-ערבית, תשובה ליוסי בלום הלוי

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר