המרפסת הקלאסית, הייתה מוקפת בעבריה הפתוחים ע”י מעקה, אשר תוכנן ונבנה לתועלתם ולנוחיותם של המשתמשים.

מעקה זה – ידידותי למשתמש ומומלץ ליישום בכל מרפסת הנועדה לשימוש כהמשך לחדר המגורים או לחדר השינה – בנוי כדלקמן:

§         חלקו התחתון בנוי מבלוקים ומעליו ציפוי שיש או טראצו, בגובה בדרך כלל 40 ס”מ עד 60 ס”מ מפני הרצפה.

§         חלק זה משמש כמעין ספסל ישיבה והירגעות.

§         חלקו העליון של המעקה הוא חיצוני לחלק התחתון, ומהווה גב ל”ספסל” – הבנוי מחומרים קלים, בדרך כלל: מתכת, ועם התפתחות התכנון במשך השנים – גם חומרים אחרים המשולבים במעקה או אף מהווים בו את החלק העיקרי, כגון – זכוכית, פוליקרבונט, פיברגלס ועוד.

על פי התקן הישראלי 1142 הדן במעקים, גובה המעקה נמדד מהמשטח שאפשר לדרוך עליו, וגובה זה צריך להיות לכל הפחות 105 ס”מ. בעבר הדרישה הייתה לגובה של – 90 ס”מ, מידה המותאמת להלכה ביהדות לפיה יהא גובה המעקה עשרה טפחים. דרישה זו עברה שינוי ומזה זמן רב עומדת על 105 ס”מ.

בין כך ובין כך, ההוראה למדידת גובה המעקה הנדרש מפני החלק התחתון אשר משמש, כאמור, כמעין ספסל ישיבה, הקשתה על ציבור הקבלנים.

הבהרה בעניין זה: אם נניח שהחלק התחתון של המעקה הוא 50 ס”מ, וממפלסו העליון בונים כלפי מעלה עוד מעקה בגובה נוסף של 105 ס”מ, מתקבל מעקה שגובהו הכולל הוא 155 ס”מ, והעלות אף היא גבוהה בחמישים אחוז מעלות מעקה בגובה “רגיל”. לפיכך ננקטה על ידי הקבלנים דרך לעקוף דרישה זו באמצעות בניית המעקה הקל בחלק הפנימי של המעקה הבנוי, ועל ידי כך נמנע שימושו הקלאסי של המעקה כמשטח ישיבה ונגרע שימוש סביר, מועיל ומקובל בחלל חשוב ושימושי מן המרפסת.

כל זאת – כדי לבנות מעקה שכל גובהו יסתכם ב- 105 ס”מ במקום מעקה שגובהו 105 ס”מ + גובה החלק התחתון, ובסך הכול כ- 1.5 מ’ ויותר.

כיום אנו רואים באלפי דירות  למכירה בכל הארץ מרפסות אשר המעקה שלהן לא מתאים לישיבה, כי המשטח האופקי הוא חיצוני לחלל המרפסת. יש לדעת כי בנוסף לישיבה, משמש המעקה גם כבסיס לחפצי נוי, כגון: עציצים וכדי פרחים. שימוש זה נותר בעינו, בין אם המעקה פנימי ובין אם הוא חיצוני, אלא שכאשר המעקה הבנוי בעל משטח אופקי חיצוני – נוצר סיכון, של נפילת החפצים וגרימת נזקים מהמשטח האופקי של המעקה הבנוי שמעבר למעקה הקל.

היו דברים מעולם, ולהלן תאור מתוך הפסיקה, אף שהנושא של פסק הדין לא היה ליקויי בנייה:

“ביום 3/6/97 חנה רכב המבוטחת מתחת לבניין רב קומות, כפי שנראה בתמונות נ/2. הנתבע גר בקומה חמישית באותו בניין.

כאשר הנתבע פתח את תריס המרפסת בדירתו, נפלה אדנית שהייתה על מעקה המרפסת וגרמה נזק לרכב המבוטחת.

התובעת פיצתה את המבוטחת על הנזקים שנגרמו לרכב, כולל ירידת ערך, בסך כולל של 7,135 ש”ח.

הנתבע נדרש להשיב לתובעת את הסך הנ”ל, בצרוף שכ”ט שמאי,

הוצאות שונות והפרשי הצמדה, בסך כולל של 9,089 ש”ח, שהוא סכום התביעה.

לטענת התובעת, האדנית נפלה בשל רשלנות של הנתבע, ועל הנתבע    לשאת בתשלום הנזק.

לטענת הנתבע, הוא לא התרשל במאום, מאחר שלא הוא הניח את האדנית על מעקה המרפסת. לטענתו, רק ביום האירוע הוא קיבל את החזקה בדירה שרכש, וכאשר פתח, לראשונה, את תריס המרפסת, נפלה האדנית שלא ידע כלל על קיומה ולא יכל לצפות, שהיא לא ממוקמת נכון, ושעם פתיחת התריס היא תיפול.

לטענת הנתבע, הרשלנות רובצת לפתחה של המבוטחת, שהחנתה את רכבה מתחת למרפסת, והיה עליה לצפות שיפלו חפצים על רכבה, כפי שקרה בעבר.”

ת”א 453/99 איילון חברה לביטוח בע”מ נ’ גרליק ולדימיר [פדאור 00 (6) 546], עמוד 1 בית משפט השלום באשדוד, שופט: חמדני.

כל מעקה הכולל משטח אופקי חיצוני ללא הגנה – מהווה פגם ויוצר סיכון, בהיותו משטח עם הפרשי גובה הטעון הגנה. ההגנה דרושה למרות שכדי להגיע אל משטח זה, צריך לדלג על מעקה קל נוסף הבנוי מעליו. פסק הדין הנ”ל אמנם לא התייחס לליקויי בנייה כי לא על כך נסב הדיון, אולם התיאור הכלול בו ממחיש את הטענה היטב.

היבט נוסף של המעקה הפנימי:

בדרך כלל מעקה מסוג זה, למרות הכוונה לעקוף את דרישת התקן, יוצר אי התאמה לתקן עצמו וסיכון למשתמש בכך שבמרווח אשר בין המפלס העליון של המעקה הבנוי לבין המפלס התחתון של המעקה הקל נוצר מעין מדרך המאפשר טיפוס, וזאת בעת שעל פי ת”י 1142 אין ליצור מדרך כזה בגובה שבין 10 ס”מ לבין 90 ס”מ מהרצפה (מהמקום שממנו אמור להימדד גובהו של המעקה).

ראה בעניין זה תכתובת עם מכון התקנים המדברת בעד עצמה.

יוער בנדון כי המלצת מכון התקנים ליצור נסיגה נוספת של 20 ס”מ כלפי פנים המרפסת כדי להכשיר את המעקה כמתאים לדרישות התקן היא המלצה שאין לקבלה מהטעמים הבאים:

§         בכך לא נפתרת הבעיה של סיכון כמתואר לעיל – המשטח שמחוץ למעקה מהווה מקום עם הפרש גובה בבניין, הטעון הגנה על פי תקנות התכנון והבנייה (בקשה להיתר, תנאיו ואגרות) תש”ל – 1970, התוספת השנייה, ראה שם תקנה 3.90 [בדוגמא שבפסק הדין לעיל הפרש הגובה היה 5 קומות].

§         נגרע עוד שטח יקר ורב שימוש מהמרפסת – ללא שום הצדקה תכנונית. לאמור, החלל הנגרע מהמרפסת הוא רצועה שרוחבה 20 ס”מ בגלל מיקום המעקה כמעקה פנימי ועוד 20 ס”מ לשם יצירת נסיגה נוספת והרחקת המשתמש מהמעקה ובסך הכול 40 ס”מ. ראה להלן איור.

§         ילדים יכולים בקלות רבה לטפס על המעקה למרות הנסיגה הנוספת בת 20 ס”מ כפי שמוצע.

דרושה בעניין זה חשיבה חדשה, חסרת פניות, גישה חדשה, תקינה חדשה.

..

..

..

..