בבחירות זוכה מפלגת בנט ב-44 מנדטים, רובם על חשבון הליכוד, שמתרסקת ויורדת ל-6 מנדטים בלבד, ועצמה יהודית עולה ל-11 מנדטים, חלק משמעותי מהם הם נפלטי הציונות הדתית אשר נטשוה כאשר היה ברור להם שהיא לא תעבור את אחוז החסימה, ואם יצביעו לה, קולם יירד לטמיון.

החרדים לא מוכנים לתמוך בסיפוח אם לא יתנו להם חוק הפוטר מגיוס את כל תלמידי הישיבות, דבר שבנט כלל לא מוכן לשמוע.

עד כאן יש לבנט 61 אצבעות לסיפוח.

בנימין נתניהו שמח שמישהו אחר יוציא עבורו מן האש את ערמוני הסיפוח, אבל בהכירו את נחישותו של בנט להגן על אמינותו, שנפגעה בעיני רבים אחרי הקמת ממשלת השינוי (לפיד–בנט–רע“מ ואחרות), הוא מתנה את הצטרפותו לממשלת הסיפוח ברוטציה בראשות הממשלה בכך שהוא יהיה הראשון ברוטציה.

אביגדור ליברמן לא מוכן לשבת בממשלה בראשות נתניהו, והוא גם לא מוכן להיכנס לשום ממשלה בלי רוטציה לעצמו, ובלי תיקי הביטחון, החוץ, האוצר, ובלי תפקיד סגן מנהל משרד הרישוי בזרנוגה גימ“ל, אותו הוא מייעד לאחד ממקורביו.

מפלגות המרכז לא מוכנות לתמוך בסיפוח בלי עבודת מטה מסודרת, שעשוייה להצריך לפחות 4 שנים, וגם לא מוכנים לשבת בממשלה עם בן גביר.

נפתלי בנט צריך לבחור בין נבלה לטריפה – נתניהו ראשון ברוטציה, או ויתור על חלום ילדותו – להשלים את מה שלא הספיק, וחלק מזה אף לא יכול היה להתחיל (הסיפוח, איך לא), בכהונתו כראשון ברוטציה בממשלת השינוי.

הוא בוחר באפשרות הראשונה, למרות זכרונו העגום מהבטחת הרוטציה לבני גנץ, אותה בנימין (“בלי טריקים ובלי שטיקים“) נתניהו כלל לא התכוון לקיים.

נערכת הצעת חוק הסיפוח, התשפ“ה-2025.

נחתם הסכם קואליציוני בהתאם.

במסגרת ההסכם תקום בכנסת ועדת אד–הוק שתאשר להעביר את הקריאה הטרומית ואת שלוש הקריאות כבר ביום השבעתה של הכנסת.

הכנסת הנבחרת מתכנסת לישיבתה הראשונה.

על סדר היום:

א. בחירת יו“ר קבוע לכנסת.

ב. בחירה של ועדה זמנית אד–הוק, שתדון בהצעת חוק הסיפוח, התשפ“ה-2025.

ג. חוק הסיפוח, התשפ“ה-2025, קריאה טרומית.

ד. חוק הסיפוח, התשפ“ה-2025, קריאה ראשונה.

ה. חוק הסיפוח, התשפ“ה-2025, קריאה שנייה ושלישית.

חברי הכנסת נכנסים לאולם המליאה, ותופסים את מקומותיהם.