צדוק יחזקאלי נפצע. וואו!

צדוק יחזקאלי נפצע. וואו!

אביתר בן-צדף
18.09.2008 20:02
למצולמים אין קשר לכתבה

למצולמים אין קשר לכתבה


התקשורת הישראלית חגגה בקול תרועה רמה את פציעתו של צדוק יחזקאלי * אך הכתבים הישראליים – למרות הישגיהם של אברהם ורד, של אורי דן, של רון בן-ישי ושל עוד כמה עיתונאים ספורים – אינה נמצאת בשדות הקרב * זה ניכר בסטטיסטיקה העגומה של הרוגיה במלחמות ישראל *



בקול תרועה רמה חגגה העיתונות הישראלית את פציעתו של צדוק יחזקאלי. ידיעות אחרונות, עיתונו, דאג להיות כינור ראשון, וכולם אחריו. התקשורת הישראלית חגגה – ובעיקר, שלמחרת אירעה תקרית נוספת, שכמה עיתונאים כמעט נפצעו בה. הנה אנחנו בשדה הקרב, הנה אנחנו מדווחים בזמן אמיתי מלב המאפליה.

 

כיוון שעסקתי הרבה בהריגתם של עיתונאים במהלך תפקידם, [1] אני מרשה לעצמי לא להצטרף למקהלת הצדקנים, ולקבוע מפורשות: בשישים-שמונים שנות המלחמה בארץ-ישראל (תלוי מי סופר ואיך) נהרגו כל כך מעט עיתונאים, עד שמהמסקנה המבוססת היא: סטטיסטית, הם לא היו בשדות הקרב, אלא במפקדות אחוריות, או בקריה בתל-אביב (כשהמטכ”ל עבר אליה).

 

  • במלחמת הקוממיות נפל המלחין צבי בן-יוסף, איש קול ישראל (אז – עדיין קול ירושלים). זה היה בקרבות בגוש-עציון, אך הוא היה שם כקצין מגויס ולא כעיתונאי.

 

  • נתן פרלמן – גם הוא איש קול ירושלים – נפל בקרב עטרות בתחילת מלחמת הקוממיות. למיטב ידיעתי, הוא נפל כמגויס לחטיבת עציוני ולא כעיתונאי, למרות שנהג לדווח על המבצעים, שהשתתף בהם.

 

  • שני צלמים (בריטי וצרפתי) נהרגו בצד המזרחי של תעלת סואץ במלחמת סיני.

 

  • שלושה צלמים זרים וקצין מהצנזורה הצבאית נהרגו בעלי מונטאר (בשערי עזה) במלחמת ששת הימים.

 

  • מפיק של הטלוויזיה הבריטית נהרג בצד המזרחי של ירושלים במלחמת ששת הימים.

 

·         צלם של הטלוויזיה הישראלית נהרג על-ידי מטוס “פוגה”, שהמריא במפגן חיל האוויר לפני כעשרים ושמונה שנה.

 

  • רפי אונגער מקול ישראל נהרג בחזית התעלה במלחמת יום הכיפורים.

 

  • כתב בריטי נהרג ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.

 

  • במצבה העיתונאים (ב-Newseum בוואשינגטון) מונצח עומר שאהין, איש השידורים בערבית של קול ישראל, שנרצח במזרח ירושלים בשנת 1991 (פרשייה, שטרם נפתרה, למיטב ידיעתי).

 

·         אילן רועה מקול ישראל נהרג בדרום לבנון בפברואר 1999.

 

·         איציק סבן מידיעות אחרונות ברצועת עזה נפצע בספטמבר 2004.

 

·         יובל אזולאי מהארץ נפצע בסקרו את מלחמת לבנון השנייה.

 

קשה להתעלם ממיעוט הנופלים מקרב העיתונאים הישראליים. עם זאת, צריך לציין, שאברהם ורד, צלם במחנה, קיבל את עיטור המופת על השתתפותו בקרבות – מפעולות התגמול בשנות החמישים ועד לפעולת התגמול בנוקיב (1962). וכמובן, רון בן-ישי, איש הטלוויזיה הישראלית, זכה בצל”ש רמטכ”ל על תפקודו (הלא-עיתונאי) בחילוץ פצועים מקרב סרפאום במלחמת יום הכיפורים. ובאותו ההקשר יש לציין את אורי דן – גם הוא אז איש במחנה – שסיקר את כל פעולות התגמול בשנות החמישים, ואחר כך המשיך, כאזרח, לסקר ענייני צבא, עד שצה”ל ביקש להפסיק את עבודתו במעריב; וגם את הצלם מיכה בר-עם – גם הוא בחלק מהזמן איש במחנה – שסיקר פעולות תגמול ומלחמות. 

 

יוני שיינפלד, הכתב לענייני צבא בגלי צה”ל: “בדיעבד, לא היה קרב מרכזי, גדול וחשוב אחד [במלחמת לבנון השנייה] שבו נכחו כתבים צבאיים”. בראיון להעין השביעית, כתב-עת אלקטרוני לתקשורת, הוא אומר, “לא היו שידורי חדשות אונליין מתוך לבנון כמו למשל במלחמה בעיראק. לא היו שם כלי תקשורת שרצו קדימה עם הכוחות, גם בגלל האיסור לשדר מהשטח. זה הכריח את העיתונאים שנכנסו להתמקד בכתבות צבע ואווירה, שיש להן אמנם חשיבות גדולה, אבל את לב לבה של העשייה העיתונאית לא הצלחנו לעשות משם”.

 

בעוד שבעיראק ובאפגניסטן העיתונות האמריקנית נמצאת בשטח (ובעיקר, באמצעות כתבים מקומיים – סטרינגרים), הכתבים הישראליים אינם בשטח. בשטחים ממלאים את מקומם עובדים פלשתינאיים של אמצעי התקשורת הזרים (וזו מדינות חכמה ביותר של הרשות הפלשתינאית, שמונעת מצוותים ישראליים לפעול בשטחים). מי שנמצא שם – גם הכתבים הזרים וגם צוותיהם הפלשתינאיים – צריכים לשלם מחיר כבד על הרשות לסקר את השטחים: הם חייבים לסקר את השטח בנימה חיובית לפלשתינאים. לא צריך להגיע לרמה של שארל אנדרלין וטלאל אבו-טעמה מרשת הטלוויזיה הצרפתית, פראנס 2, שביימו את סיפור “הריגת” מוחמד א-דורה בצומת נצרים בשנת 2000, אך המרחקים די קצרים מטבע הדברים. ומי שחורג מהכללים – אבוי לו. שאלו את הכתב של RAI, רשת הטלוויזיה האיטלקית, שהעז לדווח על הלינץ’ ברמאללה. העיתונאי נאלץ לנוס מהארץ, ושלח מאיטליה מכתב התנצלות מתרפס ליאסר ערפאת, ובו התנער מהשימוש, שעשתה ישראל, בחומר העיתונאי, ש”שכח” למסור למלוויו הפלשתינאיים.

 

מסוכן להיות סטרינגר

 

הכתבים האמריקניים אינם בשטח בעיראק, כיוון שזה מסוכן למדי. קל יותר וזול יותר להעסיק סטרינגרים עיראקיים – עיתונאים מתכלים, שאין שום ערך לחייהם. ואז, אין פלא, התגלה, שבין צוותי העיתונות בעיראק יש משתפי-פעולה עם אל-קאעידה ועם ארגוני טרור מקומיים – כמו הצלם בילאל חוסין מסוכנות AP, שקיבל פרס פוליצר על תמונה מדהימה, שהביא מהשטח. כעבור כמה שנים התברר, שבילאל חוסין קשור עם “חברי מיליציות חמושות בכדי לצלם פיגועים נגד חיילים אמריקניים ועיראקיים”.

 

גם הכתבים הישראליים אינם בשטח מטעמים כלכליים. “במערכות כלי התקשורת הודו, שתעריפי הביטוח היו גורם מרכזי בשיקוליהם אם לשלוח כתבים לתוך שדה הקרב” – כתב תומר גנון בהעין השביעית. לדברי גנון (לפני כשנתיים, בעקבות מלחמת לבנון השנייה), המדובר בפוליסה חד-פעמית, שעולה 5,000-1,000 דולר לשהות של יום-יומיים בלבנון.

 

כל ההסברים על חיוניות העיתונאים בשדה הקרב נופלים על אוזן ערלה, כיוון שהתקשורת נמצאת כעת בשלב עגום בתולדותיה. כרגע, היא מסתכלת על כל העולם דרך החור שבגרוש, כאשר עיתונים בכל העולם נסגרים, או מתמזגים, כדי לחסוך בהוצאות. בשיחות, שהיו לי בוואשינגטון בחודש שעבר, התברר לי, שגם בזירה זו נמצאים הבלוגרים, והם מזנבים בתקשורת הממוסדת (MSM – בז’ארגון המקובל) גם בתחום הסיקור של המלחמות האמריקניות. בני-שיחי סברו, כי לא ירחק היום, והבלוגרים ייכנסו לשדות הקרב בריש גלי.

 

קצת פרופורציה

 

ועוד הערה קלה – אך חשובה – של שגיא נאור, שקרא לפוסט המבריק שלו, “קצת פרופורציה”:

“יש מערכון מעולה של ‘החמישייה’ שבו קרן מור ומנשה נוי (נדמה לי שזה היו הם … עבר כבר הרבה זמן, you know) צופים בטלוויזיה בחדשות מהעולם. הם שומעים שם על עוד פיגוע, עוד אסון ועוד מלחמה, שבהם נהרגו ככה וככה אנשים, ונרגעים רק כשהם שומעים ש’אין ישראלים בקרב הנפגעים’.

“נזכרתי במערכון הזה כששמעתי על צדוק יחזקאלי. עם כל הכבוד ל’עיתונאי בקרב’, רק לי זה נראה קצת מוזר שynet, תחת “חדשות בעולם”, ממש מתחת לתמונת הזוועה של שני האחים בשדה הקטל עם הכיתוב ‘מלחמה בקווקז’, מדווח על ‘שיפור קל במצבו של צדוק יחזקאלי’? 

“כשבאותו אתר מדווחים על ‘רצח עם וטיהור אתני’, על 2000 הרוגים ביומיים (!) של עימות, הייתי מצפה מהם לקצת פרופורציה”.

 

הערה:

 

[1]  אביתר בן-צדף, 1984. “הם יורים גם בעיתונאים”. ספר השנה של העיתונאים. עמוד 121-118.

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר