על הפרופסורה של יפה זילברשץ ועל הדוקטורט של אורית קמיר, על קידום ביושר ועל קידום “דרך המיטה” – תשובה לשואלת

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/43210

קימקא שמחה ניר, עו”ד 24.06.2006 09:46

 

צר לי מאוד, אבל ה”כריכה” הזאת – ריח של ספין דמגוגי עולה ממנה. מה הקשר בין השאלה “מאין לך שהערתה של קמיר לגבי פרופ’ זילברשץ אינה מבוססת על התמונה המלאה?” לבין יחסי-המרות, אשר קיימים או שאינם קיימים?

 

בעקבות מאמרי על “תסמונת יפה זילברשץ” – האם כצעקתה? או: האם אורית קמיר קיבלה את הדוקטורט “דרך המיטה”? קיבלתי היום, 24.6.2005, משואלת אנונימית את המכתב המובא במלואו, למטה מכאן.

 

יש לציין לזכותה של השואלת שהיא קראה את המאמר בעיון, והערותיה הם לעניין, גם אם אין הן מקובלות עלי. והן אכן לא מקובלות עלי.

 

המכתב הגיע ללא כתובת מייל לתשובה, וגם התאריך – חצי שנה לפני כן – מעורר תמיהה בדבר יושרה של השואלת, אבל כדי שלא איחשב למוג-לב, אשתדל לענות עליו.

 

פותחת השואלת בהאי לישנא:

 

שמחה, רציתי לשאול אותך איך מרגישה אשה שהוטרדה מינית. אתה יודע כל כך הרבה על נשים ואתה כל כך פמיניסטי, אולי אתה תוכל לומר לי, איך מרגישה אשה שבאה לעבודה ואין לה שום קשר לזה שהבוס שלה נמצא באמצע משבר גיל הארבעים והוא זקוק לחיזוקים בצורה של חיזורים, או שאינו מבין רמזים דקים כעבים.

 

מהשאלה הזאת משתקפת האמירה הידועה: אתם, הזכרים, מעולם לא הייתם במצב הזה, ולעולם לא תבינו אותו. אכן, מעולם לא הוטרדתי מינית, אבל גם מעולם הייתי במצב בו מכוונים אלי אקדח טעון ולא-נצור, ומאיימים על חיי, וישנם עוד מצבים של קרבן-עבירה בהם לא הייתי, אבל לא צריך להתנסות במצבים כאלה כדי להבין שהנמצא בהם מרגיש זיפת, אם ננקוט לשון-המעטה.

 

לא שאני יודע “כל כך הרבה על נשים”, אבל בהחלט ברור לי שאישה המוטרדת-מינית מרגישה נורא, וכיוון שהחוק למניעת הטרדה מינית משקף את המקובל בחברה תרבותית, הוא מקובל גם עלי, כשם שהוא מקובל גם על השואלת.

 

אבל גם החוק הראוי הזה מכיר בכך שישנם חיזורים אשר אין הצדקה למנעם – כל עוד הם לא עברו גבול מסויים. כך, למשל, סעיף 3(א)(3) לחוק, המגיד כהטרדה מינית גם “הצעות חוזרות בעלות אופי מיני, המופנות לאדם אשר הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות האמורות”, ומכאן אנו למדים כי הצעה חד-פעמית אינה בגדר הטרדה מינית.

 

וכדי להגן על הנמצאים ביחסי מרות, תלות, טיפול וכו’ עם ה”מציע”, אשר לא בהכרח יכולים להראות לו את “חוסר העניין” שלהם בהצעותיו, בא סעיף 3(א)(6) לחוק, הקובע כי בנסיבות מסויימות ההטרדה המינית קיימת “גם אם המוטרד לא הראה למטריד כי אינו מעונין בהצעות או בהתייחסויות האמורות”, אבל גם במקרים כאלה הצעה חד-פעמית אינה “הטרדה”, במובן החוק.

 

להשלמתה של התמונה יש לציין כי ישנם מעשים המוגדרים כ”הטרדה” גם אם הם חד-פעמיים, אבל כיוון שבמאמרי לא דנתי בהגדרתה של ההטרדה המינית, על צורותיה  וגווניה, לא אכנס כאן לשאלה הזאת, הראוייה לדיון נפרד (אם כי נדמה לי שהחוק די ברור).

 

ממשיכה השואלת:

 

מעבר ליחסי המרות שהיו כאן, בין העובדת לבוס שלה, שהיוו מצב לא שוויוני ולא נוח בעליל, מאין לך שהערתה של קמיר לגבי פרופ’ זילברשץ אינה מבוססת על התמונה המלאה? הרי אמרת שאין לך דבר וחצי דבר עם הפרופסור.

 

צר לי מאוד, אבל ה”כריכה” הזאת – ריח של ספין דמגוגי עולה ממנה. מה הקשר בין השאלה “מאין לך שהערתה של קמיר לגבי פרופ’ זילברשץ אינה מבוססת על התמונה המלאה?” לבין יחסי-המרות, אשר קיימים או שאינם קיימים?

 

אז לעניין יחסי-המרות הבעתי את דעתי למעלה מכאן, ואני מניח שביני לבין השואלת אין חילוקי-דיעות בנקודה הזאת, אבל באשר ל”התמונה המלאה” – מאקדמאי בדרגת דוקטור המבקש למכור לי תיזה מסויימת – תיזה בעלת נפקות כללית – אני מצפה שהוא יביא את כל האישושים בגוף המאמר.

 

שונים היו פני הדברים אם הד”ר קמיר הייתה אומרת כי “היא מכירה את יפה זילברשץ מגיל-אפס, עבודותיה ה’אקדמאיות’ היו מביישות אפילו סטודנט גרוע בסמסטר הראשון של השנה הראשונה בפקולטה למשפטים, אבל לאורך כל דרכה האקדמאית באוניברסיטת בר-אילן היא שכבה על כל הזכרים אשר ישבו על ברזי-הקידום”.

 

לו כך הייתה אומרת קמיר, היא הייתה מכתירה את מאמרה בשם “כיצד מקודמות נשים אקדמאיות באוניברסיטת בר-אילן”, או משהו דומה, אבל אז, כך ניתן להניח, הנפגעים לא היו שותקים לה, ולבית המשפט המחוזי הסמוך למקום מגוריה של קמיר הייתה מוגשת תביעת לשון-הרע על סכום שהוא למעלה מ-2,500,000 ₪.

 

אבל היא לא אמרה, והסתפקה בהצעות לוגיות – דבר כשר-למהדרין, אבל יש בו סיכון שהצד הנפגע יביא לוגיקה משלו, או שישתמש בלוגיקה של הכותב, כדי לנגח דווקא אותו, בבחינת חופר גומץ בו ייפול, וגו’.

 

לזכותי אומר כי אני נתתי לקמיר הזדמנות להגן על התיזה שלה, באמרי לה כהאי לישנא:

 

ואני שואל אותך, אורית: מדוע את יוצאת מתוך הנחה שהיא מתקרנפת, למען הקידום שלה, ב”מערכת הגברית” – דבר שאינו שונה במאום מאשר קידום “דרך המיטה” – ולא מביאה בחשבון את האפשרות הפרוזאית שהיא, זילברשץ, סתם טועה?

 

ומה היית אומרת על זכר אשר היה אומר את אותו הדבר בדיוק? האם היית נותנת לו ליהנות מ”חזקת הטעות”, או שהיית מגדירה גם אותו כ”חזיר שוביניסט גברי”?

 

ובמקום אחר אמרתי:

 

ואני שואל אותך, אורית: האם את מכירה את זילברשץ מעבר לאותה התבטאות בראיון ל”הארץ”?

 

אם כן – מדוע את לא משתיתה את מסקנותיך על התמונה המלאה?

 

ואם לא – איך את מגיעה למסקנות כל כך “גלובליות” על סמך “אייטם” אחד?

 

כך שהייתי הוגן לחלוטין כלפיה, אבל היא, קמיר, מעולם לא הרימה את הכפפה, ואין לה להלין אלא על עצמה.

 

וממשיכה השואלת:

 

פרופ’ זילברשץ, בדברה על מתח מיני במשרד מתייחסת אל הנורמטיבי, ואילו אנחנו, כשאנחנו טוענות כנגד הטרדה מינית אנחנו טוענות כנגד הפרה של הסדר החברתי. וזהו הבדל מהותי ביותר, לתשומת ליבך, ולתשומת ליבה של הפרופסור. אם אנחנו מתחילים להיכנס להגדרת החומרה של העבירה המיוחסת, בלי לדבר על אלמנט ההסכמה שהרי המוטרדת לא נתנה את הסכמתה ולא עמדה במצב שמאפשר ל”בחור” הרי שאנחנו חוזרים אחורה אי אלה מאות שנים …

 

אבל חוששני שהיא לא הבינה על מה המחלוקת. מאמרה של קמיר לא דן בהגדרתה של ההטרדה המינית – עניין שגם הוא מצריך דיון נפרד – וממילא גם לא ב”אלמנט ההסכמה”, אלא ב”קידום דרך המיטה”, ובתור שכזה התייחסתי אליו. אני מניח שאם תיזום השואלת דיון כזה – ואני מזמין אותה בזה לשלוח לי מאמר מסודר בנושא – לא יהיו בינה לביני כל חילוקי-דיעות, אלא, אולי, לגבי מקרים “גבוליים”, אבל, כאמור, לענייננו זה לא חלק מהמחלוקת.

 

שלא לדבר על כך שאתה עושה הקבלה בלתי מתקבלת על הדעת והאמת היא שממש מרתיחה, בין נשים שמגיעות לעמדות מפתח בעזרת מאמציהן להידמות לגברים לבין נשים שלא מוכנות לעשות זאת מתוך אידיאולוגיה ומשלמות את המחיר.

 

צר לי מאוד, אבל הייתי מצפה מהשואלת שתפנה אותנו נקודתית אל ההקבלה המיוחסת לי.

 

ומוסיפה השואלת

 

אין לי ספק, ששום אשה, לא זילברשץ לא קמיר וגם לא אני, לא עשינו/עושות/נעשה דרך סוגה בשושנים באקדמיה. פשוט לא.

 

והזכרים כן? האם התארים האקדמאים שתולים בעציצים אשר בפואייה של כל מוסד אקדמי ושל כל פקולטה בו, וכל החפץ ייתי ויקטוף?!

 

האם מבקשת השואלת לומר כי אישה וגבר בעלי אותם הנתונים, ההישגים והיכולות האקדמיים, סיכויי-ההתקדמות שלהם שונים? האם מבקשת היא לומר שכדי להגיע לשוויון-הזדמנויות צריכות הנשים לעבור דרך המיטה?

 

האמת – אני לא יודע. אני מוכן להניח שרוב בני האדם מרוויחים את לחמם ביושר, ואני מוכן להניח שישנם גם מקרים חריגים, וכמו בכל מקום – גם באקדמיה, אבל המסקנות הלוגיות של קמיר רותמות את העגלה לפני הסוסים, ואינן מוכיחות שום דבר.

 

מכל מקום – אם השואלת (או כל אדם אחר) רוצות ליזום דיון כללי בשאלת שיווין ההזדמנויות של הנשים באקדמיה – בימת האתר של קימקא עומדת לרשות הכל.

 

הלאה:

 

ודרך אגב, אולי התשובה הניצחת ביותר טמונה בהערה הילדותית שאין ספק שהיית שמח יותר מזילברשץ להיות מוטרד מינית. זה לא עניין אישי, תתפלא, זה עניין ציבורי. הטרדה היא הטרדה, ואין ספק שאין לך שמץ של מושג למה אני מתכוונת. כי פתאום לא קשה לי לדמיין מצב שמרוב שמחה, ציפיה ותקווה להיות מוטרדים, מתפרצים להם אי אלה גברים אל דלתות, איך להגיד לך את זה בלי שתיבהל – סגורות!!!

 

צר לי מאוד, אבל כאשר אני מעיר הערה הומוריסטית, אני לא שם סמיילי כדי שהקורא יבין שזו הערה הומוריסטית. אני לא “מסביר” את הבדיחות שלי, ומי שלא קולט – לא קולט. אולי רק אביטל קולט.

 

ברור שכאשר אני שש להיות מוטרד מינית, אני לא מצפה להיות מוטרד על ידי גבר, או על ידי אישה מכוערת וחסרת-מיניות, והשאלה היא אם הייתי צריך לומר זאת במפורש כדי שהשואלת לא תגיד ש”אין לי שמץ מושג למה היא מתכוונת”.

 

צר לי מאוד, אבל אני לא אידיוט, כהנחת-העבודה של השואלת, עליה היא בונה תילי-תילים של מסקנות שאין להן כל נקודה ארכימדית.

 

צר לי מאוד, אבל אני לא אידיוט, וכל מאמרי יצא מההנחה שהטרדה מינית היא דבר פסול, שחיזור הוא דבר כשר, ושמי שרוצה לייחס לזולתו השגים בדרכים לא-כשרות – שיעשה זאת ביושר אינטלקטואלי, ולא ברמזים דמגוגיים.

 

הלאה:

 

וזה דווקא בסדר גמור, הרי עלייך אף אחד לא יכול להגיד ששכבת את דרכך אל רשיון עריכת הדין. הרי אתה מחוסן מביקורות כאלה, כי עם מי בדיוק היית שוכב בדרך לשם?

 

גם כאן ה”כריכה” אינה אלא הסחת-דעת, ואפרט:

 

“אף אחד לא יכול להגיד …” – מי אמר זאת? אנחנו לא חיים במדינה בה חופש-הביטוי הוא ערך מקודש?

 

“אף אחד לא יכול להגיד ששכבת את דרכך אל רשיון עריכת הדין” – ואולי כן? אולי נכשלתי בבחינות ההתמחות, וכדי לקבל את הרשיון נאלצתי להציע את קסמי למי שישבה על הברזים?

 

ואולי דווקא ההיפך היה הנכון: שהחיזור שלי היה כה מגושם ודוחה, עד שהיושבת-על-הברזים אמרת לי קח את הרשיון, למרות שנכשלת בבחינות, בתנאי שתפסיק להטריד אותי?

 

הנה, כמו קמיר גם את מפריחה כל מיני תיזות, בלי לבדוק אפילו את הייתכנות שלהן, שלא לדבר על התממשותן בפועל.

 

ומסיימת השואלת:

 

אם מישהו חייב כאן התנצלות למישהו, הרי זה אתה, קודם כל למתלוננת!!!!! ודבר שני, לד”ר אורית קמיר.

 

למתלוננת – על מה? מה הקשר בינה לבין המחלוקת שביני לבין קמיר?

 

ולקמיר – על מה? על כך שהראיתי כי התיזות שלה יכולות לפעול גם נגדה?

 

 

 

ומילה אישית אל השואלת הנכבדה: מדבריך אני מבין שאת אקדמאית, והשאלה אם גם לאקדמאים צריך להזכיר את מצוות לך תזדהה?

 

 

 

—– Original Message —–

 

To: quimka@quimka.com

 

Sent: Wednesday, December 14, 2005

 

Subject: על תסמונת יפה זילברשץ ועל הדוקטורט של אורית קמיר

 

 

שמחה, רציתי לשאול אותך איך מרגישה אשה שהוטרדה מינית. אתה יודע כל כך הרבה על נשים ואתה כל כך פמיניסטי, אולי אתה תוכל לומר לי, איך מרגישה אשה שבאה לעבודה ואין לה שום קשר לזה שהבוס שלה נמצא באמצע משבר גיל הארבעים והוא זקוק לחיזוקים בצורה של חיזורים, או שאינו מבין רמזים דקים כעבים. מעבר ליחסי המרות שהיו כאן, בין העובדת לבוס שלה, שהיוו מצב לא שוויוני ולא נוח בעליל, מאין לך שהערתה של קמיר לגבי פרופ‘ ‘זילברשץ אינה מבוססת על התמונה המלאה? הרי אמרת שאין לך דבר וחצי דבר עם הפרופסור. פרופ’ זילברשץ, בדברה על מתח מיני במשרד מתייחסת אל הנורמטיבי, ואילו אנחנו, כשאנחנו טוענות כנגד הטרדה מינית אנחנו טוענות כנגד הפרה של הסדר החברתי. וזהו הבדל מהותי ביותר, לתשומת ליבך, ולתשומת ליבה של הפרופסור. אם אנחנו מתחילים להיכנס להגדרת החומרה של העבירה המיוחסת, בלי לדבר על אלמנט ההסכמה שהרי המוטרדת לא נתנה את הסכמתה ולא עמדה במצב שמאפשר ל”בחור” הרי שאנחנו חוזרים אחורה אי אלה מאות שנים, שלא לדבר על כך שאתה עושה הקבלה בלתי מתקבלת על הדעת והאמת היא שממש מרתיחה, בין נשים שמגיעות לעמדות מפתח בעזרת מאמציהן להידמות לגברים לבין נשים שלא מוכנות לעשות זאת מתוך אידיאולוגיה ומשלמות את המחיר. אין לי ספק, ששום אשה, לא זילברשץ לא קמיר וגם לא אני, לא עשינו/עושות/נעשה דרך סוגה בשושנים באקדמיה. פשוט לא. ודרך אגב, אולי התשובה הניצחת ביותר טמונה בהערה הילדותית שאין ספק שהיית שמח יותר מזילברשץ להיות מוטרד מינית. זה לא עניין אישי, תתפלא, זה עניין ציבורי. הטרדה היא הטרדה, ואין ספק שאין לך שמץ של מושג למה אני מתכוונת. כי פתאום לא קשה לי לדמיין מצב שמרוב שמחה, ציפיה ותקווה להיות מוטרדים, מתפרצים להם אי אלה גברים אל דלתות, איך להגיד לך את זה בלי שתיבהל – סגורות!!!! וזה דווקא בסדר גמור, הרי עלייך אף אחד לא יכול להגיד ששכבת את דרכך אל רשיון עריכת הדין. הרי אתה מחוסן מביקורות כאלה, כי עם מי בדיוק היית שוכב בדרך לשם? אם מישהו חייב כאן התנצלות למישהו, הרי זה אתה, קודם כל למתלוננת!!!!! ודבר שני, לד”ר אורית קמיר.

 

 

 

 

 

 

המלצות היום:

 

אורית קמיר צודקת, אבל …

 

בביהמ”ש המחוזי, ת”א: המהומה סביב השינויים במה שקרוי “ההרכב הנשי” – על פמיניזם ויושר אינטלקטואלי

 

לכתבה המקורית המלאה



 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר