דרשני החמאס במסגדים מבטיחים לצאן מרעיתם, “גן עדן עכשיו”, עם 72 בתולות. הרב עובדיה יוסף מבטיח לציבור חסידיו, “גן עדן אח”כ” – בלי אף בתולה. ואולמרט וחבריו מבטיחים לכל אזרחי ישראל-“שלום” (סיסמת הבחירות של “קדימה” כפי שהיא מופיעה בשלטי חוצות: “מנהיגות חזקה לשלום”), שמן הסתם יהפוך את ישראל, ל”גן-עדן עלי אדמות”. פרטים אצל שמעון פרס.

כדי לזכות ב”גן עדן עכשיו”, צריכים הפלשתינים לרצוח יהודים ללא הבחנה. כדי לזכות בגן-עדן אח”כ, צריכים חסידיו של הרב עובדיה להצביע לש”ס, וכדי לזכות ב”שלום המיוחל”, צריכים אזרחי ישראל להצביע ל”קדימה”. זה נשמע כמו הבטחה, אבל זוהי עסקה לכל דבר ועניין. כך על כל פנים סבורה יו”ר ועדת הבחירות המרכזית כבוד השופטת דורית בייניש.

מבין השלוש, דווקא ההבטחה שמציע הרב עובדיה יוסף התיכה את חוטי ההיגיון שלה. התוצאה: פסילת תשדיר תעמולה של ש”ס. מבחינתה, מדובר בעסקה פסולה, שבצידה  האחד, יש מי שמבטיח הבטחת סרק (להלן המוכר), ובצד השני ישנם מי שמשלמים בתמיכה בקלפי (להלן הקונים). העסקה נפסלה מפני שה”סחורה” ערטילאית, ו”התשלום” ממשי. שושנת הברנז’ה צהלה ושמחה…

אלא שנושא התמורה שנוי במחלוקת. בהחלט יתכן שישנם ברגע זה מצביעי ש”ס משנים עברו, שהיום נהנים מריחוף אינסופי בגן עדן. יש המוכנים להישבע שאפילו חלק מהם מבצעים ביקור חטוף ביום הבחירות, כדי להצביע עוד פעם לש”ס.

מאידך, התמורה להבטחות הסרק שהבטיח אריאל שרון בבחירות הקודמות (ואלו שקדמו להן) לאמור “שלום וביטחון”, לא הגיעה למצביעים. העובדה הזו מעוררת את  השאלה, כיצד יתכן שאין לכבוד השופטת בייניש בעיה עם הבטחות הסרק של שרון (ואולמרט), וקצפה יצא דווקא כנגד הבטחת הסרק של כבוד הרב.

זאת לא “סתימת פיות” כמו שהגדיר ח”כ אלי ישי, זוהי תבונה בסימן שאלה. אילו העמיקה חשוב, הייתה כבוד השופטת בייניש מזהה את התוצאה, בטרם תפסוק. הבטחת הרב מכוילת לאוזני אלה שמאמינים לו. ופסילת תשדיר התעמולה של ש”ס, לא תפחית, אפילו לא באחד, את מספר המצביעים למפלגתו. מאידך, היא מעמיקה את חוסר האמון, של הציבור הזה, בביהמ”ש העליון. אז מה הועילה כבוד השופטת החכמה בפסיקתה? רק לאלוהים וטומי לפיד פתרונים.

…….

לא לשם הקנטור הכנסתי את המידע על אלה המבטיחים “גן עדן עכשיו”, בתמורה לרצח יהודים חפים מפשע. בבחירות הקרובות יתמודדו ח”כים, התומכים במסרים היוצאים מפיהם של דרשני החמאס במסגדים, על “גן עדן עכשיו”. אלא שהדמוקרטיה הישראלית העיוורת והיהירה, בטוחה שהיא יכולה להתמודד עם אויביה מבית.

פסילת אחת המפלגות הערביות, הייתה מבהירה לאחרות שעדיף להן להניח לאינטרס של מבקשי הכחדתנו, ולהתמקד באינטרסים של האזרחים שהצביעו עבורם. הא ותו לא. אלא שלמנהיגי המפלגות הערביות בישראל, יש תפקיד היסטורי במימוש המאמץ הפלשתיני להשיב את האדמה שנגזלה ב- 48, לבעליה החוקיים. הם אלה שמנפנפים מעל הגחלים הלוחשות, שבבוא היום אמורים להצית את המדורה הגדולה.

לסיכום, תמיהה על תמיהה: מפסיקתה של כבוד השופטת בייניש, אנו מבינים שהיא לא מרשה להציע לבוחרים יהודים גן עדן.  וגיהינום כן?! הרי זה מה שמציעה מפלגת “עלה-ירוק” לכלל אזרחי ישראל.  רק אטימות וחוסר הבנה טוטאלי, הם שאפשרו למפלגה- שהמסר הראשי שלה נוגד את החוק- להתמודד על מקום בכנסת.

אילו הטריחה עצמה כבוד השופטת בייניש, לרדת ממגדל השן, ולעשות סיבוב באחד ממרכזי הגמילה מסמים, הייתה מבינה את המשמעות של השתתפות מפלגה שחרתה על דגלה את בשורת ה”לגליזציה של סמים קלים”. מנקודת מבטם של מעשני הג’וינט, כניסה לכנסת מבטיחה “גן עדן למעשנים”. ואם נתרגם זאת לסלוגן, אז: “הדרך לגן-עדן, רצופה כוונות טובות”.

כל נרקומן שחי בביוב, וכופה על משפחתו חיים בגיהינום יגיד לכבוד השופטת: “גם אני התחלתי עם סמים קלים”. ואם נתרגם גם את זה לסלוגן, אז “הדרך לגיהינום, רצופה תחושת גן-עדן”…