יכולתי לחכות עד לאחרי הדיון, אולי עד מתן פסק–הדין ונימוקיו (אם לא יינתנו באותו המעד), אבל זו לא חוכמה גדולה, ואני לא רואה עצמי כאותם “כתבי משפט” אשר מלקטים החלטות שיפוטיות, מצטטים מהם כמה משפטים, מוסיפים כמה מילות קישור – גזרי, ויש לך כתבה.

המאמר הזה בא כתשובה להערות בשפע שמופיעות במרשתת.

להבדיל מאנשים שמעולם לא למדו משפטים, אבל ביהירותם “יודעים” הכל, אני, כמשפטן, יודע שתמיד יכולות להיות הפתעות, ושבמקצוע הזה ככל שאתה למד יותר, אתה רואה שאתה יודע פחות, והענווה מעולם לא הזיקה לאיש.

כמובן שאם בית המשפט יפסוק כדעתי, זה כשלעצמו לא אומר שאני צודק, כי גם בית המשפט הכי עליון יכול לטעות (והוא אכן טועה, ולא פעם), אבל אם כך יקרה, אני אוכל לשלוח את החולקים עלי להתווכח עם פסק–הדין.

באותה המידה, באופן סימטרי, אם הבג“ץ יפסוק כדעת החולקים עלי, זה כשלעצמו לא אומר שהם צודקים, אבל אז הם ישלחו אותי להתווכח עם פסה“ד (אל דאגה: אני אעשה זאת גם בלי הדחיפות שלהם …).

וכעת לגויעל–נפש

השאלה העומדת לפנינו היא: האם רשאי יו“ר הכנסת הזמני לעכב בחירת יו“ר הכנסת החדשה?

כך סע’ 20 לחוק יסוד: הכנסת:

היושב ראש והסגנים

20. (א) הכנסת תבחר מבין חבריה יושב ראש וסגנים ליושב ראש. עד לבחירת יושב ראש הכנסת, ימשיך לכהן בתפקידו יושב ראש הכנסת היוצאת אם שב ונבחר כחבר הכנסת, ואם לא שב ונבחר – יכהן הותיק שבחברי הכנסת, שאינו ראש הממשלה, שר או סגן שר, כיושב ראש הכנסת בפועל. בסעיף זה, “ותיק” – מי שתקופת כהונתו בכנסת היא הארוכה ביותר, ברציפות או שלא ברציפות, ומבין בעלי ותק שווה – המבוגר שבהם.

מה זה אומר?

“הכנסת תבחר מבין חבריה יושב ראש וסגנים ליושב ראש“: כשנאמר “תבחר“, ולא “רשאית לבחור” – פשיטא שמדובר בחובה המוטלת על הכנסת, ואין היא רשאית לפטור עצמה ממנה.

“עד לבחירת יושב ראש הכנסת, ימשיך לכהן בתפקידו יושב ראש הכנסת היוצאת …”: ההוראה הזאת היא “הוראת מעבר“, אשר באה למנוע “ואקום” על כס היו“ר, מצב בו אין לכנסת אפשרות למלא את תפקידה, במיוחד לנהל את ישיבות המליאה.

הוראת–המעבר הזאת היא גלגול של כמה נוסחים קודמים:

עד הכנסת ה־15 – מילא את התפקיד זקן חברי הכנסת.

בכנסות ה־16–20 – מילא את התפקיד ותיק חברי הכנסת, שאינו חבר הממשלה.

החל מהכנסת ה־21 קיימת הוראת המעבר שבסע’ 20(א) בנוסחה הנוכחי (כמובא לעיל).

נשמעה הטענה כי התיקון האחרון נתן ליו“ר–המעבר מעמד מיוחד, משהו מעין יו“ר “זמני קבוע“, או “ברירת–מחדל“, ואף מביאים ציטאטין מדברי התומכים בתיקון הזה, בשעתו, ובהתרסה כלפי אלה שאז תמכו בתיקון, ועכשיו “כאילו” חותרים תחת התיקון שהם עצמם תמכו בו.

אז לא: יו“ר–המעבר הוא יו“ר–מעבר: כל עוד לא נבחר יו“ר חדש יש לו כל הסמכויות של יו“ר הכנסת, אבל אין לו הכוח למנוע את בחירת היו“ר החדש – זכות שכל כנסת נכנסת זכאית לה, על פי חוק–היסוד.

לא “הדחה“, לא “החלפה“, אלא בחירה מקורית

נשמעות טענות כאילו הדרישה לבחור יו“ר חדש היא “הדחה” של היו“ר הזמני, והיא זקוקה להצבעה של 90 ח“כים לפחות, על פי סע’ 8(א) לחוק הכנסת, התשנ“ד-1994, אשר זה לשונו:

8. (א) הכנסת רשאית, בהחלטה ברוב של שלושה רבעים מחבריה, להעביר מכהונתו את יושב ראש הכנסת או סגן ליושב ראש הכנסת, אם קבעה כי אין הוא ראוי לכהונתו מחמת התנהגות שאינה הולמת את מעמדו.

אז גם זה לא: כיוון שבחירת היו“ר החדש היא בחירה מקורית, טענת ה“הדחה“, או “החלפה” של היו“ר היא חסרת–שחר, ומשמעותה היא שיו“ר הכנסת יכול להמשיך לנצח על כסאו, גם עשר קדנציות ויותר, כי קישוש קולותיהם של 90 ח“כים רחוקה מלהיות המשימה הקלה ביותר שבעולם.

יתירה מזאת: לא די בכך שיש תמיכה של 90 ח“כים להדחתו של היו“ר – יש צורך בכך שהדבר יהיה “מחמת התנהגות שאינה הולמת את מעמדו“, ומה נגיד את היו“ר מתנהג למופת, ובכל זאת הכנסת מחליטה להדיחו? היו“ר יעתור לבג“ץ, יטען שזו החלטה “שיפוטית“, שהכנסת לא מוסמכת להדיחו בהעדר עילה שנקבעה בחוק, ושהיא מונעת משיקולים פוליטיים.

והוא יצדק!

כמה אפשר לגרור את בחירת היו“ר החדש?

סע’ 11 לחוק הפרשנות, תשמ“א-1981, זה לשונו:

11. הסמכה או חיוב לעשות דבר, בלי קביעת זמן לעשייתו – משמעם שיש סמכות או חובה לעשותו במהירות הראויה ולחזור ולעשותו מזמן לזמן ככל הנדרש לפי הנסיבות.

מה זה “במהירות הראוייה“, לענייננו?

המהירות הראוייה היא בישיבת המליאה הראשונה של הכנסת החדשה, אם יש דרישה, ויש מועמד.

הטענה ה“מנצחת” – שאינה מנצחת כלל ועיקר

עכשיו באים לנו כמה מדושני–עונג, ובחיוך של ניצחון שולפים לנו את ה“אס” – סע’ 2(ב) לתקנון הכנסת, אשר זה לשונו:

(ב) יושב ראש הכנסת ייבחר לא יאוחר מהמועד שבו כונסה הכנסת לצורך כינון הממשלה, כאמור בסעיף 13 לחוק–יסוד: הממשלה; נקבעה בחירת יושב ראש הכנסת לאותו מועד שבו נקבעה ישיבה לצורך כינון הממשלה, ייבחר תחילה יושב ראש הכנסת.

שימו לב למלים “לא יאוחר“: מוקדם יותר – בהחלט, אבל מי שרוצה להקים ממשלה, ואחר כך להגיד רגע–רגע, ולסחוב את בחירת היו“ר עד סוף כהונתה של הכנסת – זה לא, ולכן נקבע ה“לא יאוחר“.

על היחסים שבין סע’ 2(ב) לתקנון הכנסת לבין סע’ 11 לחוק הפרשנות

ראשית – חוק הפרשנות הוא חקיקה ראשית, ואילו תקנון הכנסת הוא הוראת–נהלים פנימית, אשר, לכל היותר, אפשר לראות אותה כ“חקיקת משנה” – אם בכלל, ובכל מקרה היא אינה יכולה לעמוד בסתירה לחקיקה ראשית.

יתירה מזאת – סע’ 2(ב) גם לא מתיימר לעמוד בסתירה לסע’ 11, כי אין בו שום “קביעת זמן” לבחירתו של היו“ר, אלא רק קביעת מקסימום, ולא קביעת מינימום העומדת בסתירה לסע’ 11.

תרגיל של איפכא מסתברא

נניח שהכנסת בוחרת את היו“ר כבר בישיבה הראשונה של הכנסת, כאשר הרכבת הממשלה אפילו לא נראית באופק;

נניח שמוגשת לבג“ץ עתירה כנגד הבחירה הזאת, בטענה שהיא עומדת בסתירה לסע’ 2(ב) לתקנון;

ונניח שהעותר מתגבר על בעיית זכות העמידה ועל בעיית ה“שפיטות“, ונשארת רק השאלה אם סע’ 2(ב) לתקנון אכן מונע את בחירה היו“ר “במהירות הראוייה” …

אתם יודעים מה השופטים יגידו לעותר (אם לא ידחו את עתירתו מ“חוסר עילה” בלי לזמנו)?

הם יגידו לו אולי אדוני ימשוך את עתירתו, דבר אשר משמעותו היא שאם הוא יעמוד על עתירתו הם יזרקו אותו מכל המדרגות, עד למרתף, וגם יחטיפו לו “הוצאות” כאלה שהוא יקלל את יומו.

ועל כך אני אומר:

על שיקוליו של אדלשטיין

אדלשטיין לא נאחז בסע’ 2(ב) כדי לנמק את סירובו לכנס את המליאה לצורך בחירת מחליפו, וזה אומר שהוא עצמו לא ממש מאמין ב“תיזה” הזאת.

כך יהונתן ליס, הארץ 15.3.2020:

אדלשטיין הודיע שלא יאפשר לבחור יו“ר כנסת בטענה שהמהלך יטרפד ממשלת אחדות

יו“ר הכנסת המכהן אמר כי לא ייתן יד “למהלך שובר מוסכמות, שמטרתו לאפשר ביצוע מחטפים בבית המחוקקים“. לאדלשטיין יש סמכות בלעדית למנוע הצבעות בכנסת

ובהמשך:

יו“ר הכנסת יולי אדלשטיין אמר היום (ראשון) כי לא יאפשר לכנסת לבחור יו“ר חדש בטענה שהמהלך יטרפד ממשלת אחדות. “מהלכים פוליטיים חפוזים, כמו בחירת יו“ר כנסת קבוע והעברת חקיקה שנויה במחלוקת, מטרתם לסתום את הגולל על האפשרות לאחדות שאותה העם רוצה“, מסר אדלשטיין. ההחלטה אם להעלות נושא לסדר היום של מליאת הכנסת נמצאת בסמכותו הבלעדית של יו“ר הכנסת והחוק מאפשר לו למנוע את ההצבעה על החלפתו.

אז ככה: יו“ר הכנסת הוא מוסד ממלכתי, היו“ר של כולם, ולא נציג של מפלגה מסויימת, של אג’נדה מסויימת, של מטרה מסויימת, ובוודאי שהוא לא רשאי לטרפד חקיקה “שנוייה במחלוקת” (איזו חקיקה אינה שנוייה במחלוקת?), אשר מטרתה “לסתום את הגולל” על אפשרות זו או אחרת.

הוא גם לא יכול להחליט מה “העם רוצה“, כי זה ייקבע רק כאשר החוק יעלה להצבעה, והכנסת תאשר אותו – או שלא תאשר אותו.

במיוחד הוא לא יכול להחליט מה “העם רוצה“, כי הוא נבחר ע“י “העם” שבחר את הכנסת ה-20, בשנת 2015, הוא נשאר על כסאו שתי כנסות נוספות, כי הייתה הסכמה על כך, ובינתיים “העם” התחלף שלוש פעמים.

זה ש“ההחלטה אם להעלות נושא לסדר היום של מליאת הכנסת נמצאת בסמכותו הבלעדית של יו“ר הכנסת“, וש“החוק מאפשר לו למנוע את ההצבעה על החלפתו“, עדיין לא משחרר אותו, כ“גוף ציבורי על פי דין“, מכפיפות לכללי המשפט המנהלי, בין השאר בכל הנוגע לשיקולים זרים, שיקולים פסולים, וכו’.

ראו לענין זה:

עוד על סגירת בתי המשפט בגלל הקורונה – על סמכות, על שיקולים זרים, על שיקולים פסולים, ועוד.

להתראות אחרי הבג“ץ!

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

פורסם ב- בחירות לכנסת ה-23, 2.3.2020, עו"ד שמחה ניר, שר המשפטים הבא, מימשל מדינת ישראל _ בעריכת ליאורה כהן ותוייג בג"ץ, יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל