לפי נציבות תלונות הציבור על שופטים “הבעיה העיקרית של המערכת הינה התמשכות ההליכים” – התמשכות ההליכים עם כל העול שהיא יוצרת, היא רק אחת הבעיות החמורות אך לא החמורה שבהן, לכן פחות פוחדים להתלונן. בהיותה גלויה לא ניתן להתכחש אליה ואין צורך בחקירה. הלזה צריך נציבות תלונות, האם לא נתן להשתמש למשל בהנהלת בתי המשפט? טיפול בבעית התמשכות ההליכים משמשת לנציבות כסות לאי רצונה לטפל בנושאים האמיתיים והטענה כי זו הבעיה העיקרית, היא זריית חול בעיניים. הבעיה העיקרית הינה חוסר יושרם של השופטים ולא רק האינטלקטואלי אלא חוסר יושר כפשוטו וגם חוסר מצפון ומוסר ואחריות כלפי החברה. במעשים זה מתבטא ביחס של איפה ואיפה, בדיווח כוזב, חיפוי על עבריינים, הפרעה והפסקת עדויות, הפעלת לחץ איומים, בידוי ראיות הדרכת עד – אם כי בצורה מתוחכמת באופן שיראה כשאלות ספקניות אשר גוררות תשובת תיקון, וכמו כן הוראה לעורך הדין המייצג מה לטעון ומה לא ולאחר מכן רשום בפרוטוקול כאילו הוא טען מיוזמתו בעקבות מהלך הדיון, וכן כל מה שהוא שיבוש הליכי משפט. גם חוסר עצמאות שיפוטית ואי שמירה על עקרון הפרדת הרשויות, התנהגות פרועה ומשתלחת ואי כיבוד האדם. נראה ששופטים יודעים היטב להעביר בינם שיטות. דיבור אחד רשמי ואחר בינם לבין עצמם.

הנציבות אינה מתחקה אחר השופט הנילון גם אינה מקיימת חקירה כלשהי אלא מעבירה את התלונה כלשונה אל השופט הנילון גם כשזו מוגשת במהלך המשפט עוד כאשר המתלונן תלוי בהחלטת השופט. אם כי יש לציין אין פניה לשופט אם המתלונן מתנגד לפניה מיידית לשופט, אך במקרה זה התיק נסגר ואין מטפלים. רק לאחר שהמתלונן לא התנגד לפניה לשופט התלונה נשלחת כלשונה אל השופט. הנציבות ממתינה בסבלנות לתגובתו כשיחפוץ, משזו מגיעה היא מתקבלת כלשונה כאמת עובדתית המהוה את היסוד לתושבת הנציבות למתלונן. דרך פעולתה של הנציבות מונעת חקירה וברור עובדתי לא כל שכן מענה לבעיות. מקובל שלמתלונן נתנת הגנה תוך כדי ברור ובמיוחד אם מתקיימים יחסי תלות. הנציבות על עובדיה התגלו כחסרי מצפון מוסרי, הנציבות מבקשת לפנות אל שופטים היא אינה מתחקה אחר התנהלותם אינה חוקרת וכל דרך ה”בירור” שנעשה הוא בקשת תגובתם של שופטים ותו לו. בזמן המשפט פניה אל השופטים הינה מעשה נפשע כשלעצמו, אך עוד כשאינם חוקרים כלל ואין להם הוכחות להראות לשופטים שנתפסו בקללתם, אחת מטרתה – לשמר את עריצותם של השופטים על חשבון הציבור הסובל. אם לא די בכך קיים גם סגנון התשובה למתלונן: בעוד התשובה ממוענת אל המתלונן התשובה אליו נעשית בגוף שלישי המתלונן קורא אודותיו כאילו התשובה נכתבה עבור מי שקיבלו עותקים: השופט הנילון והנהלת בתי המשפט. משל היה אדם ראשון פונה אל אדם שני והאדם השני היה פונה אל אדם שלישי ולאדם שלישי זה מספר תשובתו על תוכנו של הראשון. זה גם נעשה תוך עיוות פנייתו של הראשון להציגו באור גרוע. זוהי דרך להראות לפונה עד כמה פחות ערך הוא. הנציבות נוהגת בניגוד לכל כללי דרך ארץ מקובלים. נציבות התלונות לא רק שאינה מועילה עם כל עלותה, אלא מזיקה מאוד בכך שמוכיחה לשופטים כי מותר להם לנהוג כאוות נפשם, וכל אשר יטענו יתקבל. במשך השנים בה פועלת הנציבות בית המשפט התדרדר לתהומות שלא היה בהם. הנציבה הקודמת דאגה בהצלחה לכך שנציבות תלונות הציבור על שופטים לא תהיה בפיקוח מבקר המדינה.

הנציבה הקודמת לפחות הכירה במוצדקות תלונות על דרך ניהול משפט, לא שעשתה משהו רב אך לפחות הכירה במוצדקות תלונות על דרך ניהול משפט כלשונה:

1.פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי: במהלך שנת 2004 נמצאו 12 תלונות מוצדקות, שעניינן פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי. בין התלונות הכלולות בקטגוריה זו, תלונות שעניינן משוא פנים, ניגוד עניינים, פגיעה בניטרליות השיפוטית של השופט היושב בדין, פגיעה בזכות להישמע או בזכות להיות מיוצג ועוד.

2.ניהול פרוטוקול בצורה לקויה: במהלך שנת 2004 נמצאו 4 תלונות מוצדקות, שעניינן ניהול פרוטוקול בצורה לקויה. יוער כי בעיות בניהולו של הפרוטוקול נמצאו גם בתלונות נוספות, מעבר לארבע אלה, אשר סווגו תחת קטגוריות אחרות.

3.ליקויים באופן קבלת החלטות או בצורת יישומן: כאמור, אין הנציבות מטפלת בתלונות שעניינן החלטות שיפוטיות של בית המשפט. עם זאת, מתערבת הנציבות בהחלטות שהן במהותן עניין של מנהל שיפוטי או בליקויים בדרך קבלת ההחלטות הבאה בגדר “דרך ניהול משפט” לקויה. יש וליקויים מסוג זה גורמים לפגיעה מהותיות בזכויות המתדינים של מי מהצדדים או באי כוחם. לפיכך, יש חשיבות בהקפדה על מניעתם.

דבריה אלו נכתבו בלשון מכובסת מאוד. במציאות שופטים ביחד עם תובעים משתלחים בנאשם ולא מאפשרים לו לדבר, הפרוטוקולים כוזבים לחלוטין מתוך מגמתיות ודרך קבלת ההחלטות חסרה כל בסיס זולת התוצאה שרוצים להשיג..

הנציב הנוכחי גם אינו מכיר בכך.