נניח שעמי איילון היה מאמן קבוצת כדורגל. האם היה מעדיף שוער חלש על שוער מצטיין? עמי איילון יודע: טעות בבחירת השוער- והוא מסתבך עם האוהדים.

ומה אם צריך להחליט בין ראש ממשלה מושחת וכושל, למחליף ממפלגה יריבה??

“לפני שזורקים את ראש הממשלה, צריך לבדוק את החלופה”, זה מה שאמר המועמד המוביל להנהגת העבודה, ליעקב אילון ומיקי חיימוביץ’, יום לפני פרסום דו”ח הביניים של ועדת וינוגרד (29.4.07). “ואם החלופה היא ביבי נתניהו”? היקשה עליו אחד המראיינים. “אז אולמרט עדיף”, השיב בנחרצות.

בדמוקרטיה בריאה, העדפה כזו, הייתה מחסלת לו את הקריירה. מפני שהיא מכילה בתוכה שני מסרים אסורים. הראשון: מנהיג כושל ומושחת, איננו פסול אוטומטית, והמסר השני: התעלמות מרצון הבוחר. איילון היה רוצה שנחשוב שההעדפה שלו מוכיחה שהוא איש פרקטי עם חשיבה רציונאלית. מה שראינו כאן, זוהי חשיבה פרימיטיבית.

עמי איילון הוא בלוף מסוכן. אני מפקפק בתבונתו, ובטוח באוריינטציה האנטי דמוקרטית שלו. ותעשו לי טובה, אל תספרו לי שהיה ראש השב”כ. אני נימנה על אלה המשוכנעים, שהקידום שלו בצה”ל (כמו של עוד כמה דפרים), הוא תוצאה של השתייכות למיליה.

מה שיש לנו כאן זה מנהיג, שאומר לנו האזרחים, שבתנאים מסוימים, הוא מוכן לקבל ראש ממשלה חשוד בפלילים, ושוועדה מכובדת קבעה שהוא נכשל במבחן העליון של מנהיגות: ניהול מלחמה. “תנאים מסוימים” אם לא הבנתם = האינטרס שלו.

לשאלה “מי עדיף: נתניהו או אולמרט”?, יש תשובה אחת נכונה. אחת בלבד ואותה לא שמענו מאיילון. היה צריך להשיב: “ראשית, מי שנכשל – הביתה! הגיע הזמן שנאמץ נורמה שחסרה כאן: קבלת אחריות!! שנית, אנחנו חיים במדינה דמוקרטית, וחובתנו לכבד את רצון האזרחים. אם יירצו את נתניהו, יקבלו אותו. אם ירצו מוכשר ממנו – יצביעו בעדי”.

יום לאחר הראיון שבו הסגיר את השקפתו האנטי דמוקרטית, פורסם דוח הביניים של ועדת וינוגרד (30.4.07). עמי איילון שמע, ונחרד. הראיון מיום קודם, הוכיח את פזיזותו. למחרת זיגזג והוציא הודעה: “על ראש הממשלה אהוד אולמרט להתפטר”!

זה לא מקרה, שלא שמענו את התשובה הנכונה מעמי איילון. האיש משתייך לקולקטיב שמבחינתו היריבים מימין – המצביעים והמנהיגים- לא נחשבים. טדי קולק כזה. מותר לשנוא אותם. קבלו ציטוט: “אני יודע בוודאות שמרגלית הר-שפי לא ידעה שיגאל עמיר עומד לרצוח את ראש הממשלה יצחק רבין. אני יודע את זה מודיעינית, הייתי ראש השב”כ”. (ynet– 19.4.07).

במילים פשוטות ראש השב”כ לשעבר מודה: ידעתי שכתב האישום נגד הר-שפי, כולו עלילה. המסכנה, בגין העלילה הזו, נכלאה ונחשפה לנחשול שנאה על לא עוול בלשונה. במדינה מתוקנת, הגילוי של איילון היה צריך להרעיד את אמות הסיפים. בישראל הבולשביקית – נאדה!

שני דברים ניתן ללמוד מהגילוי הזה. לשניהם יש קשר למוסר וצדק. הראשון: איילון ידע והחריש! אילו דיבר בזמן, יכול היה למנוע מהשופטים מלהיכשל. והשני: לא הייתה לו שום בעיה לראות בכליאתה של יהודיה חפה מפשע. שתיקתו, היא סוג של שותפות.

עכשיו אם תחברו את השתיקה הזו של איילון, לציטוט הבא, תבינו כמה האיש הזה מסוכן: ”אגיד את זה במילים ברורות: בחיי כל מדינה או אומה יש יותר מאלטלנה אחת” (ידיעות-אחרונות/ 14.11.03). הוא אמר: אגיד את זה במילים ברורות…

מה יש לדבר: עמי איילון, לא מפחד ממלחמת אחים. את זה הוא אמר, בימים שהרגיש משוחרר מבחינה פוליטית. היום הוא מחזר אחרי מצביעים, ולכן לשונו מאופקת וטקטית.

הפופולאריות הרבה שלו – למרות חוסר ניסיונו המיניסטריאלי – בקרב מתפקדי העבודה, מקורה בחוסר אונים של השמאל. אין להם מי.

אחרי שהמיטו עלינו את אוסלו והניסו את צה”ל מדרום לבנון, והעלו לשלטון את החמאס, ותמכו בעקירת אלפי יהודים מביתם, השמאל נותר ללא מנהיגים ראויים. עמיר פרץ הוא טעות היסטורית, אהוד השתקן ברק – הוא כישלון מוכח, דני יתום מתקשה להשתחרר מהדימוי של “נושא כלים”, אופיר פינס ניתפס כעגבנייה ירוקה, ושמעון פרס, שבקלות יכול לזחול לכור מחצבתו – כבר לא קונה עגבניות ירוקות.

מסקנתי ברורה: אזרחי ישראל יזכו למנהיגות ראויה, רק אם התקשורת תספק לאזרחים מידע מהימן נטול מניפולציה. אם לא – שוב ושוב ניכשל בבחירת אתרוגים, שבהגיע רגע המבחן, יתברר לכולנו שהם אינם אלא תפוחים רקובים.