סמרטוט אדום – טור שבועי, 2 בספטמבר, 2007: מה עשית להצלת כדור הארץ?

סמרטוט אדום – טור שבועי, 2 בספטמבר, 2007: מה עשית להצלת כדור הארץ?


גדעון ספירו 04.09.2007 02:19
כדור "הארץ"

כדור “הארץ”


מה עשית להצלת כדור הארץ? *** צבא הכיבוש ממשיך להרוג ילדים *** מי רצח את דני כץ? *** מקלט יום הדין *** משת”פיות מוגזמת *** מכתב לד”ר ירון זליכה



מה עשית להצלת כדור הארץ?

עיתון הארץ הקדיש את כותרתו הראשית מיום שישי האחרון (31.8.2007) להתחממות כדור הארץ. “הקרחונים נמסים, הים כבר לא קפוא” זעקה כותרת הידיעה שדיווחה על המתרחש בגרינלנד שהיא “מד החום העולמי”.

במציאות הישראלית כותרת זו היא מעשה אנטי רייטינגי. כותרת צעקנית על תפישתו באיטליה של מנכ”ל חברת הבנייה המתמוטטת “חפציבה” הייתה מתבקשת על פי שיקולי רייטינג, וכך גם נהגו העיתונים האחרים.

בעניין זה זכאי הארץ למחמאות כי הכותרת שלו היא באמת העניין החשוב, שיקבע במידה רבה את עתיד האנושות. אם סך כל החוכמה והבינה האנושית המפוזרת ברחבי העולם  לא תתאחד לפעולה יזומה ונחושה לעצירת תהליך ההתחממות, הסכנה היא שבעוד שנים לא רבות, מפלס הים יעלה ב-12 מטרים ויציף אזורי יבשה נרחבים, ערים ומדינות, מאות מיליונים יהפכו לפליטים, ורשימת המכות שינחתו על האנושות תהיה ארוכה ומרה.

 כרגע אין סימנים למאמץ עולמי כזה. בצד יצירה ופריחה וגילויי אחווה, יש באנושות גם יסודות של הרס עצמי, ואלה כרגע ידם על העליונה. ארה”ב, המדינה המזהמת ביותר בעולם, במקום להיחלץ להצלת האנושות, לא זו בלבד שממשיכה לזהם ולחמם את כדור הארץ, אלא שהיא  מפנה חלק ניכר מהאנרגיה שלה למלחמות, שהן מצידן, בנוסף להרג ולהרס, תורמות לאפקט החממה. כלל זה נכון לגבי כל הסכסוכים המזוינים, וראש וראשון לסכסוך באזורנו. בנוסף לפשעי מלחמה, אי צדק ועוולות שמאפיינים את הכיבוש והמלחמות, הם גם מהווים גורמים תורמים להרס כדור הארץ, להגדלת אפקט החממה. תחשבו לרגע על אלפי הטנקים ומטוסי הקרב, במלחמה כמו באימונים,  שבנסיעתם  פולטים גזים התורמים לאפקט החממה.

אנו עדים להתנהלות פושעת נגד כדור הארץ, מצד מנהיגים פוליטיים כמו מצד בעלי מפעלים מזהמים- ברית הרסנית של הון ושלטון שתגרום, אם לא תיעצר, לחורבן כדור הארץ.

ישאל השואל: האם הקפיטליסטים לא מבינים שבהימנעותם מהשקעות מסיביות שיפחיתו את פליטת הגזים, הם אמנם מגדילים רווחים לטווח קצר אבל גוזרים את גורלם לשבט לטווח מעט יותר ארוך? האם עקרון השרידות לא צריך להכתיב להם מדיניות אחרת, לא בגלל שזה טוב להמונים, סולידריות אנושית זה לא המקצוע שלהם, אבל בגלל שזה יציל אותם?  נראה שהרווח לטווח קצר מעוור עיניים.

ישראל היא דוגמה אופיינית למדינה שלא זו בלבד שהיא מזהמת את כדור הארץ, אלא שהמשרד להגנת הסביבה, הוא אבר מדולדל, עם סמכויות מאד מצומצמות, וגם אלו שישנן מתמוססות לנוכח שר שהגנת הסביבה מעניינת אותו כשלג דאשתקד. גדעון עזרא, סגן ראש השב”כ לשעבר, דגם ממוזער של הנשיא בוש, הוא פטרונם של המזהמים,  הן מקרב הצבא והן מקרב בעלי המפעלים. רק לאחרונה הייתה דליפת חומר מסוכן  מאחד המפעלים הכימיים ברמת חובב בנגב, שעלול היה לזהם את כל הסביבה, והוא פטר את זה באמירה מקוממת שלא צריך להפחיד וכי בעלי המפעלים תורמים לכלכלת המדינה.

 העצוב הוא שזה לא רק הקפיטליזם. הנגעים של זיהום כדור הארץ היה גם מנת חלקה של ברית המועצות, וכיום סין הקומוניסטית מצטרפת לקבוצת המדינות המובילות בזיהום כדור הארץ.

התנועות הירוקות טרם הצליחו לגייס המונים למאבק ציבורי להצלת כדור הארץ, והן גם נזהרות לא  להצטייר כיותר מדיי שמאליות או רדיקליות,  מה שמסייע ליצירת הרושם כי הסכנה אינה עומדת לפתחנו.   סגן ראש עיריית תל-אביב מהירוקים, פאר ויסנר, מנהל מו”מ עם הגנרל עוזי דיין למען יוביל את הירוקים לבחירות.  דיין זה, עד אתמול  אחד מאלופי הזיהום במסגרת הצבא, מחפש פלטפורמה שתביא אותו לכנסת והוא מנהל מו”מ עם הליכוד והעבודה, מפלגות מזהמות ומזוהמות, ואם שם לא יעלה דבר,  גם הירוקים של ויסנר הם קרש הצלה עבורו. עוד דוגמא לדלות החומר של חלק  מהירוקים בישראל. ואילו השמאל הרדיקלי מכלה את ימיו בויכוחים ארכיאולוגים (במקרה הטוב) חסרי שחר על מרקסיזם לנינינזם, במקום לגייס את האנרגיה הפוליטית המוגבלת שלו להצלת כדור הארץ מאסון, שאם יקרה ממילא כבר לא יהיה חשוב איזה צורת משטר תשרור.  כאשר  נגיע  לשערי גן עדן איש לא ישאל: היית סוציאליסט, לניניסט או קפיטליסט?

צבא הכיבוש ממשיך להרוג ילדים

קציר הדמים של ילדים פלסטינים הרוגים בעזה הגיע בשבוע האחרון לחמישה. האחרונים שבהם שלושה ילדים ממשפחת גזאל: התאומים שרה ומחמוד בני ה-10 ובן דודם יחיא.

תחקיר צבאי העלה כי הם נהרגו שעה ששיחקו במחבואים. 

קורבנות שווא אלה לא עוררו מחאה גדולה בישראל. הכנסת לא התכנסה לישיבה מיוחדת, אין 30 חברי כנסת שיחתמו על בקשה לישיבת פגרה בנושא כזה. ילדים פלסטינים,  מה שווים חייהם ומי מתעניין בהם, זולת מספר מועט של פעילי שמאל בישראל? וגם הם, מה כבר יכולים לעשות כדי למנוע את הירי הקטלני והמיותר הזה?

אנו עומדים חסרי אונים לנוכח הקטל הנורא הזה.  גוש שלום עשה מחווה מעוררת התרגשות, כך אני חשתי, בפרסום מודעת אבל בהארץ על מותם של השלושה.  אפילו ללכת ולנחם את המשפחה האבלה איננו יכולים כי הצבא לא נותן לנו להיכנס לעזה. מניסיוני העצוב בעבר אני יודע שמשפחות פלסטיניות שיקיריהן נהרגו על ידי צבא הכיבוש הישראלי, מאד העריכו ישראלים שבאו להביע השתתפות באבלם. אילו ניתנה לי אפשרות לבקר באוהל האבלים הייתי אומר לבני המשפחה בין שאר הדברים כי אני בוש ונכלם על כך שמדינה בה אני אזרח נלחמת בילדים, אבל בה בעת אני גם אזרח במדינה נוספת שלמדה את הלקח והפסיקה לרצוח ילדים.

לא נותר לי אלא להביע את מחאתי בפני  הממסד הצבאי והפוליטי בישראל על הרג הילדים, לקוות כי יתנו ביום מן הימים את הדין על פשעם ולהשתתף מרחוק באבלה של משפחת גזאל.

מי רצח את דני כץ?

הנשיא שמעון פרס קצב בימים אלה את עונשם של חמשת מורשעי רצח דני כץ.

הפרשה הזו חוזרת ועולה על סדר היום הישראלי, מאז  נרצח  דני כץ בן ה-14 בדצמבר 1983, סמוך לביתו בשכונת דניה בחיפה, ולא בכדי.

יש יותר מספקות, האם החמישה באמת הרוצחים? כמי שעקב אחרי המשפט מאז תחילתו ב-1984, וצלל לתוך הפרשה, אני סבור שהמשפט היה כרוך ביותר מדיי עוולות ועיוותים, וכי בדיקה בלתי משוחדת מובילה למסקנה, כי החמישה הם בסבירות גבוהה לא הרוצחים.

לכאורה הכל התנהל כשורה, לפחות מההיבט הפורמלי. הם הורשעו בבית המשפט המחוזי בחיפה וערעורם נדחה בעליון. הם חזרו וטענו לאורך שנים שהם אינם הרוצחים ונערך להם משפט חוזר, ושוב הורשעו, שוב ערערו לעליון ושוב נדחו.

אולם מאחורי הפורמליסטיקה  המשפטית התנהל הליך משפטי שהזכיר יותר את משפט דרייפוס מאשר משפט של מדינה דמוקרטית. מה שהתרחש אינו הליך פלילי רגיל של מדינת ישראל נגד חמישה נאשמים אלא מדינת ישראל נגד חמישה נאשמים ערבים, ויחי ההבדל “הקטן” הזה, שגודלו כגודל פיל פרוע הדורס כל אשר בדרכו. 

המשפט הראשון שהתנהל בבית המשפט המחוזי בחיפה בשנות ה-80 של המאה ה-20, נערך תוך כדי היסטריה ציבורית,  מסע שיסוי והסתה נגד הנאשמים.  ח”כ כנסת דאז מתנועת כך, הגזען הרב מאיר כהנא, תקף את הנאשמים באולם בית המשפט. מי שהיה אז סגן יו”ר הכנסת מטעם הליכוד ח”כ מאיר כהן אבידב התייצב בפתח בית המשפט בעיצומו של המשפט והודיע כי ירטש את בטנם ויעקור את עיניהם של הנאשמים. עצרות נערכו תוך כדי המשפט בהן קראו לגזור עונש מוות על  הנאשמים. בדעת הקהל הם הורשעו מזמן זמן רב בטרם הורשעו בבית המשפט.   

במשפט הזוטא שנערך להם, התגלו שיטות חקירה קשות ואלימות של המשטרה. סרטי הצילום של ההודאות מראים כי הנאשמים הודו בדברים והיפוכם על פי תיאוריות מתחלפות של המשטרה. כל אימת שהודאה התבררה כלא עולה בקנה אחד  עם  גרסות המשטרה  שהתחלפו חדשות לבקרים, כפו החוקרים על הנאשמים הודאות חדשות עם פרטים חדשים שסתרו את מה “שהודו”  בו אך אתמול,   והם תמיד כמובן “הודו מרצונם החופשי”. כבר אז, במשפט הראשון, בדק השב”כ האם יש כאן “מניע לאומני” והמסקנה הייתה שאין. מה שלא הפריע לכל התזמורת הלאומנית לחזור ולנגן על הנימה של “רצח ילד יהודי בידי ערבים”

משפחתו של דני כץ, משפחה הנהנית מעמדה כלכלית בכירה (האב היה מנכ”ל חברת החשמל), בעלת אוריינטציה ימנית עם קשרים טובים בתקשורת, (עיתונאי מעריב יוסף לפיד היה אחד הדוברים המיומנים שלה מאז ועד היום)  חזרה ופימפמה את העניין הזה של “רצח ילד יהודי” שהרי בישראל יש דירוג של מכובדות למוות, ומי שנרצח “על רקע לאומני” זוכה למעמד יותר בכיר  מסתם מוות, נאמר בתאונת דרכים, או רצח כתוצאה משוד.

במהלך המשפט חזרו בהם הנאשמים מכל הודאותיהם, טענו כי אלו הוצאו בעינויים, ומאז ועד היום, 23 שנים, הם לא מוכנים להודות ברצח, אף על פי שידעו כי הודאה הייתה מקדימה בהרבה את קציבת העונש ויציאה לחופשות.

המשפט החוזר היה שידור חוזר של המשפט הראשון, ולכן היה בבחינת ישראבלוף.

עתה עם קציבת העונש, חזרו אנשי משפחת כץ בראיונות לתקשורת על נוסחת “רצח ילד יהודי” ו”הזהירו” כי אם  הנאשמים ישוחררו, ימשיכו לרצוח ילדים יהודים. (ילדים סתם  זה לא מספיק טוב, צריך להוסיף “יהודי”).  דברים אלה הם הסתה לשמה וסותרים את העובדות. בשעת המשפט החוזר שוחררו שלושה מהנאשמים. איש מהם לא רצח, לא ברח,  התייצבו לכל ישיבות בית המשפט, אבל חזרו וטענו כי אינם הרוצחים. הדיבורים שנשקפת מהם סכנה לא מחזיקים מים.

כאמור, לי היה ברור כבר בעת המשפט הראשון, שמדובר בהליך בעייתי שמתנהל בנסיבות שלא מאפשרות באמת שפיטה לגופו של עניין. הרחוב צמא הדם דרש את ליטרת הבשר, והשופטים לא עמדו בפרץ. כאשר החליטו השופטים במשפט הראשון לקבל את הודאות הנאשמים במשטרה , דינם למעשה נחרץ. כתבתי אז לשופטים מכתב והצעתי להם כי בנסיבות אלה של ההסתה ברחוב והשיסוי של חברי הכנסת, מן הדין כי יפסיקו את המשפט משום שהצדק לא ייראה וספק אם ייעשה ולכן ראוי שימליצו על הבאת שופטים מחו”ל, כמו שנעשה לעתים במשחקי כדורגל רגישים. שופטים אלה יהיו משוחררים מלחץ דעת הקהל וגודש האמוציות. על מכתב זה הועמדתי לדין בגין “השפעה לא הוגנת על הליך שיפוטי”, הורשעתי בכל שלוש הערכאות (שוב רואים כיצד יד רוחצת יד בבית המשפט) נידונתי לשלושה חודשי מאסר על תנאי ו-100 שעות עבודה קהילתית , כך שאני נושא על מצחי את אות המורשע הנוסף בפרשת רצח דני כץ.

כאז כן היום, אני נוטה לסברה שהרוצח או הרוצחים האמיתיים עדיין מהלכים בחוץ.

מקלט יום הדין

ממשלת ישראל בונה בהרי ירושלים מקלט אטומי ענק, בהשקעה של למעלה ממיליארד שקלים.  (אישור מחדש לעובדה מוכרת, כי כאשר הממשלה רוצה מאד משהו, תמיד יימצא תקציב, גדול ככל שיידרש).  עוד למדנו כי ממשלת ישראל הקפידה על כך,  כי רק פועלים יהודים שעברו מבדק ביטחוני ייקחו חלק בבניית המקלט. איזה עלבון לדרוזים. אפילו עליהם, שכרתו “ברית דם” עם ישראל כפי שנהוג לומר באירועים חגיגיים רשמיים, לא סומכים יותר.

ממשלת ישראל, שהכניסה את המזרח התיכון למרוץ חימוש גרעיני וחמושה מעל לראש במאות פצצות אטום, חוששת כי ישראל תעמוד בפני מתקפה גרעינית  מה עושים? בונים את מקלט יום הדין בניסיון להציל את עורם. הגרסה הרשמית ברורה: הממשלה חייבת לנהל את המדינה גם כאשר היא נתונה תחת מתקפה גרעינית. השאלה שראויה להישאל,  האם יהיה מה לנהל? פצצת אטום אחת על חיפה תחסל את אזור הצפון, ושנייה על תל-אביב תחסל את אזור המרכז והזיהום הרדיו אקטיבי שייווצר יחסל כבר את אלה שלא חוסלו במכה הראשונה. את מי ינהלו?

על כן, יותר מתקבל על הדעת שהממשלה חושבת במושגים של תיבת נוח. צריך להציל קבוצת אנשים נבחרת. מי יהיו המאושרים שיזכו להיכנס למקלט הדין ביום הדין? בוודאי השרים, צמרת הצבא, אי אלו פקידים בכירים, חברי כנסת, (גם הערבים?-לא ברור),  כל מיני “לשעברים” שעדיין מחוברים לעטיני השלטון, בעלי הון שיקנו את דרכם למקלט בדמי לא יחרץ (או שמא כבר שילמו מראש?), ואולי ייוועצו במומחים לתורת הגזע לקבלת חוות דעת אלו זנים אנושיים ראוי להציל ? ומה עם חיות? לא ראוי לשמור משהו? וצמחיה? כיצד זו תשרוד בעומק האדמה? שאלות מעניינות.

יש כמובן פתרון הרבה יותר טוב, פשוט זול וסליחה על הביטוי, גם הומני:  להציל אותנו מהשמדה גרעינית על ידי יצירת מזרח תיכון חופשי מנשק השמדה המונית. אבל בישראל לא מוכנים לוותר על הצעצוע הגרעיני, אז בונים מקלט למיוחסים, ושהעם ילך לעזאזל.

משת”פיות מוגזמת

אפשר בהחלט להבין את כעסם וזעמם של הפלסטינים שרגמו באבנים את מכוניתו של קצין מצבא הכיבוש הישראלי שתעה בדרכו ומצא עצמו בעיבורה של ג’נין.  זעם הוא כמעט לשון המעטה אחרי 40 שנות כיבוש אכזרי.

השוטרים הפלסטינים שחילצו את הקצין הישראלי, רב סרן רזי רווה, פעלו נכון. אחד מהם אמר כי אלמלא התערבו היה הקצין נפגע אנושות ממטר האבנים.

אולם משעה שחולץ והובא למקום מבטחים בתחנת המשטרה הפלסטינית, מה טעם מצאו למהר ולהחזירו ללא תמורה לישראל?

ישראל מחזיקה בבתי הסוהר אלפי לוחמי התנגדות מתנועתו של ראש ממשלת רמאללה. מדוע לא לדרוש  את שחרורם של אסירים תמורת הקצין, למשל את מרואן ברגותי? ואם לא שחרור אסירים, לפחות הסרת מחסומים ופתיחת כבישי אפרטהייד לפלסטינים?

החזרתו המיידית של הקצין לישראל מבלי אפילו לנסות לנהל מו”מ, מתפרשת כהתנהגות מתרפסת ושופכת דלק  על תעמולת החמאס, כי ממשלת אבו מאזן היא משת”פית של ישראל וכך שומטת את אחיזתה בדעת הקהל הפלסטינית.

בסופו של דבר זה גם לא עוזר למו”מ לשלום.

מכתב ששלחתי לד”ר ירון זליכה

                                           28 באוגוסט 2007

לכבוד

ד”ר ירון זליכה

החשב הכללי

משרד האוצר

רחוב קפלן, הקריה, ירושלים

 

שלום רב,

בעיתון הארץ (20.8.2007) פורסמה ידיעה על הופעתך בכינוס פגרה מיוחד של שדולת הכנסת למלחמה בשחיתות הציבורית בראשות ח”כ אריה אלדד (מפד”ל-האיחוד הלאומי).

בחודשים האחרונים הצלחת לרכוש מוניטין של לוחם ללא חת בשחיתות הציבורית. הופעתך בשדולה נגד השחיתות בראשות המתנחל ח”כ אריה אלדד, עלולה לשמוט את המוניטין.

אם יש מי שמשמש דגם לשחיתות ציבורית, לא יכולת למצוא נציג מוצלח יותר מהמנתח הפלסטי המתנחל והפרופסור ח”כ אריה אלדד.

אני מניח שקראת את דו”ח עו”ד טליה ששון על המאחזים וההתנחלויות בשטחים הכבושים.  כמעט ואין מעשה מרמה, הונאה, הוצאת כספים תוך עקיפת כל חוק ונוהל תקינים שמשרדי הממשלה וגופים ציבוריים אחרים לא חטאו בהם: משרד השיכון, צבא הכיבוש על אגפיו השונים, חברת החשמל,  הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, משרד ראש הממשלה, משרד הפנים, משרד החקלאות, משרד התשתיות וכמובן גם משרד האוצר בו אתה מכהן בתפקיד כה בכיר – כל אלה, ומשרדים נוספים שלא הזכרתי, שותפים לאורגיה של שחיתות חסרת תקדים בבניית המאחזים וההתנחלויות.  לא רק שחיתות התרחשה ומתרחשת שם מדי יום, גם גניבה לאור היום. ההתנחלויות והמאחזים פשוט גנבו ושדדו קרקעות פלסטיניות פרטיות והקימו עליהן את הקרוואנים שגם אותם הביאו לשטחים באופן בלתי חוקי בסיוע המדינה. מעשי הממשלה בשטחים הכבושים הם אוקינוס של זוהמה ושחיתות. הכל כתוב בדו”ח טליה ששון.

ח”כ אלדד לא רק שלא יצא  נגד השחיתות הציבורית הזו. הוא מגן עליה, הוא חי ממנה, הוא משתתף בה. כמנתח פלסטי הוא מבקש ליפות אותה, לשנות את פרצופה המכוער על יש שימוש במכבסות מלים, אולם מי שלא סומם משטיפת המוח, לא נשבה בקסם המזויף של הניתוח הפלסטי.

 השאלה שלי אליך ד”ר זליכה הנכבד, האם מהשחיתות הזו אתה מתעלם? האם אתה שותף למעשי ההונאה של הפלסטיקה של ח”כ אלדד? האם השחיתות בשטחים הכבושים שקורבנותיה הם פלסטינים אינה בתחום המאבק שלך? שאם כך, גם מאבקך בשחיתות נגוע בשחיתות ובגזענות.

בכנס אמרת כי “עול השחיתות בישראל מתקרב לחומרתו של העול הביטחוני”. זה האנדרסטייטמנט של המאה. מה שקרוי ביטחון נגוע בכל כך הרבה שחיתות, לא רק בשטחים הכבושים, גם בתחומי הקו הירוק, גם מלחמת לבנון השנייה הייתה גילוי של שחיתות ציבורית, עד שיש לומר כי עול השחיתות בישראל משולב ומוטמע בעול הביטחון, ממש תאומי סיאם.

אני קורא לך להתנער מאלדד ודומיו ולפרוש את כנפי מאבקך גם לעבר השחיתות הממוסדת של משרדי הממשלה בשטחים הכבושים.

                                                                                   

                                    בברכה,     גדעון ספירו

 



כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

ניהול האתר