אז יש לי הפתעה לכל הדמגוגים, העושים שימוש מניפולטיבי בעובדות–אמת: היטלר נולד היטלר, והוא היה היטלר גם לפני שהוא הרג את היהודי הראשון, וטראמפ נולד טראמפ, והוא היה טראמפ גם לפני שביתו התגיירה, והביאה לו את נכדיו היהודיים, ולפני שהוא בא אל ה-AIPAC, להבטיח את אחת מההבטחות שהוא היה שולף מהטלפרומפטר, לפי מה שהקהל המסויים שלו רוצה לשמוע.

לא, לא, זה כשלעצמו עדיין לא אומר שניתן להשוות בין טראמפ להיטלר, אבל זה מוריד מעל השולחן את הדמגוגיה, ואפשר לגשת אל הנושא לגופו, ולנסות להשיב על השאלות האלה בשיקול–דעת.

שאלות איפכא מסתברא

נניח שהיטלר היה עולה לשלטון בארצות הברית של אמריקה, בשנת 2017, והיה רוצה להשמיד את כל היהודים שבה.

אי אפשר לשלול את האפשרות שהוא היה נבחר לנשיאות ארה“ב, כי הוא עלה לשלטון בגרמניה באותן הסיסמאות שהעלו את טראמפ בארה“ב: שיפור המצב הכלכלי ושנאת הזרים, וכן, כן … בימים ההם – Deutschland über alles, בזמן הזה – America First.

וראו עוד: https://psmag.com/social-justice/more-evidence-that-racism-and-sexism-were-key-to-trump-victory.

אז היטלר יכול היה לעלות לשלטון בארה“ב של היום, אבל ברגע שהיה מעלה על דל דעתו אפשרות של השמדת–עם (יהודים, שחורים, מוסלמים), או אפילו מצב–חירום המאפשר לו ליטול סמכויות שלטוניות בלתי מוגבלות – באותו הרגע הוא היה מאומפץ’ על טיל, אם לא לכלא – הבייתה בוודאי.

[…]

כעת בואו נניח שדונאלד טראמפ היה עולה לשלטון בגרמניה של שנת 1933, ובאירופה של אז לא היו 9.8 מיליון יהודים, אלא 9.8 מיליון מוסלמים, או שחורים, או צוענים – היטלר היה קטן עליו.

הוא היה משמיד את כל אלה שאינם משתייכים לגזע הארי הטהור, וכיוון שאיוונקה עתידה הייתה להתגייר רק בעוד 76 שנים – הוא לא היה מהסס להרוג גם את היהודים.

ובסוף, כדי לרצות את כל קשקשני ה“איך בכלל אפשר להשוות“, אמרתי:

טוב, אז טראמפ אינו היטלר, אלא “היטלר קטן“, מיני–היטלר, מיקרו–היטלר, אבל אני מדבר ברמת–העיקרון, אני לא השוויתי בין מה שהיטלר עשה לבין מה שטראמפ לא עשה, אלא בין מה שהיטלר עשה לבין מה שטראמפ היה עושה אם היה עולה לשלטון בגרמניה של שנת 1933, ובאירופה של אז לא היו 9.8 מיליון יהודים, אלא 9.8 מיליון מוסלמים, או שחורים, או צוענים.

ובעניין הזה אני איתן בדעתי, למרות שאי אפשר לנהל מחקר אמפירי, עם “קבוצות ביקורת” (חצי טראמפ בחצי גרמניה של אז, חצי היטלר בחצי ארה“ב של היום), ולהשוות.

וסיכמתי:

עכשיו תשאלו איך אני יודע.

אז לא. אני לא יודע.

בניגוד לכם, שיודעים הכל, ומרצים לנו על ההיסטוריה לפרטי–פרטים (במיוחד כאשר היא, ההיסטוריה, תואמת את השקפותיכם הפוליטיות), אני לא יודע.

אני לא חכם כמותכם, ולכן אני רק מציג את השאלה, ואת התשובות האפשריות (נו, בטח … מה אפשר חוץ מ“כן” ו“לא” …). וכפי שאמרתי לעיל, אם יכולנו ליצור קבוצות ביקורת (חצי טראמפ בחצי גרמניה של אז, חצי היטלר בחצי ארה“ב של היום), ולהשוות, היינו יותר חכמים, אבל אין לנו הלוקסוס המחקרי הזה. כמה חבל.

בינתיים, כיוון שבהשערות ובהערכות בלבד קא עסקינן, אני מעריך שאם טראמפ היה עולה לשלטון בגרמניה של אז, הסבירות שהוא היה גרוע מהיטלר היא גבוהה מהסבירות שהוא לא היה נוהג כהיטלר.

ומהיטלר לנתניהו

האמור בפרק הזה מבוסס בעיקר על מה שנתניהו אומר על עצמו ועל חברי ממשלתו.

במאמר על זיהוי תהליכים, על התבהמות החברה הישראלית, ועל נאציזם כחול-לבן הבאתי את סיפורו של הכפר הצ’כי לידיצה, שנמחק ע“י הנאצים, ותושביו “חוסלו“.

לידיצה 2.0, לידיצה 3.0

כך ויקיפדיה:

לידיצה (בצ’כית: Lidice; בגרמנית: Liditz) הוא כפר בצ’כוסלובקיה (כיום צ‘כיה), 22 ק“מ צפונית–מערבית לפראג, אשר הוחרב עד היסוד על ידי הנאצים ב־1942, כעונש קולקטיבי ראוותני על חיסולו של ריינהרד היידריך. ב־1947 נבנה הכפר מחדש.

ובהמשך:

השמדת הכפר

היידריך היה ראש המשרד הראשי לביטחון הרייך (RSHA) וזכה בכינוי “מגן בוהמיה“, על שום חלקו בהשתלטות הגרמנית והסיפוח הגרמני של החבל הצ‘כי בוהמיה בשנת 1939. בתאריך 29 במאי 1942 ארבו לוחמי המחתרת הצ‘כית יוזף גבצ‘יק ויאן קוביש למכוניתו של היידריך באזור הולשוביצה, בעת שהיה בדרכו לפראג, בירת צ‘כיה. שני הלוחמים אומנו בבריטניה והוצנחו בדצמבר 1941 בצ‘כיה כחלק ממבצע אנתרופואיד. הם זרקו רימון יד על מכוניתו של היידריך ופצעו אותו קשות. כעבור מספר ימים, ב-4 ביוני 1942, הוא מת כתוצאה מזיהום בפצעיו.

בעקבות ההתנקשות הורה קורט דליגה, שנתמנה ליורשו של היידריך כ“סגן הפרוטקטור“, על פעולת עונשין נגד תושבי הכפר – הריסתו והוצאת תושביו להורג. ב–10 ביוני 1942 הגיעו עשר משאיות עם חיילים גרמנים אל הכפר, אשר היה ידוע בהתנגדות תושביו לכיבוש הנאצי ונחשד כמקום מסתור לפרטיזנים מקומיים. החיילים כיתרו את הכפר והטילו עליו סגר מוחלט. לאחר מכן הם הוליכו את כל הגברים (מעל גיל 15), 173 במספר (ועוד 11 בימים הבאים), אל מאחורי אסם וירו בהם בקבוצות של עשרה בכל פעם. הנשים, 190 במספר, נשלחו אל מחנה הריכוז וההשמדה ראוונסבריק. חלקן נרצחו בגזים וחלקן נספו בשל תנאי המחנה הקשים. רק בודדות שרדו. 82 מילדי לידיצה נשלחו למחנה השמדה חלמנו שם נרצחו בגז. מספר ילדים אחרים אשר נמצאו “מתאימים מבחינה אתנית“, נשלחו לתוכנית להשבחת הגזע (לבנסבורן), שנועדה לחנכם על פי עקרונות תורת הגזע כדי שיוכלו לתפקד כארים.

לאחר שהכפר רוקן מבני אדם, כל בתיו פוצצו, ואדמתו יושרה ונזרעה. שם הכפר נמחק מכל המפות הגרמניות.

כפר נוסף, לז ‘אקי, הוחרב גם הוא באותה שיטה בדיוק.

וקינחתי:

אז גם לנו יש לידיצות משלנו: טבח קיביה, נקרא לו לידיצה 2.0, והמלחמה בעזה, נקרא לה לידיציה 3.0, ובה נדון בפרק הבא.

וזה הפרק הבא, אליו כיוונתי:

המלחמה הנוכחית בעזה

יש משל שאני נותן אותו שוב ושוב: יש מידע מודיעיני באיכות נמוכה ביותר על בית מלאכה לתיקון אקדחים שאולי נמצא במקום לא ידוע בעיר המונה 10 מיליון תושבים.

האם מותר להשמיד את כל העיר על תושביה כדי להשמיד (אולי) בית מלאכה לתיקון אקדחים לשימוש הטרור?

אני מחכה למישהו שיאמר שזה מוסרי, ושזה חוקי.

ויש גם שאלה נגזרת מהשאלה הזאת: מתוך ההנחה המפוקפקת שזה עדיין מותר – מהו הדין אם המחליט להשמיד את כל העיר עושה זאת באמונה שלמה שהדבר נחוץ וחיוני, מחד, או, מאידך, שהוא מבין שזה לא נחוץ ולא חיוני, אבל יש לו מניעים אחרים להחלטה הזאת.

כיוון שאני לא מומחה לדיני המלחמה, אני משאיר את השאלה פתוחה.

ומכאן לנמשל, למלחמה בעזה.

בשביעי ביביקטובר 2023 פלשו כוחות עזתיים ליישובי עוטף עזה, הרגו, אנסו וחטפו, ואנחנו השבנו מלחמה שערה. אמנם במאמר Volenti Non Fit Injuria אמרתי שאין לי טיפת אמפתיה למדינת ישראל המתבכיינת, שביודעין ובכוונת מכוון הביאה על עצמה את כל אלה ואין לה להלין אלא על עצמה, ושבעתיד תחשוב פעמיים לפני שהיא מגדלת נחשים בסלון של הבית השלישי – אבל לא חלקתי על זכותה להתגונן.

אלא מאי?

בשביעי ביביקטובר לא היו לנו פגיעות רק ברכוש ובנפש, אלא גם בציפור נפשו של “מר ביטחון“ הכושל שלנו, והוא יצא במסע נקמנות להגן על האגו הפגוע שלו, ועל גאוותו הפצועה.

והנקמנות, אם לא ברור הדבר, היא גם, ואולי בעיקר, כלפי החמאס, שגמל לנתניהו רעה תחת טובה, לאמור: אני הבטחתי לחסל אתכם כדי להיבחר כראש הממשלה, אבל בפועל חיזקתי אתכם בחומר ובלבנים, וגם בכספים, וגם סירבתי שש פעמים לאשר את חיסולו של מנהיגכם יחיא סינואר, ואתם, ללא בושה, בגדתם בי!

אין לי כל ספק שתגובתה הראשונה של מדינת ישראל הייתה לגיטימית מכל בחינה אפשרית, הן מבחינת הצורך המעשי והן מבחינת הכוונה, אבל, מאידך, אין לי גם שום ספק שכבר מזמן עברנו מהלגיטימי אל הלא–לגיטימי.

מספר ההרוגים העזתים במלחמה הזאת, עד כה, עומד על כ-54,000; נפחית מהם כ-23,000 מחבלים – נשארו כ-31,000 לא מעורבים, מהם כ-15,000 ילדים.

לא סופי.

האם כל זה היה, ועודו, חיוני לביטחונה של מדינת ישראל?

המספרים שציינתי היו לפי הידוע אז.

בנימין נתניהו, כמה זה בלידיצות?

תחת הכותרת בקואליציה מעריכים: הממשלה לא תשרוד אם נלך לעסקה כוללת מביא לנו עמית סגל (המהדורה המרכזית, N12, 2.7.2025) את הדברים האלה (ההדגשה – שלי):

בדיון ביטחוני שהתקיים השבוע על הלחימה ברצועת עזה, אמר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הוא תומך באסרטגיית המצור. בציטוטים שפרסמנו אמש (רביעי) ב“מהדורה המרכזית“, אמר נתניהו לנוכחים: “כולם פה יודעים שאם לא היו חטופים, כולם פה היו בעד לשטח את עזה”.

מנוולים החטופים, לא נותנים לעבוד!

כעת בואו חשבון: לפני המלחמה מנה הכפר לידיצה כ-450 תושבים (אתר בריטניקה).

עזה מונה כ-2 מיליון תושבים. כמה זה בלידיצות: 4,444=2,000,000:450.

ולא רק על עצמו לספר ידע נתניהו, אלא גם על “כולם פה“.

מיהם הנוכחים להם הוא אמר “כולם פה“? לא נאמר, אבל סביר שזה לפחות חברי הקבינט המדיני–בטחוני.

האם מישהו מהנוכחים אמר לו אל תכליל אותי?

אפשר להניח שלא, כי אם היה דבר כזה, זה היה אייטם שאף עיתונאי לא היה מחמיץ.

להרעיב את עזה, לחלופין

מה עושים כאשר החטופים המנוולים לא נותנים לעבוד? מרעיבים את העיר. והיאך מרעיבין? רק מצור!

כך נתניהו, בהמשך לדברים שהבאנו למעלה מכאן:

“צריך מצור. ואל תגידו לי שלא יצליח, אני שם את כל הרזומה שלי שזה יצליח“.

טוב, את ה“רזומה” שלו אנחנו כבר מכירים: טיפוח החמאס, קידום פרוייקט הגרעין האיראני, הבלגה על האוהלים של החיזבאלה בחרמון, שחרור 1027 אסירים בטחוניים, חציים עם הרבה דם על הידיים, תמורת גלעד שליט שהוחזק בתנאי פנסיון ולא הייתה נשקפת כל סכנה לחייו, ולעומת זאת התעקשות חזירית על כל אסיר, כאשר בידי החמאס 250 חטופים, חלקם חללים ורובם בסכנת חיים, וכן הלאה.

לפי המעט שידוע לי בדיני המלחמה, מותר להטיל מצור, אבל במגבלות לא מעטות, והכל כדי למנוע פגיעה באוכלוסייה לא מעורבת, כולל הרעבה, כאשר הדבר אינו נחוץ לצרכים המלחמתיים של הצד מטיל המצור, והשאלה היא למה מתכוון נתניהו במילה העמומה “מצור” אם לא להרעבה המונית של אוכלוסייה לא מעורבת, כתחליף “הומניטרי“ ל“שיטוח” עזה, דבר שאינו ניתן לביצוע בגלל החטופים המנוולים.