דניאל פרידמן: מי תומך בעצמאות השופטים

דניאל פרידמן: מי תומך בעצמאות השופטים

דניאל פרידמן
18.04.2008 05:56
ערש הדמוקרטיה

ערש הדמוקרטיה


שר המשפטים משיב לאהרן ברק, דורית ביניש ושאר מבקריו, בשלושה נושאים: חוק הקדנציות, מינוי נשיאים וסגני נשיא ומינויים זמניים. ישפוט הקורא מי חותר לחיזוק עצמאות השפיטה ומה הבסיס לטענות הסרק בדבר “הרס הדמוקרטיה” ודרדורה של ישראל ל”מדינת עולם שלישי”.



ביקורתו של אהרן ברק כלפי רוויה ביטויים דוגמת “הרס הדמוקרטיה”, הידרדרות ל”מדינת עולם שלישי”, התערבות “באופן גס בעצמאות השיפוטית” ועוד. אלו הן סיסמאות נבובות המיועדות ליצור אווירה עוינת ולהטיל אימה. את אופיין האמיתי של הצעותי ראוי לבחון לגופן, ומובטחני שמי שיעשה זאת ייווכח שלכל הסיסמאות הללו אין שחר. במסגרת הנוכחית אדון בנושא אחד בלבד, היינו עצמאות בתי המשפט.

עצמאות שיפוטית

את עצמאות השופט יש להבטיח הן כלפי גורמים חיצוניים והן כלפי גורמים בתוך מערכת המשפט עצמה. סוגיה זו של אי תלות פנימית (בתוך המערכת) היא בעלת חשיבות ראשונה במעלה. בשיטתנו, המצב בעניין זה זועק לתיקון.

חוק הקדנציות, שקבע תקופת כהונה אחת בת שבע שנים לנשיאים ולסגני נשיאים, מהווה צעד חשוב בכיוון זה. לפי החוק הקודם היו מינויי נשיא וסגן נשיא לתקופה של ארבע שנים עם אפשרות הארכה. הסדר זה יצר תלות לא בריאה בשר המשפטים ובנשיא בית המשפט העליון, שכן סמכות ההארכה היתה נתונה לשר המשפטים, שלשם הפעלתה היה זקוק להסכמת נשיא בית המשפט העליון.

חוק הקדנציות היה כרוך בוויתור על סמכות שר המשפטים להאריך את תקופת הכהונה של הנשיאים וסגני הנשיאים. הוויתור שיחרר את הנשיאים וסגני הנשיאים מהתלות שהיתה להם בעבר בשר המשפטים ובנשיא בית המשפט העליון, ובכך הבטיח את עצמאותם. אין צריך לומר שנשיאת בית המשפט העליון התנגדה לחוק זה, ונראה שברק תומך בעמדתה.

דרך נוספת לחיזוק עצמאות השפיטה משתקפת בהצעתי שמינוי הנשיאים וסגני נשיאים ייעשה באמצעות ועדות המורכבות כולן משופטים ושופטים בדימוס. זאת במקום השיטה הנוהגת כיום, שלפיה נעשה המינוי על ידי שר המשפטים בהסכמת נשיאת בית המשפט העליון. זהו אפוא ויתור נוסף על סמכות מינוי של שר המשפטים. בכך תתבטל התלות של שופטים, החותרים לקבל תפקיד נשיא או סגן נשיא, בשר המשפטים ובנשיאת בית המשפט העליון (שהסכמתה דרושה לצורך המינוי). ברור שצעד זה מחזק בצורה משמעותית את עצמאות שופטי המחוזי והשלום. הנשיא ברק מוצא דופי אפילו בהצעה זו.

שני הנושאים הללו הם בעלי חשיבות ראשונה במעלה. בתי משפט השלום והמחוזי נושאים בעיקר נטל השפיטה. מכהנים בהם כ-550 שופטים ויש בהם כ-100 משרות של נשיאים וסגני נשיא. החשיבות של מינוי לתפקיד נשיא או סגן נשיא בולטת לעין והיא נוגעת למספר נכבד של שופטים. העברת הנושא לוועדה המורכבת כולה משופטים מהווה לדעתי שיפור עצום. היא מעניקה לכלל השופטים הזדמנות שווה והוגנת להתמודד על התפקיד ומשחררת את השופטים מהתלות בשר המשפטים ונשיאת בית המשפט העליון. נשיאת בית המשפט העליון מתנגדת למהלך זה ואם הבנתי נכונה, השופט ברק הצטרף להתנגדות זו.

מינויים זמניים בעליון

סמכות המינוי הזמני של שופטים מחוזיים בבית המשפט העליון נתונה לשר המשפטים, בהסכמת נשיא בית המשפט העליון. המינוי הזמני נועד לפתור בעיה של חסר זמני בשופטים. אולם התהליך נוצל, לדעתי שלא כראוי, כדי לשמש “מבחן כניסה”, שכן בית המשפט העליון נקט עמדה שלפיה לא יתמנה שופט מחוזי לעליון, אלא אם עבר בהצלחה “תקופת חניכות” במסגרת מינוי זמני.

כדי להבין כיצד פועלת השיטה נניח שהתפנו שני מקומות בבית המשפט העליון. בהליך נורמלי היו מתמנים שני מועמדים ובכך היה מסתיים העניין. בשיטת המינויים הזמניים קיימת אפשרות שימונו בזה אחר זה בכל פעם שני שופטים מחוזיים, ובסך הכל שישה או שמונה. כל שופט שסיים את תקופת המינוי הזמני ולא התמנה לעליון נדרש לחזור לבית המשפט המחוזי. התהליך כולו עשוי להימשך שנים, ובסופו ייבחרו שניים מבין השופטים הזמניים. שיטה זו יוצרת אפוא תלות נמשכת של שופטים מחוזיים – אלה הזוכים למינוי זמני ואלה המקווים לכך – בשר המשפטים ובנשיא בית המשפט העליון.

השיטה סובלת מליקויים חמורים נוספים. היא יוצרת הפליה בין מועמדים “חיצוניים” (מהפרקליטות, מהאקדמיה, ומעריכת הדין) המתמנים לעליון, שאינם נדרשים לעבור הליך של מינוי זמני, לבין השופטים המחוזיים. היא גורעת מעצמאות השופטים הזמניים, העומדים במבחן חבריהם בעליון, היא משבשת את עבודתם של בתי המשפט המחוזיים בכך ששורה של שופטים עוברת הלוך וחזור מבית המשפט המחוזי לעליון, ופוגעת קשות בשופטים הזמניים שאינם מתמנים בסופו של דבר.

קיים ספק רב אם השיטה עומדת בדרישת החוקיות, שכן התנאי – שלפיו הוועדה לבחירת שופטים לא תוכל לבחור לעליון שופט מחוזי, שלא כיהן במינוי זמני בעליון – עוקף את הוועדה ולמעשה מקנה גם לשר המשפטים וגם לנשיאת בית המשפט העליון זכות וטו על מינוי שופטים מחוזיים לעליון, שכן השר יכול להימנע ממינוי זמני בעליון, ואילו הנשיאה תוכל שלא לתת את הסכמתה למינוי.

התמיכה היחידה בשיטת המינוי הזמני מצויה בבית המשפט העליון. מעבר לכך קיימת התנגדות כללית לשיטה זו. ועדת השרים לחקיקה קראה פה אחד לכך שמינוי שופט מחוזי לעליון לא יהיה מותנה במינוי זמני בעליון, ואף לשכת עורכי הדין מתנגדת לתנאי זה למינוי. הצעתי היא אפוא לבטל את שיטת המינויים הזמניים. ומי מתנגד לביטול זה? נשיאת בית המשפט העליון (שבעצמה לא כיהנה במינוי זמני, שכן מונתה במישרין מהפרקליטות לבית המשפט העליון).

המכנה המשותף

סקרתי שלושה נושאים: חוק הקדנציות, מינוי נשיאים וסגני נשיא ומינויים זמניים. המשותף לכולם הוא, שבכל המקרים הללו אני מציע לוותר על סמכות המינוי הנתונה לשר המשפטים (ובעקבות זאת לא יהיה צורך בהסכמת נשיאת בית המשפט העליון). ברור שהדבר מחזק את עצמאות בתי המשפט ומצמצם את המעורבות הפוליטית בנעשה בהם. ישפוט הקורא מי חותר לחיזוק עצמאות השפיטה ומה הבסיס לטענות הסרק בדבר “הרס הדמוקרטיה” ודרדורה של ישראל ל”מדינת עולם שלישי”.

__________

הכותב הוא שר המשפטים בממשלת ישראל

למאמר המקורי



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר