קיום קודם ל”דו”


קיום קודם ל”דו”



דב אבן אור evenorad@bezeqint.net
21.10.2008 11:15


טיפשות וקוצר ראות

טיפשות וקוצר ראות


למרות זאת, אותו המון עשה פוגרום, הסתכן בהעמדה לדין וגם ישיבה בכלא; ומדוע העז “להתסתכן”?! מאחר ומזה זמן רב, ערביי ישראל מבינים כי מותר להם לעשות פרובוקציות – נגד השלטון, נגד היהדות ונגד הלאומיות הישראלת, מאחר והשלטון מבליג, מסיבותיו הוא (ועל כך בהמשך).




1.      מדינת ישראל הוקמה להיות בית לאומי לעם היהודי, ורק רמיסת החוק הבינלאומי והחלטות האו”ם (בלבושו הקודם) ע”י אנגליה; לאחר המנדט להחזקת א”י, גרמו להתכווצות שטחה של המדינה היהודית וגם להוותרות מיעוט ערבי בתוכה!

אם לא דיי בשקר וזיוף מצד בריטניה (כינון מדינת ירדן, איסור על הישוב היהודי להתגונן, והפקרתו בידי ערבים), אזי כל מדינות ערב – השכנות לנו – התאחדו ב-1948 נגד החלטת האו”ם מיום 29.11.47 לכינון מדינת העם היהודי, ותקפו את הישוב היהודי במטרה להשמידו ולכבוש את הארץ.

הערבים שחיו כאן, שיתפו פעולה עם צבאות ערב, ורק כאשר התברר כי נחלו תבוסה, אזי רובם ברח לירדן וללבנון, וחלקם נותר בישראל.

2.      עקב טיפשות וקוצר ראות, ב”ג וחבורתו הסכימו ליתן אזרחות לכל הערבים שנותרו כאן, הגם שבתחילה הוקם עבורם ממשל צבאי (קרי – במקום ליתן להם רק זכות תושבות, ניתנה להם גם אזרחות מלאה, למעט גיוס לצה”ל).

קשה להפוך שונא לאוהב, אך נאמן לחוקי המדינה גם שונא חייב.

ערביי ישראל, מעולם לא ראו בישראל – מדינת העם היהודי, ומעולם לא קיימו את חוקיה הבסיסיים; לא כלכליים – ולא “הבטחוניים”!

כיהודי, אין לי ציפייה כי ערביי ישראל ישירו את “התקווה” ויחלמו על שיבת-ציון; אולם כמיעוט החי בתוכנו ושותה מהבאר שלנו, חובתו להפגין נאמנות למדינה ולא לקרוא תיגר עליה.

בכל המלחמות שהיו באזור מאז קום המדינה, ערביי ישראל הפגינו שנאה לצה”ל ולשלטון, ותקווה לנצחון “האומה הערבית”.

כך היה ב-1967, 1973 וביתר שאת במלחמות לבנון הראשונה והשנייה.

אם לא די בהבעת תקווה למפלת ישראל, אזי במלחמות עיראק (1991 ו-2003), ערביי ישראל עלו על גגות בתיהם, הניפו דגלי סאדם חוסיין וזעקו מוות ליהודים!

גם החוקים הפיננסים אינם מקוימים; עיסקאות מקרקעין אינן מדווחות ולא משלמים בגינן אף מס; אין חשבוניות-מס אמיתיות ותשלום מס-הכנסה מזערי.

3.      הסכם אוסלו (1993) והחזרת ערפאת ואש”ף ליו”ש, הציתו בלב ערביי ישראל תקווה וחלום לחזור ולכבוש את כל א”י יחד עם אחיהם במזרח (קרי – ערפאת וערביי יו”ש).

משלב זה ואילך, ערביי ישראל החלו בהליך הדרגתי שהלך והתחזק, שבו חדלו לזהות עצמם כערביי ישראל, אלא כערביי פלשתין.

דגלי אש”ף ואח”כ של החמאס, וכיום גם של החיזבללה, התנוססו בכל כפר, ובעת אירועים מלחמתיים בין ישראל ואויביה, אלו הורמו אל-על תוך קריאות נאצה ונקמה ביהודים!

אירוע אוקטובר 2000 לא היה סתם כך, אלא התארגנות על רקע פרוץ האינתיפאדה השנייה, ורצון לעשות מעשה פיזי אשר יבליט את תמיכת ערביי ישראל “באחיהם” ביו”ש, ורצונם להתאחד עמם בכל שטח ישראל!

רק טיפש, תמים להחריד, או נבל – מסוגל לטעון כי אירועי אוקטובר 2000 היו עניין מקומי, תוצר של נוער משועמם, או כי הדבר נעשה עקב אי-שיוויון מתמשך בין יהודי לערבי.

הריגת 13 פורעים ערבים, לא גרמה למנהיגות ערביי ישראל, לעצור ולהפנים את חציית הקו שנעשתה, אלא נהפוך הוא; האירוע הפך לסמל, לדגל, למחאה נגד מדינת ישראל, וקרש קפיצה לדרישה לשוויון מלא (כספים, הכרה בשפה הערבית, ופתיחת משרות לסקטור הציבורי לערבים), ועכשיו מדינת כל אזרחיה!

ממשלות ישראל מאז יצחק רבין ואילך, נענו יותר לדרישות ערביי ישראל (ממשלות השמאל, הגדילו עשות ופתחו את השערים לגמרי), וחמור מזה הינן התנהלויות מפלגות השמאל לרבות מפלגת העבודה, אשר יצרו מצב שבו 1/4 עד 1/3 מחברי מפלגה הינם ערבים, והתוצאה: כדי להבחר לתפקיד יו”ר מפלגה ומועמד לכנסת, יש לרצות מגזר זה, שכן בלעדיו אין סיכוי להבחר.

4.      האירוע בעכו לא היה מקומי, לא על רקע הבחירות הקרובות לעירייה, ולא אקט ספונטני בגין הכאה של הנהג הערבי שנסע ברכבו ביום כיפור ליד בית כנסת, אלא אקט שתוכנן מזה זמן, ורק מועדו יצא לפועל “כאילו” בגין פגיעה בערבי.

לא יתכן כי תוך זמן קצר לאחר הכאת הנהג הערבי, התגודדו מאות ערבים אוחזים בסכינים, אלות ופניהם רעולים, והחליטו לצעוד לתחום היהודי בעיר, ולהשחית חנויות וכלי רכב באזור!

גם אם לא היה זה אקט מתוכנן מראש, אזי אותו המון ערבי, ידע היטב כי מה שעתיד להעשות – אינו חוקי, אקט ברברי, וחסר כל פרופורציה בהשוואה להכאת נהג ערבי (ובפרט כאשר כל הציבור הערבי יודע מה זה יום כיפור ומה המשמעות של נהיגה סתם ליד בתי כנסת).

למרות זאת, אותו המון עשה פוגרום, הסתכן בהעמדה לדין וגם ישיבה בכלא; ומדוע העז “להתסתכן”?! מאחר ומזה זמן רב, ערביי ישראל מבינים כי מותר להם לעשות פרובוקציות – נגד השלטון, נגד היהדות ונגד הלאומיות הישראלת, מאחר והשלטון מבליג, מסיבותיו הוא (ועל כך בהמשך).

לכן, מבצעי הלינץ בחייל עדן נתן-זאדה, טרם הועמדו לדין (למרות שחלפו כ-5 שנים); אף ערבי לא נעצר בגין מעשה הפרעות בפקיעין (שריפת בתים של יהודים), וצעירים ערבים מעזים לסגור חלק מכביש ואדי עירון ביום כיפור, כדי לקיים מירוץ מכוניות.

5.      אף מדינה בעולם, לא הייתה מתירה התקוממות לאומית של מיעוט, ובודאי שלא מעשי ואנדאליזם כנגד רכוש פרטי וציבורי.

ספרד – נחרצת  כנגד המחתרת הבאסקית (למרות שחבל באסקייה היה בעבר מדינה עצמאית); צרפת – אוסרת לבישת רעלות על נערות מוסלמיות, למרות שעסקינן בתחום הפרט (שהנו אבן יסוד בליברליזם); בגרמניה ואוסטריה – מותר למהגרים הערבים רק לחלום על שלטון האיסלאם, אך תיגר נגד הלשטון יתקל ביד ברזל; בארה”ב – אף מיעוט לא יעז לצייץ בדבר רצונו באוטונומיה ולא הכרה בזכויות לאומיות או תרבותיות של מיעוט.

רק אצלנו, מאז יצחק רבין, הממשלות מבליגות וטומנות ראשן בחול; מדוע זה קורה?: מסיבה אחת ויחידה, השמאל בישראל – בסיוע כספי, פוליטי ומדיני – של המערב, רוצה להפוך את מדינת ישראל למדינת כל-אזרחיה, ובכך לפתור גם את הסכסוך הישראלי-פלשתיני.

הכוונה ללכוד שתי ציפורים במכה אחת, גם להפסיק את החיבור בין המדינה ליהדות וגם ליתן לערבים חצי המלכות.

השמאל יודע, כי רוב הציבור היהודי בארץ מתנגד ויתנגד לתוכנית זו, לכן הוא פועל במחשכים, מסתיר כוונתו האמיתית, תוך גיוס והסתמכות על מוקדי כח כגון: מערכת המשפט וכלי התקשורת.

קרי – מחד, טמטום הציבור עם מנגינות בתקשורת בדבר שלום וויתורים לצורך כך; ומאידך – מערכות המשפט והחוק (כולל המשטרה) פועלות אך ורק כנגד הציבור הלאומי היהודי, תוך שימוש ציני ומחריד “בשם-החוק”!! (הם מפרשים את החוק כרצונם, ומעמידים לדין מי שפועל נגד “פרשנות” זו!)

כמובן, שקורא הגון ישאל עצמו: מדוע ממשלות ישראל נכנעות לאינטרסים מערביים?, תשובתי: כסף, פחד, ומחסור חריף “בברזל” בחוט השדרה!

תחילה המערב קנה בכסף אינטרסים מדיניים-ביטחוניים שלנו, ולאחר מכן הייתה קנייה בכסף, או שווה כסף, של בעלי תפקידים שונים בשלטון! (קיראו את זכרונותיו של שגריר ארה”ב בישראל בשנים 1972-1969, קנת קיטינג, ותבינו כי אין צורך להמתין לפתיחת ארכיונים בארה”ב, אנגליה, צרפת וכד’).

6.      אשר על כן, כל מי שרוח יהודית באפו, לא יתן להפוך את ישראל למדינת כל אזרחיה, ולא יאפשר לאף גורם – יהודי, ערבי, נוצרי – לקרא תיגר על מדינת היהודים, ובשיטת “הסלאמי” למרר את חיי הציבור היהודי, כדי שיפחד ויסכים לשזירת החבל שיונח בעתיד על צווארו (כפי שלנין תאר את בעלי ההון במערב).

אצבעי אינה מונפת כנגד המשטרה והצבא, שכן אלו סורסו ע”י השלטון, ואלו שמונו לעמוד בראשם חוששים לעורם (הצבא – מאז מלחמת יום כיפור, והמשטרה מאירוע אוק’ 2000); (יש הטוענים כי המשטרה סורסה כבר מיום הקמת המדינה ובמיוחד בפעילות נגד פוליטיקאים); אלא אצבעי מופנית כנגד מחזיקי הכסאות שמשם הם מנהלים את חיינו, הפועלים כנגד האינטרסים הקיומיים של העם היהודי, למרות היותנו עם התנ”ך, מגילת העצמאות וגם בניגוד להחלטות האו”ם שמכוחן – הוקמה מדינה יהודית בתחום א”י!

אך אי אפשר  לפטור את ראשי הצבא, המשטרה, השב”כ וכד’, אשר מכופפים ראשיהם כלפי אנשים לא ראויים, שמחזיקים בהגה הלאומי רק מכח שיטת שלטון רקובה ואנטי דמוקרטית! ובכך מסכנים את חיי כל העם היהודי – כאן!

אנחנו לא ניתן לסרס גם אותנו, ומאידך נחסום את הציבור היהודי המבוהל, המובל לתהום מבלי שיודע על כך.  




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר