ניל הנדל: הערה מיותרת, סערה מיותרת, תסבוכת מיותרת

קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/56327

מחבלאסיר, חולה סופני, עותר לבגץ לשחרור מוקדם, אבל מת לפני הדיון, ולבקשת פרקליטו השופט מורה על מחיקת העתירה כמבוקש, ומוסיף: הנני משתתף בצער המשפחה *** משפחות השכול קופצות על רגליהן האחוריות *** איך יוצאים מזה? *** מדוע אי אפשר לחכות יוםיומיים אחרי כתיבת החלטה ולפני החתימה עליה?

חזרה לחיק הטרור

 

שמחה ניר, עוד

בן 80 שנה אנוכי היום (15.6.2019), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו”ד רבה המלחמה!

כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים

לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”

לייקלדף הפייסבוק עוד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת שק בתחת“?

בגץ 8743/14, שמחה ניר, עוד, נהוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

סיפורו של תיק

סאמי עאהד אבו דיאק, מחבל עם דם על הידיים, נשפט בשנת 2002 לשלושה מאסרי עולם (אני קטן עליו) על גרימת מוות בכוונה, חטיפה, ירי לעבר אנשים וניסיון רצח, בגין פעולות טרור נוספות שביצע כנגד יהודים.

במהלך מאסרו הוא חלה במחלה סופנית (סרטן) והוא עתר לבגץ נגד שר הביטחון ומפקד כוחות צהל בגדה המערבית (בגץ 6761/19), בבקשה לשחררו מסיבות הומניטריות ורפואיות.

העתירה הוגשה ביום ‏כא בתשרי התשף (‏20.10.2019), ומיודענו עוזי פוגלמן המטומטם החליט כי העתירה תקבע לדיון לפני הרכב בהקדם”, וכי “תגובת המשיבים תוגש עד 7 ימים לפני הדיון“.

ביום ‏כא בתשרי התשף (‏20.10.2019) הורה פוגלמן כי הדיון יוקדם לפי אפשרויות היומן“, וכי תגובת המשיבים תוגש עד 24 שעות לפני הדיון“.

ביום ‏כז בחשון התשף (‏25.11.2019) הגיש אבו דיאק בקשה לזימון העותר ולהבאת העותר באמצעות אמבולנס, וניל הנדל הארסי (גם הוא מיודענו משכבר הימים) נתן החלטה לתגובת המשיבים עד לתאריך 28.11.2019 בשעה 10:00 – באשר לעמדת הגורמים הרפואיים. כן מתבקשים המשיבים לכתוב עמדתם ביחס לעתירה ולו בתמצית”.

בין לבין בא המחבל על עונשו מידי שמיים, ופרקליטו הגיש בקשה למחיקת העתירה.

וזה מה שהוציא הארסי מתחת ידו:

פסקדין

           מורה על מחיקת העתירה כמבוקש.

           הנני משתתף בצער המשפחה.

           ניתן היום, ‏כט בחשון התשף (‏27.11.2019).

 

 

ש ו פ ט

כאן התחילה המהומה, וכמה כלי תקשורת יצאו בהכרזות כדוגמת שופט העליון הביע צער על מות המחבל.

אומר מיד: ההערה הזאת הייתה מיותרת, ומקומה היה מכירנה לכל היותר – אם בכלל – בדיון בעלפה, בנוכחות בני המשפחה.

יחד עם זאת, הארסי לא הביע צער על מות המחבלאלא – נא לדייק – רק השתתף בצער המשפחה.

כפי שאמרתי לעיל, ההערה הזאת הייתה ממש מיותרת, אבל לשופטינו יש הערות חמורות יותר, וגם דברים חמורים בהרבה מהערות חמורות ומיותרות.

אלא מאי?

תארו לעצמכם מצב דומה: יהודי אמריקאי שהורשע במעשי רצח ונידון לשלושה מאסרי עולם, עותר לביהמש לשחרורו המוקדם מחמת מחלתו הסופנית, מת במהלך הדיונים, השופט משתתף בצער המשפחה“, וארגון העליונות הלבנה(White Supremacy)אלה שמנהלים תהלוכות אנטישמיות וקוראים Jews will not replace us – מוציא הודעותגינוי לשופט…

לא קשה לתאר מה היינו אומרים אז על האנטישמיים האלה – ללמדך כי כאשר יהודי פולט שטויות הוא צריך להביא בחשבון כי האיפכאמסתברא היהודי ישתמש כנגדו בשטויות שהוא פולט.

מה עשה הארסי לנוכח התגובות האלה?

החלטה

          התברר כי פסק הדין מיום 27.11.2019 ניתן על ידי בדן יחיד ועל כן הוא מבוטל.

          ניתנה היום, ‏לבחשון התשף (‏28.11.2019).

 

 

ש ו פ ט

ובהמשך הוא הוציא פסד חדש, בלי ההערה השנוייה במחלוקת, והעביר אותה לשני שופטים נוספים, לחתימתם:

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בגץ  6761/19

לפני:  

כבוד השופט נהנדל

 

כבוד השופט גקרא

 

כבוד השופט עגרוסקופף

העותר:

סאמי עאהד אבו דיאק

 

נ  ג  ד

המשיבים:

1. שר הביטחון

 

2. מפקד כוחות צהל בגדה המערבית

בקשה למחיקת העתירה

בשם העותר:

עוד כמאל נאטור

פסקדין

           העתירה נמחקת, כמבוקש.

            ניתן היום, ‏לבחשון התשף (‏28.11.2019).

ש ו פ ט

ש ו פ ט

ש ו פ ט

האם הייתה זו הדרך הנכונה לצאת מהסבך?

זכותו של עותר/תובע/מערער/מבקש לחזור בו מעתירתו/תביעתו/ערעורו/בקשתו לעולם עומדת, והיא לא מותנית בשום דבר. זה יכול להיות 5 דקות אחרי הגשת ההליך, וזה יכול להיות בהמשך, ואפשר לראות בהחלטה לסגור את התיק משום פסק דין בהסכמה“, שנמצא לא רק בסמכותו של דן יחיד, אלא אפילו בסמכותו של רשם בית המשפט (הגם שאינו שופט), וכך גם ראה הנדל את הבקשה, בתיתו את פסקהדין פסקהדין כדן יחיד – אפשר לומר עליו דברים רבים (וגם אני כבר אמרתי עליו) אבל הוא לא לגמרי מטומטם.

כאשר משיכת העתירה/תביעה/ערעור/בקשה נעשית בשלב מאוחר של ההליך, אחרי שהצד שכנגד כבר החל בהגנתו, יכול בית המשפט לבקש את תגובתו של הצד שכנגד, בעיקר לעניין ההוצאות, אבל בהליכי בגץ השופטים ילקקו את סוליות נעליך כדי שתמשוך את עתירתך בלי צו להוצאות, וכך גם הארסי ראה את הדבר במחקו את העתירה – בלי לבקש את תגובת המדינה לבקשת העותר.

קחו מצב עוד יותר גרוטסקי, אם מחפשים סולם לרדת בו מהעץ: כיוון שהעותר כבר מת, יש לצרף לעתירה את עזבונו, ובכ העותר יצטרך לקבל ייפוי כוח חדש (אם מנהלי העיזבון לא ירצו למנות בכ אחר), והעובדה שהדבר לא נעשה יכולה בהחלט יכול לשמש עילה עוד יותר טובה לביטול פסד הדין, אם הנדל היה רוצה – אבל הוא לא נזקק לכך.

רוצים דוגמת איפכא מסתברא? אז קחו לכם:

עותר פלוני הגיש בקשה למחיקת עתירתו, ושופט יחיד החליט כמבוקש“.

לימים התחרט האיש, וביקש להמשיך בעתירתו. הוא יכול היה, כמובן, להגיש עתירה חדשה, אבל הדבר כרוך בתשלום אגרה נוספת, בפנייה מחודשת אל המשיבים, לפני הגשת העתירה – וכו’.

בא האיש למזכירות, ובידו בקשה לחידוש ההליכים. אמרו לו במזכירות: התיק סגור, יש פסקדין, אדוני יגיש עתירה חדשה.

אמר להם האיש להמזכירות: פסקהדין בטל כלאהיה, משום שהוא ניתן ללא סמכות, באשר הסמכות היא בידי הרכב שלושה שופטים, ולא עי דן יחיד. ראו בגץ 6761/19, סאמי עאהד אבו דיאק נ’ שר הביטחון ואח’, החלטת כב’ השופט נ’ הנדל, מיום לבחשון התשף (‏28.11.2019).

דפדפה המזכירות במחשב, וענתה לו להעותר: לא היא! בהחלטה שאדוני מדבר בה נאמר התברר כי פסק הדין מיום 27.11.2019 ניתן על ידי בדן יחיד ועל כן הוא מבוטל” – “מבוטל“, נאמר, ולא בטל“, וזה אומר שפסד כזה ניתן בסמכות, וחדל להתקיים רק אחרי שהוא בוטל“, ובמקרה שלך הוא לא בוטל, ולכן הוא שריר וקיים.

עכשיו תארו לעצמכם שהאיש מביא את הנושא להכרעה שיפוטית: יזרקו אותו מכל המדרגות!

הערה למי שאינו משפטן, ולא מכיר את הסוגיה: פסקדין שניתן ללא סמכות הוא בטלאו בטל מעיקרו“, והוא בבחינת אפס” – כאילו לא ניתן מעולם, והוא בבחינת אפסגם אם הוא לא בוטל בשום הליך. מאידך, פסק דין שניתן בסמכות, הוא תקף, כל עוד לא בוטל בהליך כלשהו.

ובמקרה דנן הנדל נזהר שלא להתחייב בתקדים, ואמר מבוטל“, ולא בטל“, וזה היה מספיק כדי להכשיר את הקרקע לפסהד החדש, בחתימת שלושה שופטים, וללא ההערה המיותרת.

זה מה שקורה כאשר ביהמש מתיימר שלא לפסוק על פי רוחות הרחוב, המשתנות בליהרף“, אבל נבהל מאותן רוחותהרחוב – וכבר נתקלנו בתופעה הזאת: על אימת הציבור שאחזה בשופטינו, על שיקולי הרשות המבצעת ועל פסיקה במצפון רע.

רוחות הרחוב מנשבות בלי הרף

ומה אומרות רוחות הרחוב? שורושורו:

פורום בוחרים בחייםשל המשפחות השכולות מסר בתגובה: “עצוב כי נתינת פסק דין חדש בנושא הגיעה אך ורק בעקבות לחץ מצדן של המשפחות השכולות. זהו צעד קטן מדי ומאוחר מדי. קורבנות הטרור אינם יכול להיות אשמים. אנו מצפים מהשופט הנדל להתנצל לאלתר(מיכל צין | החדשות 12 | פורסם 28/11/19 16:22 | עודכן 28/11/19 16:22).

אני מבין לרגשותיהן של המשפחות השכולות – הרבה יותר משהיה הנדל הארסי רגיש להן כשהעיר את ההערה המיותרת, אבל הדיבור על פסק דין חדשאין בו ולא כלום: כיוון שלהערה שבמחלוקת לא הייתה מלכתחילה כל נפקות משפטיתאופרטיבית, כך גם להיעדרה מפסהד החדשאין כל נפקות משפטיתאופרטיבית.

מעבר לכך, פסהד המקורי נשאר בכתובים, גם אם הוא בוטל” (ויפה עשתה הנהלת בתיהמש בכך שלא הורידה אותו מהאתר, דבר אשר כמוהו כתלישת דפים מספרי ההיסטוריה, במשטרים דיקטטוריים).

אני, במקומם, במקום לומר עצוב כי נתינת פסק דין חדש בנושא הגיעה אך ורק בעקבות לחץ …”, הייתי אומר עצוב כי שופט בישראל – במיוחד שופט ביהמש העליון – מגלה חוסררגישות כה רב בנושא כל כך רגיש“.

כן, הייתי הולך עם זה ראשבראש מול השופט, בלי התחנחנות מיותרת.

דרישה “להתנצל“? לא, אני במקומם הייתי מעביר את המלחמה לשטח האוייב, הייתי תוקף, תוקף ותוקף, ללא רחמים, ומחכה שהשופט, רצוי שהמערכת כולה, היו נכנסים לעמדת התגוננות, ומתנצלים ביוזמתם, כדי להעביר את זעם ההמונים.

מה הייתי עושה במקום מערכת המשפט?

ראשית – קשה להשיא עצה לטיפש כיצד להיחלץ מצרה שמלכתחילה הוא לא היה צריך להיכנס אליה.

שנית – הייתי מחנך את השופטים להימנע מהערותאגב: זה מתחיל בהערה בת ארבע מלים (“הנני משתתף בצער המשפחה“), ונגמר בהערותאגב התופסות מאות עמודים (ראו: בנק שמגר, מאיר ברק, אהרן המזרחי – יום הולדת ראוותני להערתאגב נכונה, אבל נבזית ושערורייתית).

ובאשר למקרה הזה, בו הנזק כבר נגרם, דוברות מערכת המשפט אכן פרסמה התנצלות בשם השופט:

הוגשה לפני השופט הנדל בקשה לביטול עתירה שהוגשה והדיון לגביה, עקב פטירתו של העותר בעת ריצוי עונשו בבית הסוהר. בפעמים הבודדות שמקרים כאלו מתרחשים, נוהג השופט הנדל להוסיף השתתפות בצער המשפחה.

כמובן שלא הייתה כל כוונה לפגוע באיש. השופט הנדל מבקש להביע את צערו הרב בפני המשפחות השכולות אשר נפגעו מכך.

עקב פטירת העותר, הפכה העתירה ללא רלוונטית ולכן לא התקיים דיון ולא היה צורך להיכנס לפרטי העתירה והעותר. פסק הדין הראשון בוטל וניתן פסק דין נוסף שמדבר בעד עצמו“.

כמובן שזה עדיף על לאכלום, ואני מניח שהיה בהודעתההתנצלות הזאת כדי לרצות את המשפחות (מה הן תגדנה – זה עדיין לא מספק אותנו?!), אבל אותי זה כלל לא מספק, משום שאני לא מדבר כמי שנפגע אישית מהטרור, אלא כמי שרואה את תרבות השפיטה המידרדרת והולכת – ואין הבולם את הסחף.

זה לר מספק אותי, כי חומרת המקרה, בפני עצמו, היא לא אסונית“, אבל היא מראה כי במערכת המשפט שלנו – במיוחד בפיסגה שלה – יש אנשים שבידיהם אחריות גדולה, גם לגורלותאדם – והם לא חושבים מספיק.

כידוע הישראלים גומרים מהר כדי לרוץ ולספר לחבר’ה, והשאלה היא אם גם השופטים צריכים לגמור מהר, ובכל מקרה ומקרה.

קחו, למשל, את המקרה הזה: המועד לדיון עדיין לא נקבע, האמבולנס עדיין לא הוזמן, ועם ההודעה על מותו של העותר – שום דבר כבר לא היה דחוף.

מה מונע משופט לכתוב החלטה, לתת אותה לעיונם של המתמחים והעוזרים המשפטיים, לישוןעליה יוםיומיים, ולקרוא אותה שוב ושוב, לפני החתימה עליה?

קחו, למשל, את המאמר הזה: אחרי שגמרתי את כתיבתו לא אצתירצתי להעלותו לאתר. ישנתי עליו, חשבתי עליו, תיקנתי ותיקנתי – והרי הוא לפניכם.

בשביל מה היה צריך את כל זה?!

מחבל החולה בסרטן בשלב הסופני, הסיכויים שהוא יחזור לחיק הטרור אינם גבוהים במיוחד.

חולה כזה מקבל טיפול רפואי על חשבון המדינה, המחבל במקרה שלנו טופל בבית חולים אזרחי, ויש להניח שהמדינה לא השאירה אותו ללא אבטחה צמודה – דבר המצריך משאבים נוספים.

ונשאלת השאלה מדוע המדינה נלחמת כנגד שחרורו, במקום שהיא עצמה, וביזמתה, תחליט לשחררו – הדבר היה מציג את מדינת ישראל באור קצת יותר הומני, ואין שום חשש שהשחרור המוקדם הזה יתמרץ את ההתגייסות לארגוני הטרור – חוץ, אולי, ממי שכבר אובחן בגופו הסרטן, אין לו כסף לממן את הטיפולים מכיסוהוא – והוא מעדיף לחרף נפשו בשדה הקרב, ו/או ליהנות משירותי הבריאות של מדינת ישראל, על חשבון משלם המסים הישראלי.

אבל כמה כאלה יש, בגיל בו אדם עדיין בכושר קרבי?

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו מבחן בוזגלו אמרו מבחן אלישבע*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עוד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ניהול האתר