מדינה מטורפת, על פי התהום (ג): האם הסדר מדיני ישראלי-פלשתינאי הוא בגדר האפשרי?

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/60183

מדינה מטורפת, על פי התהום (ג): האם הסדר מדיני ישראליפלשתינאי הוא בגדר האפשרי?

אפשרי, אבל כל יום שחולף – פחות ופחות!


שמחה ניר, עוד

בן 85 שנים אנוכי היום (15.6.2024), האם מלאכתי הושלמה?

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת שק בתחת“?

בגץ 8743/14, שמחה ניר, עוד, נהוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

הבעייה

מה אפשר להציע לפלשתינאים?

הסכם המבוסס על חשדנות הדדית ועל אינטרסים

השיקול המשיחי

בלי טריקים ובלי שטיקים

עם חיותאדם כאלה אפשר לעשות שלום?!”

“הם רוצים רק להשמיד את מדינת ישראל ולזרוק את כל היהודים לים!”

לתת להם מדינה זה פרס לטרור

המכשול העיקרי, התירוץ השכיח

על הצורך במחקר מקצועי

הצעתי למשאלעם

הקשיים שבהצעה

על אמינות הפלשתינאים, ועל אמינותנו שלנו

הכשרת הלבבות

החוק

הכשרת הקרקע

על פי התהום

הבעייה

בשנת 1967, בתום מלחמת ששת הימים, לכל הדיעות מלחמתמגן מוצדקת, מצאנו את עצמנו אוחזיםבשטחים שמעולם לא הייתה לנו כוונה ליטול אחיזה בהם.

18 שנים נקפו מאז הסכמי שביתת הנשק משנת 1949 ועד 1967, ואנחנו לא הכנו שיעוריבית למקרה בו נמצא עצמו אוחזים בשטחיםהאלה.

לפי דיני המלחמה ושאר דיני המשפט הבין לאומי, שכולם מקובלים גם על מדינת ישראל, כאשר, עקב פעולות מלחמתיות, מדינה אחת נוטלת אחיזה בשטחים של מדינה אחרת, המדינה נוטלת האחיזה אינה נעשית הריבון עליהם, והיא ממנה מפקד צבאיכריבון על השטחים האלה – עד להסדר סופי של מעמדם.

כה אמרה ועדת אדמונד לוי, יקירת הימין, בדוח שלה על המצב בשטחים:

לצד המחוייבות הבינלאומית לנהל את השטח ולדאוג לזכויות האוכלוסייה המקומית ולסדר הציבורי, לישראל הייתה איפוא הזכות המלאה לטעון לריבונות על שטחים אלה, וכך סברו ממשלות ישראל לדורותיהן, אולם הן בחרו שלא לספחם, אלא לנקוט בגישה פרגמאטית כדי לאפשר את קיומו של משא ומתן לשלום עם נציגי העם הפלסטיני ומדינות ערב”.

כלומר: ממשלות ישראל לדורותיהן העדיפו להקפיא את המצב, “כדי לאפשר את קיומו של משא ומתן לשלום עם נציגי העם הפלסטיני ומדינות ערב”.

אלא מאי?

בהעדר שיעוריבית מוכנים מראש, מדינת ישראל לא ידעה מה לעשות בשטחים האלה, כמו נער שמקבל, כמתנת ברמצווה, לילה עם ג’וליה רוברטס, והוא לא יודע מה לעשות עם זה.

עד היום למדינת ישראל אין שיעוריבית על מה שאנחנו אמורים לעשות עם השטחים האלה, ועם האוכלוסיה המקומית“.

והתוצאה: בהעדר החלטה של המדינה, גורלה מופקד ומופקר בידי יחידים וארגונים שמחליטים על דעת עצמם מה שמתחשק להם.

מה אפשר להציע לפלשתינאים?

כפי שציינתי במאמר הקודם בסדרה הזאת, שלום, מעצם הגדרתו, הוא בין מדינות, לא בין מדינות לבין ישויות שאינן מדינות, וממילא כל הסדר מדיני, כולל גם הסדר שלום ישראליפלשתינאי יהיה בין מדינת ישראל לבין מדינת פלסטין, אחרת לא יכול לקום שום הסדר העונה להגדרת שלום“.

אלא שכאן אנחנו נתקלים בטיעוני נגד, המונעים עי שיקולים משיקולים שונים.

השיקול האמיתי כנגד המדינה הפלשתינאית, והוא גם מוצהר בפי כל, הוא השיקול הביטחוני: “מדינה פלשתינאית מסכנת את ביטחונה של מדינת ישראל“.

השיקול הבא כנגד המדינה הפלשתינאית הוא התיאבון הטריטוריאלי, השיקול המשיחי: גבולות ההבטחה האלוקית, חזרה לארץ אבותינו, וכו’, וזה כולל גם את ההסבר הדתי” (במירכאות או בלעדיהן, לפי טעמך האישי), לפיו הארץ אינה שלנו, אלא פיקדון היא בידינו מעם השם, ועלינו להגן עליה עד טיפת דמו האחרונה של היהודי האחרון עלי אדמות.

לגבי השיקול הביטחוני, אפשר לפתור אותו במימוש הדרגתי, נניח על פני חמש, עשר, חמישים או מאה שנים, כאשר כל הפרה של המוסכם יסיג לאחור את כל נושא המדינה הפלשתינאית.

כיוון שיש חשש טבעי שהמדינה הפלשתינאית תחבור למדינות ערביות שעדיין הן בגדר אוייב“, מבחינתנו, לקום עלינו לכלותנו, המדינה הזאת תהייה מפורזת, אבל אז תתעורר השאלה מה אם מדינות אחרות תקומנה עליה לכלותה והיא מפורזת, נטולת הגנה, וזה יחייב הוראה הדומה לזו שבסעיף 5 לאמנת נאטו, לפיו התקפה על כל אחת מחברות הברית תיחשב כהתקפה על כולן, ולענייננו הדבר אומר שמדינת ישראל תערוב לביטחונה של המדינה הפלשתינאית, אם צרים יקומו עליה לכלותה.

אפשר להוסיף גם ערבויות בין לאומיות – אם יהיו מי שיערבו להבטחותיו של מבטיחהרוטציות הידוע שלנו.

יש להניח שבמסגרת ההסדר הזה מדינת ישראל תקבל מספיק ערבויות בין לאומיות לביטחונה.

כמובן שאני מדבר כאן רק על מסגרת כללית, על דברים שאינם במומחיותי ואני אפילו לא מתיימר להבין בהם יותר מאשר כל אדם מהרחוב או מהשוק.

הסכם המבוסס על חשדנות הדדית ועל אינטרסים

הסכם הגרעין משנת 2015 עם האיראנים, הידוע גם כ-JCPOA, לא היה מבוסס על אמון הדדי שמבוסס על ההנחה שהאיראנים הם מקיימי הסכמים חסרימרפא (לא נראה לי שבזה הם טובים יותר ממבטיחהרוטציות הידוע שלנו).

הוא היה מבוסס על חשדנות הדדית, ועל כך שלאיראנים יהיה כדאי לקיים אותו.

והם אכן קיימו אותו – לדעת כל גורמי המודיעין, הם של האום, והן של האמריקאים והישראליים.

מי שהפרו אותו היו בעלי הברית הטמאה, ברית הטראמפתניהו.

כל הסכם עם הפלשתינאים צריך להיות כזה שיהיה להם כדאי לקיים אותו.

כל זה, כמובן, אם אנחנו רוצים לסיים את הסכסוך הישראליפלשתינאי – רצון שבינתיים לא נראה אפילו באופק הרחוק ביותר.

ראשית – אם רוצים, אפשר להמשיך, אם לא רוצים – אפשר להמציא כל מיני תירוצים, להאשים את כל העולם (חוץ מאשר את עצמנו), ולסגור את הבאסטה.

נניח שאנחנו רוצים … מה עומד בדרכנו?

ראשית, כאמור – עניין בטחון המדינה, עליו עמדנו לעיל, וביתר פירוט גם להלן, בפרק המכשול העיקרי, התירוץ השכיח.

הבא בתור הוא השיקול המשיחי.

השיקול המשיחי

לעניין השיקול המשיחי, דהיינו גבולות ההבטחה האלוקית, חזרה לארץ אבותינו, וכו’, הרשו לי להשתמש במשוואה שיש אצלנו (רבים מדי) האומרים כי חייהם של מיליון ערבים לא שווים שערה משערות ראשו של ילד יהודי“, וברוח זה לומר כי בעיני כל גבולות ההבטחה האלוקית, חזרה לארץ אבותינו, וכו’, לא שווים אפילו שערה אחת משערות ראשו של ילד יהודי.

כמובן שיש הסבורים אחרת, יש ההסבורים כי הארץ אינה ארצנו, וגם לא נחלת אבותינו, אלא, כאמור, פיקדון היא בידינו מעם השם יתברך, ועלינו החובה להגן עליה עד טיפת דמו האחרונה של היהודי האחרון עלי אדמות. אין לי בעייה עם אלה: שיגנו עליה עד טיפת דמם האחרונה שלהם ושל כל המהרגין עצמם באוהלה של תורה – אבל לא של אלה הסבורים שהאדם נברא בצלם אלוקים, אשר לשיטתו, כפי שאני מבין אותה, חיי אדם קדושים ומקודשים יותר מאשר גרגרי חול, יהא כינויים אשר יהא.

ובקיצור: השיקול המשיחי והשלום המיוחל לעולם לא יוכלו לדור בכפיפה אחת.

בלי טריקים ובלי שטיקים

מעבר לעניין הביטחוני של מדינת ישראל בכל הסדר מדיני עם הפלשתינאים, לא תהיינה שום התחכמויות סטייל בנימין (“בלי טריקים ובלי שטיקים“) נתניהו, והמדינה הפלשתינאית תהייה מדינה לכל דבר: יהיו לה גבולות טריטוריאליים (רוב הגבולות הם טריטוריאליים, מיינד יו), יהיו לה דגל וסמל משלה, היא תהייה חברה מלאה באום (מדינת ישראל תהייה שותפה לבקשת החברות, כמובן), היא תקיים את כל מאפייני הריבונות: מטבע משלה, יחסי חוץ משלה, משטרה ובטחון פנים משלה, שירותי בריאות, חינוך, דואר וכו’ משלה, וכן הלאה.

מדינת ישראל לא תוכל לפלוש לתחומי המדינה הפלשתינאית אלא בהסכמתה של זו, או עי הכרזת מלחמה או נקיטת פעולה צבאית משמעותית, כמותנה בסע’ 40 לחוק יסוד: הממשלה, אשר זה לשונו:

הכרזת מלחמה או נקיטת פעולה צבאית משמעותית

40. (א) המדינה לא תפתח במלחמה ולא תנקוט פעולה צבאית משמעותית העלולה להוביל, ברמת הסתברות קרובה לוודאי, למלחמה, אלא מכוח החלטת הממשלה.

(א1) […].

(ב) אין בסעיף זה כדי למנוע פעולות צבאיות אחרות הנדרשות למטרת הגנה על המדינה וביטחון הציבור.

(ג) […].

אפשר להתווכח על פרט זה זה או אחר, אבל, כאמור, אם מדינת ישראל לא מציעה לפלשתינאים מדינה “מדינתית”, היא לא רוצה שלום.

עם חיותאדם כאלה אפשר לעשות שלום?!”

התשובה היא: לא, אי אפשר!

התשובה היא שלילית, אבל לא משום שהם לא חיות אדם (הם כן!), אלא משום שהם אינם מדינה.

אותם חיותאדם הם יחידים או ארגונים לאמדינתיים, אשר יש להם מטרות משלהם, ולענייננו המטרות האלה יכולות להיות הכל בין מדינה החיה בשלום עם מדינת ישראל, לבין השמדתה של ישראל וזריקת היהודים לים.

עם אלה אשר רוצים מדינה החיה בשלום עם מדינת ישראל, אפשר לבחון את כנותם, ואפשר לדבר על תנאים שיבטיחו את השלום איתם – וזה לבטח ייעשה.

ומאידך, אלה אשר חותרים להשמדתה של ישראל וזריקת היהודים לים סביר להניח שלא יסכימו לשום הסדר שאין בו חיסולה של ישראל וזריקת היהודים לים, כך שלגביהם השאלה הזאת לא מתעוררת.

יטען הטוען: הם יעמידו פנים שהם רוצים מדינה משלהם החיה בשלום עם ישראל, אבל בסתר הם יכינו לנו 7.10 גירסה 2.0 … אבל אם יהיה לנו חשד כזה, אפשר יהיה להעמידם במבחן, כאמור לעיל, והדרא קשיא לדוכתיה.

הם רוצים רק להשמיד את מדינת ישראל ולזרוק את כל היהודים לים!”

את הטענה הזאת אני שומע השכם והערב, ותמיד הטוענים מצפים ממני להתווכח איתם, ולנסות לשכנע אותם שהערבים אחוזי תשוקה אובססיבית לשלום, ושכל הפגנות השרירים שלהם הן רק לתצרוכת פנימית“, בשביל הבייסשלהם, יעני.

אפשר לחשוב שהם באמת מעוניינים לשמוע בלב פתוח את דעתי, ואף נכונים להשתכנע, כאשר כל מטרתם אינה אלא לנצח בוויכוח הזה. הם לא רוצים לאכול ענבים, אלא לריב עם שומר הכרם.

אבל אני לא נופל בפח שלהם. אני אוחז את השור בקרניו, ומחזיר להם כהאי לישנא: על בסיס ההנחה שהם אכן רוצים רק להשמיד אותנו ולזרוק אותנו לים! – האם אנחנו יכולים לשנות את רצונם זה, ולא רוצים, או שאנחנו רוצים לשנות את רצונם זה, ולא יכולים?

במקום האנחנוהזה אני מציב, לפי העניין, את מדינת ישראל, את הג’ניוס היהודי, או את בנימין נתניהו – גדול המדינאים שקמו למדינת ישראל מאז ומעולם.

והנה, כמה מפתיע, אף ביביסט ואף אחד ממעלי הטענה הזאת מעולם לא ענה לי על השאלה המתבקשת הזאת.

והמצב הזה לא משתנה גם כאשר אני מבקש להקל עליהם ואומר שגם לא יודעהיא תשובה.

ובעניין הזה אין הבדל בין המשכיליםשבמשכילים (ראו כיצד נגמרו חילופי התגובות שלי עם בעל המאמר הזה), שבהם לבין הבבוניםשבבונים שבהם.

זה עוד חלק מהטרגדיה של הימין הישראלי, שאין להם תשובות לשאלות שהם עצמם מעלים על ראש שמחתם.

לתת להם מדינה זה פרס לטרור

אפשר לראות את זה גם כך, אבל, מה לעשות, מי שמנצח בתחרות, מקבל פרס, ובתחרותשהחלה ביום 7.10.2023, שעה 0629, ונגמרה במוצאי אותו היום, החמאס ניצח, ואנחנו נחלנו מפלה מבישה, מכה אנושה וכואבת.

לא למותר לציין כי כאשר אנחנו מנצחים בתחרויות כאלה, גם אנחנו לא מוותרים על הפרסים שלנו.

את יחיא סינואר הצלחנו להרוג (ממש לא בכוונה, ולמרות התנגדותו העקבית והנחרצת של גאוננו הגרב (הגאון רבי בנימין)), אבל עד שהתאונה הזאת קרתה הוא הצליח להרוג לנו כ-2000 חיילים ואזרחים (לא סופי), ועדיין אחיו החי, ממלא מקומו, מחזיק מולנו 98 קלפי מיקוח (נכון לעת כתיבתן של השורות האלה), הוא פגע באגו הלאומי שלנו (ובתור בעל אגו נפוח משלי אני מבין דבר או שניים בענייני אגו), הוא גם הצליח להבאיש את ריחנו בכל העולם, ועל הריסות הרצועה ולמעלה מ-40,000 ההרוגים בצד שלו (גם כן לא סופי) הוא לא הזיל אפילו רבע דמעה.

אם היינו שואלים אותו על האופציה לחזור במכונת הזמן ל-6.10.2023, הוא לבטח היה אומר לנו שביום המחרת הוא היה עושה לנו שוב בדיוק את אותו הדבר.

אם אותנו היו שואלים על האופציה לחזור במכונת הזמן לשנת 2009, ליום בו בנימין נתניהו היה מועמד הליכוד לראשות הממשלה אשר הבטיח למוטט את שלטון החמאס” (והחזרה הזאת כולל גם החזרה לחיים של כל המתים, החזרה לאוצר המדינה, ומשם לכיסיהם של משלמי המסים, את כל מה שהוצאנו מאז) – אף אחד מאיתנו לא היה מציע לעשות שוב בדיוק את אותם הדברים.

אולי בנימין (“מי שלא רוצה מדינה פלשתינאית צריך לתמוך בחיזוק החמאס“) נתניהו ובצלאל (“החמאס הוא נכס למדינת ישראל“) סמוטריץ’ היו מציעים לעשות שוב את אותם הדברים, אבל, למודי ניסיון משיחיסטי מר, אנחנו לא היינו בוחרים בהם שוב.

אבל לא, אנחנו לא ניצחנו, וגם לא ננצח, במלחמה הזאת.

אנחנו לא ננצח כי החזרה במכונת הזמן עדיין בלתי אפשרית, ואנחנו נלקק עוד שנים רבות את פצעי הניצחוןהמוחלטשראש ממשלתנו מבטיח לנו, אוטוטו.

וראו גם:

מלחמת לבנון השנייה – נצחון/תבוסה/תיקו; מאזן רווח והפסד.

ואגב אורחא: גם מדינת ישראל קמה כפרס לטרור: מלון המלך דוד, ליל הגשרים, רצח 2 הסרג’נטים הבריטיים (אחד מהם היה יהודי כהלכה) ופעולות טרור איןספור – בלי כל אלה, ייתכן מאוד שהיום היינו עדיין נתינים של הכתר הבריטי.

המכשול העיקרי, התירוץ השכיח

טענתם העיקרית של המתנגדים להקמתה של מדינת פלשתינאית היא, כאמור, שמדינה פלשתינאית מסכנת את עצם קיומה של מדינת ישראל“.

כדגימתאקראי, מיני רבות, לסיכון הזה הם טוענים שהגבעות עליהן תקום מדינה כזאת חולשות על נתבג“, אבל מומחים לגאולוגיה לוחשים באוזני שהסבירות לכך שהגבעות האלה צצו רק לאחר מלחמת ששת הימים היא לכל היותר אפס.

הם גם מתעלמים מכך שלפני התשכז הגבעות האלה היו בשליטתה של מדינת אוייב, וכשהיא החליטה לצאת למלחמה נגדנו, לא מהגבעות היא ניהלה את המלחמה, והיינו ערוכים דיינו למנוע את זה.

אבל באשר לסכנה הנשקפת לנו מהמדינה הזאת, אין לי אלא לחזור שוב ושוב ולאחוז את השור בקרניו: אני לא חולק על כך שמדינה פלשתינאית מסכנת את קיומה של מדינת ישראל, אבל השאלה היא מה הסיכון למדינת ישראל בכל אחד מהפתרונות האחרים.

ובמלים פרוזאיות יותר: “כמה זה בארונות“, בכל פתרון שיהיה, ושאר העלויות תתווספנה גם כן, אבל במקום נמוך יותר.

על הצורך במחקר מקצועי

כדי להגיע לתשובה, אפילו מקורבת, צריך לערוך מחקרים, אבל אף אחד לא מוכן לערוך מחקרים שיהרגו לו את הבייבי שלו, שיהרסו לו את התיזה.

אני מדבר על הצורך במחקרים כאלה זה כארבעים שנה.

על הצורך במחקר על האמצעים היעילים במאבק בתאונות הדרכים, עמדתי בשנת 1986, תחת הכותרת האוכפים בע”מ, וריעננתי את הנושא בשנת 2016, בפנייתי אל חברי ועדת הכלכלה של הכנסת, לקראת הדיון בעניין תאונות הדרכים.

מחקר דומה ברוח זה הצעתי בכעניין יעילות גדר ההפרדה לעומת אמצעים אחרים להגנה על ביטחוננועשרת המיליארדים שהשקעתם בגדר ההפרדה חסרו לכם עכשיו: אידיוטים, נמאסתם!!!.

אבל, כאמור, אף אחד לא מוכן לערוך מחקרים שיהרגו לו את הבייבי שלו, שיהרסו לו את התיזה.

והוא הדין גם באשר לפתרונות האפשריים לקונפליקט הישראליפלשתינאי, כפי שנראה מיד – גם כאן אף אחד לא רוצה בדיקה מקצועית שעשוייה להרוס לו את התיזה.

הצעתי למשאלעם

במאמר היהודים והערבים, ישראל והפלשתינאים: אחרי כל השגיאות שנעשו – מה עכשיו?

היהודים והערבים, ישראל והפלשתינאים: אחרי כל השגיאות שנעשו – מה עכשיו?

הצעתי מיתווה לפיו:

א. תתקיים הערכה מקצועית לאומית (עם מחקר, כאמור לעיל) לגבי ההשלכות של כל אחד מהפתרונות התיאורטיים האפשריים – ספירת ארונות, השפעה על כלכלת המדינה, יחסי החוץ שלנו, וכו’, וכו’.

כיוון שמדובר בהערכה מקצועית, למערכת הפוליטית לא תהייה בה כל נגיעה (זה יבוא בהמשך…).

אם לא תקויים הערכה כאמור, אז לא תקויים, והמיתווה ימשיך בכל זאת.

ב. בעקבות ההערכה המקצועית יתקיים משאל עם על הפתרון לסכסוך הישראליפלשתינאי, ובו כל מצביע ישקלל גם את ערכיוהוא, ושם, כמובן, הכל יהיה פתוח גם לתעמולה פוליטית.

כך, למשל, אם מפלגה תגיד שאמנם פתרון שתי המדינות יעלה לנו בפחות ארונות, אבל הארץ אינה שלנו, אלא פיקדון היא בידינו מעם השם, ועלינו להגן עליה עד טיפת דמו האחרונה של היהודי האחרון בחלד – היא תנסה לשכנע בכך את הבוחרים, ומי שישתכנע – ישתכנע ויצביע בהתאם.

לא למותר לציין שגם הנצחת המצב הקיים תהייה בין הפתרונות שיועמדו להצבעה.

ג. משאל העם יהיה דושלבי, כאשר בשלב הראשון ייבחר הפיתרון המקובל עי רוב הבוחרים, והממשלה תוסמך לפעול למימושו.

אם בסיבוב הראשון של השלב הראשון לא יהיה רוב לשום פיתרון, יקויים סיבוב שני בין שני הפתרונות שיקבלו את מספר הקולות הרב ביותר.

ד. הממשלה תפעל למימוש הפיתרון שייבחר, וזה כולל גם הסכמה עם גורמים חיצוניים, לפי הצורך.

ה. הפיתרון שיגובש עי הממשלה יאושר לפי חוק היסוד הקיים בעניין משאלי עם.

הקשיים שבהצעה

ההצעה שלי אינה הצעה רשמית של מדינת ישראל, אלא רעיון כללי, שאם הוא יתקבל, יהיה צורך למלא את כל הפרטים החסרים, ולענות על כל השאלות.

אני עצמי השתדלתי לענות על כל השאלות שעשויות להתעורר, אבל לא התיימרתי לענות על הכל.

לא אסיים כאן בלי להביא את תגובתו של אילן גלעדי, בשולי המאמר:

ההצעה הזאת נשענת על חוסר הבנה מוחלט של הבעייה מנוקדת ראייתם של המוסלמים , ונשענת על ראייה אחרת של יתר העמים שאינה מכירים באיסלם , שמאפשרת כל מיניי פיתרונות כגון אלו שהצעתה, טוב להיום ועל פי מבחני התוצאה אין כל היתכנות להביא לאיזה שהוא, הסכם, הסדר, הבנה, או משאל כל שהוא, ללא מהפך בסיסי בתפיסה האיסלמיסתית של העימות , וכל הצעה או ניסיון להציע את זה הוא הבל הבלים.

ואני עונה לו:

אילן, לא קראת את המאמר עד הסוף.

עניתי בו גם על ההערות האלה.

והוא לא חזר אלי יותר.

למען ההבהרה: הקורא הזה חשב שאני מציע את פתרון שתי המדינות, ולא שם לב שאני הבהרתי בפירוש שאני לא מציע שום דבר, רק דרך לצאת מהקיפאון בו אנחנו נתונים.

על אמינות הפלשתינאים, ועל אמינותנו שלנו

השכם והערב אנחנו שומעים פזמונות מסוגת עם הערבים האלה אתה מציע לעשות הסכמים“?

אז לא, אני מציע את קו המחשבה שהנחה את עורכי ה-JCPOA, הוא הסכם הגרעין משנת 2015 עם האיראנים, עליו עמדתי למעלה מכאן, והוא, כאמור, לא היה בנוי על אמון הדדי, אלא על חשדנות הדדית, ותנאיו היו כאלה שלאיראנים היה כדאי לקיים אותו, והם אכן קיימו אותו, ומי שהפר אותו היה הנשיא האמריקאי הכי ידידותי לישראל מאז בריאת העולם“, בלחצו של מבטיחהרוטציות הידוע שלנו.

על האמינות של מדינת ישראל בקיום הסכמים ניתן ללמוד גם מהסיפור הזה:

עכשיו כבר מותר לגלות: על ההסכם החשאי בין ישראל לפלשתינאים.

הכשרת הלבבות

אנחנו לא יודעים מה תהיינה תוצאות המשאל, על שני שלביו, דהיינו מה תהייה החלטת העם, על פי החלטת הממשלה שתאושר בשלב השני של המשאל, אבל לא מן הנמנע שמימושה יהיה כרוך בניתוח קשה. ניתוח שקשה יהיה לעכלו, וקשה עוד יותר לחיות איתו – בעיקר אם יוחלט לפנות יישובים, ערים והתנחלויות, בלי שתינתן לתושבים האופציה להישאר בבתיהם בשטחים שייקבעו למדינה הפלשתינאית.

לפיכן יהיה צורך למנוע מראש אירועים אלימים אותם חווינו בעבר.

יש להבטיח זאת מראש עם כל ההנהגות הפוליטיות, החל מהשמאל הקיצוני, עבור במרכז על כל גווניו, וכלה בימין הקיצוני, כולל גם את הזרמים הדתיים השונים, וכולל גם את הנהגות היישובים שהדבר עלול לפגוע בהם.

יש לדרוש מכולם התחייבות לכבד את תוצאות המשאל, תהיינה אשר תהיינה.

למי שיש ספק: אני הראשון שמתחייב מראש, עכשיו וכאן, לכבד את התוצאות האלה, למרות שאני לא יודע מה הן תהיינה.

לא קשה לדמיין מצב בו היישובים שבשטחים“, כולם או מקצתם, לא יסכימו להתחייב לכבר את התוצאות. ייתכן שיהיו מעט כאלה, וייתכן שיהיו רבים, רבים מאוד, שיודיעו שיתנגדו, אפילו בכוח, לכל צורה של פינוי.

במקרה כזה המדינה תצטרך להחליט מראש מה לעשות, וקיימות כמה אפשרויות (התלויות, בין השאר, בשיעור ההתנגדות הצפוי). כך, בין השאר:

א. לוותר מראש על המשאל, ולהודיע קבל עם ועולם שמדינת ישראל לא תהייה מוכנה, בשום פנים ואופן, להשלים עם מדינה פלשתינאית, וכיוון ששלום“, כאמור, מעצם הגדרתו, הוא בין מדינות, מדינת ישראל לא רוצה שלום עם הפלשתינאים;

ב. לפנות בכוח את המתנגדים;

ג. לצאת מהשטחים, להוציא מהם את הצבא ואת שאר הגופים השלטוניים של המדינה, ולתת לתושבים להתבשל במיצים של עצמם.

החוק

אם יהיה צורך בפינוי לאמוסכם של יישובים, יהיה צורך בחוק של הכנסת, כמו שהיה בזמן ההתנתקות (רצוי אפילו חוקיסוד).

אם וכאשר יחוקק חוק שכזה, אנחנו נראה את אבירי עליונות המחוקק, מתעבי הבגץ, יריב לוין, שמחה רוטמן ושותפיהם, רצים לבגץ כמטורפים נשוכיאיילת, וטוענים לאי חוקתיותהחוק, משום שהוא עומד בסתירה לערכי היסוד שעליהם קמה מדינת היהודים“…

וכבר היינו בסרט הזה!

וכבר היינו גם בסרט הזה!

הכשרת הקרקע

אנחנו לא יודעים מה תהיינה תוצאות המשאל שאני מציע, אבל אם יהיה צורך לפנות יישובים, אל לנו לחזור על שגיאות העבר.

בפינוי ימית יכולנו למכור את הבתים בכסף טוב, אבל אריאל שרון העדיף להרוס אותם.

בפינויים אחרים, ככל הזכור לי, השאלה הזאת כלל לא התעוררה – אולי משום שלא הפנמנו את לקחי העבר, אולי משום שלא נמצאו קונים, אולי משום שהבתיםהיו מבנים ניידים, ואולי משום שהמקרקעין שפונו הוחזרו לבעליהם החוקיים, ואי אפשר לדרוש מבעלים חוקיים שיקנואת רכושםהם.

ככל הידוע לי, מפוני גוש קטיף, חלקם לפחות, עדיין חיים בפתרונות זמניים“.

את כל אלה צריך למנוע מראש.

המדינה צריכה להקצות מראש קרקע להקמת העתקלכל יישוב שיפונה, ולממן את בנייתו ממשאביה. כדי להפחית את ההתנגדויות יש לבנות לכל משפחה בית גדול יותר, מרווח יותר, מזה שהיא תיאלץ לעזוב.

מאיכן תיקח המדינה את הכסף לשיחזורהזה?

הייתי אומר זבשה, אבל סביר להניח שגורמים בין לאומיים שיתמכו בהקמת המדינה הפלשתינאית ישושו להצעה לקנות את כל המקרקעין שעתידים יהיו להיכלל בשטחיה, ובכספים האלה ניתן יהיה לממן את הבנייה החדשה, “כולה או מקצתה“.

על פי התהום

למדינת ישראל ולכולנו ישנן הרבה בעיות.

יש לנו בעיות כלכליות, יש לנו בעיות של כפייה דתית, יש לנו בעיות עם גיוס החרדים, ואלה רק אפסהקצה של כל הבעיות שיש לנו.

עם כל איהנעימות והקשיים בדבר, אף אחת מהן אינה בעייה קיומית למדינה.

הקונפליקט הישראליפלשתינאי הוא בעייה קיומית לנו. הוא ירדוף אותנו עשרות ומאות שנים, והוא יאכל אותנו בלי מלח – בחיי אדם, בכלכלה, ביחסינו עם העולם החיצוני (העולם המערבי, העולם הערבי, העולם המזרחי וכל שאר העולמות).

עכשיו בואו נתאר לעצמנו את שתי אפשרויותהקצה למצב בו הקונפליקט הזה ישלוט בנו לעולמים.

האפשרות הטובהביותר לנו היא שהפלשתינאים סוףסוף יבינושהזמן פועל לרעתם“, והם ישלימו לנצח עם המצב הקיים.

האפשרות הרעה ביותר היא שהפלשתינאים האידיוטים לעולם לא יבינומה טוב ומה רע להם (כי הם הרי אידיוטים), וכל 50 שנים ויום אחד אנחנו נקבל אירוע כמו זה שחווינו בשביעי באוקטובר.

גם אם נרצה מאודמאוד, הפתרון המוצע כאן לא יהיה חף מקשיים, אשר רק את חלקם מניתי כאן.

אם לא נרצה, נמשיך להתבשל במיצים של עצמנו, נמשיך לספור ארונות, ונמשיך להתבכיין ולהאשים אחרים, שיש להם אינטרסים משלהם, והם לא ממש משתוקקים לרקוד לפי חלילינו.

כמו שאתם מכירים אותי, וכמו שאני אומר כל הזמן, לא תשמעו ממני מילה וחצי מילה על הפתרון המועדף עלי, כי זה, מבחינתי, “פוליטיקה נטו“.

העיקר, מבחינתי, הוא שמדינת ישראל תחליט סוףסוף מה לעשות עם הבעייה הזאת: רוצה להנציח את המצב? שתגיד; רוצה לחטוף 7.10.2023 נוסף תוך 50 שנה ויום – שתגיד (ואם תבקש יפה, היא תקבל את זה מוקדם יותר).

אבל מה שחשוב יותר מכל הוא שאת האחריות להחלטה הזאת היא לעולם לא תוכל לגלגל לפתחם של הרמטכלים שיקומו לנו בכל דור ודור.

_____________

למאמרים הקודמים בסדרה:

מדינה מטורפת, על פי התהום (א): נרצה או לא נרצה, מדינה פלשתינאית קום תקום.

מדינה מטורפת, על פי התהום (ב): היהודים והערבים, מדינת ישראל וההנהגה הפלשתינאית: מי רוצה שלום ומי לא רוצה?

_____________________

Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump

###

למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות

______________________

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו מבחן בוזגלו אמרו מבחן אלישבע*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עוד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמהזרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר