היידה, לספח!
קישור מקוצר למאמר הזה: https://www.quimka.net/60445
היידה, לספח!
נאום חולני של חובב–גרוטסקות כפייתי: קריאה לגלות מנהיגות ואומץ, ולספח מיידית את כל יו“ש *** מדוע, במקום לחוקק חוק המספח את ה“שטחים” למדינת ישראל, הכנסת העדיפה החלטה הצהרתית–גרידא, המגלגלת את האחריות לפתחו של נתניהו, ביודעה היטב שהרכיכה חדלת–האישים הזאת לא תעשה דבר? *** כמה זמן צריך עוד לחלוף, וכמה ארונות אנחנו עוד צריכים לספור כדי שתגיעו למסקנה שטעיתם?!
שלום מתוך עוצמה
שמחה ניר, עו“ד
בן 85 שנים אנוכי היום (15.6.2024), האם מלאכתי הושלמה?
כך זה התחיל: עו”ד שמחה ניר ומלחמתו במסרסים
לחג החירות, פסח התשע”ט: עוז לתמורה – בטרם פורענות!
נא להכיר, מוזמנים לעקוב: https://twitter.com/SimhaNyr_quimka
הצטרפו לקבוצת הפייסבוק
“נציב תלונות הציבור על שופטים ורשמים – זה אנחנו!”
מתי מותר – ואפילו חובה – לומר לזולת “שק בתחת“?
בג“ץ 8743/14, שמחה ניר, עו“ד, נ‘ הוועדה לבחירת שופטים ו-7 אחרים – קיצור תולדות הזמן
לבתי, עלמה
קללת התיאבון הטריטוריאלי המשיחי
ביום 2.11.2022, למחרת הבחירות לכנסת ה-25, תחת הכותרת נתניהו, בנימין: שעתך היפה הגיעה, עלה בכוחך זה! וכותרת המשנה שמתארת “נאום חולני של חובב–גרוטסקות כפייתי: קריאה לגלות מנהיגות ואומץ, ולספח מיידית את כל יו“ש” ומציגה את השאלה “האם הרכיכה הזאת תרים את הכפפה?”, אמרתי, בין השאר:
בנימין נתניהו, הראה שיש לך ביצים!
ביבי, אנשי הימין טוענים נגדך שאתה “סמולן“, ועוד יותר מזה – שאתה “רכרוכי“.
אפילו הבן–יקיר–לך, יאיר נתניהו, אומר עליך שאתה “איש חלש, עושה שטויות“.
אז בוא, ביבי, בוא תראה שיש לך ביצים!
בוא תגלה מנהיגות, ומנהיגות אמיתית מתבטאת בגילוי האומץ לעשות את הדברים הקשים, את המעשים שאתה מאמין בהם, אפילו שהם כרוכים בקשיים.
אתה מנפנף בכך שאתה ראש הממשלה הישראלי שכיהן במשך הזמן הארוך ביותר, אפילו יותר מדוד בן גוריון, מייסדה ועורכה הראשון של מדינת ישראל, אשר אמר: לא חשוב מה יאמרו הגויים, חשוב מה יעשו היהודם.
בנימין נתניהו: קום ועשה מעשה!
והוספתי:
אתה לא מוכרח לחכות עד השבעת הממשלה
ביבי, אתה יודע היטב ששום דבר לא נגמר עד שהוא נגמר, ושבדרך לבלפור אתה תיתקל בקשיים לא מעטים בחלוקת התיקים, כאשר על כל תיק, במיוחד על כל תיק “בכיר” תתחרינה שלוש קבוצות: מקודמי הפריימריז שלך, דפוקי הפריימריז האלה, והציונות הדתית, כאשר מעבר לפינה קורצים כמה תיקים המזמינים “עריקה” מהליכוד של דפוקי הפריימריז אל חיקם החמים של לפיד–גנץ, וכאשר אתה תהייה במיעוט בקואליציה שלך, מול החרדים והחרד“לים.
זכור שלך יש מניית–מייסדים במוסד לוכדי העריקים, ואת הדברים הרעים קל מאוד ללמוד.
אבל, מאידך, כדי לספח שטחים אין צורך בהחלטת ממשלה, ובוודאי שלא משאל עם – די בחוק, כמו חוק רמת הגולן, וכדי לחוקק חוק כזה, כבר יש לך רוב בכנסת.
יתירה מזאת – גם מחוץ לגוש שלך תמצא תמיכה: גדעון סער, וכנראה שהוא לא היחיד.
שום דבר לא מונע ממך, איפוא, להכין את הצעת החוק, ולהתחיל להזיז אותה ביום השבעתה של הכנסת הנכנסת.
וכדי להסיר כל ספק, גם הבהרתי:
בקריאה לך לגלות מנהיגות ואומץ, אני לא מביע שום עמדה בעד או נגד: בסך הכל אני חובב גרוטסקות כפייתי, עד כדי חולניות כרונית, ויותר מדי זמן בלי גרוטסקה כלשהי משאירה אותי מיובש לחלוטין.
ביום 23 ביולי 2025, כ“ז בתמוז התשפ“ה, הצביעה מליאת הכנסת, ברוב של 71 חברי הכנסת מול 13 מתנגדים, בעד הצהרה הקוראת להחיל ריבונות ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן, אשר זה לשונה:
“יהודה, שומרון ובקעת הירדן הם חלק בלתי נפרד מארץ ישראל – מולדתו ההיסטורית, התרבותית והרוחנית של העם היהודי. מאות ואלפי שנים טרם הקמת המדינה, חיו ופעלו באזורים אלו אבות האומה ונביאיה, ונקבעו בהם יסודות התרבות והאמונה היהודית. ערים כמו חברון, שכם, שילה ובית אל אינן רק אתרים היסטוריים – הן ביטוי חי לרציפות הקיום היהודי בארץ.
“ריבונות ביהודה ושומרון היא חלק בלתי נפרד מהגשמת הציונות והחזון הלאומי של העם היהודי ששב למולדתו. טבח שמיני עצרת, השבעה באוקטובר 2023, הוכיח כי הקמת מדינה פלסטינית היא סכנה קיומית לישראל, לאזרחיה ולאזור כולו.
“הכנסת, בהחלטתה מיום י“ב בתמוז תשפ“ד 18.7.2024 קבעה כי היא מתנגדת להקמת מדינה פלסטינית מערבית לירדן, ושהקמת מדינה שכזו תהווה סכנה קיומית למדינת ישראל ולאזרחיה, תנציח את הסכסוך הישראלי–פלסטיני ותערער את היציבות באזור. בכך הסירה הכנסת את רעיון המדינה הפלסטינית מסדר היום.
“הכנסת קובעת כי למדינת ישראל הזכות הטבעית, ההיסטורית והחוקית על כלל שטחי ארץ ישראל, מולדתו ההיסטורית של העם היהודי. הכנסת קוראת לממשלת ישראל לפעול בהקדם להחלת הריבונות – המשפט, השיפוט והמינהל הישראלי על כלל מרחבי ההתיישבות היהודית על שלל צורותיה ביהודה, שומרון ובקעת הירדן.
“פעולה זו תחזק את מדינת ישראל ואת ביטחונה ותמנע כל ערעור על זכותו הבסיסית של העם היהודי לשלום ולביטחון במולדתו. בשם העם העברי היושב בציון, אנו קוראים לידידינו בעולם להתייצב לצד שיבת ציון וחזון הנביאים ולתמוך במדינת ישראל, בזכותה הטבעית, ההיסטורית והחוקית על ארץ ישראל ובהחלת הריבונות“.
עד כאן ההחלטה, אבל לפני שנעבור לדון בה – תזכורת על עמדותי בנושא.
אתפוס ישר את השור בקרניו, ואתחיל בשאלה שהיא עצם העניין: האם אני בעד או נגד מדינה פלשתינאית לצד מדינת ישראל, או, במלים אחרות, פתרון שתי המדינות?
למי ששואל אותי את השאלה הזאת, אני עונה כהאי לישנא: תציג לי את כל הפתרונות שמדובר בהם, כולל פתרון ה“no-solution“, ולגבי כל אחד מהם תגיד לי כמה זה בארונות.
ואני גם מדגיש: אני מבקש תשובה מקצועית, חפה מכל מוטות פוליטית!
זה הדבר הכי חשוב לי, וכמובן שאם יהיו פתרונות שונים להם “מחירי ארונות” דומים, אני אכניס למשוואה גם ערכים אחרים.
וכמה מפתיע: כמו שאלות אחרות בתחום הזה, אף אחד מהמתנגדים לפתרון 2 המדינות לא נותן לי תשובה.
והלאה, על עצמי לספר ידעתי: אני לא מומחה לענייני ביטחון, וגם לא מתיימר להיות כזה, וכל המומחיות שלי היא לשאול את השאלות המתבקשות. מה שאני כן מוכן לומר על עצמי הוא שאני מבין בענייני ביטחון לא פחות מחברי הכנסת שמחה רוטמן, לימור סון הר–מלך ודן אילוז, יוזמי ההחלטה בה עסקינן (או, אם תרצו, הם מבינים בענייני ביטחון אפילו פחות ממני), והיתרון שלי על פניהם הוא שאני לא מכפיף את עמדותי בענייני ביטחון לדיעותי הפוליטיות.
“יהודה, שומרון ובקעת הירדן הם חלק בלתי נפרד מארץ ישראל – מולדתו ההיסטורית, התרבותית והרוחנית של העם היהודי. מאות ואלפי שנים טרם הקמת המדינה, חיו ופעלו באזורים אלו אבות האומה ונביאיה, ונקבעו בהם יסודות התרבות והאמונה היהודית. ערים כמו חברון, שכם, שילה ובית אל אינן רק אתרים היסטוריים – הן ביטוי חי לרציפות הקיום היהודי בארץ“.
שימו לב לספין: אם מדינת ישראל היא, לענייננו, חלק א’, והחלקים ב’, ג’ ו–ד’ הם “חלק בלתי נפרד” מחלק א’, אות וסימן לנו שאם חלק א’ היה מיושב ע“י היהודים במשך “מאות ואלפי שנים טרם הקמת המדינה“, הרי שגם שאר החלקים היו מיושבים כך – ואנחנו יודעים שלא כך הווה!
אבל השאלה היא לשם מה נחוץ הספין הזה, כאשר אין מחלוקת על כך שמבחינה גיאוגרפית “ארץ ישראל” אכן כוללת אם כל החלקים ה“בלתי נפרדים” האלה (יש הגורעין את “גלילות פלשתים“, יש המוסיפין את “ארץ ישראל המזרחית“, ויש אשר יוסיפון וירחיבון עד קצה “גבולות ההבטחה“, על כל גרסאותיהם (אני עצמי מצאתי ארבע גירסאות) אבל לגבי “יהודה, שומרון ובקעת הירדן” אין מחלוקת שהם חלק בלתי נפרד מ“ארץ ישראל“, ואם מבקשים לספח אותם למדינת ישראל, פשיטא שגם לדעת מנסחי ההחלטה הם אינם חלק ממדינת ישראל.
נו, ואם כבר “איחדנו” אותם עם חלק א’, שהוא מדינת ישראל “נטו“, השגנו את המטרה, ואפשר כבר לחזור ולדון בהם בנפרד: “ערים כמו חברון, שכם, שילה ובית אל […] – הן ביטוי חי לרציפות הקיום היהודי בארץ“.
אז אל תעבדו עלינו: ערים כמו חברון, שכם, שילה ובית אל לא היו מעולם “ביטוי חי לרציפות הקיום היהודי בארץ“. אפילו ביטוי מת הם לא היו.
ובכלל, גם בחלק א’, לא הייתה שם “רציפות הקיום היהודי בארץ“.
בכל שנות קיומו של העם היהודי עד פרוץ המדינה, היו לו רק שתי תקופות של ריבונות, כשבעים שנה כל אחת, ועכשיו, בתקופה השלישית של הריבונות, כבר עברנו את מכסת שבעים השנים, ואנחנו כבר באוברדראפט.
מעבר לכך, “יסודות התרבות והאמונה היהודית” לא נקבעו רק “באזורים אלה“. הם נקבעו גם בבבל, בספרד, ובארצות רבות אחרות, כי אנחנו היינו עם של נוודים, ישבנו ונהנינו בגולה 2000 שנות גם כשיכולנו לחזור לארצנו, ו“נזכרנו” בארצנו רק כאשר ענני האנטישמיות החלו מעיבים על שמי אירופה.
לתולדות העם היהודי מאז אברהם אבינו ע“ה ועד היום ראו דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יג): נאום–תשובה לפרופ’ חובב טלפז, מעריץ עיוור.
והלאה:
“ריבונות ביהודה ושומרון היא חלק בלתי נפרד מהגשמת הציונות והחזון הלאומי של העם היהודי ששב למולדתו. טבח שמיני עצרת, השבעה באוקטובר 2023, הוכיח כי הקמת מדינה פלסטינית היא סכנה קיומית לישראל, לאזרחיה ולאזור כולו“.
מבחינתי, “הציונות והחזון הלאומי של העם היהודי ששב למולדתו” הוא “להיות עם חופשי בארצנו“, להבדיל מאשר להיות נתונים לשלטון זר בארצנו: בימים ההם – תחת השלטונות היווניים והרומאיים; בזמן הזה – תחת השלטון העותומאני והבריטי, ובין–לבין – עם חופשי מאוד, אבל לא בארצנו – ומבחירתנו החופ–shit.
ועכשיו תגידו לי בבקשה, מה הקשר בין “הגשמת הציונות והחזון הלאומי של העם היהודי ששב למולדתו” לבין “טבח שמיני עצרת, השבעה באוקטובר 2023″, זולת בכך שהעם החופשי היושב בציון טיפח את הישות העזתית הריבונית (קרי: חמאס), פיטם אותה בכספים ובחומרי בניין, והכריז עליה כעל נכס למדינת ישראל?
האם טיפוח החמאס היה חלק מתהליך “הגשמת הציונות והחזון הלאומי של העם היהודי ששב למולדתו“? אתמהה!
ובמחילה מכבודכם, אולי תסבירו לי כיצד טבח השביעי ביביקטובר “הוכיח כי הקמת מדינה פלסטינית היא סכנה קיומית לישראל, לאזרחיה ולאזור כולו“? אם רצועת עזה הייתה מדינה לכל דבר ועניין (עם ריבונות מלאה, עם גבולות משלה ועם הכרה בין לאומית), האם הסכנה הקיומית “לישראל, לאזרחיה ולאיזור כולו” הייתה רבה עוד יותר?!
Give me a break!!!
עכשיו בואו נשאל את עצמנו מה היה קורה אם רצועת החמאס הייתה מדינה לכל דבר ועניין, וחברה באו“ם.
להערכתי:
ראשית – אנחנו היינו פטורים מעונשם, לא היינו חייבים לספק להם מים, חשמל, תעסוקה, ומה לא – שמוסדות האו“ם ידאגו לכך.
שנית – ציבור אתני השואף להיות עם חופשי בארצו, הוא קרקע גידול של טרור נגד המושלים בו, ומשזכה בעצמאותו אך טבעי הוא שהוא ישקיע את אנרגיותיו בביסוסו כעם חופשי בארצו: גם לנו היו ארגוני טרור במאבקנו לעצמאות מול השלטון הטורקי והשלטון הבריטי, ומשזכינו בעצמאותנו כבר לא היינו זקוקים להם ולטרור הזה.
שלישית – לשום מדינה אין אינטרס לנהל מלחמות: זה עולה הרבה כסף, ויש הרבה מה להפסיד.
רביעית – היא לבטח תרצה להצטרף להסכמי אברהם.
חמישית – היא תצטרך להכיר במדינת ישראל כמדינת היהודים.
וכן הלאה …
כעת תארו לעצמכם שמדינת החמאס רוצה לפתוח במלחמה נגדנו …:
אם היא תרצה לעשות זאת במתכונת השביעי ביביקטובר – נתמודד, או שלא נתמודד, עם זה כפי שהתמודדנו, או שלא התמודדנו, עם אותו המבצע כאשר הוא נוהל ע“י הלא–מדינה.
אם היא תרצה לשלוח נגדנו את חיל האוויר, חיל השריון, חיל הים ושאר החיילות שלה – היא קודם תצטרך להקים אותם, וחזקה על האו“ם ושאר המדינות שיתמכו בה שלא יתנו לה להקים צבא כזה (וחזקה עלינו שבכל הסדר מדיני נוכל לדרוש – ולקבל – שזו תהייה מדינה מפורזת).
ואם היא תרצה להכין נשק גרעיני, כבר הראינו שאנחנו יודעים לטפל גם בכך.
ואל תבינו אותי לא נכונה: אני לא אומר שדברים כאלה באים בקלות, אבל אם עשינו שלום עם גרמניה, שנים ספורות אחרי השואה, עם מצרים, הגדולה באויבותינו, עם ירדן, ועם עוד כמה מדינות ערביות, שלום–אמת בטוח עם המדינה הפלשתינאית, גם הוא בגדר האפשרי – אם הג’ניוס היהודי רק ירצה.
ושוב, כמו שאמרתי למעלה מכאן: מי שאומר לי שמדינה פלשתינאית מסוכנת לישראל, אני שואל אותו “כמה זה בארונות” בהשוואה לכל פיתרון אחר – כולל סיפוח, וכולל אפילו את פתרון הנו–סולושן.
והלאה, באיזכור החלטה קודמת של הכנסת:
“הכנסת, בהחלטתה מיום י“ב בתמוז תשפ“ד 18.7.2024 קבעה כי היא מתנגדת להקמת מדינה פלסטינית מערבית לירדן, ושהקמת מדינה שכזו תהווה סכנה קיומית למדינת ישראל ולאזרחיה, תנציח את הסכסוך הישראלי–פלסטיני ותערער את היציבות באזור. בכך הסירה הכנסת את רעיון המדינה הפלסטינית מסדר היום“.
טוב, על הסכנה הקיומית למדינת ישראל ולאזרחיה כבר דיברנו למעלה מכאן, ואם יותר לי אוסיף מילה שכבר אמרתי בעבר: גם נסיעה ברכב יש בה סיכונים, אבל עושים הכל כדי להפחית את הסיכונים, ואיש לא מציע לחזור לימי הדיליג’אנסים, והשאלה היא, כאמור, מה מסוכן יותר, ומה מסוכן פחות, למדינת ישראל ולאזרחיה – ועל כך אין איש העונה – גם לא הכנסת בהחלטה הקודמת, או בהחלטתה זו.
ועכשיו תגידו לי, בבקשה, באיזו חוצפה אתם מדברים על “הנצחת הסכסוך הישראלי–פלסטיני” (בעברית אני מעדיף פלשתינאי), כאשר אתם יצרתם אותו, ואתם עושים הכל כדי להנציח אותו?
מה אתם עשיתם עד היום, במשך 58 השנים שחלפו מאז שנטלנו אחיזה בשטחים עליהם אתם מדברים עכשיו, על יושביהם?
והשאלה היא אם אתם באמת מאמינים שהסיפוח יפתור את הסכסוך הזה, כאשר אין לכם שום מושג ושום תכנית מה לעשות בשטחים המסופחים וביושביהם?
אתם הרי יודעים שיש רק שתי אפשרויות:
האחת – להעניק ליושבי השטחים תעודות זהות כחולות, ואזרחות מלאה, אבל אתם לא תעשו זאת, כי כבר בבחירות הבאות זה ייתן למפלגות הערביות תוספת של כ-10 מנדטים, ולא ירחק היום בו המפלגות הערביות והמפלגות החרדיות תהיינה רוב בכנסת, רוב שלא משלם מסים, ולא משרת בצבא ובשום מסגרת אחרת של שיות לאומי.
והשנייה – להשאיר אותם כתושבים חסרי–אזרחות, אשר יחיו ב“בנטוסטנים” משלהם (נתניהו דיבר על כך, אבל מעולם לא פעל לקידום רעיון האפרטהייד הזה), אבל רעיון–העיוועים הזה לא יעבור את משוכת הבג“ץ המשוקץ, וגם הקהילה הבין לאומית לא ממש תתאהב בו.
נו, ואם אתם חושבים שהפיכת הפלשתינאים לציבור אתני ללא תקווה לעצמאות תעצור את הטרור הפלשתינאי, אז תשכחו מזה!
תשכחו מזה, ותזכרו שגם אנחנו היינו טרוריסטים במאבקנו לעצמאות: פיצוץ מלון המלך דוד, ליל הגשרים, פרשת הסרג’נטים, ועוד.
אז היינו טרוריסטים, ואלמלא כן לא הייתה לנו מדינה, ובזכות הטרור כיום יותר ויותר מדינות ידידותיות לישראל, וכן גם כלי תקשורת עולמיים ידידותיים לנו, מפנים לנו כתף קרה, ומכריזות על הכרה במדינה הפלשתינאית.
ואתם תמשיכו להתבכיין על כך שההכרה במדינה הפלשתינאית היא “פרס לטרור“, אחרי שגם אנחנו זכינו בפרס הזה על הטרור שלנו.
ואם לא די לנו בכך שהכנסת “קבעה” שהקמת מדינה שכזו […] “תנציח את הסכסוך הישראלי–פלסטיני“, מוסיפה הכנסת ואומרת שהיא גם “תערער את היציבות באזור“.
סלי—-חה???????????????
ישנן כמה מלים שהכל תוקעין אותן כאשר אין משהו חכם יותר לומר.
כך, למשל, המילה “מורכב“: המציאות “מורכבת“, התשובה היא “מורכבת“, או: המצב “נזיל“, וכו’.
אז גם ה“יציבות” היא “פילר” כזה, אבל השאלה היא על איזו “יציבות” אתם מדברים, שאתם חוששים ל“ערעורה“, כאשר במצב הקיים אפילו ספירת הארונות אינה יציבה?
והנה שורת המחץ (בעברית: פאנץ’ ליין) של הפיסקה הזאת: “בכך הסירה הכנסת את רעיון המדינה הפלסטינית מסדר היום“.
אז הכנסת יכולה לרקוד טאנגו עם עצמה, ולהסיר מסדר יומה את כל מה שהיא רוצה, אבל, כמה נורא, כמה עצוב, הכנסת לא יכולה להסיר דבר מסדר היום העולמי.
ולפיסקה הבאה:
“הכנסת קובעת כי למדינת ישראל הזכות הטבעית, ההיסטורית והחוקית על כלל שטחי ארץ ישראל, מולדתו ההיסטורית של העם היהודי. הכנסת קוראת לממשלת ישראל לפעול בהקדם להחלת הריבונות – המשפט, השיפוט והמינהל הישראלי על כלל מרחבי ההתיישבות היהודית על שלל צורותיה ביהודה, שומרון ובקעת הירדן“.
נתחיל מ“הכנסת קובעת כי למדינת ישראל הזכות הטבעית, ההיסטורית והחוקית על כלל שטחי ארץ ישראל, מולדתו ההיסטורית של העם היהודי“: הכנסת יכולה “לקבוע” כל מה שהיא רוצה. היא יכולה “לקבוע” גם שהשמש נעה סביב כדור הארץ, אבל זה לא ישנה דבר.
ומה באשר ל“זכות” עצמה? הזכות ה“טבעית“, ה“מוסרית” וה“חוקית“?
ראשית – באשר לזכות “הטבעית והמוסרית” – ה“זכות” הזאת מקורה במיתוס הלאומי שאנחנו כתבנו לעצמנו, והרגוני הרוג, אבל שום מיתוסים שעמים כותבים לעצמם לא יכולים להקנות להם זכויות כלשהן.
ומה באשר לזכות החוקית? או!!!
כפי שאפשר להבין ממה שאמרתי על הזכות הטבעית והמוסרית, גם הזכות החוקית לא יכולה לקום ממיתוסים שעמים כותבים לעצמם, אבל יש המוצאים את הזכות החוקית הזאת בהצהרת בלפור, בוועידת סן רמו, ועוד.
טוב, אז נניח שהמקורות האלה אכן מעניקים לנו זכות חוקית על הארץ הזאת, נניח שהם גם קבעו את גבולותיה, ונניח שהתגברנו גם על כך שב“הליכים” האלה לא היה ייצוג לאוכלוסיה הלא–יהודית, שמנתה אז כ-90% מיושבי הארץ.
נניח שהתגברנו על כל אלה, אבל בהסכמי שביתת הנשק משנת 1949 ויתרנו על כל זכות קודמת: טבעית, מוסרית או חוקית – החל מגבולות האבטחה, וכלה בהצהרת בלפור, סן רמו, ועו“ד.
לעניין משמעותה של שביתת נשק, ראו כאו.
מדוע ויתרנו? כדי שלא להמשיך בספירת הארונות, וכדי שלא לאבד גם את התחתונים הטריטוריאליים שעוד היו לנו!
עכשיו לבטח תגידו לי רגע–רגע, שמחה, אבל במלחמת ששת הימים מצרים, סוריה וירדן הפרו את הסכמי שביה“נ, ולכן גם אנחנו כבר לא היינו מחוייבים על פינם.
טענה מצויינת, ואם אתם חושבים שתפסתם אותי עם התחתונים למטה, בלי שיעורי–בית בנקודה הזאת, אז אתם טועים לחלוטין, משום שאם מדינת ישראל הייתה טוענת את הטענה הזאת, הייתי מצדיק אותה, כשם שהצדקתי את האיראנים, שראו עצמם פטורים מהסכם הגרעין משנת 2015, אחרי שהנשיא האמריקאי הכי ידידותי לישראל בכל הזמנים, דונאלד ג’יי טראמפ, הפר אותו במצח נחושה.
אלא מאי? מדינת ישראל לא טענה את הטענה המשפטית הנכונה והצודקת הזאת!
ומדוע היא לא טענה את הטענה הנכונה והצודקת הזאת?
משום שהיא לא רצתה לחזור לנקודה בה היינו במלחמת השחרור, בעת חתימת הסכמי שביה“נ האלה.
משום שהיא לא רצתה להמשיך לספור ארונות, ולהסתכן באיבוד מה שלא הספקנו לאבד במלחמת השחרור.
ומשום שבנימין נתניהו לא היה אז ראש ממשלתנו.
ומה נשאר לנו אחרי הזכות ה“טבעית” וכו’ הזאת?
נשאר לנו “הכנסת קוראת לממשלת ישראל לפעול בהקדם להחלת הריבונות – המשפט, השיפוט והמינהל הישראלי על כלל מרחבי ההתיישבות היהודית על שלל צורותיה ביהודה, שומרון ובקעת הירדן“.
ואולי תגידי לי, כנסת נכבדה, מה זה “מרחבי ההתיישבות היהודית“? מהו ה“מרחב” של יישוב יהודי בלב יישובים לא יהודיים? ומה דינו של כביש המחבר יישובים כאלה, והוא עובר בלב שטחים שאינם בשום “מרחב” כזה?
ואולי במטותא ממך, כנסת נכבדה, מדוע את “קוראת” לממשלה לעשות את מה שאת יכולה לחוקק בעצמך?
אז אני “יענה” במקומך, וגם “יגיד” לך: את יודעת היטב שנתניהו הנמוש לא יעז לעשות את זה, ואת לא רוצה לעשות בעצמך את העבודה השחורה הזאת.
והנה, פסקת הסיום:
“פעולה זו תחזק את מדינת ישראל ואת ביטחונה ותמנע כל ערעור על זכותו הבסיסית של העם היהודי לשלום ולביטחון במולדתו. בשם העם העברי היושב בציון, אנו קוראים לידידינו בעולם להתייצב לצד שיבת ציון וחזון הנביאים ולתמוך במדינת ישראל, בזכותה הטבעית, ההיסטורית והחוקית על ארץ ישראל ובהחלת הריבונות“.
טוב, נדמה לי שעל “חיזוק” הביטחון כבר עמדתי למעלה מכאן, ובאשר ל“ערעור על זכותו הבסיסית של העם היהודי לשלום ולביטחון במולדתו” – בינתיים הערעור אינו על זכותו של העם היהודי לשלום וביטחון במולדתו, אלא דווקא על זכותו של העם הפלשתינאי לשלום וביטחון במולדתו, ועוד יותר מזה הערעור הוא על עצם קיומו של העם הפלשתינאי, וזאת אחרי שוועדת אדמונד לוי, יקירת הימין, כבר הכירה בקיומו של העם הזה, ואין אנו נזקקין עוד לביטויים מכובסים כמו “ציבור אתני“.
לא אעזוב את הנקודה הזאת בלי לגעת שוב בעניין הערעור על הזכות “לשלום וביטחון” של העם היהודי במולדתו:
לגבי הזכות לביטחון – היחיד שמסכן את הזכות הזאת הוא בנימין נתניהו, אשר בלהיטותו לבצר ולקבע את תדמיתו הצ’רצ’יליאנית כ“מנהיג של אומה הנלחמת על עצם קיומה” בנה וחיזק הן את החמאס והן את פרוייקט הגרעין האיראני.
ולגבי הזכות לשלום – כיוון ששלום, מעצם הגדרתו, הוא בין מדינות, לא בין מדינות לבין יישויות לא מדינתיות, מדינת ישראל רוצה שלום עם כל העולם – רק לא עם הפלשתינאים, שדווקא השלום הזה הוא שנחוץ לה, ולא שלום עם מיקרונזיה, למשל, שכבר כמה שבועות אנחנו לא במלחמה איתה, והיא מעולם לא היוותה סכנה של ממש לביטחוננו, וגם לא ערערה על זכותנו לשלום וביטחון.
והנה הקרשצ’נדו:
“בשם העם העברי היושב בציון, אנו קוראים לידידינו בעולם להתייצב לצד שיבת ציון וחזון הנביאים ולתמוך במדינת ישראל, בזכותה הטבעית, ההיסטורית והחוקית על ארץ ישראל ובהחלת הריבונות“.
וגם זה מעורר כמה שאלות:
האחת – מה דעתכם על ידידינו בעולם שהם גם ידידים של הפלשתינאים, והם סבורים שגם להם מגיעה הזכות לשלום וביטחון?
השנייה – מה דעתכם על ידידי–האמת של מדינת ישראל הסבורים באמת ובתמים שמדינת ישראל נעה על מסלול ההתאבדות? האם הידידות הזאת מצריכה להתיר לה להתאבד?
השלישית – האם נתתם את דעתכם לכך שמעמדנו בעולם הולך ונשחק, ויותר ויותר מדינות ידידותיות לנו מכירות במדינה הפלשתינאית?
הרביעית – למה אתם תוקעים לכל העולם אצבע בעין?!
והחמישית – כמה זמן צריך עוד לחלוף, וכמה ארונות אנחנו עוד צריכים לספור כדי שתגיעו למסקנה שטעיתם?! ואנה מכם, תשובה מספרית, בבקשה, לא וכחנות עם השאלה שלי!
אומרים לנו שעוד מעט מכל ידידותינו בעולם תישארנה לנו רק ארה“ב של דונאלד טראמפ, ומיקרונזיה,
אז יש לי הפתעות בשבילכם: אם תקום בישראל ממשלה שתחליט לעבוד על פתרון שתי המדינות, דונאלד טראמפ יתמוך בה שבעתיים.
מדוע?
תגידו בעצמכם!
יו“ר הכנסת, ח“כ אמיר אוחנה:
“הכנסת קיבלה הצהרה היסטורית התומכת בהחלת ריבונות ישראלית על חבלי המולדת יהודה ושומרון. זוהי זכות כדולה להיות יו“ר הכנסת שאומרת בקול מוצק: זו ארצנו וזה ביתנו. ארץ ישראל שייכת לעם ישראל. ב-1967 הכיבוש לא התחיל, הוא הסתיים. זו האמת ההיסטורית, והדרך האחת והיחידה להשיג שלום אמיתי מתוך עוצמה. אנו כאן כדי להישאר, והכנסת אמרה זאת ברוב גדול“.
אז תסלח לי מאוד, אדוני איושב ראש, שמדבר על “האמת ההיסטורית“: עד 1967 לא היה בשטחים נשוא החלטת הכנסת שום כיבוש שיכול היה “להסתיים“, כי השטחים האלה היו בריבונות ירדנית מכוח הסכם שביתת הנשק עם ישראל, מדינת ישראל מעולם לא טענה ל“כיבוש” ירדני של השטחים האלה, וכמשפטן אתה יודע היטב כי אין כופין על בני אדם טענות הגנה שהוא אינו נזקק להן, ושעלולות לפעול כנגדו בנסיבות אחרות.
ועוד אמת היסטורית: בשנת 1967, בעקבות מלחמת מגן מוצדקת, השטחים האלה נפלו לידינו, על יושביהם. בתחילה הייתי נוהג לומר כי “נטלנו אחיזה” בהם, אבל כאשר ועדת אדמונד לוי, יקירת הימין הנ“ל, הגדירה את ה“נטילה” הזאת כ“כיבוש“, לא נזקקתי עוד לביטוי המכובס והא–פוליטי “נטילת אחיזה“.
כעת, אדוני איושב ראש, כשאתה אומר כי “זו האמת ההיסטורית, והדרך האחת והיחידה להשיג שלום אמיתי מתוך עוצמה“, אולי תגיד לי אם אתה מבין כי “שלום“, מעצם הגדרתו, הוא בין מדינות, ואם אתם מתנגדים למדינה פלשתינאית – עם מי תעשו שלום?!
וכשאתה מדבר על שלום “מתוך עוצמה“, האם אתה מתכוון ל“שלום בית” בו הבעל אונס את אשתו “מתוך עוצמה“, וכופה עליה למשוך את תלונתה במשטרה?
ואולי למשהו כזה:
שלום מתוך עוצמה
אתה מתכוון?!
בקיצור, אדוני איושב ראש, הולכת את הכנסת להחלטה קשקשנית, בה אתם בכלל לא יודעים למה אתם עצמכם מתכוונים, ורק מפגינים שרירים בציפייה שבנימין נתניהו יוציא עבורכם את הערמונים מהאש, כאשר אתם יודעים היטב שחדל–האישים הזה לא יעשה עם זה, ולא כלום?
גם חה“כ שמחה רוטמן אומר כי “הגיע הזמן לרדוף ולבקש את השלום מתוך עוצמה, ולא מתוך חולשה“, וכל הקשקושים הנוספים שלו ושל תומכי ההחלטה האחרים – אין אפילו חצי דבר שאין לו תשובה במאמר הזה.
קללת התיאבון הטריטוריאלי המשיחי
הסיפוח הזוחל אשר, בשפה המכובסת, קרוי “מפעל ההתנחלויות“, לא החל בהחלטה מסודרת של הממשלה, הכנסת ושאר מוסדות המדינה, החלטה אשר שקלה ושיקללה את כל השיקולים הרלוואנטיים: שיקולי ביטחון, שיקולים בין לאומיים, שיקולים כלכליים, שיקולים דמוגרפיים, שיקולי מסורת וכו’.
ה“מפעל” הזה החל ביזמה פרטית של אנשים שאינם “גופים ציבוריים על פי דין“, והם רשאים לעשות כל דבר שאינו אסור על פי החוק – ככל העולה על רוחם.
בליל הסדר התשכ“ח האנשים האלה שכרו את מלון פארק בחברון, “רק לליל הסדר“, אבל הם לא התכוונו לעזוב במוצאי החג – כך החל מפעל ההתנחלויות.
האנשים האלה לא חשבו על ביטחון המדינה, ולא על שום דבר חוץ מאשר על הרעיון המשיחי של “שיבה לנחלת אבותינו“. בוודאי שהם לא חשבו על האפשרות ש-55 שנים לאחר מכן התיאבון הטריטוריאלי–משיחי שלהם יביא לטבח השביעי ביביקטובר.
משראו ממשלות אסמול של אז כי טוב ופופולארי מפעל ההתנחלויות, הן נרתמו לפיתוחו, וגם עשאוהו יסוד מוסד במערכת הבחירות שלהם:
וגם הן לא הביאו בחשבון את כל ההשלכות ואת המחיר – בדם ובדמים.
נו, ואם ממשלות אסמול עושות דברים “לאומיים” כאלה, מדוע שממשלות הימין ה“לאומי” לא תתנפלנה על המצב הקיים כמוצאות שלל רב?
על ההשלכות של הסיפוח, ובמיוחד במישור הבין–לאומי, אין לי צורך להרחיב כאן – הן ידועות לכל, והן מתרחשות לנגד עינינו גם כיום, אפילו שעדיין לא סיפחנו ולו גם מ“מ רבוע אחד, אבל על היהלום–שבכתר לא אדלג: האופציה הנוקליארית של הפלשתינאים, בייאושם: התפרקות–מרצון, התפרקות חד–צדדית, של הרשות הפלשתינאית.
זה התרחיש שצפיתי, עוד לפני למעלה משש שנים:
-
הרש“פ מודיעה למדינת ישראל – עם העתק למוסדות האום ופרסום בכל העולם – שאם תוך שבעה ימים היא לא תיכנס איתה למו“ם על בסיס שתי המדינות, היא, הרש“פ, מתפרקת ביזמתה, ומחזירה את המפתחות למדינת ישראל. ההודעה כוללת הבהרה שהפעם היא רצינית, אין גרירת–רגליים ואין רגע–רגע.
-
אם ישראל לא נכנסת למו“ם תוך הזמן שנקבע, או שנכנסת למו“ם אבל עושה תרגילים, הרש“פ מחליטה להתפרק, ובתיאום איתה גם כל הרשויות המקומיות בשטחי הרשות.
-
לפני מימוש ההחלטה הרש“פ והרשויות המקומיות מרוקנות את קופותיהן (אם בכלל יש בקופותיהן דבר, חוץ מחובות), ומשלמות את משכורות עובדיהם ואת שאר החובות. אם עדיין נשארים כספים נוספים – העובדים יקבלו את משכורותיהם העתידיות, ככל שהכסף נמצא.
-
מנהיגי הרש“פ והרשויות המקומיות מנתקים את הסלולאריים שלהם, עוזבים את השטח ויוצאים לחו“ל, כך שההתפרקות היא בלתי הדירה.
-
ברחבי הגדה פורצות מהומות – חלקן לאות הזדהות עם ההנהגה, וחלקן לאות מחאה.
-
השתלטות ישראל על התבערה הפלשתינית מצריכה 20,000 שוטרים וחיילים, המדינה מוציאה צו 8 בלתי מוגבל בזמן.
-
במקביל החמאס לא טומן ידו בצלחת ויוזם פעולות נגד ישראל מכיוון דרום, הגוררות “כניסה קרקעית“.
-
חיילי צה“ל חוזרים הבייתה בארונות, בקצב גובר והולך, האם העברייה הקולקטיבית מבעירה את מדינת ישראל.
-
האלוף שמואל גורודיש קורא את נאום ה“יורים ובוערים” של סבו המנוח.
-
שום גורם בגדה לא מנצל את הוואקום השלטוני כדי לתפוס את השלטון, ולו מן הטעם הפשוט שבלי כסף אין שלטון.
-
ברחבי מדינת ישראל מתחילות הפגנות בעד–ונגד, דונאלד טראמפ שולח לישראל רכבת אווירית של אמבולנסים ורכבי כיבוי.
-
הקהילה הבין לאומית מנסה לרסן את מדינת ישראל, ביבי מתנגד, טראמפ תומך בו ומפעיל את הווטו שלו על כל הצעה הקוראת לישראל להפסיק את הפעילות המלחמתית, האו“ם מוציא משורותיו את ישראל ואת ארה“ב, נוטש את ניו יורק ומתמקם בסין.
-
הכנסת ה–XX מחליטה להתפזר.
שימו לב לכך שהתרחיש הזה נכתב בימי הזוהר של ברית טראמפתניהו הראשונה.
האם הפלשתינאים אכן יהיו מסוגלים ללכת בדרך הזאת?
לגבי הרש“פ – בספק, לגבי החמאס – בספק רב עו“ד יותר.
אני במקומם הייתי עושה את זה.
ועכשיו תשאלו מדוע, אחרי כל הביקורת שלי על ההחלטה, מדוע אני קורא “היידה, לספח!”?
זו תשובתי:
א. אולי טעיתי, ובניגוד לכם, שאתם לעולם לא טועים, אני טועה לא אחת.
ב. אם נגזרה עלינו הקטסטרופה הזאת, עדיף שהיא תתרחש מוקדם ככל האפשר, כך שגם ההתפקחות ממנה תהייה מוקדמת ככל האפשר, ובלשונו של משוררנו הלאומי, חיים נחמן ביאליק: אם יש סדק – יופיע מיד!
ג. כי הוא בהרבה פחות גרוע מפתרון ה-no-solution, בו אנחנו מדשדשים זה למעלה מ-58 שנים, ובנימין נתניהו עשה ממנו מטרה מקודשת.
ד. כפי שאני חושף את עצמי שוב ושוב, אני חובב כפייתי מינקות של כאוס וגרוטסקות, וחיי אינם חיים בלי כאלה יום יום.
____________
לקריאה נוספת:
נתניהו, בנימין: שעתך היפה הגיעה, עלה בכוחך זה! (2.11.2022)
אם לא הירדנים, מי היה הריבון עד 1967? (12.08.2012)
דונאלד טראמפ למתחילים, מבט מקרוב (יג): נאום–תשובה לפרופ’ חובב טלפז, מעריץ עיוור (5.6.2018)
אורי אבנרי ז“ל (21.8.2018)
פירוק–מרצון של הרשות הפלשתינית – המוצא היחיד (13.5.2019)
היהודים והערבים, ישראל והפלשתינאים: אחרי כל השגיאות שנעשו – מה עכשיו? (23.5.2021)
על הטרגדיה של הימין הישראלי (19.5.2022)
העולם כולו נגדנו: ה”פסטיבל” חוזר! (11.1.2023)
קללת התיאבון הטריטוריאלי (1.6.2023)
Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East (10.5.2017)
Does Israel really want peace with the Palestinians? (13.12.2018)
_____________
_____________________
Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump
###
למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות
______________________
_____________
למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!
נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)
אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא
דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס