בעיית ההסדר המדיני בינינו לבין ה“לא עם” הלא–יהודי החי בשטחי ארץ ישראל שבין הים התיכון לבין הירדן, ומחוץ למה שהיה פעם “הקו הירוק“, ולבין העולם הערבי כולו היא עניין של חיים ומוות: האם לנצח נקיז דם יהודי (מי סופר דם ערבי …).

ראו עד כמה אני זהיר בדברי: אם הייתי אומר “הפלשתינאים” היו מתנפלים עלי ואומרים לי “אין עם כזה“, וכך היו עושים לי גם אם הייתי אומר “הקו הירוק“.

ואני גם זהיר מלהשתמש במילה “שלום“, כי גם זו נחשבת כ“משהו גס“.

לאחרונה הצגתי לתומכי ביבי הנחה:

“אם וכאשר יבוא השלום יפרוץ, ויורידו מהמדפים את הסחורה של ביבי (שנאת ערבים והפחד מהם) – אתם תנהרו באוטובוסים של עמותות ה“סמול” לחיקו החמים של השמאל הסוציאליסטי”.

יחד עם ההנחה הזאת הצגתי גם שאלה: לאן, לדעתכם, יילכו מצביעי–ביבי שונאי–הערבים מהשכבות הסוציו–אקונומיות הנמוכות, אם וכאשר יבוא השלום?

לשאלה הזאת ישנן כמה תשובות אפשריות:

האחת – הם ישארו נאמנים לביבי הקפיטליסט גם כאשר זה יקרה;

השנייה – הם ישבו בבית, ולא יילכו להצביע;

השלישית – הם יילכו אל חיקו החמים של השמאל הסוציאליסטי;

הרביעית – הם יתפזרו לכל המפלגות, לפי התמהיל הפוליטי הכללי,

וכן הלאה, וכן הלאה, והכל בנוסף לתשובת “אני לא יודע“.

ומה קיבלתי מהנשאלים? השלום לעולם לא יבוא, אתה תמים, אתה סמולני, הערבים רוצים דבר אחד בלבד: להשמיד אותנו, לזרוק את כולנו לים!

על כך הבהרתי: ראשית – אמרתי “אם וכאשר“, וזה אומר שאני לא מבטיח שלום, אלא רק שואל על אוהדי–ביבי, ומי שלא יודע שיגיד “לא יודע“, או שלא יענה, ושנית – כשם שאתם ריבונים על התשובות שלכם, כך גם אני ריבון על השאלות שלי, ואין לכם רשות לכופף את שאלותי ולהתאימן לתשובות שלכם.

נו, אם אתם חושבים שזה עזר – לא רק שזה לא עזר, אלא חטפתי מטר בלתי פוסק של הטרלות.

המסקנה: אוהדי ביבי לא מסוגלים אפילו לחשוב על אפשרות שיבוא פעם שלום לאזורנו.

ומדוע? משום שביבי מוכר להם בדיוק את מה שהם אוהבים לשמוע: שנאת הערבים, והפחד מהם.

ומדוע ביבי מוכר להם את שנאת הערבים? משום שהוא לא רוצה שלום.

ומדוע ביבי לא רוצה שלום? משום שאם יבוא השלום, לאופיום–להמונים שהוא משווק כבר לא יהיה ביקוש בשוק הפוליטי, וזה יהיה סופה של מלכות בנימין הראשון.

לא, אל תבינו אותי שלא כהלכה: אני לא בעד שלום-ללא-ביטחון, ובכל הסדר שיוצע אני אשאל מה הביטחונות לכך שלא יישפך עוד דם יהודי?

אבל אוהדי ביבי אינם מגיעים לעניין הביטחונות. הם מעדיפים מלחמה בלי ביטחונות על שלום עם ביטחונות.

הבעייה השנייה: ביעור השחיתות השלטונית

ביבי נתניהו מסובך בפלילים.

מבחינת החוק הוא עדיין “בחזקת זכאי“. מהבחינה הציבורית הוא חשוד שעשוי למצוא את עצמו בכלא.

מה אומרים אוהדיו של ביבי? “הוא זכאי! הוא זכאי!!!” – כמו שאמרו אוהדיו של אריה דרעי, אשר כיום אף אחד מהם לא מקדיש את זמנו ומרצו כדי להגן על חפותו (השוו, למשל: עמוס ברנס, רומן זדורוב ואפילו משה קצב, אשר יש לפחות אדם אחד, אודי פרלסמן, אשר לא מניח לנושא הזה).

מאיפה יודעים אוהדי ביבי שהוא חף מכל אשמה?

אני, למשל, לא מכיר את חומרי החקירה, ולכן אני שותק ולא נוקט עמדה.

האם הם, אוהדי ביבי, אכן למדו את כל ארגזי הראיות והעדויות שהצטברו במשטרה והועברו לפרקליטות וליועץ המשפטי לממשלה?

לא, הם לא למדו, ושלא יספרו לי מאות ואלפי הצועקים “ביבי זכאי! אין כלום כי לא היה כלום!!!” שהם ביקרו בפרקליטות המדינה, ועיינו בכל הארגזים. אם הם יגידו את זה – הם משקרים.

אלא מאי? כאשר מואבסים ומפוטמים בשנאת הערבים אפשר לחרוץ דין גם בלי להכיר את הראיות.

צועקי “אין כלום כי לא היה כלום” אומרים כי בפרקליטות משקרים ותופרים תיקים, וזו “הוכחה” שביבי זכאי …

אז תודה לכם שגיליתם לי מי הם שי ניצן ושות’, דברים שאני מכיר מהעבודה המקצועית עוד לפני שאתם עמדתם על דעתכם הפוליטית.

קראו, למשל, את זה: חלאות–אדם או סתם “טועי–דרך?” (ו): על המרמים את בית המשפט, בשם המדינה, קראו היטב, קראו שוב ושוב, ואמרי לי אם אתם מריחים במאמר הזה שמץ–של–שמץ–של–שמץ של פוליטיקה.

זה בדיוק העניין: כל אלה שתקו כאשר העמידו לדין את אשר ידלין, את אברהם הירשזון ואחרים, הם שתקו כאשר המשטרה המליצה להעמיד לדין ארבעה מעמיתיו של ביבי (חיים כץ, יעקב ליצמן, אריה דרעי, דוד ביתן), והמשיכו לשתוק גם כאשר היוהמ“ש, אביחי מנדלבליט, החליט להגיש אישום פלילי נגד חיים כץ.

רק לטובת ביבי הם יוצאים לרחובות.

הם מקוננים וזועקים חמס על תפירת תיקים לביבי, אבל הם בעצמם תופרים לו תעודת–זכאות, בלי שום בסיס.

אז לא, אני לא קובע את אשמתו, אני רק אומר שאת העבירות המיוחסות לו בכתב–החשדות שהגיש לו מנדלבליט יש לברר עד–תום כפי שמבררים את אשמתו של כל אדם אחר.

עוד לעניין זה: מה עניין חזקת החפות לביבי נתניהו? – נאום–תשובה לקשקשנים אשר מדברים “משפטית” בלי לפתוח את ספר החוקים.

וזה בדיוק מה שמפריע להם: בירור אשמתו של ביבי נתניהו מסכן את המשך שלטונו של נביא השנאה והפחד מפני הערבים, בדיוק כמו השלום המיוחל, עליו דיברנו לעיל.

כמה הערות לקראת יום הבחירות, מחרתיים, ה-17.9.2019

הערה א’: אני לא מכליל

מכל האמור לעיל אפשר להסיק כי לדעתי כל תומכי ביבי, עד האחרון שבהם, רוצים שחיתות ולא רוצים שלום, וזה ממש לא כך.

אני מדבר רק על האלקטוראט ה“שולי” – אותו “הקש” אשר מטה את הכף בכל בחירות, במיוחד כאשר המירוץ הוא שקול – כמו בישראל ובארה“ב, למשל.

כיוון דקאמר תמונה אחת שווה אלף מלים, אדגים את המצב תרשים האומר את הכל (המספרים רק לדוגמה):

וזה כל הסיפור: לפעמים אפילו קולות ספורים עשויים להטות את הכף, ובמציאות הישראלית אלה שונאי הערבים אשר נוהרים אחרי ביבי הדמגוג, אבל אם וכאשר יבוא השלום, ונשבור כוסות בעמאן ובחיפה (בגדד תבוא בנפרד, אולי במוקדם, אולי במאוחר), לא יהיה להם את מי לשנוא.

הערה ב’: על גזענות ופוליטיקה

על השאלה שהצגתי בפתח הדברים, לעיל (לאן, לדעתכם, יילכו מצביעי–ביבי שונאי–הערבים מהשכבות הסוציו–אקונומיות הנמוכות, אם וכאשר יבוא השלום?), קיבלתי, כאמור, תגובות רוויות שיטנה, שאף אחת מהן לא השיבה על השאלה עצמה.

השאלה הזאת היא וריאציה פשטנית לשאלה אחרת אשר העליתי לא פעם: איך זה שדיקטטורים קפיטליסטים מצליחים לסחוף את המוני הפרולטריון הרעבים–ללחם?

לתגובות–השיטנה שקיבלתי על השאלה הנ“ל היה מאפיין סטטיסטי מובהק: רוב המגיבים, אם לא כולם, נושאים שמות מזרחיים, ואם נוסיף לכך נתון עובדתי אשר, ככל הנראה, אינו שנוי במחלוקת, והוא שככל שנרד ברמה הסוציו–אקונומית נמצא אחוז גבוה יותר של מזרחיים.

כך ויקיפדיה (ההדגשה שלי):

השתלבותם הכלכלית, החברתית והתרבותית של עולי אירופה ואמריקה לאחר קום המדינה “הייתה מושלמת” (כהן, 1998). בתוך זמן לא רב (עשר עד חמש עשרה שנים מיום הגיעם לארץ) השכלתם, שכרם ומעמדם המקצועי דמה לזה של ילידי הארץ ועולי אירופה ואמריקה לפני 1948. בניגוד לכך לא הצליחו עולי ארצות האסלאם להדביק את הפער הסוציו–אקונומי. …

וזה הביא אותי לחדד את השאלה, בהקשר הישראלי: איך זה שדיקטטור קפיטליסטי אשכנזי כמו ביבי נתניהו מצליח לסחוף את המוני הפרולטריון הרעבים–ללחם, אשר לפי שמותיהם רבים מהם בני עדות המזרח?

השאלה המתוקנת הזאת הזמינה טענות על “גזענות“, מצדי, ועל כך עניתי:

לא, אל תקשקשו לי על “גזענות“, כי אני רק שואל, והשאלה שלי מבוססת על מה שאני רואה בפייסבוק. כמובן שיכול פלוני לומר אני אשכנזי טהור, שיניתי את שמי מאביטל לאבוטבול, כי כך התחשק לי, ואכן, לפי סע’ 10 לחוק השמות, תשט“ז-1956, זה אפשרי, אבל הסבירות לכך היא נמוכה יחסית.

וזה הכל: לא גזענות ולא בטיח, אלא עובדות לאשורן, וכל החפץ יסיק את מסקנותיו–הוא.

הערה ג’: תזכורת

קראו שוב את המאמר הזה:

למי להצביע בבחירות מועד ב’, התשע”ט-2019?

קראו אותו עד הסוף, זו עשוייה להיות מערכת הבחירות האחרונה שלכם במה שעו“ד נשאר ממדינת ישראל הדמוקרטית.

הערה ד’: לכו להצביע, בסימן אחדות האומה!

לסיום, כדי לצמצם את הפילוג בעם, מצאתי סיסמת–בחירות אשר תהיה משותפת גם לימין וגם לשמאל, בלי לשנות אותה כהוא–זה (לא הצלחתי לתרגם לעברית – אולי אצליח לקראת הבחירות הבאות, נובמבר השתא):

למפלגות השמאל

Don’t think twice,

it’s all right –

nothing left!

למפלגות הימין

Don’t think twice,

it’s all right –

nothing left!

בחירות נעימות, ובהצלחה!

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

פורסם ב- בחירות לכנסת ה-22, 17.9.2019, מימשל מדינת ישראל _ בעריכת ליאורה כהן, פוליטיקה זה לא משהו גס_בעריכת בועז מושקוביץ ז"ל, פוליטיקה זה משהו גס_בעריכת בועז מושקוביץ ז"ל

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל