תחת הכותרת יש שימוע. האם יש גם שומע? מביע הד“ר ישראל בר–ניר ספקות בכנות השימוע שנערך לראש הממשלה, בנימין נתניהו, החשוד בפלילים, וסבור כי השימוע היה רק מן השפה ולחוץ, וכי דבר משמעותי לא ישתנה.

תחת הכותרת האם השימוע לבנימין נתניהו היה אמיתי או פיקטיבי? – נאום–תשובה לד”ר ישראל בר–ניר (להלן: נאום–התשובה) אני מביע דיעה חולקת. לא ממש חולקת, כי, מטעמים שהסברתי (ולא בפעם הראשונה) אני לא נוקט עמדה באשר לאשמתו או חפותו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, בכל הנוגע לחשדות הפליליים נגדו, ובדומה לכך אני גם לא מביע עמדה בשאלה אם השימוע לבנימין נתניהו היה אמיתי או פיקטיבי, משום שגם בעניין הזה לא הועמד לי כל המידע הדרוש לקביעת עמדה, למרות שאני מכיר אם הפרקליטות ועבודתי הרבה יותר מאשר ישראל בר–ניר.

לצורך ליבון המחלוקת יצאתי בנאום–התשובה מכמה הנחות עבודה:

האחת – חוקר או תובע שנופל לידיו תיק “שמן” ומתוקשר יפעל למצות את כל האפשרויות, להגיע לכל פינה, רק כדי שלא “לצאת פראייר” – גם אם לא מדובר בעניין של ראש ממשלה או בכל עניין אחר שיש לו “ריח” פוליטי. אכן, לפעמים מדובר בחריצות–יתר, בלהיטות–יתר ל“ניצחון ליטיגאנטי” – אבל גם אלה קיימות גם כשאין מניעים פוליטיים.

השנייה – לפעמים גם חקירה שנפתחת ממניעים פסולים, כולל מניעים פוליטיים, יכולה להניב ראיות לעבירות אמיתיות.

השלישית – כאשר מכינים תיק פלילי (לשימוע או לאישום המוגש לביהמ“ש), משתדלים לעשות עבודה מסודרת, שהרי אף אחד לא רוצה לבוא לביהמ“ש עם תיק עב–כרס ועם חזה נפוח, ולצאת משם עם הלשון בחוץ והמכנסיים למטה.

הרביעית – הניסיון מראה שבמקרים רבים השימועים אכן עוזרים – באופן מלא או חלקי.

והחמישית – גם שעון מקולקל מראה את השעה הנכונה פעמיים ביממה –

בציינתי כי כל ההנחות האלה משמעותן היא שכדי לייחס מניעים פוליטיים להליכים פליליים אלה ואחרים יש צורך בנקודה ארכימדית, ובמלים פשוטות: גם אם נסכים כי ה“שימוע” הזה הוא משחק מכור מתחילתו, השאלה היא אם התביעה, שלא כדרכה בצדיקות, תופרת תיקים רק לראש הממשלה, או שהיא תופרת תיקים לכל, וראש הממשלה לא זוכה ליחס שונה – לא לטובה ולא לרעה.

עם פרסום נאום–התשובה אני מקבל מייל מהד“ר בר–ניר, אשר לא הצליח להכניס תגובות באתר עצמו, ולכן הוא מבקש ממני להעלותן בעצמי, וכך אעשה – הערה שלו ותשובתי בצידה:

ישראל:

1. “המחוקק העניק ליועץ המשפטי לממשלה מעמד עצמאי“. ראשית זה פשוט לא נכון. אף פעם לא נחקק חוק המגדיר את מעמדו וסמכויותיו של היועמ“ש. יש החלטה של וועדה (מתקופת בן גוריון) הקובעת את חשיבות עצמאותו של היועמ“ש, אבל זה אף פעם לא עוגן בחוק. ברק, בעת היותו נשיא בית המשפט, “הרחיב” את המושג “עצמאות” לסמכות לתת הוראות לממשלה. גם זו היתה חוות דעת ולא החלטה של הגוף המחוקק.

שמחה

לא מדוייק, מטעה, לא נכון.

אתה מתכוון לועדת המשפטנים בדבר סמכויות היועץ המשפטי לממשלה (ובשמה הנפוץ, ועדת אגרנט, על שם העומד בראשה) הייתה ועדה מיוחדת שהוקמה בשנת 1962 לשם הבהרת סמכויותיו ומעמדו של היועץ המשפטי לממשלה. הוועדה הוקמה בעקבות מחלוקת חריפה שהתגלעה בין היועץ המשפטי לממשלה גדעון האוזנר לשר המשפטים דב יוסף באשר לחלוקת הסמכויות ביניהם. הוועדה בראשות שופט בית המשפט העליון שמעון אגרנט ניתחה בהרחבה את סמכויות היועץ המשפטי ואת היחס בין תפקידו לתפקיד שר המשפטים ולממשלה. מסקנות הוועדה אומצו בהחלטת ממשלה ונודעה להן השפעה משמעותית על עיצוב תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה גם עשרות שנים לאחר הגשת מסקנותיה[1] (כך ויקיפדיה).

אבל הוועדה הזאת לא יצרה שום דבר חדש, אלא רק פירשה את הדיון.

החוק העיקרי המסדיר את מעמדו של היוהמ“ש הוא פקודת סדרי הדין (התייצבות היועץ המשפטי לממשלה) [נוסח חדש], אשר זה לשונה:

ייצוג המדינה בהליכים מסויימים

1. ראה היועץ המשפטי לממשלה, כי זכות של מדינת ישראל או זכות ציבורית או ענין ציבורי מושפעים או כרוכים, או עלולים להיות מושפעים או כרוכים, בהליך פלוני שלפני בית משפט או לפני פקיד מסדר כמשמעותו בפקודת הקרקעות (סידור זכות הקנין), רשאי הוא, לפי ראות עיניו, להתייצב באותו הליך ולהשמיע דברו, או להסמיך במיוחד את נציגו לעשות זאת מטעמו.

ייצוג עובד ציבורי או מוסד ציבורי

2. מקום שעובד ציבורי או מועצה, ועדה, ועד, בית דין או כל חבר–בני–אדם כיוצא באלה, שהוקמו או נתכוננו על פי דין, הם צד בהליך שלפני בית משפט מכוח תפקידם, יכול שיהיו מיוצגים באותו הליך על ידי היועץ המשפטי לממשלה או נציגו.

מעבר לכך סמכות היועץ המשפטי לממשלה קיימת בשורה ארוכה של חוקים (כולל בחוק סדר הדיון הפלילי, אשר מכוחו מוסמכים היוהמ“ש וכפיפיולהגיש אישומים פליליים.

כעיקרון, אין שום רשות מוסמכת לעשות דבר, אלא אם הוסמכה לכך במפורש בדין, וממילא כל סמכות שיוחדה בחוק ליוהמ“ש – אף אחד לא יכול להשתמש בה מלבדו.

הפרשנות שהעניק אהרן ברק לסמכויות היוהמ“ש אינה לענייננו.

ישראל:

2. “ה’אמת לשעתה’ היא אכן ראייה לתום–הלב של המפרסם“. שטות והבל. גם אם בעת הכנת הכתבה אילנה דיין לא ידעה או האמינה “בתום לב” שזאת האמת, כשהכתבה פורסמה (כמעט שנה אחרי הכנתה) היא כבר ידעה טוב מאוד את האמת והיא לא טרחה ליידע את הצופים.

שמחה:

אני לא דיברתי על אילנה דיין, אלא על מקור הביטוי “אמת לשעתה“, שהוא ביטוי אומלל למה שהיה קיים מאז ומעולם, וממנו גזרת את הביטוי “עבירה לשעתה“, שגם הוא ביטוי אומלל למה שהיה קיים מאז ומעולם.

ישראל:

3. ““בדיחה מקצועית” של אנשי הפרסום“. זה לא השטח שלך, ולכן אתה מגיב כך. למה אתה חושב טראמפ זכה בבחירות ב-2016? נשיא רשת הטלוויזיה CNN הודה בגלוי בראיון בטלווייה בשבוע שעבר שהתעמולה שלהם נגד טראמפ היתה תרומה משמעותית לנצחונו בבחירות. אתה תמיד נוטה לזלזל במקצוענים שמכירים את הנושא יותר טוב ממך ומפחית בערכם של דברים שהם אומרים (ג‘ורג‘ אורוול למשל). אם אתה היית מפרסם את סדרת מאמרי ההשמצה שלך על טראמפ באנגלית בעיתונות האמריקאית, כל מאמר היה מוסיף לו כמה מאות, אם לא אלפי קולות.

שמחה:

על כך אמרינן אין בדיחה בלי גרעין של אמת, אבל העובדה שמוגשות תביעות על פרסומים מזיקים מראה שהאמירה שלך אינה חד–חד–ערכית.

ישראל:

4. ““סיקור אוהד” אינו שוחד, אלא “טובת הנאה” הניתנת כשוחד“. במשך 70 שנות קיומה של המדינה התקשורת מלאה בסיקורים אוהדים ברמות שונות – בהערכה צנועה כ-75% ממה שמתפרסם בתקשורת על פוליטיקאים ואנשי ציבור (כולל שופטים) הוא סיקור אוהד. מעולם לא על דעתו של מי שהוא לראות ב““סיקור אוהד” “טובת הנאה” הניתנת כשוחד” ועוד להגיש תביעה פלילית בגינה. אז מה קרה? שינו את כללי המשחק כי היו חסרות ראיות נגד נתניהו? ליאת בן ארי עוסקת בתיק הזה כבר למעלה משלוש שנים ועד היום היא לא ידעה שאפשר לראות ב“סיקור אוהד” “טובת הנאה” הניתנת כשוחד“? רק עכשיו היא גילתה את זה? היא לא למדה את זה כמוך בביה“ס למשפטים?

כבר ציטטו היום באמצעות אחד ממדליפי המשטרה ש“נתניהו לא הצליח להביא את ‘ראיית הזהב‘ שתביא לסגירת התיק נגדו“. נתניהו הוא זה שצריך להביא את ראיית הזהב“? כל מה שנתניהו צריך לעשות במערכת משפטית הוגנת הוא להצביע על חורים במסכת ההוכחות. מי שצריך להביא ראיית זהב הם היועמ“ש והפרקליטות, אבל לדעתם החובה היא על נתניהו.

שמחה:

כשאתה אומר כי “מעולם לא על דעתו של מי שהוא לראות ב’סיקור אוהד’ [משום] ‘טובת הנאה’ הניתנת כשוחד“, יש לכך שתי אפשרויות:

האחת – מעולם לא ניתן סקור אוהד כשוחד תמורת טובת הנאה שלטונית, וכל הסיקורים האוהדים ניתנו משום שהמסקרים האמינו באמונה שלמה במה שהם עושים, ולא משום שהוצעה להם טובת הנאה שלטונית;

והשנייה – הרעה–החולה הזאת פשתה במקומותינו, והגיע הזמן להדבירה.

תאר לעצמך שמנהל משרד הרישוי נותן לך רשיון נהיגה ללא “טסט“, תמורת סיקור אוהד … אם, לדעתך, זה לא שוחד, כנראה שמשהו דפוק אצלך.

עניין נטלי ההוכחה, שאתה מוסיף ומדבר בו, אינו שייך למחלוקת בינינו.

ישראל:

5. “אי הכרה של הפרקליטות, המנטליות של הפרקליטים, ודרכי עבודתם“. אני באמת לא מומחה גדול בתחום הזה, אבל אני מכיר את ההיסטוריה של התיקים התפורים במדינת ישראל. יותר מזה אני מכיר את ההיסטוריה של שי ניצן. אף אחד בפרקליטות או במשרד היועמ“ש מעולם לא הורשע, ננזף או שנקטו נגדו באמצעים של שהם. בלי להכיר שום פרט מההוכחות והראיות שיש נגד נתניהו עצם מעורבותו של שי ניצן היא עילה מספקת לסגור את התיק ולסיים את הפרשה מחוץ לכתלי בית המשפט.

שמחה:

בתור חובב–גרוטסקות כפייתי הרעיון לפיו “בלי להכיר שום פרט מההוכחות והראיות שיש נגד נתניהו עצם מעורבותו של שי ניצן היא עילה מספקת לסגור את התיק ולסיים את הפרשה מחוץ לכתלי בית המשפט” דווקא מאוד קוסם לי, כי לפיו יש לבטל אוטומטית של כל ההרשעות הפליליות, לשחרר מיידית את כל האסירים, לפצות אותם על ימי המאסר ופסילות הרשיון, ולהחזיר את כל הקנסות ששולמו, עם רבית והצמדה.

מה אומר ומה אדבר, תכין לי טקסט ברוח זה, סמן לי “X……………………….” במקום המיועד לחתימה – ואני חותם עליו, ככל שתחפוץ.

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

פורסם ב- משרד המשפטים, זעקת הרחוב

עו”ד שמחה ניר, שר המשפטים וזכויות האזרח – זה המצע

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל