איילת שקד ומקהלת הבדימוסים מנהלים דו-שיח של חרשים על בחירת היועצים המשפטיים למשרדי הממשלה

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/45475
 

שמחה ניר, עו”ד 30.08.2017 14:20

נימוקיהם נכונים, מסקנתם שגוייה

 

מדוע אני תומך בעמדתה של שרת המשפטים, דווקא מנימוקיהם של התוקפים אותה? *** מה אני מציע כדי למלא את הדרישה ל”שמירת הסף”?

שמחה ניר, עו”ד

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

רובינשטיין אליקים הנבל, אלוהים גאל את בתך שרי מייסוריה – עכשיו תורך!

למדור החדש: שופט השבוע

השופט-בדימוס שלי טימן: הציבור שונא את המערכת המשפטית ומתעב אותה

“יש ג’ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם”

אתר גרוניס.קום, אתר חופש-הביטוי

“משוב העם”, לזכרו של אשר יגורתי גרוניס, טרוריסט פסיקת ה”הוצאות”

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

“לייק” לדף הפייסבוק עו”ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת”?

בג”ץ 8743/14, שמחה ניר, עו”ד, נ’ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

צדקה מתחילה בבית, אבל לא אצל הצדקנית

במאמר איילת שקד, אנטומיה של כשלון ושל שחיתות (ו): מטומטמת, עיוורת, לא רואה ממטרראינו כי שרת המשפטים, איילת שקד, מבקשת לאמץ את השיטה האמריקאית (לפיה עם חילופי השלטון כל שלטון חדש מאייש את המשרות הבכירות באנשיו-הוא), כאשר כבר כיום מספר נושאי “משרות האמון” אצלנו הוא לפחות פי חמש מזה שבארצות הברית (יחסית לגודל האוכלוסיה).

אבל זה לא מספיק לה, והיא רוצה להפוך ל”משרות אמון” גם את משרות היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה, על מנת לאייש באנ”ש (אנשי שלומנו, בטרמינולוגיה המפא”יית) גם את המשרות האלה. היא מבקשת להעביר חוק לפיו השר הממונה הוא שיבחר את היועץ המשפטי של משרדו – ולא נציבות שירות המדינה, כפי שמקובל היום.

מקהלת הבדימוסים הידועה, הפעם בהרכב מאיר שמגר, אהרן ברק, דורית ביניש, יצחק זמיר, עדנה ארבל וגבריאל בך,קוראת תגר על הרעיון הזה. לטעמם מימושו יחליש את תפקיד היועץ המשפטי ויפגע בשלטון החוק.

שקד משיבה להם את תשובותיה השחוקות לפיהן המדינה עוברת בשנים האחרונות תהליך “משפטיזציה”, וכי היא פועלת ללא הרף לשנות את המצב, שבו המשפטנים הם המפעילים לעתים את מנגנוני הכוח השלטוניים במקום נבחרי הציבור.

לדבריה:

“האיזון ששרר במשך שנים במערכת יחסי הכוחות בין הדרג הנבחר לבין הדרג הפקידותי הופר – כוחו של הדרג הנבחר נחלש; וכוחו של הדרג הפקידותי, בעיקר הייעוץ המשפטי, התחזק על חשבונו”.

וגם:

“היועץ המשפטי למשרד ממשלתי מעורב כמעט בכל מהלך או פעילות שמקדם המשרד, ולעתים הוא למעשה הגורם הפעיל (או המונע) את מנגנוני הכוח השלטוניים, במקום הדרג הנבחר”.

אנחנו יודעים כי “צדקה מתחילה בבית”, אבל, כפי שהראיתי במאמר איילת שקד, אנטומיה של כשלון ושל שחיתות (ו): מטומטמת, עיוורת, לא רואה ממטר הנ”ל, אצל שקד עצמה, במשרדה ואפילו בלשכתה, הרעה החולה מתחילה בבית, הפקידים והמשפטנים השתלטו על הפונקציות של הדרג המדיני, והיא לא עושה דבר כדי להגשים את רעיונה הנשגב בביתה-פנימה, כאשר היא עצמה אינה זקוקה לשום חקיקה.

כן, זה ברור …

הבדימוסים טוענים – וברמה העקרונית אני מסכים איתם – כי בשל היותם של היועצים המשפטיים “שומרי הסף” של משרדם, נאמנותם העליונה חייבת להיות כלפי המדינה ולא כלפי השר. “שולחו של היועץ הוא הציבור כולו”, הם גורסים, ולכן גם ההצעה שהיועץ המשפטי של המשרד ימונה על-ידי השר “אינה נדרשת וגם אינה מוצדקת”.

יש רק בעייה אחת: גם במצב הקיים היועצים המשפטיים של כל משרד ממשלתי רואים את עצמם כ”עורכי הדין של המשרד”, הם עובדים יד-ביד עם עובדי המשרד, ואלה גם אלהנשארים על כסאותיהם גם כאשר השרים מתחלפים (והם מתחלפים כל הזמן).

מהבחינה הזאת הייתי אומר כי דווקא הצעתה של שקד עשוייה להגשים את עמדתם של הבדימוסים: השר הוא נבחרו ומייצגו של “הציבור כולו”, הוא המפקח על הפקידים, ובאמצעות היועץ המשפטי שהוא מביא איתו הוא ידאג לכך שהמחלקה המשפטית של המשרד תהייה “משגיח הכשרות” מטעמו, ולא “מכשיר השרץ” – כמצב היום.

עוד על המצב הקיים

מעל היועצים המשפטיים של משרדי הממשלה עומד “יועץ-העל” – היועץ המשפטי לממשלה ועימו כל מאות המשפטנים המאכלסים את משרד המשפטים ושלוחותיו המחוזיות. המנגנון הזה אמור לשמש מפקח-העל על היועצים המשפטיים של כל משרד ומשרד, ובאמצעותם על כל עובדי המדינה והשירות הציבורי. דא עקא שבפועל, וגם זאת אנחנו יודעים, הדרג המשפטי של משרד המשפטים הוא מכשיר-השרצים הגדול ביותר, ושליחיו מרמים את בתי המשפט בשם המדינה.

אחלה שלטון החוק.

ראו מי שמדברים …

ששת הבדימוסים המשוררים לנו עכשיו (מאיר שמגר, אהרן ברק, דורית ביניש, יצחק זמיר, עדנה ארבל וגבריאל בך) – שלושה מהם שימשו בעבר בתפקיד היועץ המשפטי ושלושה מהם בתפקיד פרקליט המדינה, הם שלטו בצמרת משרד המשפטים במשך כמעט ארבעה עשורים (1967 – 2004), ובתקופתם לא רק שתרבות-השקר ושאר הרעות-החולות של משרד המשפטים, לא הודברו, אלא שהן עוד עלו כפורחות.

ולא זו בלבד, אלא שכל הבדימוסים האלה ישבו בהמשך על כורסאותיהם בביהמ”ש העליון במשך כמעט ארבעה עשורים (1975 – 2012), ואם נצרף את שתי התקופות האלה, החופפות במידה רבה, נגיע לכמעט חמישה עשורים (1967 – 2012) בהם האנשים האלה ישבו בצמרת הממסד המשפטי, והם, ביודעין, המשיכו לטפח את תרבות-השקר ושאר הרעות-החולות הנ”ל.

צריכה, איפוא, להיות מידה גדושה ביותר של צביעות והתחסדות מצדם לבוא ולהטיף לנו על “שמירת הסף” במשרדי הממשלה.

והמסקנה עד כאן: אני תומך בעמדתה של שרת המשפטים, אבל דווקא מנימוקיהם של הבדימוסים האלה, אשר בשבתם בצמרת כשלו בכל מה שהם מנסים למכור לנו כיום, בדיוק כשם שאיילת שקד כשלה עד כה בכל מה שהיא עצמה מנסה למכור לנו היום.

חשבי המשרדים, להבדיל

במשרד האוצר קיים תפקיד החשב הכללי, ובכל משרד ממשלתי קיים תפקיד של חשב המשרד, ובדומה לכך גם במשרד המשפטים קיים תפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ובכל משרד ממשלתי קיים תפקיד של היועץ המשפטי לאותו המשרד.

לכאורה זה “אותו הדבר”, אבל לא היא: בעוד שחשבי המשרדים הם עובדי משרד האוצר, שליחיו של החשב הכללי, וכפופים לו ארגונית ומקצועית, הרי שהיועצים המשפטיים בכל משרד הם עובדי אותו המשרד, כפופים ארגונית לשר ולמנכ”ל של המשרד, וכפיפותם המקצועית ליועץ המשפטי לממשלה היא ככפיפותו של כל המערכת הממשלתית לסמכות-הגג שלו כמי שקובע מהו פירושו הנכון של כל חוק וחוק.

ויש הבדל נוסף: בעוד שחשבות המשרד הממשלתי שייכת לאותו תחום מקצועי של החשב הכללי, הרי שהייעוץ המשפטי של כל משרד ומשרד היא “תחום מקצועי” ייחודי לאותו המשרד.

זה יכול היה להיות מעניין ומרתק אם הבדימוסים היו מציעים להפוך את היועצים המשפטיים של המשרדים השונים לעובדי משרד המשפטים, אבל הם לא מציעים את זה, הדבר מורכב בהרבה, וספק אם הוא ניתן לביצוע – אפילו מהבחינה הפוליטית.

מה אני מציע?

אין לי שום בעייה עם זה שכל שר יבחר את היועץ המשפטי שלו, כשם שכל אדם וכל בעל-עסק בוחרים לעצמם את היועצים המשפטיים שלהם, בידיעה ברורה שבחירה כושלת תמיט עליהם אסון.

לכן הם משתדלים לבחור את האנשים המתאימים, בחתירה מתמדת לאיזון אופטימלי בין הכישורים המקצועיים לבין יחסי האמון בין השר ליועצו המשפטי, ואני לא מעלה על דעתי שאביגדור ליברמן, למשל, ימנה כיועץ המשפטי של משרד הביטחון עו”ד שכל התמחותו היא בניהול תיקי הוצל”פ, רק משום שהוא חבר נאמן במפלגתו. איילת שקד מסוגלת לכך, אבל היא עדיין אינה דוגמה לשר אחראי.

את הנושא של “שמירת הסף” הייתי מעביר למשרד המשפטים, כפי שהראיתי במצע שלי כשר המשפטים וזכויות האזרח הבא של מדינת ישראל:

22. אגדיר מחדש את תפקידה של מחלקת בג”ץ בפרקליטות המדינה, כך שהיא תהיה “כלב השמירה” לכשרות התנהלותם של משרדי הממשלה ושאר הגופים הנתונים לשיפוט הבג”ץ. ייצוג הגופים בפני בג”ץ יהיה באחריות היחידות המשפטיות של אותם הגופים, ומחלקת בג”ץ בפרקליטות תייצג את הציבור, ולא את בעלי השררה.

23.אכונן מוסד של “פרקליט הציבור”, שיהיה מקביל במעמדו ליועץ המשפטי לממשלה, והוא יהיה רשאי – ביזמתו או על פי פנייה – להתערב בכל הליך משפטי, או ליזום הליך משפטי, בכל מקום בו נראה לו כי פעולתו נחוצה כדי להגן על זכויות האזרח במדינה.

במצב הזה, כאשר כל שר יודע שמשרד המשפטים יעמוד לימין הציבור מול ייעוץ משפטי כושל של איש-אמון כושל – הוא יחשוב פעמיים לפני שהוא ממנה למשרדו יועץ משפטי רק על בסיס האמון האישי שיש ביניהם.

ורק תגידו שזה לא פתרון גאוני-בפשטותו.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע”*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו”ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה:זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר