על ההתקפה של הביביסטים על בתו הפעוטה של זאב אלקין: ענישה קבוצתית לליכוד כולו!
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/57809
יש דברים עליהם אין סליחה ואין מחילה – זה אחד מהם, והעונש: כמו בספורט, כאשר אוהד של קבוצה משליך למגרש רימון עשן *** אם ישראל הראל – לא ממש “סמולני” – אומר כי כל עוד נתניהו עומד בראש הליכוד, לא ניתן להקים ממשלה — כל ממשלה — בישראל, סימן שזה יותר מנכון!
שמחה ניר, עו“ד
נא להכיר את ספרי החדש:
Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump
למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות
בן 81 שנים אנוכי היום (15.6.2020), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!
כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים
לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!
עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
“לייק” לדף הפייסבוק עו“ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא
המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים
ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?
בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
בתו בת ה-5 של זאב אלקין ספגה איומים (ערוץ 7 , ב‘ באייר תשפ“א 14/04/21 19:27, וכלי תקשורת נוספים).
מפגינים למען נתניהו איימו אתמול על בתו בת החמש של השר לשעבר זאב אלקין. “לא נסלח לכם, אם לא תבואו להקים ממשלת ימים על מלא – כל יום ישמרו עלייך פה שוטרים. כל ערב תסגרי את התריסים, לא תוכלי לצאת מהבית“.
ורה, בתו החורגת של אלקין, ניסתה יחד עם בני המשפחה להרגיע את אחותה הקטנה והמבוהלת. “היא נכנסה הביתה בהיסטריה, בכתה ופחדה שהשוטרים שבחוץ הולכים לקחת את אבא“, סיפרה בריאיון לעמליה דואק. “היא הבינה כאילו אבא שלה פושע“.
“היא עדיין המומה, לוקחת מאוד קשה את מה שהמפגינים צעקו לעברה בחוץ“, הוסיפה ורה. “ניסינו להסביר לה שיש אנשים לא כל כך נחמדים, שמדברים בצורה לא יפה“.
“היא ממש בהכחשה – בדרך כלל היא ילדה שמאוד משתפת, ועכשיו כששואלים אותה ‘מה שלומך ומה עשית אתמול?’ – היא אומרת שהיא לא זוכרת“.
אם תיפולנה 500 פצצות איראניות “קונבנציונליות” על מדינת ישראל – אני מוכן לכך נפשית, כי למדינת ישראל אין שיעורי–בית לכך. אין לה שיעורי–בית כי לדבר על זה לא “סקסי” כמו לדבר על הגרעין האיראני (ולחבל בכל פעולה שמטרתה לעצור את ההתגרענות של איראן. ראו: ביבי הבוגד בארצו ובידידיו, ומלחמתו בגרעין האיראני – גירסה 2.0 ל”שתישרף המדינה”, כמו שאמרה רעייתו שרהל’ה כאשר הוא הפסיד במערכה הראשונה על כהונתו השנייה).
לא יפתיע אותי אם אוהדיו של בנימין נתניהו יסתערו על הכנסת, ביום בו ביבי שלהם ייאלץ לעזוב את בלפור. הם כבר הבטיחו לו (ולנו) קפיטול 2.0:
יש עוד הרבה דברים שאני מוכן להם נפשית, והם לא יפתיעו אותי, חוץ מאשר, למשל, חמש דקות ללא הפתעה.
אבל מה שקרה מול ביתו של חה“כ זאב אלקין, לא היה צפוי, ואסור לעבור עלי בשתיקה.
מה רע עשתה לכם הילדה הקטנה הזאת, בת חמש בסך–הכל, שאתם מפילים על כתפיה הקטנות את האחריות להקמת ממשלת ימין מלא–מלא?
מה עושים כאשר אוהד של קבוצת ספורט מטיל רימון–עשן אל המגרש?
מענישים את הקבוצה כולה!
זה מה שיש לעשות בעניין הזה: להעניש את קבוצת הליכוד, להעניש את המנג’ר, להעניש את הבעלים.
אני לא מכיר מפלגה אחת בישראל שאוהדיה היו מתנפלים על ילדה בת חמש, כדי להשפיע על החלטותיהם הפוליטיות של אביה, אמה או מישהו אחר – רק הליכוד יכול.
טוב, לא צריך להכליל, לא כל מצביעי הליכוד כאלה, ולא כל תומכי נתניהו הם בבונים, אבל די באוהד אחד המשליך רימון אל המגרש, כדי להעניש את הקבוצה כולה, ואת כל תומכיה.
על המגרש המשפטי קוראים לכך אחריות מוחלטת, ועל המגרש הציבורי אין מקום להקל בדבר.
העונש הראוי, במקרה הזה: להפסיק את המגעים הקואליציוניים עם הליכוד!
ומה הלאה?
יש כמה אפשרויות:
האחת: כל המפלגות חוץ מהליכוד – החל מהחרדים וישראל ביתנו, וכלה ברע“ם ובמשותפת, יכריזו כי על מעשה כזה אין מחילה ואין כפרה, והם מעדיפים להתפשר ולהתאחד סביב תכנית–מינימום שתוציא את מבצעיו אל מחוץ לקונסנסוס הישראלי, ותכשיר את הקרקע לבחירות חמישיות, בלי בנימין נתניהו כמועמד לראשות הממשלה.
השנייה: ללכת ישר לבחירות החמישיות (ולחוקק חוק מתאים שימנע את מועמדותו של נתניהו לראשות הממשלה).
והשלישית: לתת לליכוד להבין כי עידן נתניהו תם (חלק מבכירי הליכוד כבר מבינים את זה).
ישראל הראל הוא האחרון שייחשד ב“סמולנות“. אני חושש להגדירו כ“ימני קיצוני” בגלל הקונוטציות הגזעניות, אבל הוא איש ימין מובהק, מקיצוני ההתיישבות ביו“ש, ודי לנו בכך.
ואם הוא אומר את מה שהיה ברור לכל כבר מאז הבחירות מועד א’, כדאי להקשיב לו – במיוחד כל החרדים להמשך שלטון הימין והליכוד.
כך אומר הראל, תחת הכותרת בחירות חמישיות, ואחריהן המפץ (הארץ 2.4.2021):
תמצית “האידיאולוגיה” של מערכות הבחירות האחרונות היא “רק לא ביבי“, או “רק ביבי” (וגם “ביבי בדיעבד“, של חיבור סמוטריץ‘־בן גביר־מעוז). האווירה כעת מלמדת על מפנה מסוים: להוציא את בוחרי נתניהו, ההולכים אחריו בין אם זִגזג לשמאל ובין אם לימין, כעדר בעקבות המשכוכית, שאר המפלגות מחויבות כעת יותר משהיו בסיבובים קודמים, לקיים את הבטחותיהן לבוחרים. התוצאה: כל עוד נתניהו עומד בראש הליכוד, לא ניתן להקים ממשלה — כל ממשלה — בישראל. חבל, על כן, על המאמצים הרבים המושקעים, משמאל ומימין, להקים ממשלה יציבה. גם אם יוקם יצור מלאכותי זה או אחר, הוא יתמוטט כעבור זמן קצר ויביא עמו אכזבה וייאוש.
אף אם יאיר לפיד יתרצה ויאפשר לנפתלי בנט להרכיב ממשלה (או שהוא עצמו ירכיב אותה ויאפשר לבנט להיות ראשון ברוטציה), ללא שיתוף הרשימה המשותפת אין שום אפשרות להקים, ולו זמנית, ממשלת פיוס ושיקום. נכון, לאחר שנתניהו הכשיר את רע“ם, גם המשותפת יכולה לבוא בקהל. השאלה שנותרה: האם ממשלה שכזו תוכל לפעול בתחומים האלמנטריים ביותר.
וממשיך:
מוצא מהמבוי הסתום, (לא) למרבה ההפתעה, מצוי, זמין ואפשרי: הואיל ותוצאות הסיבוב הרביעי אינן מאפשרות ללפיד (או בנט) מחד גיסא, ולנתניהו מאידך גיסא, להקים ממשלות בנות קיימא, אין מנוס מבחירות חמישיות. אולם, בצד הקבס מהסיבות שיאלצו אותנו להיגרר אליהן, ניתן יהיה להוציא מהן מתוק מעז: קיים רוב בכנסת הנבחרת שיכול לגרום לכך שאחרי הבחירות החמישיות יהיה אפשר להקים ממשלה יציבה. כל מה שרוב זה צריך לעשות הוא לחוקק חוק המגביל את כהונתו של ראש ממשלה לשתי קדנציות (חקיקה שנתניהו, כשהיה באופוזיציה, תבע במפגיע).
עם אזהרה עצמית שלו:
מקובל, וזה בסדר גמור, שאין מחוקקים חוקים פרסונליים רטרואקטיביים. ההצבעה על כך בכנסת (שתושבע בשבוע הבא), צריכה לכוון לעתיד, למה שייווצר לאחר הבחירות החמישיות. ינצח מי שינצח בהן. על פי חוק, אחריהן נתניהו לא יוכל לשמש עוד ראש ממשלה.
בעניין הזה אני, כמשפטן, לא ממש בטוח.
באשר לחקיקה “פרסונלית” – כלל לא ברור אם הכוונה היא לחקיקה הנוקבת בשמו של אדם, או רק לכזו ש“הכל יודעים” למי היא מכוונת.
כך, למשל, כאשר שינו את כללי לשכת עורכי הדין בעניין מדי המשפט וקבעו שהמדים כוללים גם “נעליים סגורות“, היה ברור לכל שהיא כוונה אל עו“ד מסויים שהיה מופיע בבית המשפט בסנדלים, אבל הכללים לא נקבו בשמו (נחשו מי זה היה). לי היה נוח מאוד לטעון שזו חקיקה “פרסונלית“, אבל קשה לדעת אם בית משפט כלשהו היה מקבל את הטענה.
מעבר לכך, לא ברור אם מבחינה משפטית, להבדיל מהבחינה הציבורית, ישנו דבר הקרוי “חקיקה פרסונלית” – במיוחד כאשר מדובר בחקיקה של הכנסת, ולא בחקיקת–משנה.
ובאשר לחקיקה “רטרואקטיבית“, גם כאן הדבר רחוק מלהיות ברור.
הזכות להתמנות לראשות הממשלה אינה זכות קנוייה בחוק, וכשם שהכנסת רשאית שלא להביע אמון בממשלה שהמועמד לכהן כראשה כיהן כבר שתי קדנציות או יותר, או שהוא חשוד/מואשם/מורשע בחנייה במרחק של פחות משני מטרים מברז כיבוי (הידרנט), כך היא רשאית לקבוע את הנורמות האלה גם בחוק לא “פרסונאלי“, אשר פועל “מכאן ואילך” – להבדיל מחקיקה עונשית, שהיא מתייחסת למה שנעשה בעבר, ואי אפשר לקבוע עבירה ועונש עליה על מה שנעשה בעבר.
מכל מקום, אם חקיקה כזאת יכולה לחסוך את הבחירות החמישיות, ולקצר את הדרך למימוש ה“מפץ” המוצע ע“י הראל, שווה לנסות – ואני מניח בוודאות מוחלטת של 50% שהבג“ץ לא יפסול אותה. צריך רק להזדרז, כי אם תקום ותאושר ע“י הכנסת קואליציה בראשות נתניהו – הקואליציה שתקום לא תספק את הסחורה הזאת.
והנה הסיכום – מושא תאוותו של הראל (ההדגשות שלי):
הליכוד, שיוכל לשוב ולהיות מפלגה ולא עדר כבשים, ישיב לעצמו בוחרים רבים. חקיקה שכזאת תהיה לנקודת מפנה דרמטית, אולי אף היסטורית, שתצעיד את ישראל לאופקים חברתיים ופוליטיים שהיו סתומים שנים רבות.
סביר להניח שהכוונה שלו היא (לפחות) לסיפוחן למדינה של כל ההתנחלויות ב“שטחים“, אבל מי יודע – אולי הוא מעדיף חזרה לימים בהם הוויכוח על המגרש הפוליטי היה על פוליטיקה, על פני הנצחת המצב הקיים, בו אין לא ויכוח פוליטי, ולא מוצא מן הלא–כלום.
___________
בחירות מועד ד‘, התשפ“א – הלקחים(א): צו השעה – הוראת–שעה
_____________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא