ספירה לאחור
ספירה לאחור
ב”שבת השחורה” הייתי בת 4, בלבד. אבל אני זוכרת היטב את היום הזה. בחצר הבית, בכפר חסידים, בו גרנו, חמש נפשות בחדר שכור, ישבו רבים מחברי קבוץ יגור שנמלטו לכפר, בהגיע ה”כלניות”. העצים הרבים מסביב, היוו מסתור. ואנו, ילדי ה”רחוב הראשי” לא הרחק מן הקישון, עמדנו והסתכלנו בהם, כבאטרקציה… מדוכאת…
ב”ה
החיזבאללה התחשב בנו, ורק ביום הרביעי לטיולנו התחילו במתקפה על צפון “מדינת ישראל”.
נפש כפרי במרום גולן 9-12/07/06
מטיילים יקרים
אנו שמחים על בחירתכם לנפוש עמנו בקיבוץ מרום גולן, להלן תכנית הנופש והטיולים:
יום ראשון – יציאה ממרכז כלל – כביש “ציר הכוכבים” – הפסקת בוקר ב“אם הדרך”, ביקור בשפת נחל חדרה בה ממוקמת חוות חפציבה, שהוקמה בשעת 1908 – כביש חיפה הישן ויוקנעם לקיבוץ יגור – ביקור בתערוכה המתארת את אירועי “השבת השחורה”, כביש כרמיאל עמיעד – הפסקת צהרים ועליה לרמת הגולן – הגעה למרום גולן.
19.00 ארוחת ערב
20.00 מפגש ובילוי במועדון החברים.
יום שני….. ארוחת בוקר
09.00 יציאה לטיול – כביש הנוף של עמק החולה – קיבוץ שדה נחמיה – סיור רגלי קל בטיילת הירדן עד כפר בלום – דרך קרית שמונה למטולה, שנוסדה בשנת 1896, ביקור בשביל “הארי השואג” החדש המוליך מכפר גלעדי לתל-חי – הפסקת צהרים במרכז קניות וחזרה למרום גולן.
19.00 ארוחת ערב
20.00 מפגש במועדון חברים וסיפור ראשית ההתישבות במרום גולן.
פס הדשא בין הטיילת הסלולה לירדן
יום שלישי א”ב
09.00 עליה להר געש בנטל – הסברים ותצפיות לעבר שטח סוריה וגליל עליון – כביש יער אודם לכפרי צפון הגולן – נווה אטיב ותצפית למצודת נימרוד – קניון הבניאס בקיבוץ שניר – המשך לביקור ב”ארץ פלגי מים” בין הקיבוצים דן, דפנה והגושרים – הפסקת צהרים על גדת נחל שניר (החצבני).
נחל שניר (חצבאני) גשר על מים שוקטים – חבלים וקורות (נדנדה)
ברווזים בנחל שניר
יום רביעי…….
10.00 עזיבת מרום גולן ונסיעה לקצרין – ביקור בבית הבד של הגולן הממוקם במבנה חדש המסוגנן כעתיק – הסברים וסרט – טעימות וביקור בחנות מובחרת, כביש מעלה גמלא וירידה לכנרת להפסקת צהרים….
בית הבד בקצרין (כאן שמענו את הידיעות הראשונות על פארסת לבנון השניה)
גם בתי, חתני והתינוק שהו אז בצפון, לרגל אירועי הכליזמרים בצפת. את הלילות עשו בבית הארחה במחניים, ביום טיילו ובערב עלו לצפת, לשמוע אל הרינה ואל הנגינה.
על הדשא ליד בית ההארחה בקבוץ כפר-גלעדי. יומים אחר-כך נפלו שם טילי החיזבאללה.
ביום השני לטיול קבענו להיפגש בכפר-גלעדי. ואכן, הם הגיעו. לאחר ההסבר ליד מצבת “הארי השואג”, נסעו ילדינו למטולה, ואנו המשכנו עם הקבוצה, על פי התכנית. כשהגענו למטולה פגשנו שוב את הבת ומשפחתה, הם היו בדרכם ליציאה, הילד היה עייף ועצבני ובוכה, ואנו ירדנו באוטובוס, במורד רחוב הראשונים, אל גדר המערכת.
עמדנו בטווח ירי ברובה מעמדות החיזבאללה, עליהן הצביע המדריך. על המוצבים התנופפו דגלי החיזבאללה.
למחרת, בטיולנו חזרה לירושלים, ואנו בבית הבד בקצרין, שמענו על חיילים שנרצחו ועל חיילים שנחטפו.
נראה שבזמן שהייתנו בעין גב, עודכנו האחראים על הטיול אשר למצב המלחמה, וכל הדרך, מעין-גב ועד יריחו, נסע האוטובוס במהירות גדולה ובלא שום עצירה, בשונה מן הנסיעות בימי הטיול הקודמים, שבהן עצר האוטובוס לעיתים מזומנות באתרים בהם היו שירותים.
כל השאר הסטוריה עקובה מבגידה ומדם – טילי החיזבאללה כיסו את כל הצפון. במקום בו דרכנו, בכפר גלעדי, נרצחו 12 צעירים, שצייתו לצו 8, והופקרו לירי, בלא שום מחסה (באביבים לנו החיילים בלילה במגרש כדורסל…).
גם במחניים נפלו הקטיושות, ורק נס הוא, שביום שלפני פריצה הסערה, כאשר עמדנו והסתכלנו בעמדות החיזבאללה, לא נקצרנו באישם של המרצחים.