הדמוקרטיה בישראל מתה כשילד אחד דמע בגללה. בגלל מערכת המשפט

מאת: רן חורי

*** תשובה לנשיאת ביהמש העליון, אסתר חיות, שמקשקשת ללא בושה על זכויות האדם” *** על מערכת המשפט הדמוקרטית”, הדופקת יהודים במדינת היהודים – רק משום שהם יהודים

נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka

בן 78 שנים אנוכי היום (15.6.2017), צעיר, בריא ובועט, אבל עוד הדרך רב, עו"ד רבה המלחמה!

למדור החדש: שופט השבוע

"יש ג'ונגל טוטאלי בבתי המשפט. תעשו הכול כדי לא להגיע אליהם"

זה יעדנו: משרד המשפטים וזכויות האזרח!

הצטרפו לקבוצת הפייסבוק

"נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!"

"לייק" לדף הפייסבוק עו"ד שמחה ניר – שר המשפטים הבא

המאמר ה-4,000 באתר: לו אני שר המשפטים

ההכרזה הרשמית שלי על ריצתי לתפקיד שר המשפטים

מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת "שק בתחת"?

בג"ץ 8743/14, שמחה ניר, עו"ד, נ' הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן

הדמוקרטיה בישראל מתה כשילד אחד דמע בגללה. בגלל מערכת המשפט.

הדמוקרטיה בישראל מתה כשכבוד השופט אסף זגורי הותיר אב ושני ילדים עם 4,150 למחיה מחצית החודש, ואת האם עם כמעט 20,000 – משום שהם יהודים [1].

הדמוקרטיה בישראל מתה כשכבוד השופט נפתלי שילה הותיר אב ושלושה ילדים במשמורת משותפת עם 2,739 ש"ח למחיה מחצית החודש, ואת האם לגידול השלושה ועוד שניים במשמורת מלאה עם 11,625 ש"ח וקצבאות הילדים – משום שהם יהודים [2].

הדמוקרטיה בישראל מתה כשילד נותק מאביו שגידל אותו והועבר לאמו העסוקה בקריירה שלה, שעברה דירה, אך ורק משום שהיא אישה – בפסיקת העליון [3].

הדמוקרטיה בישראל מתה כשכבוד השופט איתי כץ התיר לאם שהתחייבה בהסכם הגירושין שלא לעבור 30 ק"מ מירושלים – להגר לקולומביה, כי "נשים הן הורה טוב יותר" [4].

הדמוקרטיה בישראל מתה בכל פעם שכבוד השופט אליקים רובינשטיין, כשהגיע לפניו פסק דין מעוול במיוחד במזונות ילדים – קבע שזה לא מקרה מספיק חשוב [5].

הדמוקרטיה בישראל מתה כשאם שרואה את ילדיה רק פעם בחודש חויבה במזונות של 2,500 בלבד לחמישה ילדים – מול אב בן 49 ללא עבודה קבועה, שמתקיים מקצבה של 3,300 ₪. הסיבה לכך הייתה פשוטה – משום שהם יהודים [6].

הדמוקרטיה בישראל מתה כששופט מחוזי, באמירה שלא לפרוטוקול, אמר: "זה לא עניין שלי שהאב רוצה להיות עם ילדיו", ודחף לפשרה שבה אב לארבעה ילדים במשמורת משותפת נותר עם 1,750 ש"ח למחיה.

הדמוקרטיה בישראל מתה לפני כמעט ארבעים שנה, כאשר שופטים לקחו תיקון לחוק המזונות, שנועד – על פי המחוקקים – להוסיף שוויון בעולם ולעקוף את ההלכה היהודית, ופירשו אותו באופן לא שוויוני, כלא רלוונטי על יהודים [7].

הדמוקרטיה בישראל מתה כששופטי העליון בהרכב מורחב, ובהם גם אסתר חיות, ובפסק דין מנומק – הותירו ביולי האחרון על תלה את האפליה על בסיס יהדות ועל בסיס מגדר במזונות ילדים – כל עוד הילדים מתחת לגיל שש – משום שהם יהודים [8].

הדמוקרטיה בישראל מתה כשכבוד שופט העליון דוד מינץ סירב לקבל את הבקשה לדון באפליית הילדים מתחת לגיל שש [9].

הדמוקרטיה בישראל מתה כשכבוד השופט שמואל בר יוסף מתל אביב הודיע לאב בעל הדין שלפניו שבית המשפט הוא גורם לא פרודוקטיבי, שלמדינת ישראל אין כלים לפעול בנושא משמורת ילדים, ושאם מישהו יצטט אותו יוכחש. בנוסף איים על הצדדים שימנה מומחים ויעשו מחייהם דייסה [10].

הדמוקרטיה בישראל מתה כשכבוד שופט אחר מתל אביב, ששמו לא פורסם, הודיע שלא ילך לפי הלכת העליון, הקובעת שוויון במזונות ילדים מגיל שש [11].

הדמוקרטיה בישראל מתה כשאריאל אדרי, דיין, רב ותומך אפליה, התנגד לפסק הדין של העליון, על פי קביעתו ש"האם צריכה להיות פנויה לגידול ילדיה", ולכן היא פטורה ממזונות, וחייב אב במשמורת משותפת לשלם מזונות גבוהים לאם – משום שהוא יהודי [12].

הדמוקרטיה בישראל מתה כשכבוד השופטת שושנה ברגר, דתייה, הותירה אב לשלושה שהילדים ישנים אצלו חמישה לילות בשבועיים עם 3,686 ש"ח, ואת האם עם 12,475 ש"ח, לאחר תשלום מזונות של 2,550 לאם [13].

הדמוקרטיה בישראל מתה כשאב במשמורת משותפת, שנותר עם 4,500 מול גרושתו שנותרה עם 18,500, נאלץ לקבל מהוריו את קצבת הזקנה, לוותר על ארוחת צהריים ולקחת מהוריו את הקניות בשוק – כדי שיהיה לילדיו מה לאכול – משום שהם יהודים.

הדמוקרטיה בישראל מתה בכל פעם שלשכת ההוצאה לפועל דנה אבות וילדים לחיי רעב בשל טענה לחוב מזונות – בלא הותרת כל מקור הכנסה – כי רק במקרי חוב מזונות מותר להרעיב אדם לחלוטין בלא להותיר לא כלום למחייתו. היא מתה כשזה קורה אפילו כשהחוב איננו ידוע וברור, ולעתים היא אף מותירה שנה את ההרעבה הזו. כן, כן. הרעבה – עיקול של כל ההכנסה של האדם ומניעת גישתו למקורות המחיה שלו.

הדמוקרטיה בישראל מתה כשכבוד השופטת בדימוס דליה דורנר פסקה שהורה בעל משמורת יכול להגר לאן שיחפוץ, גם אם לא לקח בחשבון את טובתו של הילד, וכתוצאה מכך, ובהתבסס על חזקת הגיל הרך אפשרה לנתק ילד מאביו ולהעבירו ללונדון (אחרי שהאם הודיעה שתעבור בכל מקרה) [14].

הדמוקרטיה בישראל מתה כשכבוד השופטת ורד שביט פינקלשטיין חייבה אב בן 63 שגר בדירת 31 מ"ר ושישן בסלון כשילדיו ישנים אצלו חמישה לילות בשבועיים בתשלום מזונות של 3,000, ונוסף עליהן מחציות, לאם בת 38 שגרה בדירת יוקרה עם בן זוגה, כשלאם פוטנציאל השתכרות גבוה משלו [15].

הדמוקרטיה בישראל מתה כשכבוד השופטת יעל וילנר, היום שופטת עליון, אמרה שאין לי בעיה עם זה – "שאינה רואה דופי" – בכך שאב במשמורת משותפת ישלם יותר, וכך קבעה תקדים שהביא לפגיעה בכל כך הרבה ילדים [16].

הדמוקרטיה בישראל מתה כשכבוד השופט יצחק עמית, שופט עליון, קבע, במילים אלו:

"איני משוכנע כי הגיעה העת ל’שוויון’ מלא בין נשים וגברים בתחום המעצרים והמאסרים. גלוי וידוע כי עבריינות נשים אינה שכיחה כעבריינות גברים, מספר האסירות והעצורות בישראל קטן עשרת מונים ממספר האסירים והעצורים, וטוב שכך.

גם אם שופטי ישראל ‘חוטאים’ ביחס לקולא כלפי נשים, הרי שהדבר נובע, בין היתר, מההכרה במאפיינים ובצרכים הייחודיים של נשים עברייניות ואסירות. מחקרים מלמדים על הפרופיל הייחודי של נשים עברייניות, השונה מזה של הגבר העבריין, לרבות ההיסטוריה האישית הקשה שמסתתרת מאחורי אחוז ניכר מביניהן".

וכן, זה לא קשור לילדים, אבל ממחיש את רמת המערכת ואת יחסה לערך השוויון [17]).

הדמוקרטיה בישראל מתה כשכבוד השופט יהורם שקד איים על אב בהפחתת זמני שהות עם ילדיו אם לא יסכים לפשרה. הממונים עליו קיבלו את התלונה [18].

הדמוקרטיה בישראל מתה כשכבוד השופט אריאל בן ארי, דתי, שוחר שינויים בהלכה היהודית, פסק שילד שאם שפוגשת את בנה רק בארוחת שבת אחת, לא רק שלא תשלם מזונות, אלא תקבל את קצבת הילדים – למימון הארוחה – משום שהיא יהודייה [19].

הדמוקרטיה בישראל מתה כששופט אמר לעמית, בתגובה לטרוניה על האפליה: הם היו צריכים לחשוב על זה לפני שהביאו ילדים לעולם.

הדמוקרטיה בישראל מתה כששופט אמר לאב שבכה על גובה המזונות: "מצדי לך תמכור כליה".

ויכולתי להמשיך ולספר, להמשיך ולהביא אסמכתאות, להמשיך ולמנות, ויכולים חבריי להוסיף סיפורים על ילדיהם שנפגעו ועל קיומם שנפגע ועל הבטן הרעבה ועל לב האבן.

אז תסלח לי כבוד השופטת אסתר חיות, נשיאת בית המשפט העליון, שכאשר אני שומע את דאגתה הכנה לזכויות האדם של כל פרט ופרט, ואת טענתה שמערכת המשפט היא המגנה עליהן – אני רואה בזה לא יותר מקרקור של תרנגולת והתהדרות של טווס.

המקום שבו מתה הדמוקרטיה – במובן העמוק והמהותי של זכויות האדם – בכל יום מחדש, הוא דווקא מערכת המשפט הדורסנית, האלימה והמפלה שהיא, גברת חיות, עומדת בראשה.

בני אדם אינם יודעים זאת. אפילו העיתונאי עמית סגל לא הזכיר פסיקות מהתחום בפוסט הביקורתי שלו.

אני כן מכיר, ומביא ראיות, ולא אפסיק להביא ראיות, ולא אפסיק להשמיע את הקול הזה. לכם היכולת להדהד אותו – ולשתף.

[מקורות למה שאפשר – בהערות, למטה. לגבי מה שאין – תצטרכו להאמין לי].

____________

הערות

[1] פסק דינו של כבוד השופט אסף זגורי מ-2010, שבו דן אב במשמורת משותפת וילדיו שעמו לחיי רעב בשל יהדותם: https://goo.gl/fk4tPM

[2] פסק דינו של כבוד השופט נפתלי שילה מיוני 2016, שבו דן אב במשמורת משותפת וילדיו שעמו לחיי רעב בשל יהדותם: https://goo.gl/E7i55p

[3] פסק הדין של העליון שבו הועבר ילד ממשמורת אביו למשמורת אמו, משום שהיא אישה והוא גבר, חרף תפקודו ההורי העדיף: https://goo.gl/5dRrdd

אסתר חיות נמנית על כותביו.

[4] תמ"ש 023903/06. כך התייחס השופט להסכם הגירושים: "גם את טענת האב, כי בהסכם הגירושין שניתן לו תוקף של פסק דין אסור לאם להתגורר ברדיוס של מעל ל-30 ק"מ סביב ירושלים, ומשכך אל לה להגר עם הילד, דחה השופט. לדבריו, ההסכם מתייחס למצב בו האם מתגוררת בארץ. לא כשהיא רוצה לטוס…

"...הקביעה שבס' ז.3 להסכם הגירושין כי: "מקום מגוריו של xx הוא בירושלים כולל רדיוס של 30 ק"מ" שוללת את אפשרות ההגירה (ס' 55 לסיכומי האב) דינה להידחות. סבורני כי בתניה זו מגולמת ההנחה שהאם המשמורנית נמצאת בארץ ואם עכשיו בנסיבות החיים הדינמיות נוצר מצב חדש והיא מבקשת לחזור למולדתה , עקב מצוקתה על ביהמ"ש לשוב ולהידרש לעניין תוך בחינת השפעתו על טובת הקטין... ומעידה פקידת הסעד בחקירתה הנגדית ,לעניין ההחמרה במצוקתה של האם, והשפעתה על הקטין". מקור: https://goo.gl/6RSL71

[5] "אשר לטענה כי יש מקום לנקוט בגישה שויונית יותר בקביעת דמי המזונות ההכרחיים נוכח התמורות החברתיות, אכן מדובר בסוגיה בעלת משקל, ונזדמן לי להידרש אליה משכבר הימים, בבע"מ 57/08 פלוני נ' פלוני(2008), ובבע"מ 1356/08 פלוני נ' פלונית (2008), כפי שאיזכר בית המשפט המחוזי, ואוכל להפנות לשם, שכן דעתי עתה כאז, אך אין תיק זה המקום להידרש לכך; כך - כיון שלגופו של עניין נפסקו המזונות כמקובל, והמדובר בפסיקה באשר לצרכים הכרחיים בלבד, תוך התחשבות כאמור." פירוט המקרה: https://goo.gl/fVTmN7

ההחלטה עצמה: https://goo.gl/WVhez1

[6] להחלטתה של כבוד הרשמת אביגיל יהלומי בנושא: http://goo.gl/4PdNj5

[7] בשנת 1981 הוכנס לתיקון לחוק המזונות, שביקש, על פי דברי ההסבר שלו, לבטל את תחולתה המפלה של ההלכה היהודית בישראל בתחום זה. ח"כ שביצע זו היה עקיבא נוף. בשל ניסוח רשלני בתיקון, בתי המשפט בישראל ביכרו את המשך האפליה, חרף הצהרותיהם החוזרות ונשנות על מחויבותם לשוויון כערך וכמכוון פרשני. תחילת הדיון בפסק דין פורטוגז מ-81: https://goo.gl/Ansp43

[8] פסק הדין הידוע, שמבטל את האפליה במזונות ילדים מגיל שש, מותיר אותה על כנה מתחת לגיל שש, חרף העובדה שהתבקש להתייחס גם לכך. אין צורך לקרוא את כל 120 עמודיו, אך אפשר להתבשם: 19.7.17, הבע"מ: https://goo.gl/BkLJzT

[9] בש"א 536/18. לא הצלחתי למצוא עותק זמין ברשת.

[10] ההקלטה. כל הגופים האמורים לבקר את השופטים לא פעלו בנושא, בשל העובדה שמדובר בהקלטה – פעולה אסורה. כבוד השופט שמואל בר יוסף ממשיך לשפוט. וכאן תותר לי הערה אישית: אני נגעל. להאזנה: https://goo.gl/4GcKNh

[11] עדותה של עורכת הדין דבורה בן אברהם. היא לא כתבה מי השופט, אני מרשה לעצמי להניח שמדובר באותו שמואל מלמעלה. https://goo.gl/qCLZr4

[12] לכתבה על הפסיקה: https://goo.gl/C2djWq

אני מכיר אישית את האב היקר, וקראתי את הפסיקה כמה פעמים.

[13] פסיקה מדצמבר 2015. http://goo.gl/tnH6W0

גם את הסיפור הזה אני מכיר מבפנים, ויודע לדווח שהמצב השתפר מעט – אבל שהשופטת עדיין ממשיכה לעוול – גם לאחר פסיקת העליון.

[14] רע"א 4575/00. בחוות דעתה על הורותן העדיפה של נשים הסתמכה דורנר על מחקר מ-1982. כך כתבה דפנה הקר, חוקרת משפחה ומשפט, על פסיקת דורנר: "נקודת המוצא של השופטת דורנר היא כי עצם הזכות של הורה משמורן להגר אינה יכולה להיות שנויה במחלוקת, וכי יש לנתק בין שיקולי הגירה לבין הקריטריונים שלאורם יש לבחון את סוגיית המשמורת. בכך מסרבת השופטת לשפוט הורים משמורנים (כלומר, אמהות), הבוחרים להגר למדינה אחרת ומסרבת לפשפש במניעיהם" (דפנה הקר ורונן שמיר, 'אימהות', 'אבהות', 'משפחה': בין אינטואיציה להלכה פסוקה, סוציולוגיה ישראלית ה(2), עמ' 323-322.

[15] פסק הדין מנובמבר 2016: https://goo.gl/K6EefY

[16] פסק דינה, שלא מכבר חגג עשור: https://goo.gl/yqCB3E

ציטוט: "איני רואה דופי בכך כי הנטל הכלכלי הכולל המוטל על האב בהסדרי משמורת משותפת, יהיה גבוה יותר לעומת דמי המזונות המוטלים עליו בהסדר משמורת בלעדית אצל האם, וזאת כאשר משקללים את דמי המזונות עם ההוצאות בהן האב נושא באופן ישיר. משמורת משותפת מתאימה במקרים בהם האב מוכן ומסוגל למעורבות גבוהה יותר בחיי ילדיו, מעורבות אשר הינה לטובתו של הקטין. סביר בעיני כי מעורבות גדולה יותר בחיי הילדים תוביל אף למעורבות כלכלית גבוהה יותר." ובמילים אחרות: אני תומכת באפליה מגדרית ובהטלת נטל כלכלי גבוה יותר על אב הרוצה להיות מעורב בחיי ילדיו. משמורת משותפת נועדה לעשירים. לכתבה על מינויה של וילנר לשופטת העליון: https://goo.gl/yEmRro

[17] להחלטת השופט: https://goo.gl/OWv1c5

לתגובתה השערורייתית של חברת הכנסת עליזה לביא להתבטאותו השערורייתית של השופט: https://goo.gl/8xkkZp

[18] כתבה בכלכליסט. האב סיפר לי על כך גם אופן אישי: https://goo.gl/kA4gGj

[19] לפסק דינו של השופט אריאל בן ארי: http://goo.gl/CvUfAc

לפוסט שכתבתי על הפסיקה: https://goo.gl/Ho4XCs

________

לדף הפייסבוק של הכותב.

______________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור "הוספת תגובה" (למטה מכאן)

אל תאמרו "מבחן בוזגלו" אמרו "מבחן אלישבע"*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו"ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר