ב”ה

 

יש דין יש דיין (2)

 

 

ואולי אנחנו יודעים יותר טוב לרצוח…

 

“זה לא יהודי”! פשיטא! זה לא יהודי, זה ערבי, על כן, כשהערבים טובחים, זה טבעי, זה נורמלי, זה מובן מאליו, אין מה לעשות, ואפילו אין לבוא אליהם בטענות – אי אפשר לדרוש ש”יהפוך כושי עורו נמר חברבורותיו”

 

איך מתקשרים הרוצחים “המדוכאים עלי אדמות” אל הרשעים עלי אדמות – השמאל היהודי, בכלל, ונתן זהבי, בפרט?

כך –

זהבי שואל שאלת תם: “… ואולי אנחנו יודעים יותר טוב לרצוח”? וכל כך למה? כי “גולדשטיין רצח 29..” והרוצח מג’בל מוכבר “רצח רק שמונה…”.

 

לא מכבר נתקלתי במאמר של מחנכת דגולה, בשם רויטל סלע, המסכימה שתלמידי “שקד” יארחו ילדים משדרות בבתיהם, אך מציק לה המסר ש”ילדינו” מקבלים… לא מספרים להם למה מפציצים את השדרות, לא מספרים להם שחיילי צה”ל רוצחים ילדים פלסטיניים …

 

שוב ושוב, המסר ברור – כל עוד הערבים טובחים ביהודים בשיטת הסרט הנע, זה נבלע בשיגרת הטבח, ולא עושה שום רושם על הזהב’ים ועל הסלע’ים, ולעיתים קרובות מאד, הם פשוט נהנים מן העובדה ששוב נרצחו “מתנחלים”, זה מגיע להם, בגלל ה”כיבוש”. אבל, תגובה מצדם של יהודים? הרי זה לא יעלה על הדעת – “זה לא יהודי”! פשיטא! זה לא יהודי, זה ערבי, על כן, כשהערבים טובחים, זה טבעי, זה נורמלי, זה מובן מאליו, אין מה לעשות, ואפילו אין לבוא אליהם בטענות – אי אפשר לדרוש ש”יהפוך כושי עורו נמר חברבורותיו”, זה לא בידיהם, זה כח עליון, זה טבע ראשון, וזו המצווה החשובה ביותר בדתם! בכל אופן, זו המקויימת בדבקות הרבה ביותר!!

 

אז, לפני הכל, לענין “אחנו” –

 

1. זוהמת האדם, כמו נתן זהבי, והקדוש, ברוך גולדשטיין, הי”ד, אינם משתייכים לאותם “אנחנו”. ברוך גולדשטיין מסר את נפשו למען עם ישראל, ונתן זהבי מסר גם הוא את נפשו של ברוך גולדשטיין ושל כל עם ישראל, לפארטנרים ה”פלסטינים” שלו.

2. איך מי שאיננו אנחנו-היהודים, כלומר, הערב-רב, מרשה לעצמו לפסוק מה יהודי ומה “לא יהודי”? ואת כל השאר הנגזר מן היהדות הם מקיימים? אין צורך לענות! שתים עשרה נקודות “על בליינד”!

3. ומכאן, כשאתה אומר – אנחנו – הכוונה היא ל”מחנה השלום”, וכאן צדקת. אתם יודעים טוב יותר מן הערבים, לרצוח! אתם עושים זאת בתיחכום רב. נותנים את הרובים ואת הרשיון לשכירי החרב שלכם, ומספרים לנו מה “לא יהודי”.

 

 

והרי אני חוזרת ושונה ומשלשת – אתם האויב הנורא מכולם, כי אתם מתחזים ליהודים, ובהתאם לכך יחס ה”ממלכתיים” אליכם. את הערבים ניצחנו שוב ושוב, אתכם העם היהודי אינו מעז לנצח! ועל כן אנו נדונים להיות לעולם ועד יהודונים – הולכים כצאן לטבח, כשאתם הקאפו’ס והיודנראט!

 

מכל מקום, מנוולים כמו רויטל ונתן מכוונים לדעת גדולים; גם מזכ”ל האו”ם, סבור ש“ישראל” משתמשת בכח מוגזם בעזה.

שדרות עיר רפאים, שאר ערי הנגב, בדרך, אבל, זה מתקבל בשקט. כי “ישראל” הרישמית, מנמיכה את הווליום ככל האפשר. כי אם תתחיל להתבכיין, לפחות כמו דמעות התנין של העזתים, תהיינה לה בעיות פנים; הנהגת “ישראל” תידרש להשיב על כמה שאלות מביכות, ואולי גם לתת את הדין, על חשיפת הנגב, ביודעין ובכוונה תחילה, לתימסורת הרצח מעזה. ואז איך תעביר רויטל את המסר שלה לילדי ישראל?

 

אל תחשדו, חלילה, שהשאלות המביכות תבאנה מפי כתבלבי מנגנון התעמולה הגבלסי, הנקרא – תיקשורת ישראלית – הן תבאנה  מצד “עמך”, אתם יודעים, הצ’חצ’חים, שלא מבינים כלום בענייני “שלום”.

 

“ישראל” רצחה את נשמתם של ילדים יהודים מגוש קטיף ומכל שדרות העם, כדי ל”התנתק” מעזה. עזה אינה מתכוונת להתנתק מעטיני “ישראל”, ובמקביל להמשיך בתחביב – טבח יהודים בבתיהם. וזה מובן מאליו לרויטל. ברור ש”ישראל” חייבת לזון ולכלכל את המרצחים, הלוא יש שם “ילדים חפים מפשע”, ומובן שהיא חייבת לוותר על הנגב, ובלבד שלא ייפגעו הילדים ה”פלסטינים”, ה”חפים מפשע”.

מדינות ערב פטורות מכל דאגה לעזתים המסכנים, הם עושים די והותר – האם לא די שהן מעמיסות על עזה טונות של אמצעי משחית? אי אפשר לדרוש מהן הכל!

 

“ישראל” החריבה התיישבות שלימה, משגשגת ומביאה חיים לכל האיזור, לטובת מלאכי החבלה, והטינופת הזו, רויטל, מדברת על רצח ילדים…

 

“חיילי צה”ל רוצחים ילדים פלסטיניים”

 

חיילי צה”ל תפסו מחסה, והחלו להסביר לנער איך להסיר את חגורת הנפץ שאזרו על מתניו וחזהו, אחיו האוהבים, עם ההבטחה הקוסמת, לעלייתו להרמון, כולו שלו, ובו 72 בתולות…

 

אז בואו נראה – “מדינת ישראל” העניקה צל”ש לחייל צה”ל, שרץ לפני חבריו אל ילד ערבי, שהיה חשוד כנושא חגורת נפץ, וחיבק אותו, כדי להציל את חבריו, במקרה שהילד יתפוצץ… כך מחנכים את חיילי צה”ל, כולם ילדים לאמהות – ליפול על הגנת ילדי השרצים הג’יהאדים.. איני בטוחה, כלל וכלל, שגם אמא שלו סברה שהוא ראוי לצל”ש, או שהיא פושעת של “מחסום WATCH“, רוצחת חיילי צה”ל בזכות עצמה…

 

במחסום חווארה התגלה נער בן 15 נושא חגורת נפץ. הוא לא נורה מנייה ובייה, חיילי צה”ל תפסו מחסה, והחלו להסביר לנער איך להסיר את חגורת הנפץ שאזרו על מתניו וחזהו, אחיו האוהבים, עם ההבטחה הקוסמת, לעלייתו להרמון, כולו שלו, ובו 72 בתולות, למירב תענוגו… (גם הפרס המובטח לשאהיד, מעיד על תועבת האיסלאם).

ה”רובוט” הצה”לי נשלח אליו עם מספריים. מפאת כובד החגורה (שמונה ק”ג) התקשה הנער להתכופף, אך הצליח, לקח את המספריים וגזר את כתפיות החגורה. אולם זו עדיין נצמדה אליו, כשאין לו מושג איך נפטרים ממנה, שכן, מה טעם ללמדו להסיר את החגורה, הרי, ממילא, הוא לא יחזור…. על פי ההוראות, סובב הנער את החגורה, הגיע לשרוכיה שהיו קשורים על גבו, וחילץ את עצמו מן החגורה. אז נתבקש להסיר את חולצתו, ולאחר מכן, לתדהמתו העצומה, להסיר גם את מכנסיו…… כך משפילים חיילי צה”ל את ה”פלסטינים” במחסומים….

 

למחסום חווארה הגיע ילד בן 12, נושא חמרי נפץ, ואפילו לא היה מודע לתפקידו. הוא אמור היה להתפוצץ, באמצעות שלט-רחוק, על חיילי צה”ל, במחסום, גם הוא ניצל על ידי החיילים ה”רוצחים ילדים פלסטינים”.

 

הערבי “רצח רק שמונה…”

 

עם עדיפות לילדים ותינוקות, וגם עוברים על אמותיהם, הולך…

 

בין תשכ”ז ועד פורים תשנ”ד, נרצחו באיזור חברון, לבדו, 19 יהודים. בכל רחבי הארץ נרצחו אלפים. ב“מארס השחור”, לבדו (חודש אחד בלבד!), בדיוק שנה אחת לפני ההוצל”פ במערת המכפלה בידי ד”ר ברוך גולדשטיין, זצוק”ל, הי”ד, נטבחו ברחבי ארץ ישראל 14 יהודים. מאז אותו חודש, נרצחו עוד עשרות יהודים, אוכלוסיה אזרחית, עם עדיפות לילדים ותינוקות, וגם עוברים על אמותיהם, הולך…

 

במשך שבעה חדשים, מחתימת הסכמי הדמים באוסלו, אוקטובר 1993, ועד 1.6.1994 נרצחו ברחבי ארץ ישראל 53 יהודים, ועוד בידואי אחד, בטעות (סלמאן עיד אל-חוואשלה)…

 

בתוך כך נרצחו תלמידי בתי ספר, שעמדו בתחנות אוטובוס בסוף יום הלימודים. ה”יפים והאמיצים”, מסוג זהבי וסלע, קפצו והודיעו למרצחים – “או’נא לכם”, ואנחנו דווקא נחגוג, אתם לא תצליחו לשבש לנו את שמחת יום העצמאות… ואכן, ההוללים המשיכו לחגוג, עד אשר נפל דבר בישראל –  אדם נשך כלבים, ד”ר ברוך גולדשטיין, צדיק אמיץ אחד בסדום, לא היה מוכן להשלים עם השיגרה!!! ותשבות כל שמחה, שבת משוש תבל – רויטל, נתן וכל החברים “הזדעזעו” –  פורים כבר לא יהיה מה שהיה – אפילו הרב ריסקין אמר… הוא גם חש לכפר אל-חאדר, שכני אפרתה, ובדמעות בעיניו, התנצל.

הרב לאו הלך לנחם את הקאדים האבלים, מטיפי אידבח אל-יאהוד. עמרם מצנע אירגן צעדת אבל משותפת ליהודים וערבים, בחיפה, תלמידי גבעת חביבה ויד-חנה שיגרו מכתבי תנחומים לתלמידים “פלסטינים”…

חלקת הקברים, בצפת, של טבוחי אביבים, ילדי כתה ג’

 

ואני לא זכרתי שקאדים הגיעו לנחם את הרבנים הראשיים על טבח הילדים באוטובוס התלמידים בני דוב”ב ואביבים. לא זכור לי שהקאדים באו לנחם על טבח 33 נוסעים בכביש החוף, או על הטבח במלון סאבוי, או על טבח 21 תלמידים מצפת, 3 מבוגרים ופציעת 68 בני אדם נוספים, בביה”ס במעלות, או על טבח 22 נוסעי אוטובוס בתל-אביב, או על, ועל ועל….

גם לא זכרתי שתלמידים ערבים שיגרו מכתבי תנחומים לסמדר הרן, על רצח בעלה ופעוטותיה, או לאלמן של רחל וייס, הי”ד, אבי שלושת ילדיה, הי”ד, שנשרפו חיים באוטובוס ביריחו, וגם לא לשאר כל המשפחות שילדיהם נטבחו בדם קר ותוך התעללות חייתית.

 

וכל עדת הרבנים פתחה בויכוח – יהודי או לא יהודי – מחיית עמלק על ידי יחיד או על ידי “ממלכתיות” – שמשון או לא שמשון…. על פי מיטב המסורת – דבר הרבה ואל תעשה כלום – ולשחק לידי רוצחים נוראים מן הנאצים, מבית ומחוץ…. פתאם נעשו זהבי וחברים בקיאים בהלכה היהודית…. כלומר, הלכה סלקטיבית – הם יודעים מה לא יהודי, ואין להם מושג מה כן יהודי – הבא להרגך השכם להרגו!! ו“תמחה את זכר עמלק מתחת השמים, לא תשכח”! ו”מדינת ישראל” ה”יהודית” כל כך, הקימה וועדת חקירה לבדוק – איך קרה שהכבשה טרפה כמה זאבים….? זה לא נורמלי! (אבל אורי אורבך ידע את התשובה, זו היתה “כבשה שחורה”)

ולערבים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, כרגיל!! ולשמאל, עוד יותר. ועל כן, ביום ה”ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם”, יהיה גם “מחנה השלום”, בכלל השונאים הנשלטים, ונוכל סוף סוף לבוא אתם חשבון!

 

 

 (ד) כִּי יוֹם נָקָם בְּלִבִּי וּשְׁנַת גְּאוּלַי בָּאָה: (ישעיהו פרק סג)

 

עם הגאולה תבוא הנקמה! יהי רצון שנזכה לראות בעינינו ובדורנו.

 

ואל תשכחו להדליק נר בפורים לזכרו של ד”ר ברוך גולדשטיין, זכר צדיק וקדוש לברכה, ה’ יקום דמו, במהרה בימינו, אמן!