בהפגנה בכפר סבא בירברו שוב את הקלישאות הריקות – “לא ניתן….”, “לא יקום ולא יהיה…”, ועוד כנ”ל, דברים ריקים. בגוש עציון היתה הזדמנות להתחיל בפעילות להצלת עם ישראל והדבר פוספס. המחשבה על כך גורמת לי בחילה פיזית ממש. איך אפשר לפספס דבר כזה? הממשלה הזדונית הזו היתה מבינה כי דרך הקוצים בה היא מובילה אותנו לא תהיה סוגה בציותי פקודה של גידולי האיכות של עם ישראל.

ב”ה

כדור שלג קטלני  האהבה לא תוכל לשטן

זו הפעם השלישית שאני מביאה את המכתב שלמטה, שנכתב במקורו לפני שלש-עשרה שנה+. שיפטו אתם, האם נס ליחו אם לאו..

חנה אייזנמן ה’ באלול התשס”ה 09/09/2005  תזכורת זו למכתבי המובא למטה, הבאתי מיד לאחר חורבן גוש קטיף, בתוספת כדלהלן:

אפי איתם אומר שסירוב הנוער השפוי להתגייס לצבא ה”שלום” משחק לידי השמאל…. להלן מכתב שכתבתי לפני עשר שנים, המלמד מי משחק לידי מי, כשצפי התוצאה הבלתי נמנעת הוכח בימים אלה –

ט”ו באב, התשס”ו, 9.8.06 – בינתיים עברה שנה. כלומר, המכתב המקורי נכתב לפני 12 שנה, וכאילו נכתב היום, בהבדל אחד – יש לקוות שבנינו יבינו בהקדם שהפעם, גם בלחימה בלבנון, אסור להשתתף. הציבור שלנו הקריב קרבנות, מעל ומעבר, כדי למנוע את המלחמה הזו. מדינת ישראל השיבה על מסירות הנפש הזו בעקירת הקרבנות האלה מקבריהם ומתכוונת לעקור גם את האחרים. מהרסינו ומחריבינו מבית, אותם מהרסים ומחריבים. ה”ממלכתיים” אותם “ממלכתיים”. מטיפי “אחדות ישראל”, הם אותם שוטפי מח מתוחכמים חסרי יושרה וחסרי אחריות, וכל העם קשה העורף הזה מקובע ואינו מוכן ללמוד את לקח החיים.

המכתב –

הטיעון שלך בעד הציות לפקודה בגוש עציון הוא – שאם לא יצייתו שם, לבסוף גם לא יצייתו בלבנון. תסלח לי, אבל זו שטות גמורה. עובדה, חיילי הסדר מעולם לא העלו בדעתם לשאול שאלת ציות בלבנון, למרות ששם הם נהרגים, אך כן שאלו, כאשר בקשו מהם “בסך הכל” לפרק מחנה, שאיננו פיקוח נפש מיידי לעצמם, אך הוא שלב במעשה בגידה מן הנוראים שידעה האנושות.

שלום שלמה, לאי”ט 

אמרת שאי אפשר לסגור נושא כזה בטלפון, אז, להלן בכתב –

הטיעון שלך בעד הציות לפקודה בגוש עציון הוא – שאם לא יצייתו שם, לבסוף גם לא יצייתו בלבנון. תסלח לי, אבל זו שטות גמורה. עובדה, חיילי הסדר מעולם לא העלו בדעתם לשאול שאלת ציות בלבנון, למרות ששם הם נהרגים, אך כן שאלו, כאשר בקשו מהם “בסך הכל” לפרק מחנה, שאיננו פיקוח נפש מיידי לעצמם, אך הוא שלב במעשה בגידה מן הנוראים שידעה האנושות. זהו פיקוח נפש של יהודים; בשלב ראשון הפקרת חייהם של היהודים ביהודה, בשומרון ובחבל עזה, ובהמשך של כל היהודים, היושבים בארץ ישראל. הלוא הממשלה הזו מבצעת את פשעיה נגד העם היהודי ביודעין. הם מדברים בנשימה אחת על ה”שלום” ועל גדרות מגן בכפר סבא. אנשים כמוך קוראים למצב כזה “חילוקי דעות פוליטיים”, ובזה פוטרים את עצמם ממעשה. אני אוכל להגיד לנכדיי שעשיתי את המקסימום שבאפשרותי, כדי לעורר את העם הזה. מה תגיד אתה לנכדיך? שאתה והחיילים, היתומים ממוריהם, שמילאו פקודה על כרחם, היו ברגים קטנים במכבש ה”דמוקרטי”, שעלה על עם ישראל להשמידו?

גירוש ימית

בהפגנה בכפר סבא בירברו שוב את הקלישאות הריקות – “לא ניתן….”, “לא יקום ולא יהיה…”, ועוד כנ”ל, דברים ריקים. בגוש עציון היתה הזדמנות להתחיל בפעילות להצלת עם ישראל והדבר פוספס. המחשבה על כך גורמת לי בחילה פיזית ממש. איך אפשר לפספס דבר כזה? הממשלה הזדונית הזו היתה מבינה כי דרך הקוצים בה היא מובילה אותנו לא תהיה סוגה בציותי פקודה של גידולי האיכות של עם ישראל.

ילדינו יודעים להבחין בשונה ובזהה בין יש”ע ללבנון. הם יודעים שאין שום הבדל בין הנאצים הערבים בלבנון, לבין הנאצים הערבים ביש”ע. צריך להילחם בהם באותה מידה, והם נכונים לכך. הם יודעים שבמלחמה על הגנת העם והארץ גם נופלים חללים (נוער השמאל פותר את הבעיה הזו בקלות, הוא “יושב בסאן פרנסיסקו על המים…”). השונה בין יש”ע ללבנון, הוא – בנכונותה של ממשלת ישראל להמשיך ולשחק, זמן מה, בלבנון, את דאגתה לשלום מדינת ישראל, מה שאין כן ביש”ע.

אתה מסכים אתי שהממשלה הזו פועלת נגד האינטרסים של עם ישראל, אתה מסכים אתי, שהממשלה הזו מובילה את עם ישראל לאבדנו, הרוחני והפיזי, ולאבדן מולדתו, שאילולא כן, לא היית מטריח את עצמך להפגנה בכפר סבא, אז אם אתה מסכים שהממשלה הזו משתפת פעולה עם הנאצים, איך אתה יכול לצדד בציות לפקודה של ממשלה כזו?

צה”ל בתפארתו

כפי שאמרתי לעיל – טיעון הבורג הקטן נוח מאד. דע לך, שכל הדור הזה ייזכר לדיראון עולם בדברי ימי ישראל. לא יהיה הבדל בין הפושעים לבין מי שהניחו להם לבצע את הפשעים. גם בזה, לצערנו, כולנו בסירה אחת – נבל ורשע, כמו יוסי שריד, תועה בדרכו, כמו בנימין זאב בגין, וצדיק כמו בנימין זאב כהנא.

התגובה שלך אתמול הבהירה לי, שטרם הבנת מה קורה בארץ הזו, ויותר מזה, הבנתי למה הגענו לידי כך. עם חסר שאר רוח, עם גלותי, הסוחר במולדתו, מקבל את התמורה שהוא ראוי לה. אני אמשיך לעשות, מצפוני לא ירשה לי להפסיק, אך אני יודעת שאין תכלית. אין מי שיעזור לציבור המצומצם, שעליו אני נמנית, להחזיק בדגל. חבל על דאבדין.

חנה