משלחת המשא ומתן החלה אתמול (ראשון) את השיחות עם ארגון הטרור חמאס בדוחא, אך בינתיים במערכת הביטחון ובדרג המדיני מגבשים תוכנית שאפתנית ליום שאחרי הלחימה בעזה: הקמה של עיר הומניטרית חדשה בדרום הרצועה, בין ציר פילדלפי לציר מורג, שתשמש מוקד לריכוז האוכלוסייה העזתית. המטרה: בידוד האוכלוסייה ממחבלי חמאס, הקמת מנגנונים לעידוד הגירה מרצון – ויצירת סדר אזרחי חדש.

אתמול דיווחנו על מתיחות בדיון בקבינט המדיני–ביטחוני בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לרמטכ“ל אייל זמיר. הרקע: העיכוב בהקמת העיר ההומניטרית, שבדרג המדיני רואים בה את אחת מ“אבני היסוד” של מה שמכונה “היום שאחרי“. נתניהו אמר לזמיר בדיון: “אין עוד מה לחכות – צריך להתקדם“.

העיר העתידית תהיה סוג של מתחם ענק שיכלול תשתיות בסיסיות, מאהלים ומבני קבע. המטרה היא שהעיר תרכז את מרבית אוכלוסיית הרצועה. לפי התכנון, רוב הסיוע ההומניטרי שיוזרם לעזה אחרי סיום הקרבות יועבר לשם, בתקווה שעצם ריכוז הסיוע במתחם הזה יוביל גם לריכוז של רוב האוכלוסייה העזתית במקום. מדובר בפתרון שמטרתו לייצר סדר אזרחי חדש בשטח, אך גם להוציא את מוקדי ההתנגדות של חמאס מתוך האוכלוסייה.

גורמים שמעורים בפרטי התוכנית מציינים כי בשלב הבא, לאחר ריכוז האוכלוסייה, יופעלו מנגנונים לעידוד הגירה מרצון של תושבים עזתים מהעיר ההומניטרית למדינות שלישיות מחוץ לרצועה. בישראל מבינים, כי המהלך עשוי ליצור תגובות חריפות בקהילה הבין–לאומית.

בישראל מדגישים כי ההכנות וההיערכות לקראת הקמת העיר כבר החלו. מבחינת ישראל, מדובר בקלף “שובר שוויון” מול הדשדוש בעזה: ניסיון ליצור מציאות חדשה, נטולת חמאס, שתהיה מבוססת על סיוע הומניטרי, שליטה ביטחונית ותקווה ליציאה הדרגתית של תושבים מהרצועה.

כמה פעמים מופיעה כאן המילה “ריכוז“, על הטיותיה השונות? חמש פעמים!

מה זה מחנה ריכוז

כך ויקיפדיה:

מחנות ריכוז והשמדה של גרמניה הנאצית

גרמניה הנאצית הפעילה מחנות ריכוז (בגרמנית: Konzentrationslager) בכל השטחים שהיו בשליטת המשטר הנאצי לפני ובמהלך מלחמת העולם השנייה והשואה. מחנות הריכוז הנאצים הראשונים הוקמו בגרמניה במרץ 1933, עם עליית הנאצים לשלטון וכניסתו של אדולף היטלר לתפקיד קנצלר גרמניה, ועם העברת השליטה על המשטרה לידי המפלגה הנאצית. בתחילה הכילו מחנות הריכוז הראשונים כ-45,000 אסירים, שכללו מתנגדים פוליטיים למשטר הנאצי ומארגני איגודים. בין השנים 1933 עד 1939, לפני פרוץ המלחמה, רוב האסירים היו קומוניסטים, סוציאליסטים, סוציאל–דמוקרטים, צוענים, עדי יהוה, הומוסקסואלים, ואנשים שהואשמו בהתנהגות “אנטי–סוציאלית” או “חריגה“.[1]

השליטה על המשטרה הגרמנית ועל מחנות הריכוז עברה לשליטתו המלאה של האס אס תחת הנהגתו של היינריך הימלר בשנים 1934 עד 1935. הימלר הרחיב את תפקיד המחנות כך שיועברו אליהם גם אנשים ש“בלתי רצויים מבחינה גזעית“, כגון יהודים, צוענים, סרבים, פולנים, נכים, ופושעים.[2][3] מספר האנשים במחנות, עמד על 21,000 בתחילת מלחמת העולם השנייה ובשיא הגיע ל-715,000 בינואר 1945.

החל משנת 1934 עברה השליטה על מחנות הריכוז לידי יחידת הפיקוח על מחנות הריכוז (אנ‘) ‏(Inspektion der Konzentrationslager) אשר בשנת 1942 מוזג למשרד הכלכלי והמנהלתי הראשי של האס אס ‏(SS-Wirtschafts-Verwaltungshauptamt) בעוד שיחידות גולגולת המת (SS-Totenkopfverbände) הפעילו בפועל את מחנות הריכוז וההשמדה.

הנאצים עצמם הבדילו בין מחנות הריכוז (המתוארים בערך זה) לבין מחנות ההשמדה של גרמניה הנאצית, שהוקמו על ידי הנאצים לצורך ביצוע רצח המוני של האוכלוסייה היהודית שחיה בגטאות בשטחי הכיבוש הנאציים באמצעות תאי גזים.

רקע

המונח “ריכוז” משמעותו כליאת מספר רב של אנשים ללא הגשת כתב אישום נגדם. בדרך כלל פעולה זו מתבצעת נגד אזרחי אויב בזמן מלחמה, או נגד חשודים בטרור.

המונח נוצר בשנת 1896, בזמן מלחמת העצמאות של קובה (אנ‘), כאשר הגנרל הספרדי ולריאנו ויילר (אנ‘) הקים מחנות מגודרים בקובה בהם רוכזו לוחמי גרילה ובני משפחותיהם, שנקראו “reconcentrados” (“מרוכזים“). לאחר מכן השתמשה גם ממשלת ארצות הברית במחנות ריכוז נגד אינדיאנים, וגם הבריטים הקימו מחנות ריכוז בדרום אפריקה במהלך מלחמת הבורים השנייה. בשנים 1904 עד 1908 הפעיל השוצטרופה של הצבא הגרמני מחנות ריכוז בדרום–מערב אפריקה (באזור בו נמצאת כיום נמיביה), כחלק מרצח העם שביצע השלטון הקולוניאלי הגרמני בדרום–מערב אפריקה הגרמנית. מחנה הריכוז באי הכרישים (אנ‘) בלידריץ היה המחנה הגדול ביותר ובו שררו התנאים הקשים ביותר.

ובחזרה אלינו

הבאתי למעלה מכאן את הערך המלא כדי שלא ייאמר שאני מוציא דברים מהקשרם, וכאן אביא את הפיסקה המקשרת:

ומכאן, “במעבר חד“, כמו שאומרים שדרנינו, אל ה–mutatis mutandis:

… הרחיב את תפקיד המחנות כך שיועברו אליהם גם אנשים ש“בלתי רצויים מבחינה גזעית“, כגון …

כגון ערבים עזתים.

ומה הלאה

עכשיו, כאנחנו כבר יודעים מה מטרתה של “עיר הריכוז” הזאת, בואו ניכנס לפרטים:

אוכלוסיית רצועת עזה: כ-2 מיליון.

צפיפות האוכלוסין: כ-6000 נפש לקמ“ר.

נרכז אותה בשטח המיועד לה, נקבל צפיפות של 40,000 – 50,000 נפש לקמ“ר (יותר מאשר בדאקה, בירת בנגלדש, שהיא כנראה העיר הצפופה בעולם – 34,000 נפש לקמ”ר).

בעוד שמספר האנשים בכל מחנות הריכוז הנאצים הגיע בשיא ל-715,000, מספר האנשים במחנה הריכוז בו עסקינן יהיה בערך פי שלוש מזה.

ועכשיו השאלות

כאמור בכתבה, מטרתה של עיר הריכוז היא “בידוד האוכלוסייה ממחבלי חמאס, הקמת מנגנונים לעידוד הגירה מרצון – ויצירת סדר אזרחי חדש”.

החמאס, ככל הידוע, מונה היום מספר חמש–ספרתי של אנשי השורה – קראו להם מחבלים, חיילים, לוחמים – איך שתרצו.

נתחיל עם “בידוד האוכלוסייה ממחבלי חמאס”: איך הדבר ייעשה? עם גדרות, או בלי גדרות?

בלי גדרות – אז איך אפשר לבודד את האוכלוסייה ממחבלי חמאס?

עם גדרות – אז מה עוד צריך כדי ש“עיר הריכוז” הזאת תרוויח ביושר את תוארה כ“מחנה ריכוז“?

ואיך נבטיח שלא תהיינה פריצות דרך הגדרות? מגדלי שמירה, כלבים, נחשים ותנינים?

ומי יישב במגדלי השמירה האלה: חיילי צה“ל? שוטרים מקומיים?

והלאה: בהשוואה לפשיעה בחברה הערבית בישראל, ניתן להניח שהפשיעה בעיר הריכוז הזאת תהייה חמורה בהרבה, ונשאלת השאלה מה עם שמירת החוק באותו “סדר אזרחי חדש“, שגם הוא, כאמור, חלק ממטרותיה של עיר הריכוז?

מי יהיו השוטרים? סקנדינבים כחולי–כומתות? שוטרי משטרת בן–גביר?

ומי יהיו השופטים?

ועל פי איזה דין הם ישפטו?

מי יהיה האחראי על שירותי הבריאות? ומי יקים להם בתי חולים? צה“ל?

ומה עם השירותים המוניציפליים – מים, ביוב וכו’?

ומי ידאג לחינוך הדור הצעיר?

ואיכן הם יקברו את מתיהם?

יש עוד הרבה שאלות, אבל בואו נדלג עליהן הישר אל האחרונה: איך נבטיח שהחמאס לא יעלה גם על העיר הזאת עם אופנועיו, טרקטורוניו ומצנחי רחיפתו?

___________

ראו עוד:

בנימין נתניהו נאצי – לא כמטאפורה!

לחיפוש באתר: נאציזם כחול לבן

___________

וראו גם:

Benjamin Abbas, Mahmoud Trump and Donald J. Netanyahu Make Peace in the Middle East

_____________

_____________________

Donald J. Netanyahu and Benjamin Trump

###

למכירה באמזון ובחנויות הספרים המובחרות

______________________

_____________

למשתמשי פייסבוק, טוויטר ושאר הרשתות החברתיות – נא לשתף!

נא להגיב באמצעות הקישור “הוספת תגובה” (למטה מכאן)

אל תאמרו “מבחן בוזגלו” – אמרו “מבחן אלישבע“*לסגור את לשכת עורכי הדין*לדף הפייסבוק של עו“ד שמחה ניר*לדף הפייסבוק של האתר של קימקא

דוקודרמה: זרוק אותו לאיראנים – איך נפטרנו מאשר גרוניס

פורסם ב- מימשל מדינת ישראל _ בעריכת ליאורה כהן, לכל אדם, ענייני דיומא ותוייג מחנות ריכוז, נאציזם כחול-לבן, רצועת עזה

שתף מאמר זה:

כתיבת תגובה לבטל