“מנפלאות” השלטון בישראל (מאמר 1)

“מנפלאות” השלטון בישראל (מאמר 1)

דב בן אור, עו”ד
18.08.2008 13:19
אילוסטרציה בלבד (מקור NRG)

אילוסטרציה בלבד (מקור NRG)


סדרת מאמרים על התעמרות באזרח; מאמר ראשון בעניין המערכת הבנקאית



1.     מבוא:

אין חולק כי צדק אמיתי לא קיים באף מדינה, וגם במדינות נאורות – “הכסף משחק” לטובת העשירים; אולם אסור כי אצלנו תהא חסימה לצדק והתעמרות בפרט!! במדינה שבה – קיים סיכון ביטחוני ורוב אזרחיה משרת בצבא גם לאחר שירות חובה – אסור כי חייו האזרחים של הפרט יהיו נתונים לטרור כספי מצד המדינה, ומאידך חוסר הגנה בחיי היום-יום.

ראשי השלטון חיים על כוכב אחר, חה”כ זחוחים במבצרם המהודר, השופטים ספונים בלשכותיהם, הרגולטורים פוחדים על כסאם, ואילו המשטרה כאילו ולא קיימת (רק כאשר על הפרק זוטות כמו הנשיקה של חיים רמון וסיפורי “אונס” בלשכת נשיא המדינה לשעבר).

2.     העמלות לבנקים:

א.     איך יתכן כי מעלים עמלת “פעולה” מ- 1.20 ₪ ל- 5.90 ₪ (ופעולה דרך האינטרנט ל- 2 ₪), ומסבירים כי בכך יש רפורמה לטובת הלקוח?; האם אתם – היושבים על כסאות העור – חושבים כי אנו מטומטמים עד כדי כך?! ומהו ההסבר של בנק ישראל: מרבית העמלות הקודמות הופחתו או בוטלו, ולכן בשורה התחתונה – רוב הציבור “מרוויח”.

זו הטעיה רבתי, שכן רוב העמלות שבוטלו, היו בגין פעולות שרוב הציבור כלל לא נדרש להן, כגון: עמלת “הקמת מסמך” (שגם זו הייתה עמלת “כאילו”), עמלת מסמכי אשראי; ומאידך, כעת הציבור “הפשוט” משלם פי 5 בגין אותה פעולה שבוצעה בעבר (קרי – הפקדת שיק, משיכת מזומן וכד’).

ב.     אין ספק כי הלקוחות העסקיים של הבנקים לא ישלמו את שיעור העמלה שמשלם הלקוח הקטן, אלא יקבלו הנחות או בונוסים; מאידך – העמלות שלקוח עסקי שילם בעבר בגין פעולות עסקיות – בוטלו או הופחתו באופן משמעותי.

התוצאה: הלקוחות העסקיים הרוויחו “ובגדול”, ואילו הציבור הרחב ניזוק בענק!

ג.      האזרח הקטן שואל עצמו: היכן בנק ישראל, מדוע מוסד זה אינו מגן עלינו?; ותשובתי: בנק ישראל מעולם לא הגן על הלקוח הקטן, אלא ראה עצמו רק כשומר על “החוסן הפיננסי של מערכת הבנקים”! ובעברית קלה: כאשר הבנקים מתמוטטים ו/או מפסידים סכומי עתק, אזי כדי למנוע התמוטטות “המערכת”, בנק ישראל שולח יד ארוכה לכיסו של הציבור ומזרים כספיו לבורות שנפערו!

זו הסיבה לרפורמה “הדגולה”; לאחר שכל הבנקים הגדולים הפסידו מיליארדי דולרים, בהשקעות מסוכנות בחו”ל, אזי כדי לכסות “מינוסים” אלו, יצרו “כאילו” הטבה ללקוח והכסף שנוצר הוחזר “למערכת”!

ד.     הפיקוח על העמלות: לפני “הרפורמה” היו כ- 520 עמלות, אולם מתוכן רק 12 היו תחת פיקוח בנק ישראל, היתר היו תחת “הפיקוח” של פקידה במשרד התמ”ת, שאין לה מושג בנושא, אך שימשה כחותמת “גומי” של בנק ישראל (היא אישרה זאת בשיחה עמי)! משמע: כל העמלות שהיו, אושרו ע”י בנק ישראל, חלק במישרין והרוב בעקיפין, אך האחרון התנער מאחריות לכך בנימוק כי נושא העמלות אינו בפיקוחו!!

אופן הפיקוח לאחר הרפורמה טרם ברור לי; אך בטוחני כי מה שהיה הוא שיהא!

ה.     מן הראוי, להבהיר לנגיד בנק ישראל ולחברי ועדת הכלכלה בכנסת (שנתנה יד ל”רפורמה”), כי הם גזלו את כבשת הרש, ושום תירוץ לא יסתיר את האמת!

3.     לבנקים יש “רישיון” לחגוג ע”ח הציבור:

א.     כל רישיון שניתן ע”י בנק ישראל להפעלת בנק, פירושו המעשי כי מקבל הרישיון “זכאי” לחיות ע”ח כספי לקוחותיו, שכן אלו נועדו “לחזק” את המערכת!

בניגוד להצהרות בנק ישראל, כי תפקידו לשמור על חוסן המערכת הבנקאית, אזי בסעיף 3 לחוק “בנק ישראל” נקבע כי תפקידו: להסדיר ולכוון את מערכת המטבע, ואת מערכת האשראי הבנקאית, בהתאם למדיניות הכלכלית של הממשלה, וכי הבנק יקדם מטרות אלו בדרך מוניטרית לצורך: “רמה גבוהה של ייצור, תעסוקה, הכנסה לאומית והשקעות הון בישראל”.

הבה ונבדוק כיצד – ואם בכלל – המטרות הללו מיושמות!

ב.     המרווח הכספי בין הלוואות ובין כספים ביתרת זכות:

אף בנק בארץ אינו משלם אגורה בגין כספים המצויים ביתרת זכות, אלא אם הלקוח רוכש תפ”ס (תעודת פקדון סחירה) לפרק זמן של יום, שבוע, חודש ויותר!

ומהי הריבית שכל הבנקים משלמים עבור תפ”ס?; בגין סכום שעד 100,000 ₪, לפרק של יום, 1%-1.5% לשנה!!! ואם לפרק זמן של שבוע או חודש, עד 2.5% לשנה! ואיזו ריבית הבנקים יגבו מלווה, בגין הלוואה של 100,000 ₪ לשנה – בממוצע 10% (ובתנאי כי ללווה יש בטחונות)!!

דהיינו, הבנק מרוויח פי 5 (בגין כסף לא שלו, ועל כך נכתוב בהמשך).

באף מדינה נאורה, אין מרווח שכזה!!

האם בקיום הפער הענק הנ”ל, בנק ישראל דואג לרמה גבוהה של יצור, תעסוקה והכנסה לאומית?; לא ולא, אלא להגדלת ריווחי הבנקים, כדי שאלו ישארו לנצח – חזקים; ואז לא תשמענה טענות כנגד בנק ישראל, והחיים הטובים של האחרון יימשכו.

ג.      הלימות הון:

זהו סכום הכסף שבנק נדרש להחזיק במזומן, מסה”כ כספי לקוחותיו (כיום השיעור הנדרש הנו כ- 11%).

משמע, בנק רשאי לסכן 90% מכסף לא שלו (של הלקוחות)! מי הסמיך את בנק ישראל, לקבוע כי בנק רשאי לסכן 90% מכספי אחרים? אף אחד!

האם בנק ישראל בודק האם כספי לקוחות הושקעו באופן זהיר ובטוח? לא ולא! רק אחרי שפורצת קטסטרופה כספית, בנק ישראל בודק מה אירע ומי הורה.

כך קרה, שבנק הפועלים השקיע 5 מיליארד דולר “בתעודות סל”, שלימים הוברר כי הינן מסוכנות מאד (m.b.s ולא כאן המקום להרחיב), והפסיד כ- 1.5 מיליארד דולר!

בנק דיסקונט מושקע (עדיין) בני”ע של סוכנויות חצי ממשלתיות למשכנתא בארה”ב, בסך של 9.2 מיליארד ש”ח (וזהו כל הונו העצמי של הבנק!) וכעת התברר כי הסוכנויות הללו, הלוו כספים גם למי שלא היה זכאי לכך (ובכך סיכנו את האג”ח שהנפיקו!)

אולם, כדי לשלם ללקוח ריבית נמוכה בגין תפ”ס ו/או בגין תוכניות חסכון, אין צורך לסכן 90% מכספו! משמע – הבנקים רוצים גם וגם: גם לשלם פרוטות בגין כסף ביתרת זכות וגם להרוויח “בענק” מכספים אלו (בדרך של השקעות בני”ע של גופים פיננסים בחו”ל, שבהן טמון סיכוי לרווח גדול, אך גם סיכון ענק)!

4.     בנק ישראל:

כדי לשמור על האינטרס של הציבור, לא דיי בהפעלת פיקוח נאות אלא חובה היה להנפיק רישיונות להפעלת בנק, לכל גורם עיסקי מהימן, ובכך הייתה נוצרת תחרות אמת שממנה כל אזרח נהנה.

אולם, בנק ישראל נוקט בדרך הפוכה, קרי: הוא מסרב ליתן רישיונות לבנקים חדשים (בנימוק כי הדבר יקשה על פיקוח עליהם), ומאידך דואג לריכוזיות יתר ע”י מכירת בנקים קטנים לגדולים.

איך קרה, כי למרות הקטנת מספר בנקים, אזי מתחת לאפו של המפקח על הבנקים, קרסו בנקים?! ומה היה ההסבר של בנק ישראל: לא תפקידנו לפקח על הפעולות היומיומיות בבנקים, ולכן לא יכולנו לדעת על התנהלות חריגה בזמן אמת (ומדוע צריך לשלם משכורות עתק לעובדי בנק ישראל, אם אינם מצליחים לפקח בזמן אמת?).

5.     מדוע חה”כ שותקים ואינם עושים דבר?, מכיוון שהם אינם מבינים אופן התנהלות בנקים; תשובה: הם לא מבינים!!

האם חה”כ כה טפשים? – לא, אך לרובם אין הבנה וידע פיננסי; אך גם בפני אלו שיש, קיים מעצור אינטרסנטי שהנו: חובות המפלגות למערכת הבנקאית.

כל המפלגות הגדולות מצויות באופן קבוע ב- “מינוס” ענק בבנקים, ואלמלא היה מדובר במפלגות, הבנקים היו פותחים תיקי הוצאה-לפועל; אך למפלגות מותר מה שאסור לאזרח הקטן, וכנגדן הבנקים לא עושים דבר!

איני יודע מהו שיעור הריבית שהמפלגות משלמות בגין היתרות השליליות, אם בכלל הן משלמות! אך אין ספק כי אף גורם לא היה זוכה לחסד כה גדול, כפי שניתן בבנקים לכל מפלגה!

האם אי-פעם ננקטו הליכי הוצל”פ נגד מפלגה? – לא! האם יש גורם כל שהוא במדינה, שחייב במשך 30 שנה, כסף לבנק, והאחרון לא עושה דבר לקבלת כספו? – לא ולא!

6.     העולה מן האמור: השלטון דואג לעצמו וזורק פירורים לפרט, ולכן מה הפלא שיש בוז כלפי המפלגות, גיחוך כלפי הכנסת, אי-אמון במערכת המשפט ולעג לשוטרים.

כך א”א להמשיך; לא ירחק היום ואנשים יפסיקו להבליג וכל הקיטור המצוי בין כותלי בתים יפרוץ לרחוב ויהפוך לאש.

 

 

                                                                                      בברכה,

 

    

                                                                                  דב אבן אור, עו”ד



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר