שר המשפטים אמיר אוחנה, If you want to shoot – shoot, don’t talk!
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/56202
אמיר נתניהו, בנימין אוחנה
אמיר אוחנה אומר דברים של טעם על הפרקליטות החולה, אבל במקום להשתמש בסמכויותיו כדי לטפל בה, הוא רק שר, להעביר את הזמן.
שמחה ניר, עו“ד
בן 80 שנה אנוכי היום (15.6.2019), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!
כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים
לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!
עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?
בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
אני עסוק עכשיו בנאום–תשובה לשר משפטנו, אמיר אוחנה, על נאום ה“פרקליטות בתוך פרקליטות” שלו.
עיקר התשובה: אתה צודק, אבל למה נזכרת בדבר רק עכשיו?
אלא מאי? האיש הזה מקשקש בקצב שמאריך–כתוב כמוני לא מצליח להתמודד איתו.
עכשיו הוא אומר: “אשקול הקמת ועדת בדיקה לפרקליטות“.
אתה הבנת את זה, ברוך?!
הוא לא שוקל, הוא אפילו לא מבטיח לשקול, הוא רק מספר על מה שהוא עתיד לעשות, ביום מן הימים.
לא רק שהגדת עתידות אינה עבירה, אלא שהיא אפילו לא מהווה casus belli לפרקליטות כנגד שר המשפטים: כלב נובייח לא נושייח.
את הדברים האלה אוחנה אומר בתגובה לביקורת שנמתחה עליו על דבריו במסיבת העיתונאים, נשוא נאום–התשובה שלי, אותו, כאמור, אני מכין עכשיו.
מטרתו של המאמר הזה היא לדחוף את שר המשפטים מהדיבורים למעשים.
מה מטריד את מנוחתו של כבוד השר?
אומר אוחנה (שם):
את הפנייה שלי לחקור את ההדלפות בפרקליטות הפניתי כלפי היועמ“ש מנדלבליט. ייתכן מאוד שאם לא איענה ברצינות לפנייתי השבוע במסיבת העיתונאים, אבקש להפעיל את סמכותי ואקים ועדת בדיקה ממשלתית לחקור את התנהלות הפרקליטות.
הנה, “ייתכן מאוד“, אבל אני לא יכול להבטיח – אפילו לא לעצמי.
ומה זה “אם לא איענה ברצינות” – האם אתה, אמיר אוחנה, מצפה שהיועמ“ש, אורח הנוטה ללון, בדיוק כמוך, “יענה ברצינות” ויורה לחקור את כפיפיו שיושבים במקום הזה עשרות בשנים? הוא האחראי עליהם, ואם הוא “יתחיל” איתם – שביתות הפרקליטים של פעם תהיינה משחק–ילדים לעומת מה שהוא יחטוף עכשיו (ואולי גם לו הם יתפרו תיק).
אוחנה הודף את הביקורת על כך שהוא “משמש בובה על חוט” של נתניה:
זו אמירה נלוזה שלא מתמודדת עם תוכן הדברים. האם משהו ממה שאמרתי איננו נכון? האם מה שתיארתי הוא תקין? כך צריך להיות?
לא, כבוד השר, לא: אף אחד לא טוען כי משהו ממה שאמרת איננו נכון, כי מה שתיארת הוא תקין, וכי כך צריך להיות. הדברים ידועים, גם בלי ועדות בדיקה, וועדות–ליישום (ראו: על השלטון באמצעות ועדות, ועל ועדת וינוגרד כמקרה פרטי).
חוץ מזה – האם בובה על חוט לא יכולה לומר דברי אמת, דברים של טעם?
אבל השאלה היא אם את הדברים הנכונים האלה אמרת גם לפני שביבי מינה אותך לתפקיד בובתו–על–חוט?
והלאה:
לרצון שלי לטהר את המערכת יש שותפים רבים על הספקטרום הפוליטי כולו. הציבור היה רוצה שאלה האמונים על טוהר המידות יקפידו על כך בעצמם.
בוודאי שלרצון הזה ישנם שותפים רבים, כמו שאתה אומר, אבל מה עשית עד עכשיו כדי שאלה האמונים על טוהר המידות אכן “יקפידו על כך בעצמם”? האם יש לך איזו תכנית עבודה, איזו משנה סדורה, אולי גם PLAN B למקרה בו הפרקליטות והיוהמ“ש לא ישתפו איתך פעולה, או אפילו יתקעו לך מקלות בגלגלים?!
לא, אין לך, ולא תהייה לך – לא רק PLAN B, אלא אפילו לא PLAN A!
אתה אומר ומדגיש:
נתניהו לא קידם את זה ולא ביקש את זה. אני מכיר את הפרקליטות מצוין. התמחיתי בפרקליטות. רובם הגדול עושים עבודה מצוינת, אבל יש גם פרקליטות בתוך הפרקליטות. זו שקובעת שצריך להכתיב את הלו“ז הפוליטי תוך שימוש בלו“ז החקירה.
טוב, נתניהו לא צריך לבקש ולא צריך “לקדם“, כי אתה כבר ילד גדול, אתה יודע בדיוק למה ביבי זקוק, ואתה יודע שבלי זה הוא לא היה ממנה אותך, פוליטיקאי זוטר, לתפקיד הזה – אחד התיקים הכי רגישים וחשובים בכל ממשלה, תפקיד שמקנה לממלאו חברות אוטומטית בוועדת השרים לענייני ביטחון, הידועה גם בשם הקבינט המדיני–בטחוני.
ואומר לך בסוד, שאף אחד לא ישמע: אם אתה חושב שמישהו מאמין לך שביבי אפילו לא “רמז” לך מהן ציפיותיו ממך – אז אתה טועה!
אתה מתייחס לתגובת היועמ“ש ופרקליט המדינה לדבריו במסיבת העיתונאים ואומר:
שמעתי בצער את ההודעה של היועמ“ש ופרקליט המדינה שמגבים את הפרקליטות. את מה הם מגבים? תצהיר שקרי? את זה שליאת בן ארי חותמת על תצהיר שהיא לא הפעילה לחץ על המשנה לפרקליטה – ואחרי זה התברר שהיא הוקלטה שכן? את המכרז התפור? שהממונה עליה סידר לה ג‘וב שהוא כובל אותה לא רק ליורשו, אלא גם ליורשו של יורשו במשך שמונה שנים מהיום?
נו, באמת … עד כדי כך אתה תמים? אם באמת ובתמים הם היו רוצים לבער את הרעות החולות האלה, הם היו מחכים לך?!
להקים ועדת בדיקה? הרי זה כה פשוט!
השאלה היא מה מונע משר המשפטים להקים ועדת בדיקה, כבר היום, שלא לדבר על מה שמנע ממנו להקים ועדה כזאת עם כניסתו לתפקיד – לפני חמישה חודשים.
סמכותו של שר – כל שר – להקים ועדת בדיקה, או בירור, לעניינים שבתחום סמכותו אינה מצריכה שום בסיס בחקיקה. כך, למשל, מותר לשר להקים ועדה לבירור מדוע משלוח הקפה והביסקוויטים לא הגיע בזמן, או, רציני יותר, מה הייתה השפעתו של חוק הנוגע לעניינים שהשר מופקד עליהם.
השר אפילו לא צריך להכריז עליהם בתופים ובמחולות, וגם לא לפרסמם ברשומות ובשלושה עיתונים יומיים עתירי–תפוצה. הוא יכול סתם לבקש את מזכירתו לברר מדוע בוששו הקפה והביסקוויטים לבוא, ולצורך זה הוא יכול גם להגדיר אותה כ“ועדת יחיד“.
יחד עם זאת יש לוועדה כזאת איזכור עקיף בחקיקה:
-
סע’ 28 (א) לחוק ועדות חקירה, תשכ“ט-1968, אומר כי “אין בחוק זה כדי לגרוע מסמכותו של שר למנות ועדת בירור לשם בדיקת ענין שבתחום תפקידיו, ובלבד שלא נתמנתה לגביו ועדת חקירה לפי חוק זה; נתמנתה ועדת חקירה בענין האמור, לא תמשיך ועדת הבירור בפעולתה”.
-
סע’ 8א(א) לחוק הממשלה, תשס“א-2001 אומר: “מינה שר ועדה לבדיקת נושא או אירוע מסוים המצוי בתחום אחריותו (בסעיף זה – השר הממנה), ובראש הועדה עומד שופט בדימוס, רשאי שר המשפטים, לבקשת השר הממנה ובאישור הממשלה, לקבוע כי לאותה ועדה יהיו הסמכויות של ועדת חקירה […]
הוראות–החוק האלה משמעותן:
ראשית – שר יכול להקים כמה ועדות שירצה, אבל הוא לא יכול לחסום את האפשרות להקים ועדת חקירה לענייני משרדו, וגם לא להתחרות בוועדה כזאת, אם הוקמה, או תוקם.
ושנית – בתנאים מסויימים ניתן לשדרג ועדה כזאת ל“וועדת בדיקה ממשלתית“, עם סמכויות של ועדת חקירה “ממלכתית“, לפי חוק ועדות החקירה.
והשאלה היא, איך לא, מדוע השר אוחנה לא חשב על כך עד היום, מדוע הוא לא מקים אותה היום, והאם הוא יקים אותה מחר.
אז ככה: אמיר אוחנה מעולם לא חלם להיות שר משפטים כשהוא יהיה גדול, וכשיום בהיר (?) אחד הוא נפל לתפקיד הזה, הוא לא בא עם תוכניות–עבודה, ולא עם שאיפות לשפר את תיפקוד המשרד, ולהטביע בוא את חותמו לדורות הבאים.
“אמיר אוחנה היה כאן” – זה לא משאלת–חייו. הוא בסך הכל הופל לתפקיד הזה כדי לשמש פודל השמירה של בנימין נתניהו, דוברו עורך–דינו הפרטי בלשכת שר המשפטים.
מתי הוא התעורר עכשיו לדבר על וועדת בדיקה?
כאשר ביבי איבד את מעמדו כמרכיב הממשלה הבאת, ועניבת–החנק התחילה להתהדק סביב צווארו. כאשר הדבר היחיד בו שר המשפטים יכול לעזור לבוס שלו הוא לעורר את דעת הקהל לטובתו – ממש תפקיד קלאסי של שרי המשפטים, לפי חוק יסוד: שר המשפטים, התרפפ“ו.
אוקיי, כשם שמותר להשתמש בתקציב המדינה להזמנת 10,000 (עשרת אלפים!) חמגשיות, כך מותר גם להשתמש במנגנון הממשלתי להגנתו האישית של ראש הממשלה. מחר ישתמש ראש הממשלה בתקציב המדינה כדי לממן את הגנתו הפרטית, שהרי טובת המדינה, בטחונה, כלכלתה, יחסי החוץ שלה, וטובת החולים בביה“ח הממשלתי בזרנוגה גימ“ל מחייבת שאני אמשיך בכהונתי כראש הממשלה, ולא – סופה של מדינת ישראל הוא weeks away.
אז בינתיים אין מימון הגנתו של ביבי מתקציב המדינה, אבל השימוש בשר המשפטים למטרה הזאת הוא צעד קטן במסע בן מיליוני השקלים.
ומה מונע ממנו להקים עכשיו את ועדת הבדיקה?
ראשית – ועדת הבדיקה לא תעזור ל“מרשו“, משום שעד שהיא תגיש את ממצאיה, זה יהיה לא רק אחרי החלטת היועמ“ש אם להגיש נגד נתניהו כתב אישום – ועל מה – ולא רק אחרי הגשת כתב האישום – אלא אולי אפילו אחרי תום המשפט. למעשה סביר מאוד שהוועדה הזאת, אם תקום, תשהה במכוון את פרסום ממצאיה עד לאחר המשפט.
שנית – אפילו אם הוועדה תגיש את הדו“ח שלה תוך אפס–זמן, זה לא יחייב לא את היוהמ“ש ולא את בית המשפט.
שלישית – זה יקומם את הפרקליטות, אשר יכולה לתפור גם לו כמה תיקים.
רביעית – הקמת הוועדה “במקרה” בדיוק כאשר הדבר נוגע לראש הממשלה אישית לא תיראה טוב בציבור.
וחמישית – קשקשנות על “פרקליטות בתוך פרקליטות” ועל “שקילה” להקים ועדה לא עולה כסף, והאפקט הציבורי – אם בכלל – אינו פחות ואינו יותר מאשר הקמתה של “ועדת בדיקה“.
ועל כך שר יוסי בנאי ז“ל: אני שר, להעביר את הזמן.
ומה בעתיד?
כשם שעניין תפירת התיקים לא עניין את אמיר אוחנה מאז ומעולם – לא כעורך–דין, לא כחבר–הכנסת ולא בחמשת חודשי כהונתו הראשונים כשר המשפטים – כך העניין הזה לא יעניין אותו בתקופת הפוסט–נתניהו – מה גם שהסיכויים שהוא ישמש כשר המשפטים לאורך ימים הם לכל היותר אפס.
ועל כך אמרינן: איסטרא בלגינא קיש–קיש קריא.
קום עשה מעשה!
אמיר אוחנה, יש חיים גם אחרי ביבי נתניהו.
יש גם חיים אחרי משרד המשפטים.
יש חיי העולם הבא – מה שתשאיר אחריך לדורות הבאים, לבנותיך ולנכדיך.
איזה חותם תשאיר על חולות ההיסטוריה?
איך אתה רוצה שייזכרו אותך – האם כ“בובה על חוט” – או כמי שהדביר תופעות בנות עשרות בשנים, שאתה עצמך מוקיע אותן, ואומר כי לרצון שלך לטהר את המערכת “יש שותפים רבים על הספקטרום הפוליטי כולו”, וכי “הציבור היה רוצה שאלה האמונים על טוהר המידות יקפידו על כך בעצמם” …
אמיר אוחנה, אכן “הציבור היה רוצה“, וגו’, אבל הציבור לא עושה כלום!
הציבור מפגין בעד או נגד נתניהו – כאשר הכל יודעים שזו רק הוצאת קיטור, וכי ההחלטה אם להעמיד את ביבי לדין, ועל מה, לא תושפע מההפגנות. להערכתי, לאחר השימוע יישארו מכתב–החשדות נגדו בין רבע לשלושה רבעים שיגיעו לכדי כתב אישום – ואין לכך שום קשר לדעתי הטובה או הרעה, או למה שיש, או אין בכתב האישום (הסברתי את זה במאמר האם השימוע לבנימין נתניהו היה אמיתי או פיקטיבי? – נאום–תשובה לד”ר ישראל בר–ניר).
הציבור לא עושה דבר, הוא מוחא לך כפיים, אבל מצפה ממך שתפשיל שרוולים, שתוציא את הערמונים מן האש – שתריב אתה עם הפרקליטות תופרת–התיקים, ושתסכן את עורך למען כל הבטלנים.
אמיר אוחנה, במקום שאין אנשים – היה אתה האיש.
אמיר אוחנה, אתה מדבר, ומדבר, ועל כך אמרינן: If you want to shoot – shoot, don’t talk!
_____________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא